אין צדין פרק
שלישי ביצה
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בסורא אמרי. דרכן לומר לטבח תן לי תרטא או פלג תרטא ובנרש
במדה ומכר ממנה עד שמכר חשבונו נמצא כל הנותר בחבית על ידי
מו א מיי' פ"ד מהל'
א) [לעיל כח.], ב) ב"ק צד:,
ג) [תוספת' פ"ג],
יו"ט הלכה כא סמג
אמרי חלקא או פלג חלקא ובפומבדיתא אמרי אוזיא. כל הטבחין היו
ברורין שהרתיח היין כשמוציאו ומעלה אופיא אישקומ"א בלע"ז ואין
❖
ד) [ישעיה סא],
לאוין עה טוש"ע א"ח
מנתחין בהמותיהם בשוה כך וכך נתחים מן הבהמה ולאותן הנתחים
המדה מלאה והן נקראין ברורין לפי שמבררין אותן מן היין כששותה
סימן תק סעיף א:
קרו להו בסורא תרטא ובנרש חלקא ובפומבדיתא אוזיא ובנהר פקוד
אי נמי על דקלישי וזיגי ושמן יש בו מצוי מפני שמודבק בשולי המדה
מז ב ג מיי' שם סמג שם
רבעא: מתני' אבל לא במדה.
טוש"ע א"ח סימן
ובדפנותיה וביין שכיחי ברורין ולא
הגהות הב"ח
תקיז סעיף ג וסימן שכג
בשמן: וחבריו כנסו כו'. כדפרישית
בגמ' מפרש לה ומאי פלוגתייהו:
דבסורא אמרי תרטא ופלגו תרטא בנרש
א
(א) במשנה אף במועד
סעיף א:
שהיה ממלא מדותיו כו'. שאין
בברורין: לפני הגזברים. של הקדש
עשה כן וכו' אף בחול
ד [טוש"ע ח"מ סימן שסו
אמרי חלקא ופלגו חלקא בפומבדיתא אמרי
❖
עשה כן:
סעיף ב]:
מודדין ביו"ט: אף בחולו של מועד
לעשות בהן צרכי הקדש אם ירצו.
אוזיא ופלגו אוזיא בנהר פקוד ובמתא מחסיא
מח ה מיי' שם הלכה כב
עושה כן. בגמ' מפרש טעמא. ולא
והם לא הקדישוה כסבורין אין יכולין
אמרי רבעא ופלגו רבעא: מתני' ב אומר
סמג שם טוש"ע א"ח
להקדיש שאינו שלהם אי נמי יכולין
גרסינן במתני' מפני ברורי המדות
סימן תקיז סעיף ד [וסימן
הגהות הגר"א
אדם לחברו מלא לי כלי זה אבל לא במדה
שכד סעיף ב]:
הוה ליה גזל בעולה ד): אמרו להם
ואית דגרס ליה והן העלאת הרתיחות
מט ו מיי' וסמג שם
[א] במשנה מפני ברורי
ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא
חכמים אין אתם זקוקין לכך. הואיל
ובגמרא מפרש: מפני מצוי המדות.
❖
המדות. נמחק:
טוש"ע א"ח סימן
ימלאנו מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה
כשהיה מוכר שמן היה לו מדות הרבה
ומתחלה לא נתכונתם לגזול שהלקוחות
תקד סעיף ד:
נ ז מיי' וסמג שם טוש"ע
ממלא מדותיו מערב יו"ט ונותנן ללקוחות
ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לאיש
מוחלין על ידי טרדן ומרוצתם שאינם
❖
א"ח סימן תקו סעיף א:
לעזי רש"י
ואיש במדה לעצמו ומתמצות והולכות
יכולין לשהות עוד וידעי וקא מחלי:
ביו"ט אבא שאול אומר אף במועד (א) עושה
לתוך כליהן כל הלילה: גמ' המיוחד
אף אנו אין רצוננו לכך. לזה ליהנות
אישקומ"א. ק∆ צ∆ ף.
כן [א] מפני ברורי המדות וחכמים אומרים אף
אאורשי"ר [אדורשי"ר].
למדה. שמודד ומוכר בו: העומד
משל אחרים: אמרו להם. חכמים
בחול עושה כן מפני מצוי המדות: גמ' מאי
רבינו חננאל (המשך)
❖
לחרוך.
