ל:
המביא פרק
רביעי ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
מתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה. כגון
ט א מיי' פ"ב מהלכות מוצאי י"ט האחרון. עד שיתחיל יום החול וא"ת התינח י"ט
בפסח או בעצרת
א) (שבת מה.), ב) [שם
מה.], ג) שבת מד. מו:,
יו"ט הלכה יד ופ"ו
שמיני מוקצה הוא משום דהוי ספק שביעי וגם ביום תשיעי
ויושב בסוכה בגנה או בפרדס אין נוטלין עצים
מן הסוכה אלא מן
ד) סוכה ט., ה) שבת כב.
מהל' סוכה הל' טו סמג
שם מוקצה עליו הואיל ואתקצאי לבין השמשות אתקצאי נמי לכולי
הסמוך לה. השתא משמע אם הוא עב שנתנו ח) קנים הרבה מותר
מה. סוכה י. [תוספ' סוכה
עשין מג טוש"ע א"ח סי'
יומא ושפיר אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר במוקצה מחמת מצוה
ליטול מהם ובגמרא פריך הא סתר אהלא דכיון דבטליה לגבי סכך
פ"א], ו) סוכה מו: ע"ש,
תקיח סעיף ח וסי' תרלח
ז) [שם מח.], ח) במ"א:
סעיף א:
כגון הכא בעצי סוכה אבל נהגו
כל פורתא דשקיל מניה סתירה הוא:
י ב מיי' פ"ב מהלכות
שנתנו בו, ט) [וע"ע תוס'
מתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא
גמ' סמוך לדפנות. קנים הנזקפים
העולם כשחל תשיעי של חג בע"ש
❖
א)א
יו"ט שם טוש"ע א"ח
שבת כב. ד"ה סוכה],
מן הסמוך לה: גמ' מאי שנא מן הסוכה דלא
שאין מסתפקין מהן בשבת שהוא
סביבות לדפנות כיון שלא נארגו עם
סי' תקיח סעיף ח:
יא ג טור ש"ע שם
עשירי ומאי טעמא אי משום סתירת
הדופן לא בטלי לגבי דופן ואינו
דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי קא סתר
בהג"ה:
תורה אור השלם
אהל לא שייך בפירות ואי משום
דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו
יב ד מיי' פ"ה מהל' שבת
אהלא אמר רב יהודה אמר שמואל ב מאי
דאתקצאי בין השמשות דתשיעי תרי
ארוג לפיכך הכל שוה העליון כתחתון
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הלכה יב ופכ"ה הלכה
סמוך סמוך לדפנות רב מנשיא אמר אפילו
כג ופכ"ו הל' יד סמג
סכך הוא: אפילו תימא בשאין סמוך
לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם
מגו כה"ג לא אמרינן דבתשיעי נמי
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג
תימא בשאין סמוך לדפנות כי תניא ההיא
לדפנות. אלא סמוך לסכך: וכי
לא נאסר אלא מטעם מגו וי"ל
רסה סעיף ג וסי' רעט
הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים
❖
באסורייתא תניא ר' חייא בר יוסף
תניא. מתניתין באסורייתא חבילות
דהיינו טעמא משום הכנה דהואיל
סעיף א:
ג
ויקרא כג לד
(א) ב)
לַיְיָ:
יג ה מיי' פ"ו מהלכות
קמיה דר' יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה
ובע"ש היה אסור שהוא תשיעי והוא
של קנים שנתנן על הסכך מדלא התיר
סוכה הלכה טו סמג
י"ט אם היה נאכל בשבת היה מכין
אגדן לא בטלינהו לגבי סכך אלא
אלא מן הסמוך לה ור' שמעון מתיר ושוין
שם טוש"ע שם סי' תרלח
הגהות הב"ח
סעיף א:
י"ט לשבת והוי כעין נולד כיון שבא
להצניעם שם: בברייתא נמי גרסינן
בסוכת החג בחג שאסורה ואם התנה עליה
יד ו ז מיי' שם הל' טז
(א) גמ' תני ר' חייא בר
אלא מן הסמוך לה: ורבי שמעון
עתה ראויות שלו ולא בא בי"ט ומזה
הכל לפי תנאו ורבי שמעון מתיר והא קא
יוסף: (ב) שם אמר רב
טוש"ע שם סעיף ב:
מתיר. אפילו מן הסכך. ולקמן פריך
הטעם יש נזהרין כשחל שמחת תורה
טו ח מיי' שם הל' טו
מנשיא אמר שמואל סיפא
סתר אהלא אמר רב נחמן בר יצחק הכא
טוש"ע שם סעיף א'
אתאן כצ"ל וכן בתוספות:
ליה והא סתר אהלא: שהיא אסורה.
