כט:
אין צדין פרק
שלישי ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמואל
הלכה למעשה אתא לאשמועינן. פי' דאם יבא שום אדם
אין שונין קמח. שרקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה ליפותו אין שונין
נא א ב ג מיי' פ"ג
א) [ברכות כד. וש"נ],
ב) [שבת סג: כתובות נג:
מהלכות יו"ט הלכה
דאפשר לו מאתמול: שונין. דליכא טרחא ודבר הנראה הוא שזו היא
לשאול לנו כיצד יעשה אומרי' לו הוראה לאסור אבל אם
יד סמג לאוין עה טוש"ע
ב"ק פג. ב"מ סג:],
פעם שניה ואין זה כמרקד לברור: תני תנא קמיה דרבינא אין שונין.
אנו רואין שום אדם שנוהג היתר בדבר אין אנו צריכין למחות בו ולפי
ג) [לקמן לב:], ד) [שבת לז:
א"ח סימן תקו סעיף ב:
זה לא פליג שמואל ארב דתרוייהו מודו לאסור למעשה מיהו בה"ג
ואפילו נפל לתוכן צרור או קיסם אלא בודק הקסמין והצרורות ובוררן
נב ד ה ו ז מיי' פ"ד
חולין קי.], ה) [תוספתא פ"ג
א
מהל' יו"ט הלכה כג
ועיין תוספות דהכא ד"ה
בידיו: כל שכן דאסור. דמחזי
פירש ושמואל הלכה למעשה אתא
שלא יזכיר], ו) בירוש' ל"ג
כד סמג לאוין שם טוש"ע
כבורר ובורר אב מלאכה היא כהרקדה
לאשמועינן ופליג אברייתא ופליג ארב
שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן תנו
א)
או, ז) [שבת קנז.], ח) וזה
א"ח סימן שכג סעיף ג ד
והשונה אינו מרקד שהרי נראה שהכל
ויש שפוסקין כשמואל ואע"ג דהלכה
קשה לפי' רש"י דמחשיב זה
וסימן תקיז סעיף א:
רבנן א אין שונין קמח ביום טוב משום רבי
א ח מיי' פ"ה מהלכות
למקח וממכר קשה פשיטא
יוצא ואין כאן סובין: לאבא. לחברי:
כרב באסורי מ"מ מדאמר סתמא
פפייס ור' יהודה בן בתירא אמרו שונין ושוין
יו"ט הלכה א סמג
משא"כ לפי' ר"ח דלא נחשב
שקילא טיבותיך. אין אנו מחזיקין
דהש"ס שמואל הלכה למעשה אתא
לאוין עה טוש"ע א"ח
למקח רק אם מזכיר סך הכל
שאם נפל לתוכן צרור או קיסם ששונין תני
לאשמועינן משמע דהלכה כותיה ויש
לך טובה בכך נטולה היא טובתך
סימן שכג סעיף ה וסי'
אבל אם אומר תן לי בדינר
תנא קמיה דרבינא אין שונין קמח ביום טוב
❖
תקי סעיף ח [ט]:
סתם לא נחשב למקח לא קשה
פוסקין כרב משום דהלכה כרב
ומוטלת על הקוצים. טיבותיך גרי"ר
פשיטא דהא קמ"ל דבסתם
אבל נפל צרור או קיסם בורר בידו אמר ליה
בלע"ז: מהולתא. נפות: הדרן
באסורי וכ"ש הכא דהא תנא [דבי]
שרי ועי' רש"א ומהר"מ,
כ"ש דאסור דהוה ליה כבורר דרש רבא בר
בנהרדעא. שכולן יודעות שמותר:
ט) עי' בהר"ן דלא גריס ליה,
שמואל כותיה דרב ואומר הר"ר
רבינו חננאל
י) [עי' תוס' שבת קמט. ד"ה
אגבא דמהולתא. באחורי הנפה כדי
רב הונא זוטי אפתחא דנהרדעא שונין קמח
שמואל מאייבר"א דאפי' למ"ד דהלכה
בני חבורה ותוס' ב"מ עה.
