אין צדין פרק
שלישי ביצה
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני' ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר. טבח המוכר בשר במשקל אע"פ שאסור לשקול בליטרא דהיינו מעשה חול מותר הוא
לד א ב ג ד ה מיי' פ"ד
א) [לקמן כט.], ב) ב"מ כג:
לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ סכין גדול שקוצבין בו בשר דאיכא שנוי ולא הוי מעשה דחול: אין משגיחין. אין מעיינין: גמ' מאי
חולין צה:, ג) בכורות לא.,
מהלכות יו"ט הלכה כ
ד) לקמן לו: מגילה ז: שבת
סמג לאוין עה טוש"ע א"ח
כל עיקר. מאי אתא לרבויי האי כל עיקר נימא וחכמים אוסרין: אפי' לשמרו מן העכברים. אין נותנין אותו במאזנים התלויין ביתד גבוה:
ס: קכד. קלז: [תוספ' מגילה
סימן תק סעיף ב:
והוא דתליא בתריטא. בטבעת שתולין אותן בה כששוקלין דמחזי כנותנו לשם משקל: טבח אומן. שיודע לכוין משקל כנגד משקל בידיו: אסור
לה ו ז ח מיי' פ"ג שם
פ"א], ה) [הך דר"י ליתא
במשנה ולכן שפיר גרסינן
הלכה ו טוש"ע א"ח
לשקול בשר ביד. לאחוז הליטרא
דתניא], ו) [יבמות פ.
שם סעיף ג:
מתני' ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ וחכ"א
בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכוין
לו ט מיי' פ"א מהלכות
א)
כתובות סח.], ז) [דברים יב],
א אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר: גמ' מאי כל עיקר אמר רב יהודה אמר
דבחול נמי כיון דאומן הוא בכך
ח) [במדבר יח], ט) [שמות
איסורי מזבח הי"ב:
❖
לז י מיי' פ"א מהלכות
יב],
אורחיה הכי: במים. שיש לו שנתות
שמואל אפי' לשמרו מן העכברים אמר רב אידי בר אבין והוא דתליא
ב
ג
בכורות הלכה יח סמג
וסימנים בכלי ונותנין בו מים
לאוין שמג טוש"ע י"ד
בתריטא ואמר רב יהודה אמר שמואל דטבח אומן אסור לשקול בשר ביד
והסימנים מודיעין אותו כמה המים
סימן שו סעיף ו:
הגהות הב"ח
ואמר רב יהודה אמר שמואל טבח אומן אסור לשקול בשר במים ואמר רב
לח כ מיי' פ"ד מהל'
ה
עולין למעלה בשביל ליטרא בשר
(א) גמ' דתנן אין בין יום
יו"ט הלכה ט סמג
חייא בר אשי ואסור לעשות בית יד בבשר אמר רבינא ז ובידא שרי אמר רב
שכבר שיערו לכך: בית יד. נקב לאחוז
❖
טוב לשבת:
לאוין עה טוש"ע א"ח
❖
הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת
בו: ובידא שרי. לנקוב באצבעו שרי
סימן תקט סעיף ב:
ח
ב)
קרנתא ר' חייא ור"ש ברבי שוקלין מנה כנגד מנה ביום טוב כמאן לא כרבי
דלאו דרך חול הוא אבל בסכין דרך
לעזי רש"י
חול הוא. כשמוכר בשר עושה בו בית
יהודה ולא כרבנן אי כר' יהודה האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד
רבינו חננאל (המשך)
יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו ובי"ט
אגוייזי"ר [אגוישיי"ר].
הקופיץ כנגד הכלי אין כנגד מידי אחרינא לא אי כרבנן הא אמרי אין משגיחין
❖
דהא קנו שבעי בוניתא,
להשחיז.
צריך לשנות לעשות היכר שאין מקח
בכף מאזנים כל עיקר אינהו דעבוד כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומר שוקלין
ואישתכח בי ר' חייא
וממכר מותר בו: סימן בבשר.
חמשה מינייהו, ולא קפיד
מנה כנגד מנה ביום טוב אמר רב יוסף הלכה כר' יהושע הואיל ותנן בבכורות
שלא יחליפהו הנושאו: אתלת קרנתא.