אחר השבת מלאכול האתרוג באותו
(ג) תוס' ד"ה אבל וכו' וכן
בסוכה נופלת עסקינן ור' שמעון לטעמיה
בהג"ה:
אפילו בחוש"מ כדיליף לקמן: ואם
יום דהואיל ובשבת היה אסור שהוא
טז ט מיי' פ"ז מהל' לולב
בשבת משמע דקאמר
דלית ליה מוקצה דתניא מותר השמן
❖
התנה עליה. לפני י"ט: נופלת.
שמיני ועוד כי היה ראוי לברך בו
ג) ד
הלכה כו כז סמג עשין
הואיל:
מד טוש"ע שם סי' תרסה
שבנר ושבקערה אסור ורבי שמעון מתיר מי
אם אתי אליהו ואמר דעברו לאלול
שנפלה בי"ט דליכא סתירת אהל.
❖
סעיף ב:
א"כ אם היה אוכל אותו בשמחת
וטעמא דת"ק משום מוקצה דהא בין
דמי התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו
הגהות הגר"א
התורה כדאמרן הוי שבת מכין לי"ט:
השמשות היתה קיימת ומוקצה היא
הכא אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו
אמר רב מנשיא בריה דרבא
[א] גמ' אף סוכה לה' ולא
מחמת איסור סתירה אבל הסמוך
מוסף תוספות
אמר רב נחמן בר יצחק הכא בסוכה רעועה
והתניא כו' כצ"ל ושבנתיים
סיפא אתאן לסוכה דעלמא
לה לאו מוקצה הוא דלית ביה משום
מוקפים בעגולים ונ"ב
א. ועל כרחך לאו
עסקינן דמאתמול דעתיה עלויה: ושוין בסוכת
וכו'. מצי נמי למפרך דלמאי דס"ל
סתירה: מותר השמן שבנר ושבקערה.
הרי"ף ל"ג לה: [ב] רש"י
אסמכתא בעלמא הוא
החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל
ד"ה אביי. אבל עצי כו'.
אלא דרשה גמורה
דהוי מוקצה מחמת איסור לא אשכחנא
נר קרוייזיי"ל. מותר השמן שנותן בנר
נ"ב אבל הרי"ף מפרש
כדמוכח פ"ק דסוכה (ט.).
לפי תנאו: ומי מהני בה תנאי ד) והאמר רב
דמהני ביה תנאה אלא דאינו חושש
או בקערה שמן הניתן להדלקת הנר
דהמסקנא דאם התנה קאי
תוס' הרא"ש שבת מה. ד"ה
ששת משום ר' עקיבא מנין לעצי סוכה
למפרך משום דאינו נשאר במסקנא
של שבת וכבה המותר יש בה משום
אסוכת החג ובאומר איני
ושוין בסוכת. ב. דמה
ה
אבל
בודל ומ"ש אבל עצי סוכה
שצריך לסוכה אסור
עצי
מוקצה ואסור: אדם יושב ומצפה
שאסורין כל שבעה שנאמר חג הסוכות
אלא נקט האמת:
1
דחיילא קדושה כשלא אמר
מדאורייתא ומה שאינו
אימתי תכבה נרו. שיודע שסופה
סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצאי
שבעת ימים לה' ותניא ר' יהודה בן בתירא
איני בודל ועי' תוס' ד"ה
צריך לסוכה אסור
לשבעה. וקשה דמשמע הכא דמה
אמר ובר"ן (ובמלחמות
לכבות הלכך בין השמשות דעתיה
מדרבנן. רשב"א. ג. דעצי
אומר מנין שכשם שחל שם שמים על
❖
ומהרש"א):
סוכה דחיילא עלייהו
על המותר: הכא אדם יושב ומצפה
שעצי סוכה אסורין היינו מטעם
החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל
קדושה מחמת מצוה למה
כו'. בתמיה וכי נביא הוא ויודע
מוקצה וכן משמע בשבת (דף מה.
(ג)
שצריך לה, אף מה שא"צ
חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף
❖
שעתידה ליפול למחר: בסוכה רעועה. לעזי רש"י
לה אתקצאי לשבעה. שם.
ושם) הואיל והוקצה למצותו הוקצה
סוכה לה' [א] אמר רב מנשיא (ב) בריה דרבא
לאיסורו ולעיל קאמר מה חג לה' אף
דמסיק אדעתיה דנפלה ולמחר נפלה
קרוייזיי"ל [קרוישו"ל].
