כח:
אין צדין פרק
שלישי
ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גריפת
תנור וכירים. פר"י (ד) אשוויי גומות ולא נהירא דאם כן
מעבר לסכינא
אפומא דדקולא. משפשף סכין
פי הסל: הלכה.
על
לט א ב מיי' פ"ד
א) לקמן לב:, ב) [מגילה ז:
וש"נ], ג) [שם ע"ש],
מהלכות יו"ט הל'
לא הוי דומיא דהני אחריני דחשיבי משום דהוי תקון
כרבי יהודה ומותר כל איש לעשות אבל אין מורין לרבים כן שלא
ד) [שם: סוכה מ. ב"ק קב:
ט סמג לאוין עה טוש"ע
כלי לכן נ"ל דמיירי בתנור חדש ועדיין יש בו אבנים ועפר שלא
יזלזלו אף בשאפשר לעשותו מבעוד יום דכל הני דשרינן כגון
מכות יג.], ה) [לעיל כ:
א"ח סימן תקט סעיף ב:
פינו וכשיסיר אותם אבנים ועפר הויין כמו גמר מלאכתן וחייב
שנתקלקלו ביו"ט או שהיה אתמול טרוד כדאמרינן לקמן דלא התיר
מ ג ד מיי' שם סמג שם
וש"נ], ו) [שבת מב.],
ז) מכות כא. כתובות סא:
טוש"ע א"ח סי' תצח
משום מכה בפטיש דכל גמר מלאכה
ר' יהודה אלא במכשירין שאי אפשר
ע"ז כט. נדה נב., ח) [חולין
סעיף א:
לעשותן מערב יו"ט: מהו להראות.
חייב משום מכה בפטיש ומכל מקום
מעבר לסכינא אפומא דדקולא ואמרי ליה
מא ה ו מיי' וסמג שם
יז: יח.], ט) [דף נט:],
קשה דבלא טעמא דמשום מכה
הטבח סכין לחכם בי"ט לבדוק
י) [כתובות סא:], כ) [נדה
טוש"ע א"ח סימן
לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה
נב.], ל) [דף כט.], מ) [דף
תקט סעיף ב:
בפטיש תיפוק ליה דהוי אסור משום
שהטילו חכמיםח) על הטבחים להראות
ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה
מב ז ח מיי' פ"א מהל'
כא.], נ) [לה:], ס) [צ"ל ח.
מוקצה דאפר ואבנים שבתוכו מוקצות
סכין לחכם קודם שישחוט שום בהמה
יו"ט הלכה ד ה סמג
ושם ד"ה א"ר יהודה וע"ע
דלחדדה קא עביד א וקסבר הלכה ואין מורין
הן ומכאן אומר ריצב"א דטלטול
ומהו לעשות כן בי"ט מי מחזי
שם טוש"ע א"ח סימן תצה
תוס' לקמן לא: ד"ה א"ר
כן ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר והוה
זירא], ע) [פסחים עד: חולין
ב
סעיף א:
מוקצה התירו משום אוכל נפש ומכאן
כעובדא דחול דאוושא מלתא שדעתו
מג ט י מיי' פ"ד שם
צג:], פ) [עיין במור"ם
קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא ואמרי ליה
למכור באטליז או לא מחזי: רואה
יש להביא ראיה למה דאמר בפ"ק
❖
הלכה ח סמג שם
לובלין],
רבינא
לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנוניתה
אמר וכו'
לעצמו. בביתו סכין שלו דלא אוושא
(דף יב:) ס):
טוש"ע א"ח סימן תקט
סעיף א:
מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים.