ר' שמעון בר'. ופרקינן ר'
מוסף רש"י
כותיה דתנן פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור
שמעון ור' חייא מוותרי
ג) ט
י
כשהיה משלח הבשר לביתו
אתלת קרנתא. כשהיה
להדדי, והני או ר' חייא
א"ל אביי ודלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהושע הכא אלא דליכא בזיון
היה רגיל לעשות כל חתיכה
שולח בשר לאשתו ביד נכרי
ור' ישמעאל או ר"ש
עושה החתיכה בת ג'
קדשים אבל התם דאיכא בזיון קדשים לא אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן התם
[ו]בר קפרא. והא דשקלי
בעלת שלש קרנות וכבר
קרנות (ב"מ כג:) או: משום
מנה כנגד מנה כמאן, לא
היו מכירין אנשי ביתו שזה היה
אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול אבל הכא דמחזי כעובדין דחול לא
סימן שלא יגנבו ממנה
כר' יהודה ולא כרבנן
סימן שלו: ר' חייא ורבי שמעון
אנשי ביתו (חולין צה:).
דמתניתין כו'. ואמרינן
למימרא דקפדי אהדדי והא הנהו שב בניתא דאתו לבי רבי ואשתכח חמש
פסולי המוקדשין.
אינהו דעבוד כר' יהושע,
ברבי. כשהיו חולקין בשר ביניהם היו
מנייהו בי ר' חייא ולא קפיד ר"ש ברבי אמר רב פפא שדי גברא בינייהו אי ר'
קדשים שנפל בהן מום,
דתניא ר' יהושע אומר
שוקלין אותה מנה כנגד מנה ביו"ט:
חייא ור' ישמעאל בר' יוסי אי ר"ש ברבי ובר קפרא: מתני' כ אין משחיזין את
הנאתן להקדש. אם
שוקלין מנה כנגד מנה
כנגד כלי אין. דבחול לאו הכי אורחיה
מוכרין אותן ביוקר הנאת
ביו"ט. ואמר רב יוסף
הסכין ביום טוב אבל משיאה על גבי חברתה: גמ' אמר רב הונא לא שנו
הקדש היא (בכורות לא.
הילכתא כר' יהושע הואיל
אבל מנה כנגד מנה כך דרך כל
ותנן בבכורות כוותיה,
אלא במשחזת של אבן אבל במשחזת של עץ מותר אמר רב יהודה אמר
וגי' הב"ח: טובת הנאה
החולקין: הואיל ותנן בבכורות
להקדש הוא). ושוקלין
דתנן פסולי המוקדשין
שמואל הא דאמרת של אבן אסור לא אמרן אלא לחדדה אבל להעביר
כותיה. דאסור לשקול ולמכור בכור
מנה כנגד מנה בבכור.
הנאתן להקדש ושוקלין
שאם יש לו חתיכת בשר
מנה כנגד מנה בבכור.
שמנוניתה מותר מכלל דבשל עץ אפילו לחדדה נמי מותר איכא דמתני
בעל מום ששחטו כהן בליטרא שלא
חולין שנשקלה בליטרא יכול
ודחה אביי ואמר ודילמא
לעשות מעשה חול בקדשים דבזיון
לה אסיפא בשל עץ מותר אמר רב יהודה אמר שמואל הא דאמרת בשל עץ
לשקול בשר בכור כנגדה
לא אמר ר' יהושע
(שם). אבל משיאה. לשון
הוא וקתני דמנה כנגד מנה ויודע
דשוקלין מנה כנגד מנה
מותר לא אמרן אלא להעביר שמנוניתה אבל לחדדה אסור מכלל דבשל אבן
השחזה (בראשית כז ג).
אלא ביו"ט, אבל בבכור
כמה משקל ראשונה ושוקל כנגדה
אפילו להעביר שמנוניתה אסור איכא דמתני לה אמתניתין אין משחיזין
אין בין יו"ט לשבת.
