ד:
ביצה פרק ראשון ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותנן
אין מבטלין איסור לכתחילה. ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי
איכו השתא. אם הוריתי לך אתמול בשכרותי: אשתלאי. שכחתי
כו א ב מיי' פ"ב מהל'
א) [לקמן ה:], ב) שבת כט.
ע"ש, ג) [עי' ר"ש ספ"ה
יו"ט הלכה יא סמג
ושגגתי והייתי מורה בו היתר משום דקיימא לן בשאר דוכתי רב ור'
בטיל היינו היכא דמיערב ממילא אבל למערבינהו בידים
דתרומות], ד) ר"ה כב:,
לאוין סה עה טוש"ע א"ח
יוחנן הלכה כר' יוחנן עכשיו יפה דחיתיך עד היום ונזכרתי: הא
לבטולי אסור דהכי תנן במס' תרומות (פ"ה מ"ט) סאה של תרומה
ה) ר"ה ל:, ו) [במשנה דר"ה
סי' תקז סעיף ב:
אמר רבא. לקמן (דף ה:):
הלכתא כותיה דרב בהני תלת. שאמר
שנפלה לתוך תשעים ותשעה של חולין
וחזרה ונפלה לתוכן סאה
כז ג מיי' פט"ו מהל'
ליתא], ז) [ליום טוב. רש"ל],
ח) בס"א: מולדיו, ט) [דף
מא"ס הל' כה
של חולין ורבה עליהן בשוגג מותר
לענין ביצה זו משבת ויום טוב ולקמיה
ז)
כג.], י) בס"א: שמדא,
[ופט"ז הלכה יב] סמג
במזיד אסור דאין מבטלין איסור
בשני ימים טובים של גליות נחלק
איכו השתא אשתלאי ואמרי לך רב ורבי
כ) בס"א: חכמים, ל) מאה.
לאוין קמא טוש"ע י"ד סי'
צט סעיף ה: לכתחילה ומשני הני מילי בדאורייתא
להקל והשלישי בשני ימים טובים של
רש"ל, מ) הכי נמי היכא
יוחנן הלכה כר' יוחנן הא אמר רבא א)הלכתא
❖
כח ד מיי' שם פט"ו
דליכא כצ"ל,
ראש השנה נחלק להחמיר: מן הדקל.
אבל בדרבנן מבטלין ומש"ה הפילה
כותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא
הלכה כו טוש"ע שם
שנשבר בשבת: אסור להסיקן ביום
אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה
סעיף ו:
אמר ר' יוחנן א עצים שנשרו מן הדקל בשבת
כט ה (מיי' פ"ב מהל'
טוב. הסמוך לו: ואל תשיבני ביצה.
אבל הכא לא אמרינן הכי דשפיר
גליון הש"ס
אסור להסיקן ביום טוב ואל תשיבני ביצה
יו"ט הי"א) טוש"ע
מבטלין לכתחילה ואם תאמר לעיל (ג:)
שאמרתי בה נולדה בזה מותרת בזה
גמ' והא רב אסי מבדיל.
י"ד סי' קב ס"ד בהג"ה
מ"ט ביצה משום דביומא נמי חזיא לגומעה
דהכא שייך למיסר טפי: ומאי טעמא
גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף
עיין טור א"ח סי' תקיג:
עיין ריטב"א סוכה דף מז
ולא קא שרי לה עד למחר מידע ידיע דבת
ל ו מיי' פ"א מהלכות
ביצה כיון דביומא. אי לאו דאסירא
ע"א ד"ה והלכתא: תוס'
עליו ויבטל וי"ל דהא דאמר בדרבנן
יו"ט הלכה כד סמג
ד"ה ותנן וכו' היינו בדבר
יומא אסרוה עצים דלא חזו ליומייהו אי שרי
משום דנולדה בשבת הוה חזיא
מבטלין $ היינו בדבר שעיקרו מדרבנן
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
שעיקרו. עי' פסחים דף ל
לגומעה חיה שיש בני אדם גומעין
כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן
❖
להו למחר אתי למימר ביומייהו נמי שרו
תקיג סעיף ה:
ע"א תוס' ד"ה לשהינהו:
לא ז מיי' פ"ג מהלכות
כן: ולא שרי ליה (מר) עד למחר
אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון
ואתמול משום שבת הוא דלא חזו להסקה
קידוש החדש הלכה
מידע ידיע. כי שרית ליה למחר
תרומה דאיכא שום דבר דאורייתא
ב) אמר רב מתנה ב עצים שנשרו מן הדקל
ח:
מוסף רש"י
כגון דגן תירוש ויצהר אפילו במקום
ואתמול לא שרית דבת יומא אסירא
לב ח מיי' שם פ"ה הל"ה
לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים
מרבה עליהם עצים.
ופ"א מהל' יו"ט
שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות
אבל עצים דשבת כיון דביומייהו בלאו
ומסיקן והא קא מהפך באיסורא כיון דרובא
הלכה כא:
ומבטלם ברוב (שבת כט.).