מלתא: שעמדה. מחריפות שלה
ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה
מד כ ל מ טוש"ע א"ח
תורה אור השלם
דשרי לטלטל אצדדים אע"ג דהוי
שאינה חותכת יפה אבל לא נפגמה:
דלחדדה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין
סימן תקיח סעיף ג:
מה נ מיי' שם הלכה כא
1. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא
מותר לחדדה ביו"ט. ואע"ג דמאתמול
מלאכה וקשה דמשמע הכא דרבינא
כן איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם ביום
סמג שם טוש"ע א"ח
קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
אית ליה מוקצה מדקאמר מידי דהוה
ומשלשום התחילה לקלקל ולילך דלא
❖
טוב רב מרי בריה דרב ביזנא שרי ורבנן
סימן תק סעיף א:
ג
מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם
אקוץ ברה"ר דאי לאו הכי הוה אסור
הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול
כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה
אסרי ורב יוסף אמר ד תלמיד חכם רואה
מטעם מוקצה ובפרק מי שהחשיך
דסבר לא צריכנא אבל נפגמה
בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל
לעצמו ומשאילה לאחרים ואמר רב יוסף
נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה
לעזי רש"י
(שבת דף קנז.) משמע דאית ליה כר'
מאתמול לא הוי שרי דמוכחא קלקול
❖
שמות יב טז
לָכֶם:
סכין שעמדה מותר לחדדה ביום טוב והני
שלה והוה ליה למעבד מאתמול: והני
שמעון דלית ליה מוקצה דפליגי התם
ה
ו
אשפויינטי"ר
מילי (א) הוא דפסקא אגב דוחקא דרש רב
[אישפוינטיי"ר]. להקהות
מילי דפסקא אגב דוחקא. אבל אם
רב אחא ורבינא חד אמר לקולא וחד
❖
את החוד של שפוד.
הגהות הב"ח
אמר לחומרא ובכל מקום ע) רב אחא
אינה חותכת כלל אסור לחדדה
חסדא ואיתימא רב יוסף אחד סכין שנפגמה
דטרחא יתירא הוא: אחד סכין
לחומרא ורבינא לקולא וי"ל דהכא
(א) גמ' והני מילי דפסקא
ואחד שפוד שנרצם ואחד גריפת א)תנור וכירים
כצ"ל ותיבת הוא נמחק:
שנפגמה ואחד שפוד שנרצם. בי"ט
קאמר רבינא אליבא דרב יהודה אמר
מוסף תוספות
ביום טוב באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן
(ב) שם אמר רב מלכיו אמר
שמואל דאסר שפוד לטלטלו אבל איהו
אשפויינטי"ר בלע"ז שנשבר ראשו:
רב אדא בר אהבה שומטו
א. שהוא
מימרא
דתניא ב) אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש
ואחד גריפת תנור. שנפל לתוכו מן
ס"ל דשרי אבל קשה מדשמואל
ומניחו כצ"ל: (ג) רש"י ד"ה
דתרווייהו בינייהו נינהו.
בלבד ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל
שפוד שפחות וכו' גדולה
ז
תוס' כתובות סא: ד"ה איכא.
אדשמואל דהתם פרק מי שהחשיך
הטיח שלו ולא היה יודע מבעוד יום:
היא ואינה ממתנת דאין
ב. וכן מוכח דקאמר
נפש ג)מ"ט דת"ק אמר קרא 1 הוא לבדו יעשה
באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן.
אמר כר' שמעון דלית ליה מוקצה
גומא: (ד) תוס' ד"ה גריפת
וסימניך מתניתא מלכתא
❖
לכם הוא ולא מכשיריו ור' יהודה אמר קרא
גבי כרכי דזוזי והכא משמע דאית
נכנסנו בדבר זה למחלוקתן
וכו' פר"י משום אשוויי:
אבל משמעתתא לא נותן
❖
סימן. שם.
לכם לכם לכל צרכיכם ות"ק הא כתיב לכם
ליה מוקצה וי"ל דשאני שפוד דלאחר
שממחלוקתן אנו יכולים ללמוד שאף
ד)
אלו ממכשירי אוכל הן: שפוד שנרצף.