סיפא אתאן לסוכה דעלמא אבל סוכה דמצוה
סוכה לה' אלמא דאסורין מדאורייתא א
הלכך לרבי שמעון מוקצה ליכא
מנורה. אובריי"ץ
רבינו חננאל
[אוברי"ץ]. בדים
לא מהני בה תנאה וסוכה דמצוה לא והתניא
ותירץ ר"ת דמה שאמר מה חג לשם
דאמרינן דעתיה מאתמול עלויה
ה)
[מתני'] אין נוטלין עצים
מקושטים בדוגמאות
אף סוכה לשם היינו לפי שיעור סוכה
ולת"ק לא אמרינן דעתיה עלויה
סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין
❖
ו
מן הסוכה אלא מן הסמוך
צבעוניות.
כגון ב' דפנות ושלישית אפי' טפח ב
בשום מידי דלא חזי בין השמשות:
לה. אוקמה שמואל דאין
המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים
נוטלין לא מן הסוכה
לה'. משמע כל שבעה לה' הוא
אבל אי עביד דפנות שלמות יותר
ורמונים ופרכילי ענבים יינות שמנים וסלתות
ולא מן הדפנות עצמן
מוסף רש"י
הקדש: על החגיגה. שלמי חגיגה
משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל
משום דסתר אוהלא,
ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד
ליאסר משהוקדשו: חג. חגיגה:
היותר קאמר שאסור מטעם מוקצה
אין נוטלין עצים מן
אלא מן העצים הסמוכים
ג
מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה
הסוכה. בפסח ועצרת
לדפנות של סוכה זו.
סיפא. דקתני ואם התנה עליה
ור"י פירש דודאי כל זמן שהסוכה
מסוכה העשויה לצל ואפילו
ורב מנשה אוקמה
עליהם הכל לפי תנאו אביי ורבא דאמרי
בעמידה שייך בה מה חג לה' אף סוכה
אסוכה דעלמא קאי וארישא דברייתא
נפלו, משום מוקצה
באיסורייתא.
כלומר
תרוייהו באומר איני בודל מהם כל בין
דאיתקצאי מחמת סתירת
לה' אבל כשנפלה לא שייך בה מה
קא מהדר דאיפלגו בה ת"ק ורבי
הדפנות הללו חבילות ע"ג
ז
אהל ביו"ט, אלא מן
חבילות היו שאינן עשויות
השמשות דלא חלה קדושה עלייהו אבל
חג וכו' ואם כן היה יכול לתרוצי הכא
שמעון דקתני אין נוטלין עצים מן
ח
הסמוך לה. אם סמך
לאהל ומותר להסתפק
מה שעצי סוכה אסורין מקרא דלעיל
הסוכה ואוקימנא בשנפלה ומשום
עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי
חבילות עצים אצל דופנה
מהן. תני קמיה דר' יוחנן
ליכא איסור מוקצה,
מה חג היינו כשהיו בעמידה אבל
מוקצה וקאמר אם התנה עליה מבעוד
אין נוטלין עצים מן
לשבעה ומאי שנא מהא דאתמר הפריש
ו)
דדעתיה עילויה מאתמול
הסוכה א) ולא מן הסמוך
כשנפלו מותרין אלא נקט האמת
יום שאם תפול מחר יסיקנה הכל
שבעה אתרוגים לשבעת הימים אמר רב כל
למישקלינהו למחר דלא
לה ור' שמעון מתיר.
לפי תנאו: ועטרה. יפה בסדינין
דכשנפלו נמי אסורין מטעם מוקצה:
ט)
סתר בהו אהלא (שבת
ואקשינן לר' שמעון והא
אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר ורב אסי
כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה
מה.). ור' שמעון מתיר.
סתר אהלא. ופריק רב
ובקרמין המצויירין. קרמין בגדי צבעונין
אם נפלה דלית ליה מוקצה
אמר טכל אחת יוצא בה ואוכלה למחר התם
נחמן בסוכה שנפלה
לאלתר. לאו דוקא לאלתר
שקורין אובריי"ץ. סדינים לבנים של
(שם). ושוין בסוכת החג
עסקינן, ור"ש לטעמיה
דמפסקו לילות מימים כל חד וחד יומא מצוה
פשתן: יינות שמנים וסלתות.
דהא אתרוג של יום ראשון אסור כל
ז)
בחג. שהוקצה למצותה
דלית ליה מוקצה, דתניא
דמצותה כל שבעה (שם).