שמואל הלכה למעשה
לשנות: רפתא מעליתא. אי את
כרב מ"מ אסור לנו בזמן הזה למדוד
❖
ביום טוב אמר להו רב נחמן פוקו ואמרו ליה
ד"ה בני וכו'], כ) דף קכז.,
אתא לאשמועינן, ולאפוקי
משום ליטול חלה בעין יפה דדוקא
צריכה לשנות דשונין קמח ביום טוב:
מתניתא הוא דאתא.
לאבא שקילא טיבותך ושדי אחזרי פוק חזי
ב)
דרש רבה בר רב הונא
אגבא דפתורא. אחורי השלחן שיש
בימיהן שהיו מפרישין חלה אחת מכ"ד
כמה מהולתא הדרן בנהרדעא דביתהו דרב
זוטי בנהרדעא הלכה
הגהות הב"ח
ונותנין לכהן שייך לומר דמותר משום
לו תוך שקורין טורנדוייר"א והיא
שונין קמח, כלומר פעם
יוסף נהלא קמחא אגבא דמהולתא אמר לה
ב
(א) רש"י ד"ה וכן וכו'
עין יפה אבל אנו שאין מפרישין כי
היתה שונה הקמח על אחוריו משום
שניה ביו"ט. אמר להו
דגנאי יו"ט הוא שנראה:
חזי דאנא רפתא מעליתא בעינא דביתהו דרב
רב חמא אמרו ליה
ג)
שנוי: הא דידן. זו אשתי ברתיה
אם מעט אפילו מעיסה מרובה ואותו
(ב) תוס' ד"ה המביא וכו'
שקילא טיבותיך שדי
אשי נהלא קמחא אגבא דפתורא אמר רב
דרמי בר חמא היא: מרא דעובדא.
מעט נמי אינו נאכל אלא נשרף אין
ג
וי"ל דהתם מיירי בשבת
אחזרי, כלומר שיחתה
❖
שאינו יכול:
אשי הא דידן ברתיה דרמי בר חמא ורמי בר
דבריך הטובים במקום
מדקדק במעשיו: רועה. זה המגדל
למדוד דלא שייכא סברא דקאמר
קוצים. וכי להוראתך
בהמות ופעמים שמוכר מהן: הרגיל
הכא כדי שתטול חלה בעין יפה אלא
חמא מרא דעובדא הוה ואי לאו דחזיא מבי
ד)
צריכין כבר צא וראה
נשא לא הוה עבדא: מתני' ד הולך אדם
אצלו. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו
יש לנו לשער מאומד שתהיה בריוח
כמה כברות סובבות
לעזי רש"י
בנהרדעא כל אחת כוברת
ונותנו לו בלא פסוק דמים: פטם.
כשיעור משום הברכה וכן בפסח נמי
אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים
בנפה ובכברה. דביתהו
גרי"ר [גרי"ד]. הכרת
המפטם עופות. לשון משמין: סכום
יש ליזהר מלמדוד ביום טוב למצות ב
דרב יוסף היתה כוברת
טובה. טורנדוייר"א
ואגוזים במנין שכן דרך בעל הבית להיות
מדה. קב או קבים: סכום
וצריך לעשות פחות מכשיעור ולא
באחורי הנפה, כלומר
[טורנידויר"א]. חלק (של
מונה בתוך ביתו: גמ' ת"ר הולך אדם
❖
ה) ה
בנפה מהופכת על פיה
שולחן) שאפשר להפרידו.
מקח. דמים:
ימדוד במדה שעשה למדוד בחול
והקמח על גבה, א"ל
ג אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי
בצמצום אלא יפחות או יוסיף אם
הדרן עלך אין צדין
חזי דאנא ריפתא מעלייתא
אחד או טלה אחד אצל טבח הרגיל אצלו
המדה קטנה:
בעינא, כלומר מותר
מוסף רש"י
אגבא דפתורא. פ"ה אחורי
המביא. ממקום למקום. בתוך
לנפות כדרכו. ודביתהו
ואומר לו תן לי כף אחת או ירך אחת אצל
הלכה למעשה. להורות
דרב אשי הות נהלה אגבה
התחום או ע"י ערוב:
השלחן כמו אגבא דמהולתא
פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד
על המעשה (ע"ז עד.).