מלאכתו אין כאן תורת כלי עליו ולהכי
אמר לך ההוא ה)לכם ולא לנכרים ואידך נמי
הגהות הגר"א
נמעך שדרסו עליו ונעקם אבל לא
אוסר שמואל דיש עליו תורת מוקצה
פ)
רבינו חננאל
הא כתיב הוא אמר לך כתיב הוא וכתיב לכם
[א] גמרא רב אדא בר
נשבר: אסור לתקנו ביו"ט. שהרי
ולעולם ס"ל כרבי שמעון: [גם
ולא קשיא ח כאן במכשירין שאפשר לעשותן
אהבה אמר רב מלכיו. נ"ב
ועבורי סכינא אפומא
אקושיא דרבינא יש לתרץ כך. ת"י]:
יכול להשתמש בו כמו שהוא וטרחא
ט"ס הוא וצ"ל בהיפך רב
דדיקלא או אפומא דריחיא
מערב יו"ט כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן
איכא בינייהו שפחות. גבי משנה
מלכיו אמר רב אדא בר
דלא צריך הוא: ואע"ג דמפשיט
לחדדה הלכה ואין מורין
מערב יו"ט אמר רב יהודה אמר שמואל
אהבה וכ"ה בכל המקומות
כן. להראות סכין לחכם
בידיה. שמתפשט בידים ואינו צריך
אתמר בכתובות (דף סא:)
(שבמסורת הש"ס) והרי"ף
ביו"ט. רב מרי בריה דרב
שפוד שנרצף אסור לתקנו ביו"ט פשיטא
להכות עליו בפטיש: שפוד שצלו
וא"ת א"כ נימא אפר מקלה דהיינו
ט
והרא"ש גרסי רב מלכיו
ביסא שרי ורבנן אסרי.
❖
ואיתימא ראב"א:
לא צריכא דאע"ג דמפשיט בידיה ואמר רב
אמר רב יוסף תלמידי
בו. בשר ביו"ט: אסור לטלטלו.
שמעתא במכות (דף כא:) דלרב
י
חכמים רואין לעצמן
פפא רב מלכיו אמרה ולרב חיננא
מיד לאחר שנצלה הצלי לפי שנמאס
יהודה אמר שמואל שפוד שצלו בו בשר
כ
ומשאילין לאחרים. סכין
ומוקצה וכבר נעשה צורך יו"ט: שומטו
רב מלכיא אמרה וי"ל דה"פ שפחות
שעמדה (או) [אי] פסקה
אסור לטלטלו ביו"ט (ב) רב [א] אדא בר אהבה
מוסף רש"י
אגב דוחקא, שרי לחדודה
ומניחו בקרן זוית. שומטו מלפניו
ושכנגדהפירושהאמצעית א דהיינואפר
אמר רב מלכיו שומטו ומניחו בקרן זוית אמר
במכשירין שאפשר
ל
בפומא דריחייא או בפומא
מקלה אי נמי ה"פ מתניתין ומתניתא
מהר בגרירא וטלטול מן הצד עד
לעשותן מערב יו"ט.
דדיקולא או כיוצא בהן,
רב חייא בר אשי אמר רב הונא והוא שיש
דוקא רב מלכיא ולא רב מלכיו אבל
שיעבירו מלפניו לקרן זוית אבל לא
כגון סכין שנפגם מערב
אבל במשחזת לא. דרש
עליו כזית בשר רבינא אמר אף על פי שאין
יו"ט (מגילה ז:). שאי
מ
רב חסדא סכין שנפגמה
שרי לטלטולי. בטלטול
שמעתתא יש מהם רב מלכיו ולעולם
טלטול גמור:
אפשר. כגון סכין
ושפוד שנרצם וגריפת
עליו בשר מותר לטלטלו מידי דהוה ו)אקוץ
רב מלכיא אמרה אותה שמעתא
גמור ולסלקו שלא יזוקו בו אנשי
שנפגמה ביו"ט (שם). רב
תנור וכיריים מחלוקת ר'
ברשות הרבים אמר רב חיננא בריה דרב
פפא אמר. אסימנא דרב
ביתו: מידי דהוה אקוץ ברה"ר.