דאיכא בזיון קדשים
מותר אלמא לאו עובדא דחול חשיב
להיות מותר לכתחילה ביום
אפילו מנה כנגד מנה
את הסכין ביו"ט אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחדדה אבל
טוב מה שאסור בשבת, אבל
ליה: דתנן פסולי המוקדשין הנאתן
אסור. אי נמי עד כאן
להעביר שמנוניתה מותר מכלל דע"ג חברתה אפילו לחדדה נמי מותר ואיכא
לענין עונשין יש הרבה,
לא שרו רבנן מנה כנגד
להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה
שזה בסקילה ובכרת וזה
מנה בבכור אלא משום
דמתני לה אסיפא אבל משיאה על גבי חברתה אמר רב יהודה אמר שמואל
❖
בבכור. סיפא דמתני' נקט. ורישא הכי
בלאו גרידא (מגילה ז:).
דלא עביד עובדין דחולין,
לא שנו אלא להעביר שמנוניתה אבל לחדדה אסור מכלל דבמשחזת אפילו
דבחולין שוקלין בליטרא,
איתא כל פסולי המוקדשין נמכרים
ובבכור התירו מנה כנגד
באטליז ונשקלים בליטרא חוץ מן
להעביר שמנוניתה אסור מאן תנא דבמשחזת אסור אמר רב חסדא דלא כר'
מנה, אבל ביו"ט דשקיל
רבינו חננאל
הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים
במאזנים כעובדא דחול
יהודה דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה מתיר
ה)
(א) ד)
[מתני'] וחכמים אומרים
אסרי, ונדחת דוקיא דרב
אבל פסולי המוקדשין הנייתן להקדש
אף מכשירי אוכל נפש א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כרבי
יוסף. מתני' אין משחיזין
אין משגיחין בכף מאזנים
ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור. וכן
כל עיקר. אמר שמואל
את הסכין כו'. ואסיקנא
יהודה אמר ליה ו) יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי
פירושה כל קדשים בעלי מומים
אפילו לשומרו מן
אבל משיאה ע"ג חברתה,
אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא
העכברים אל יתנהו בכף
אמר שמואל ל"ש אלא
שנפדו במומן אף על פי שעדיין
מאזנים, והוא דתליא
להעביר שמנוניתא, אבל
מעבר
מקצת קדושה עליהן שאסרן הכתוב
בתריטא, שנראה כשוקל
לחדדה אסור, והשחזה
בגיזה ועבודה כדאמרינן בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה וכו' אפילו הכי נוהגין מעשה חולין בהן בזו שנשחטין באטליז ונמכרין
בשר. אמר רב יהודה
עצמה אפילו להעביר
ז)
שמנוניתא אסור. מאן תנא
אמר שמואל טבח אומן
באטליז בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהניית מכירתן ביוקר אינה להקדש אלא לבעלים לפי שאין להם פדיון במומם להיות
אסור לשקול בשר ביד.
אין משחיזין, דלא כר'
דמיהן נכנסין לקדושתן דבבכור נאמר לא תפדה ח) ובמעשר נאמר לא יגאל (ויקרא כז) אלא נאכלין לבעלים במומן הלכך אין
דנראה כאלו במאזנים הוא
יהודה דתניא אין בין יו"ט
נוהגין בהן מעשה חולין במכירת בשרם כשנפל בהן מום ושחטום הבעלים בעלים דבכור כהן ובעלים דמעשר ישראל אבל שאר פסולי
לשבת אלא אוכל נפש
שוקל, כיון דמשער בידיו
כמה שיש בו והוא אומן
בלבד, הא כל דבר שאינו
המוקדשים הניית מכירתן ביוקר להקדש היא ואע"פ שכבר נפדו קודם שחיטה דהא קודם פדייה אין נשחטין דבעי העמדה והערכה אפי' הכי
בזה ודאי מכוון המשקל
אוכל נפש שבת ויו"ט
הניית מכירתן ביוקר להקדש שלפי מה שיודע שהנאתו יפה הוא מוסיף פדיונו מתחלתו לפיכך מבזין אותו למוכרו באטליז שהכל פונים שם
שוין, ר' יהודה מתיר אף
וכמאזנים חשוב. ירושלמי
תני הטבח לא יהא שוקל
מכשירי אוכל נפש. א"ל
ליקח בשר: ושוקלין מנה כנגד מנה. כשמוכרו בתוך הבית אלמא כי האי גונא לאו משקל הוי: לא היא. לא סבירא להו לרבנן דבכורות כר'
בידו ויניח, שידו כליטרא,
רבא לרב חסדא דרשינן
יהושע בי"ט ולא ר' יהושע ס"ל בבכור דשרי: ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד מעשה דחול. דהתם מכירה היא ואין דרך לשקול
אלא חותך בידו בסכין,
משמך הלכה כרבי יהודה,
בשר הנמכר במנה כנגד מנה: אבל הכא. גבי רבי חייא ור"ש ברבי קא עבדי עובדין דחול דהא חלוקה היא וכן דרך כל החולקין ולא
ונותן לזה ולזה. וכן
א"ל יהא רעוא כל מילי
(השוקל) [אסור לשקול]
מעלייתא תדרשון משמיי.