למדה. שכשישבר זה בא זה תחתיו
א"כ אין לכם לעשות הקדש אלא
ורבנן [מקילין], והא
אבל לא במדה אמר רב יהודה אמר שמואל
אבל עדיין לא מדד בו: ואתא רבי
לעשות בהן צרכי רבים שהרי משל
איפכא שמעינן להו,
אבל לא בכלי המיוחד למדה אבל כלי
דתנן רבי יהודה אומר
מוסף רש"י
יהודה למימר. כיון דהוא עצמו מדה
רבים היה ויהנו הבעלים מהן:
שוקל אדם בשר כנגד
העומד למדה ימלאנו ואתא ר' יהודה למימר
ואין יודע למי גזל. שגזל אנשים
ולכך עשוי וכדי מדה מחזיק לא ימלאנו
שוקל אדם בשר כנגד
הכלי כו'. ופרקינן דרבי
הכלי. טבח המוכר בשר
אפילו כלי העומד למדה לא ימלאנו אלמא
יהודה אדרבי יהודה לא
הרבה: שיחין ומערות. שמתכנסין
דמחזי שפיר כמודד ומוכר כעובדין
במשקל, אע"פ שאסור
קשיא, התם בכלי שאינו
דחול: כלי וקופיץ אין עומדין לכך:
בהן מים ושותין מהן. ובב"ק (דף נ:)
גבי שמחת יום טוב ר' יהודה לחומרא ורבנן
לשקול בליטרא דהיינו
עומד במשקל ידוע לפיכך
כדעבדין בחול. במאזנים פעמים
מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי
מעשה חול, מותר הוא
מותר, הכא למלאות ולתת
לקולא והא אפכא שמעינן להו דתנן א) רבי
לשקול כנגד הכלי, וכנגד
לו בכלי העומד למדה
מערה: אדבריה. הנהיגו ומטייל
שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל
יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי
הקופיץ. סכין גדול
ידועה ואסור. לרבנן
כליו שוקל בו: לא קא עביד כעובדין
עמו במבואות העיר: לא ימדוד אדם
שקוצבין בו בשר, דאיכא
נמי דאמרי אין משגיחין
וכנגד הקופיץ וחכמים אומרים אין משגיחין
דחול. דעדיין לא יצא טבעו של כלי
קב שעורין. אפילו ליתן לבהמתו
שינוי ולא הוי מעשה חול
בכף מאזנים כל עיקר,
בכף מאזנים כל עיקר אלמא ר' יהודה לקולא
(לעיל כח.). אין
משום שעושה מעשה חול
זה למדה: שם מדה. רבעא או לוג
שנראה כמודד למכור: אבל קודר
משגיחין. אין מעיינין
ושוקל במאזנים בשביל
ורבנן לחומרא קשיא דר' יהודה אדר' יהודה
הוא. בקב עצמו נוקב בכרי וממלאו
אלא כך יאמר לו סתם כלי זה מלא
(שם). בורות שיחין
כך אסור, אבל הכא
קשיא דרבנן אדרבנן דר' יהודה אדר' יהודה
לי: הכא לא קא עביד כדעבדין
שלא כדרך מדה לתת בידו לתוכו:
ומערות. להכניס בהן מים
פעמים שנותן אדם יין
לשתות, דהוי דבר הצריך
בכלי של מדה ושותה
בחול. שדרך לקוחות לומר תן לי לוג
קודר. לשון נוקב: נחתום. מבשל
לא קשיא התם בשאינו עומד למדה הכא
לכל ויהנו מהן הנגזלים
לפיכך מותר. רבה אמר
קדרות נמי קרוי נחתום: יקדיח.
ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך
❖
בעומד למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא
(ב"ק צד:).
ובלבד שלא יזכור לו
ישרוף אאורשי"ר בלע"ז: בעין יפה.
מקח אלא בדרך הלואה או מתנה
סכום מדה. מעשה באבא
התם קא עביד כדעבדין בחול הכא לא קא
שאול בן בוטנית שהיה
ואע"ג דמיוחד למדה: עבידי אינשי
שיעור חלה אחד מכ"ד לכהן וכשאינה
עביד כדעבדין בחול רבא אמר מאי אבל לא
ממלא מדותיו מערב יו"ט
רבינו חננאל
דמקרבי חמרא. לחבריהם: במנא
יודעת מדת עיסתה היא מקמצת
כו'. וחכמים אומרים אף
במדה שלא יזכור לו שם מדה אבל כלי
ג
דכילא. של מדה: תנא אף במועד
בחול עושין כן מפני
בסורא אמרי כי תרטא
ואומרת אין כאן כל כך אבל כשיודעת
המיוחד למדה ימלאנו ואתא ר' יהודה למימר
מיצוי המדות. תנא הוא
כו', פירוש נותן לזה
עושה כן מפני בטול בית המדרש.
מדת עיסתה יודעת מה תפריש ועינה
כינס ש' גרבי יין כו'.