דאפר מקלה ולכך אינו נותן סימן
יהודה ורבנן, דתניא אין
ז)
ב
מלכיו פליג, דקאמר
בין יו"ט לשבת אלא אוכל
איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית
רק למתניתא:
דאמר בפרק כירה שהסיקוה (שבת
שפחות רב מלכיו ליתא,
נפש בלבד, ר' יהודה מתיר
דף מב.) דמותר להוליכה פחות פחות
שמואל
אפר מקלה וגבינה רב מלכיא רב פפא אמר
דכל מתני' ומתניתא דהכא
אף מכשירי אוכל נפש.
רב מלכיא פרשינהו, אבל
מד' אמות עד שמסלקנה לצדי רה"ר
ואסיקנא מ"ט דת"ק, דייק
מתניתין ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו וסימניך מתניתין מלכתא
שמעתתא דאמר ברב מלכיו
אך אשר יאכל לכל נפש
כדי שלא תזיק: שפוד שפחות וגומות
מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות: מתני' נלא יאמר אדם לטבח שקול
מודינא לך
.
וגו', ולא תימא לכל נפש
(כתובות סא:)
רב מלכיו. אלו שלש הלכות רב מלכיו
מתניתין ומתניתא. הנך
לי בדינר בשר אבל שוחט ומחלק ביניהם: גמ' היכי עביד כי הא
דאפילו נפש בהמה
דאיתמר
אפירושא
משמע, כדכתיב מכה נפש
אמרן ולא רב מלכיא מפני ששמותיהן
דבסורא
דמתניתין וברייתא, רב
בהמה, דהא כתב לכם,
דומין זה לזה ויש שמחליפין שמועה
מלכיא, שמעתתא. הנך
למעט הגוים והכלבים. ור'
של זה בשל זה נתנו בהם סימן לסדר השמועות. שפוד הא דאמרן. שפחות משנה היא בכתובות ט) ר"א אומר אפי' הכניסה לו מאה שפחות
דאיתמר שמעתתא באפי
יהודה דייק לכם לכל
נפשייהו ולא אפירושא
צרכיכם ואפילו מכשירי
כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה ואמר רב מלכיו הלכה כר"א י). גומות שמעתא היא כ) ולא נאמרה על המשנה ולענין שתי
דמתניתין, רב מלכיו (ע"ז
אוכל נפש, והני מילי
שערות דאם נמצאו לה גומות של מקום שער אע"פ שאין שם שער גדולה היא (ג) וחולצת דאין גומא אא"כ היה בה שער אלא שנשרו:
ורב
מכשירין שאי אפשר
כט. וכעי"ז מכות כא.)
בלורית. במס' ע"ז ל) ועל ברייתא נאמרה הא דרב מלכיא לפרושא לברייתא דת"ר כותי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו
פפא מחליף שפחות לרב
לעשותן מערב יו"ט, אבל
מלכיא ואפר מקלה לרב
מכשירין שאפשר לעשותן
מפני שהכותי כשהוא מסתפר מניחה לשם ע"ז ואמר עלה וכמה אמר רב מלכיא שלש אצבעות לכל רוח ורוח לכל סביבותיה לא יגע שאם יגלח
מלכיו (נדה נב.) כלומר
מערב יו"ט אפילו ר'
וילך עד הבלורית נמצא מניח לו בלוריתו ותיקנה לו לשם ע"ז: אפר מקלה. שמעתא היא במסכת מכות מ) אמר רב מלכיא לא יתן אדם אפר מקלה
משנה דשפחות דאוקמת
יהודה אוסר, דאתא הוא
על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע: גבינה. אפירושא דמתניתין אתמר במס' ע"ז מפני מה אסרו גבינות במשנתנו ואמר רב
כרב מלכיו, רב מלכיא
נ)
לבדו ומיעטן. אמר רב
אמרה, ומתניתא דקאמר
יהודה אמר שמואל שפוד
מלכיא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר: מתניתין ומתניתא רב מלכיא. אסימנא דאתנח ברב מלכיא פליג רב פפא: שפחות.