דפתורא. כלומר בשינוי.
מרא דעובדא. מדקדק
לא יביאם בסל ובקופה. לתת שלש
ואפשר לפרש ע"ג השלחן ממש וחשיב
ואמר רב אשי בתו של
או גוזל אחד אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר
במעשיו (שבת לז:) זהיר
רמי בר אבא היא אילו
שנוי לפי שדרך לרקד בעריבה ומ"מ
וארבע בתוך קופה וישאם משום
לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת ואצל
במעשים טובים (חולין
לא ראתה בבית אביה
אין להתיר תחלת הרקדה על ידי
דנראה כמעשה דחול לשאת משאות:
❖
קי.).
לא היה עושה. אומר
חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים
אבל מביא על כתפו. אחת או שתים
אדם לחנוני תן לי ביצים
שנוי דהא אשונין דברייתא קאי
ביצים או חמשים אגוזים עשרה אפרסקין
ואגוזים במנין שכן דרך
דמוכח דלצורך י"ט: או לפניו. בידו:
ורשב"ם פירש דע"י שנוי אין לחלק
בעל הבית להיות מונה
מוסף תוספות
וחמשה רמונים ואתרוג אחד ו ובלבד שלא
וכן המוליך את התבן. להסק או
ויש לסמוך עליו לענין להתיר לשפחה
בתוך ביתו. ת"ר הולך
יזכיר לו סכום מדה ר' שמעון בן אלעזר
אדם אצל טבח הרגיל
א. מצינו לפרושי דרב
נכרית תחלת הרקדה ע"י שנוי אבל
לבהמה לא יפשיל קופה לאחריו דגנאי
אצלו ואומר לו תן לי גב
דשרי לאו הלכה למעשה
אנו לעצמנו אין לסמוך:
יו"ט (א) שנראה כמתכוין למלאכה רבה
אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח:
ז
אחד או ירך אחת כו'. וכן
קאמר ולא פליגי. רא"ש
אצל חנוני הרגיל אצלו.
בין הוא
או להוליך למקום רחוק כדרך חול:
אצל נחתום ואומר לו תן
סימן טו. ב. במידה
הדרן עלך אין צדין
לי ככר אחד או קלוסקא
המתוקנת מערב יום טוב.
נכרי בין ישראל דאין לחלק
ומתחילין
ד
אחת כו'. וכן אצל חנוני
תר"פ. ג. וטוב לפחות
רק היכא ה דאיכא חששא דמחובר או
המביא ח כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל
הרגיל אצלו ואומר תן לי
מכשיעור יותר מלהוסיף,
שלא
יזכיר לו סכום מדה.
נולד:
כ' ביצים נ' אגוזים י'
לפי שאין לשין בבת אחת
מביא הוא על
כתפו או לפניו וכן המוליך את התבן
ו)
אפרסקין ב' רמונים אתרוג
יותר מחמשה רבעים קמח
פי' רש"י קב או קבים וסכום מקח
אחד, ובלבד שלא יזכור
(כדאי' פסחים מח, א).
לא יפשיל את הקופה לאחוריו אבל מביאה הוא
בידו ז) ומתחילין
שלא יאמר לו תן לי אגוזים בדינר
לו סכום מקח. פירוש לא
ובשאר ימים טובים, טוב
בערמת
אחד או בשנים וקשה דפשיטא
ח)
יאמר לו יש לך עלי א) (נ')
להוסיף מאומד, כדי
כסף תן לי בכסף אחר
להרויח הברכה מכל מקום
דאסור ועוד אמאי קאמר סכום
נעשה לך עלי ב' כספים,
מן הפרשת חלה. שם.
מדה ה"ל למימר ובלבד שלא יזכיר מדה ותו לא לכן נ"ל כר"ח דגריס סכום מנין וקאי אלעיל וה"פ אמרת דילך
אדם אצל חנוני הרגיל
זהו פירוש סכום מקח.