סבירא להו לרבנן דבכורות כר' יהושע: ומי קפדי אהדדי. ר' חייא ור"ש ברבי לחלוק בשר במשקל והלא מוותרין זה לזה ונוטלין זה
במים. אמר רב אסור
ירושלמי רבי מנא ורבי
משל זה משום חבה: דהנהו שב בניתא. שבעה דגים שבאו לרבי ונמצא שנטל רבי חייא חמש והוליכן לביתו: ולא קפיד רבי שמעון
לעשות בית יד בבשר.
יוסי בר בון אתפלגון, חד
ברבי. לומר משל אבי הוא נזון יותר ממני: אי ר' חייא ור' ישמעאל בר' יוסי. היו אותן שחלקו שהן היו רגילין ליקח זה עם זה
פירוש עושין לו מקום
אמר מיפוח בהמה ביו"ט
אי ר"ש ברבי ובר קפרא: מתני' אין משחיזין. אגוייזי"ר בלע"ז: אבל משיאה על גבי חברתה. דמשני מדרך חול: גמ' משחזת
כדי שיהיה תולה אותו
[כל עמא] שרי, מיחבוט
באותו המקום, וכשרוצה
רבי חייא ור' שמעון, חד
של אבן. דמתקנת ליה שפיר דמחזי כמתקן בחול: מכלל דבשל עץ כו'. גמרא קא דייק מדאוקי רב יהודה איסורא בשל אבן
לחתוך ממנו אוחז באותו
אסר וחד שרי. תני רבן
בלחדדה מכלל דבשל עץ אף לחדדה שרי דמאי דאסר רב הונא בשל אבן שרי דכוותה בשל עץ: איכא דמתני לה. להא דרב יהודה:
המקום, והוא נקרא בית
שמעון בן גמליאל אומר
יד, שנראה כעושה כלי
אף מפייס אדם את עצמו
אסיפא. דמלתיה דרב הונא: איכא דמתני לה. להא דרב יהודה אמתני' ולאו אמלתיה דרב הונא: לחדדה. הוי תקון. להעביר שמנונית
ביו"ט. והני מילי בסכין,
בליטרא לידע מה הגיע
אינו אלא כהדחה בעלמא: מתיר אף
מכשירי אוכל נפש. וטעמא משום דדריש יעשה לכם ט) לכל צרכיכם: דרשינן משמך. נדרוש משמך:
אבל ביד שרי. אמר רב
לו כהדא [רמי מנא זבן
הונא מותר לעשות סימן
חרובן דשמיטה אתא שאל
מעבר
בבשר,
כרב הונא דהוה
לרבי חזקיה א"ל נהגין
מחתך
ליה אתלת קרנתא. רבי חייא ורבי שמעון ברבי היו שוקלין
מנה כנגד מנה ביו"ט, כשחולקין
כהדא] דרשב"ג. תני הטבח לא יהא שוקל בידו ויניח שידו כליטרא היא, אבל חותך בסכין ונותן לזה ולזה.
הבשר
ביניהן. למימרא
דקפדי אהדדי שלא יטול אחד מהן יותר
מחברו, והא מוותרין הוו להדדי,
תני אין מרגילין ביו"ט
ולא בחול בבכור ולא בפסולי המוקדשין, א"ר בון שלא
יהא כעובד עבודה בחייו.