לאו דוקא, אלא דבסימנא
שנרצף אסור לתקנו
דמתניתין היא ומשוית ליה ברב מלכיו לאו דידיה היא דכל מתניתין ומתניתא דאית בהו רב מלכיא אמר פירושן אבל שמעתתא דאמרת ברב
דרב מלכיו ליתא מתני'
ביו"ט. ואע"ג דיכיל
מלכיו כגון שפוד וגומות דידיה נינהו: מתני' שקול לי בדינר בשר. שאסור להזכיר שם דמים: אבל שוחט. הוא בלא פסוק דמים והן
ושמעתתא רב מלכיו ומה
למיפשטיה בידיה. וכן
שנשאר מן השמעתות
שפוד שצלה בו בשר, אם
חולקין ביניהן: גמ' היכי עביד. כשאינו רוצה ליקח כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע אלא בדינר או בשנים מה יאמר לו:
בסימנו של רב מלכיו,
הוציא הבשר ממנו אסור
בסורא דהיינו שפוד וגומות, רב
לטלטלו ביו"ט. רב מלכין
מלכיו אמרינהו, והיינו דקאמר איכא בינייהו שפחות ולא קאמר שפחות ואפר מקלה, אלא שפחות גרידא מגרעינן ודרב מלכיו
ואיתימא רב אדא בר אהבה אמר שומטו ומניחו בקרן זוית כו'. אמר רבינא אע"פ שאין בו בשר מותר לטלטלו, מידי דהוה
כדקאי קאי (מכות כא.). וסימנך. שלא תחליף בגירסא, מתניתין מלכתא. לגבי שמעתא הויא מתניתא מלכתא, דהא מינה
אקוץ ברה"ר, הלא קוץ ברה"ר מטלטלין אותו ומניחין אותו בצידי רה"ר, כדי שלא יזוקו בו רבים, כך זה השפוד לא גרע
מותבינן תיובתא לשמעתא, וסימניך מלכיא לשון נקבה, אבל מלכיו לשון זכר (כתובות סא:) משניות וברייתות עיקר הן, והיינו
מקוץ. פירוש שמועות של רב מלכין. שפוד הא דאמרן. שפחות בכתובות אפילו הכניסה לו ק' שפחות כופה לעשות בצמר.
סימן מי ששמו דומה לנקבה מוקמינן כולהו מתנייתא דהוי נמי לשון נקבה אליביה, והיינו רב מלכיא ששמו דומה לנקבה,
גומות בנידה, גומות אע"פ שאין שערות. ואילו שמועות של רב מלכיה, בלורית וגבינה במסכת ע"ז. אפר מקלה במסכת
ומשמעותו של שם נמי משמע לשון מלכות, והיינו משניות וברייתות שהן עיקר ולא שמעתות. ואית דמפרש איכא בינייהו שפחות
מכות. ומי שאמר מתניתא מלכתא אמר שפחות בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיה, שאילו כולן מתניתא נינהו, אבל
ואפר מקלה דמשמע שפחות ושכנגדה (מכות כא.).
(שפחה) [שפוד] וגומות שמועות הן, והן בלבד לרב מלכין איכא בינייהו שפחות, רב פפא אמר שפחות רב מלכיה היא,
א) ורב אמר לך לרב מלכין היא. מתני' לא יאמר אדם לטבח מכור לי בדינר בשר אבל שוחט ומחלק ביניהן. היכי עביד
א) נראה דצ"ל ולר"ח בריה דרב איקא לרב מלכא הוא.