אין מבטלין וכן משמע פ' גיד הנשה
איסור מוקצה נמי לא חזו שאין מבערין
לג ט מיי' פ"א מהלכות
בראשונה היו משיאין
דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא
אש בשבת: אי שרי להו (מר) למחר
(חולין צח.) גבי ההיא פלגא דזיתא
משואות. לאחר שקדשו
יו"ט הלכה כד סמג
לאוין מה טו"שע שם
החדש ולא היו צריכין
מהפך והא קא מבטל איסורא לכתחלה
אתי למימר. אם נפלו בו ביום נמי
דתרבא דנפל בדקולא סבר מר בר
[וסימן תר סעיף א]:
לשכור שלוחים לשלוח לגולה
רב אשי לשערינהו בתלתין פלגי
שרו ואתמול שלא בערנום משום
ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה הני
לד י מיי' פ"ג מהלכות
ג) ג
ד
להודיע, כי המשואות
דשבת לא חזי להסקה: והא קא
דזיתא א"ל אבוה אל תזלזל בשיעורי
קידוש החדש הלכה
מודיעים אותן (ר"ה כב:).
מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב
❖
משקלקלו הכותים.
ה:
מהפך באיסורא. כשמוליכן בתנור
כו' ואין מבטלין ואמאי לא הוסיף
אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו
והשיאו גם הם משואות
מזוית לזוית: בהיתרא מהפך.
עליהן עד ל) [ששים] כדי לבטל אותם
שלא בזמן החדש להטעות
בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר ה הני
שהאיסור בטל ברוב: והא קמבטל
אלא שמע מינה כיון דעיקר איסורו
ישראל וב"ד לא היו משיאין
רבינו חננאל
מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא
משואות אלא בחדש
איסור בידים ותנן אין מבטלין
דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית
שנתקדש ביום ל', וכשלא
אמר רבא הלכתא כוותיה
מקלא קלי איסורא אתמר שני ימים טובים
איסור לכתחלה. דאע"ג דאיסורא בטיל
מ) הכי נמי דליכא כזית וליכא אלא
היו משיאין לערב של יום ל'
דרב בהני תלת בין לקולא
איסור דרבנן אין מבטלין : של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה
ברובא הני מילי היכא דאיערב
הכל יודעין שהחדש מעובר,
בין לחומרא. חדא הא
ו
א
ופעם אחת עיברו ב"ד את
דאמרן, ואידך ב' י"ט
ונתקלקלו ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה לימא
ממילא אבל לאערובי ולבטולי בידים
החדש ולא השיאו משואות
של ר"ה, רב אמר נולדה
אסור דהכי תנן במס' תרומות (פ"ה
קא סבר רב אסי קדושה אחת היא והא $רב אסי מבדיל מיומא טבא לחבריה
לערב ל' והכותים השיאום
בראשון אסורה אפילו
בהרים שלהם והטעו את
מ"ט) סאה תרומה שנפלה לתוך
בשני, ואידך ב' י"ט של
רב אסי ספוקי מספקא ליה ועביד הכא לחומרא והכא לחומרא אמר ר' זירא
בני הגולה לעשותו חסר
גליות רב אמר נולדה
תשעים ותשעה וחזרה ונפלה סאה
❖
כותיה דרב אסי מסתברא דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא וקא עבדינן תרי
.
בראשון מותרת בשני, ורב
(שם)
של חולין אם שוגג מותר ואם מזיד
אסי מספקא ליה והוה
יומי אמר אביי כותיה דרב מסתברא דתנן בראשונה היו משיאין משואות
ד)
ז
עביד לחומרא, מבדיל
הפילה לאותה סאה אחרונה כדי
משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין ואילו בטלו כותים עבדינן חד
מיומא טבא לחבריה,
מוסף תוספות
להשלים מאה חולין להעלות את
שמא יו"ט שני חול הוא,
יומא והיכא דמטו שלוחין עבדינן חד יומא והשתא דידעינן בקביעא דירחא
התרומה אסור: בדאורייתא. כגון
ומקדש שמא אתמול היה
א. דאם לא כן מה הועילו
מאי טעמא עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם
חול ועכשיו ביום שני
חכמים בתקנתם שאסרו
תרומה: אבל בדרבנן. כגון מוקצה
ח
יו"ט. אמר רבה כוותיה
עד שישים הואיל שיכול
דהכא: של גליות. שאין עושין אותו
בידיכם זמנין דגזרו המלכות גזרה ואתי לאקלקולי אתמר שני ימים טובים של
דרב אסי מסתברא כו'.
להוסיף ולבטל האיסור.
אלא בני גליות הרחוקים מבית דין
ודחאה אביי ואמר כרב
תוס' פסחים ל. ד"ה לשהינו.
ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו ט נולדה בזה אסורה בזה דתנן ה) י בראשונה
מסתברא דתנן בראשונה
ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם
היו מקבלין עדות החדש כל היום (כולו) פעם אחת נשתהו העדים לבא
ו)
כו'. ואסיקנא והאידנא
מראש חדש עד יו"ט להודיעם באיזה
דידעינן בקביעא דירחא
ונתקלקלו
יום נקבע החודש אם ביום שלשים
מ"ט עבדינן בגולה תרי
יומי, משום דשלחו
אם ביום שלשים ואחד ועושין ב' ימים יו"ט מספק ומדאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא: מותרת בזה. דחד מינייהו
מא"י הזהרו לעשות שני
חול הוא וממה נפשך שריא: אסורה בזה. כדמפרש ואזיל: לימא קסבר רב אסי קדושה אחת היא. חכמים קבעום על בני גולה לעשותם
יו"ט כמנהג אבותיכם,
לדורות מחמת ספק זה והטילום עליהם כחומר יום ארוך: והא רב אסי מבדיל. ומברך המבדיל בין קדש לחול דקסבר קים לן בקביעא
דחיישינן שמא יגזרו שמד
וישכחו חשבון הקביעות
דירחא ויו"ט שני חול גמור הוא. משום מנהג אבותינו שלא ידעו בקביעת החדש כמונו ועשאום מספק מאליהן אנחנו עושין אותם: ספוקי
ויבואו לידי קלקול.
מספקא ליה. אם חק חכמים הוא שהוטל על הגליות לדורות ואפילו ירבו בהם חכמים יודעי העתים יהיו עושין אותן שנים א"כ הרי הוא
א"ר יוחנן עצים שנשרו
מדברי סופרים כיום ארוך או אם הן עשאום מאליהן מספק וחד מינייהו חול ולמאן דקים ליה בקביעא דירחא בעי אבדולי: כותיה דרב אסי
מן הדקל בשבת אסור
להסיקן ביו"ט ואל תשיבני
מסתברא. דאסיר: קים לן בקביעא דירחא. על ידי חשבון שמחשבין תולדתו ח) אנו למדים אם נראה ביום שלשים אם לאו: ועבדינן תרי
ביצה. כלומר אל תקשה
יומי. אלמא חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקים לעשותן ואפילו בלא ספק הלכך כחד יומא אריכא שוינהו: כותיה דרב
עלי. ומפני מה [אני]
מתיר בביצה שנולדה
מסתברא. שאינו חק אלא מדאגת הספק החמירו עליהם הגליות: בראשונה. קודם שקלקלו הכותים והשיאו הם משואות ביום שלא קבעו
בשבת כי מותר לאוכלה
בו החודש כדי להטעות את ישראל: משיאין משואות. כמו להעלותם משאת העשן מן העיר (שופטים כ) (סימן) תבערה. ובראש השנהט) מפרש
ביו"ט כו', ופשוטה
להו. ובהן היו יודעין כל בני הגליות הקרובים והרחוקים את קביעת החודש ולא היו עושין אלא יו"ט אחד בכל מקום: שיהו שלוחים יוצאים.
היא. והלכתא כוותיה
בעצים ולא בביצה. אמר
ועד מקום שיכול להגיע בתוך חמשה עשר ימים הם מודיעים ועושין יום אחד והשאר עושין שני ימים: ואילו בטלו הכותים. הדרינן
רב מתנה עצים שנשרו
ועבדינן משואות בראש ההרים וידעו הכל: ועבדי חד יומא. בכל דוכתא. והאידנא נמי היכא דמטו שלוחין קודם יו"ט עבדי חד יומא שמע
מן הדקל לתנור ביו"ט
מינה לא קבעום עליהם בתקנה לדורות: דגזרי המלכות גזרה י). שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור מכם ותעבדו נמי חד יומא
מרבה עליהן עצים מוכנין
ומסיקן, דקיי"ל איסור
ואתי לקלקולי ולעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח: אסורה בזה. שהם ודאי חוק קבוע כ) להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה
עצים כי האי גוונא
לא מחמת ספק התחילו לעשותן: כל היום. יום שלשים של אלול. ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקדש החודש למחר ונמצא שהלילה
גזרה היא מדרבנן שמא
הזה יו"ט שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו וכל שעה שבאין עד שתחשך היו מקבלין עדותן ומקדשין החודש בו ביום:
יעלה ויתלוש, ואע"ג
דקיי"ל אין מבטלין איסור
ונתקלקלו
לכתחלה (ביו"ט) א), הני
מילי בדאורייתא, אבל האי דמדרבנן אסור, אפילו לכתחילה שרי. ואפילו לרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין כגון הני עצים דלמחר שרו לא בטיל, הני מילי היכא דאיתא בעיניה, אבל הני
עצים כבר נשרפו, ולפיכך בטלי ושרי למיפא ב) בתנור. והאי דאמרי רב ושמואל בשני ימים טובים של ר"ה נולדה בזה אסורה בזה, דתנן בראשונה היו
מקבלין עדות כו'. ש"מ מדקתני סיפא אם
באו מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו היום קדש ולמחר קדש דקדושה אחת היא. פירוש, שכיון שבבית הוועד פעמים היו עושין ר"ה ב' ימים טובים,
לפיכך החמירו בהן
ועשאום קדושה אחת.
א) אינו מובן דלבטל איסור לכתחילה אפילו בחול אסור וצ"ע. ב) ומשמע דאי לא בטלי אסור לאפות ועי' תוס' פסחים ד' כו ע"ב ד"ה חדש וצ"ע.