מותר שמן שבנר
באפי נפשיה הוא הכא דלא מפסקו לילות
בכוסות של זכוכית לנוי: הכל לפי
היום עד למחר ולא פליג רב ורב
שכשם שחל שם שמים
ושבקערה אסור להסתפק
תנאו. מדקתני אסור להסתפק מהן
אסי אלא בשאר ימים:
מימים כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי:
על החגיגה. שלמי חגיגה
מהן ור"ש מתיר. ואמרינן
ש"מ בטלי להו לגבי סוכה והוי להו
מן
שם שמים חל עליהם
מי דמי התם כיון שסופו
מתני'
לאוסרן עד לאחר הקטרת
ליכבות מצפה אימתי
כסוכה וקאמר דתנאי מהני: אביי
אימורין, דזכו בהו בתר הכי
תיכבה, יסתפק מן השאר,
ורבא דאמרי תרוייהו. דלא דמו לסוכה לענין תנאה ואע"ג דבטלי לגבה דכי מהני תנאה באומר מבעוד יום איני בודל מהם מהיות כוחי
משלחן גבוה כעבד הנוטל
הכא [וכי] היה יודע
וזכותי בהם ליטלן כל שהות אורך של בין השמשות של ערב י"ט הלכך בשעת ביאת היום שהיתה קדושה צריכה לחול עליהם לא חלה לפיכך לא
פרס (סוכה ט.). מה חג
שתפול הסוכה ונתן
לה'. חגיגה (שם). סככה
בדעתו להסתפק ממנה.
הוקצה אבל עצי [ב] סוכה שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות משום דסתר אהלא ובין השמשות ספק י"ט
כהלכתה. לסוכה (שבת
ופירק רב נחמן בר יצחק
הוא חלה קדושה עליהו ועל ידי קדושה זו הוקצו לשבעה: ומאי שנא מהא כו'. דלא אמר באתרוג דמשום בין השמשות קמא ליתקצי כל שבעה אלא
מה.). ועטרה בקרמים.
לא תימא בסוכה בריאה
פיארה ביריעות של צבעים
לחד יומא מכי אתני עליה לחד יומא: דאתמר הפריש כו' יוצא בה. ביומה: ואוכלה לאלתר. קסבר למצותה אתקצאי והרי נעשית מצותה: ורב
שנפלה, אלא מתניתין
שקורין אובריי"ץ (שם כב.)
בסוכה רעועה עסקינן
אסי אמר יוצא בה ואוכלה למחר. דכיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. והא עצי סוכה נמי כיון דאתני עלייהו ליהנות מהן
מעשה אורג (סוכה י.)
.
דמאתמול דעתיה עילויה.
בחולו של מועד כהפרישה ליום ראשון דמי ומשום דבין השמשות קמא קדיש קא אמרת דאתקצאי לשבעה: דמפסקי לילות מימים. שאין מצותו בלילה:
ובסדינין המצויירין.
ושוין ת"ק דברייתא ור'
שצורתן בולטת כגון מעשה
שמעון בסוכת החג בחג
מתני'
רוקם או מעשה אורג
שאסורה ואם התנה עליה
הכל לפי תנאו. ואקשינן וכיון דחל איסורא דחג עלה היכי מצי מתני עלה, והא משמיה דר' עקיבא אמרו מניין לעצי סוכה שקורין גלינשק"ש (שם). אפרסקים. פירסק"י בלע"ז (שבת מה.). יינות שמנים. נותנין בכוסות של זכוכית לנוי (סוכה י.).
שאסורין כל שבעה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה', ותניא מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים הכל לפי תנאו. וכגון דאמר איני בודל מהם כל בין השמשות של יום טוב הראשון דלא חל קדושה עלייהו, ותנאה אחרינא
לא מהני בהו (סוכה י: וכעי"ז שבת כב.).
על הסוכה, שנאמר חג הסוכות לה', חג לה' וסוכה לה'. ופירק [רב] מנשיא בריה דרוניא משמיה דשמואל, סיפא דקתני
ואם התנה עליה אינה בסוכת החג אלא בסוכה בשאר ימים טובים, ועלה אמרינן הכל לפי תנאו. ואקשינן וסוכה דחג לא
מהני בה תנאה, והתניא סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין כו', עד ואסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג, ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו. ופרקינן אביי ורבא מתניתא זו באומר איני נבדל מאילו שתליתי בסוכה זו כל בין
השמשות, דלא חלה עלייהו מעיקרא קדושה, אבל עצי סוכה [דמעיקרא] דעבדה חלה עלה קדושה, אתקצאי כל שבעה. וכי לא אמר בהני עיטורין איני בודל מהן כל בין השמשות נאסרו, והא איתמר הפריש שבעה אתרוגים לז' הימים, אמר רב כל
אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר ואפילו לר' אסי לא אמר אלא יוצא בה היום ואוכלה למחר, אבל שבעה ימים לא אמר. ופרקינן התם גבי אתרוג מפסקי לילות דלא מיחייב בהו ולפיכך שרי, אבל בסוכה שחייב לישב בה בלילות כבימים, כל
שבעה ימים כיומא חדא אריכא דמי.
א) עי' בתוס' שבת מה. ד"ה ולא.