כי תרטא, והוא דבר
כלי המיוחד למדה לא ימלאנו אלמא גבי
יפה בה: תנא דבי שמואל. בתוספתא
שהיה חכם גדול ובאים רבים לשאול
ואסיקנא יעשה בהן צרכי
ידוע באותו מקום, ולזה
שמחת יום טוב רבי יהודה לחומרא ורבנן
צבור, דתניא גזל ואינו
פלגו תרטא. ובנרש היו
הימנו ובמועד רבים עוסקים בתורה
שסידר שמואל מתנאים שלפניו כמו
יודע ממי גזל, ילך ויעשה
אומרים כי חלקא ופלגו
שאין טרודים במלאכה והיה ממלאן
שסדרו רבי חייא ורבי אושעיא וכמו
לקולא והא אפכא שמעינן להו דתנן רבי
בהן צרכי צבור, אילו
חלקא. וכן אוזיא וכן
שסידר רבי את המשנה: השתא דאמר
בלילה שאין זמן בית המדרש כדי שיהא
הן צרכי צבור בורות
ריבעא כולן שם אותו כלי
יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי
הידוע במקומם. [מתני']
שיחין ומערות. ירושלמי
שמואל אסור. והוא שנה במשנתו
פנוי ביום. ולמאן דגרס במתני' מפני
וכנגד הקופיץ וחכמים אומרים אין משגיחין
ר' אלעזר אמר לזעירא
אומר אדם לחבירו ביום
ברורי המדות מפרש הכי מפני בטול
מותר שמואל בשמעתיה דאמר אסור
בר חמא מלא לי הדין
טוב מלא לי כלי זה
בכף מאזנים כל עיקר אלמא ר' יהודה לקולא
בית המדרש של באי מועד לא יהיה
הלכה למעשה אתא לאשמועינן שהבא
מנא ולמחר אנן מכילין
אבל לא במדה כו'.
ורבנן לחומרא קשיא דר' יהודה אדר' יהודה
ליה. אדבריה רב חסדא,
אוקמה שמואל הא דתנן
פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו
לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו
כלומר שם דבריו בפיו
מלא לי כלי זה אע"פ
קשיא דרבנן אדרבנן דר' יהודה אדר' יהודה
לפיכך ממלאן בלילה: הוא כנס כו'.
אסור ואי חזינן איניש דעביד לא מחינן
לרבנא עוקבא, ודרש
שמכיל מידה ידועה, כגון
ל"ק התם בשאינו מיוחד למדה הכא מיוחד
משנתן יין בחבית כך וכך לוגין
בידיה דהלכה דמותר ואין מורין כן:
לא ימדוד אדם שעורים
כלי שמכיל קפיז והוא
ויתן לפני בהמתו, א) אבל
עשוי להשתמש בו בביתו,
למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא התם
אין באומד קב או קביים
אבל לא במידה, אבל
קא עביד כדעבדין בחול הכא לא קעביד כדעבדין בחול דעבדי אינשי דמקרבי חמרא במנא דכילא ושתו:
ואינו חושש משום מידה.
לא בכלי המיוחד למדוד
אמר רב מודדת אשה
בו לבני אדם שאינו
מעשה באבא שאול בן בטנית: תנא אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש תנו רבנן הוא כנס
קמח ללוש בו, דכיון
עשוי להשתמש בו אלא
שלש מאות גרבי יין מברורי המדות וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות והביאום לפני הגזברים
דידעה דלישה חמשת
למדוד בלבד, כגון קפיז
רבעים ועוד ב) מסכמת
שהוא עשוי למדוד בו
לירושלים אמרו להם אי אתם זקוקים לכך אמרו להם אף אנו אין רצוננו בכך אמרו להם הואיל והחמרתם על
כדי שתיטול חלתה בעין
למכירה ולקנייה אילו
עצמכם עשו מהם צרכי רבים דתניא דב)גזל ואינו יודע למי גזל יעשה בהם צרכי רבים מאי נינהו אמר רב חסדא
יפה. ושמואל אמר אסור.
דברי ת"ק. ואתא רבי
ואסקה אביי ואמר השתא
יהודה למימר אפילו כלי
בורות שיחין ומערות אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביו"ט
ג)ה
דתנא דבי שמואל מותר
העשוי להשתמש בו, כיון
ואמר שמואל אסור
שמכיל מידה ידועה אסור
אבל קודר הוא קב או קבים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש ו והנחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא
למלאותו ולתת אותו
יקדיח תבשילו אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח ביו"ט ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין
לחברו ביו"ט, שנמצא
א) אולי צ"ל אבל ליטול באומד
כאילו מודד ומוכר לו.
קב או קבים מותר ואינו חושש
יפה ושמואל אמר ז אסור והא תנא דבי שמואל מותר אמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר
ואקשינן וכי ר' יהודה
כו'.
שמואל ב) אינו מובן ואולי צ"ל ועוד
מחמיר בשמחת יו"ט
היא מסכמת ליטול חלתה וכו'.