ד. שאפשר לקחת אפילו
אצלו ויאמר לו תן לי ה' אגוזים
או י' אפרסקין ובלבד שלא יזכיר סכום מנין שלא יאמר לו תן לי י' אגוזים וכבר נתת לי ל' ואם
סכום מנין יאמר לו יש לך
מנכרי כעובדא דליפתא
נ' אגוזים תן לי עכשיו נ'
דבפרק בכל מערבין (מ'
כן אני חייב לך מ' בין הכל אבל
רבי שמעון אומר ובלבד שלא יזכיר סכום מקח שלא יאמר ט) לו תן לי אגוזים בששה פשיטין וכבר
אחרים הרי יש לך מאה.
א'). רשב"א. ה. שיש
נתת לי כך ואם כן
אני חייב לך
מכל
י"ב פשיטין ו אבל סכום מנין שרי י) וכן איתא בתוספתא
ובה"ג מכאן
יש
ליזהר שלא להזכיר
הדרן עלך אין צדין
לחוש שנעקר אותו היום
מן הקרקע כגון שיש
המביא כדי יין ממקום
אפילו סכום מנין לפי שדומה למקח וממכר:
מאותו המין במחובר.
כו'. לא יביאם בסל
הדרן עלך אין צדין
שיטה. ועי בר"ן. ו. שנראה
ובקופה אבל מביא הוא
כעושה להשלים המכר
על כתיפיו לפניו. המוליך
המביא כדי יין וכו' לא יביאם בסל. ותימה דאמרינן בשבת פ' מפנין (דף קכו: ושם) מפנין ד' קופות או ה' וכ"ש שיהא מותר בי"ט וי"ל
אלא אומר לו תן לי
תבן לא יפשיל הקופה
עשרים אגוזים סתם. תוס'
לאחוריו אבל נוטלה בידו.
דהתם מיירי (ב) שאינו יכול להוציא לחוץ ז ואין רואין אותו וע"כ מותר והכא מיירי ביו"ט שיכול להוציאו לחוץ ח ורואין אותו וע"כ יהא
הרא"ש שבת קמט: ד"ה בני
אסור שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא אותם ולהכי אסור ומ"מ קשה דאמר אבל הוא מביא על כתפו אלמא משמע דמרבה בהלוכא עדיף
חבורה. ז. לר"ה אלא
א) נראה דצ"ל יש לך עלי כסף
שמפנה הדגן מקרן לקרן
אחד תן לי בכסף אחר נעשה
וקאמר התם במסכת שבת כ) למעוטי בהלוכא עדיף ויותר טוב להביאן בסל או בקופה בפעם אחת מלהביאן כל אחת בפני עצמה וי"ל דלמה דפי'
מפני ביטול בית המדרש
לך עלי כו'.
ניחא דהתם מיירי בשבת דלא הוי כעובדי דחול שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי משום טרחא
ט
וליכא למיסר משום
יתירא אבל הכא מיירי ביו"ט משום טרחא יתירא לא קפדינא אלא משום דמחזי דעביד כעובדי דחול וא"כ עדיף טפי לאפושי בהלוכא ויעשה
עובדי' דחול. הרנב"ר.
י
יא
ח. מרה"י ל"ה במקום
דרך שנוי כי היכי דלא לתחזי דעביד כעובדי דחול ופעמים נמי דאסור לאפושי בהלוכא אע"ג דממעט במשאוי כיון שאין משנה מדרך חול:
שהרבים רואים איכא
דדרו למיסר משום שנראי'
כעובדין דחול ולא התירו
אלא ע"י שינוי. שם. ט. שאין דרכו בחול להרבות משאוי בביתו אלא מעט מעט הוא מוליכו למקום שירצה. שיטה. י. אע"ג דאמרינן כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, לא דמי להכא
דאפילו אם יראו אותו בביתו נושא בקופה לא מחזי כעובדא דחול. תוס' הדא"ש שבת קכז. ד"ה בארבע. יא.
ממקום למקום, שדרכו בחול לאפושי משאוי כדי שלא יתבזה פעמים שלש אי מרבה בהלוכא. שיטה.