המביא פרק
רביעי ביצה
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מן הקרפף ואפילו מן המפוזר. תימה הא הוי מעמר דהוא אב
מתני' מביאין עצים. התלושים מן השדה שבתוך התחום ביו"ט:
יז א מיי' פ"ב מהלכות
א) [תוספתא פ"ג], ב) לעיל
א
ב: שבת קנז., ג) גי' רש"א
י"ט הלכה יד טוש"ע
מן המכונס. אם כנסו מערב י"ט דגלי דעתיה דעלייהו סמיך ואינו
מלאכה וי"ל דלא שייך עמור אלא במקום שגדילים שם
ב
ג
❖
כדמוכח בפרק כלל גדול ד (שבת דף עג:): איבעיא להו היכי קאמר
ולא משמע הכי,
א"ח סי' תקא סעיף ג:
מוקצה אבל המפוזרין מוקצין: ומן הקרפף. שהוא משתמר ומוקף
יח ב מיי' שם הלכה טו
כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת וכו'. אבל לא גרס ר'
מדעתו: סמוך לעיר. ממש:
סביב אפילו מפוזרים שבו לא הקצה
טוש"ע שם סעיף ד:
יט ג מיי' שם הל' יד
אפילו בתוך תחום שבת. בסופו:
יוסי לקולא או לחומרא דא"כ משמע
הגהות הב"ח
❖
טוש"ע שם סעיף ג:
מתני' מביאין עצים
גמ' יחידאה היא. רבי שמעון בן
דמספקא ליה דרבי יוסי שמא הוא
מן השדה מן המכונס
(א) תוס' ד"ה איבעיא להו
אלעזר קאמר לה דאמר בית הלל
מחמיר יותר מת"ק ולא היא דהא
וכו'. ר' יוסי אומר ואפילו
ומן הקרפף אפי' מן המפוזר איזהו קרפף כל
❖
בתוך תחום שבת לטעמיה:
הכי שרו ופליגי רבנן עליה: כמפוזרין
במלתיה דרבי יהודה נמי מספקא
רבינו חננאל
שסמוך לעיר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר
דמו. ואפילו לא פזרתן הרוח דמסתמא
ליה היכי אתמר אלא ה"ג היכי קאמר
מתני' מביאין עצים
כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום
וכו' והכי פי' כל שסמוך לעיר וגם
לא סמכה דעתיה סבר מבדר להו
מן השדה מן המכונס,
שבת: גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל
לעזי רש"י
ומן הקרפף אפילו מן
זיקא: ואי אתנח מנא עלייהו.
אית ליה פותחת ובעי רבי יהודה
איישי"ש [איש"א].
המפוזר. אמר רב יהודה
אאין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף
תרתי לחומרא דאע"ג דסמוך בעי
להכבידן שפיר דמי דסמכה דעתיה:
אמר שמואל אין מביאין
קרדום של עושי אוכפים.
והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים
רבי יוסי לקולא או לחומרא קאמר לא
פותחת והא דלא פי' בדבריו פותחת
בידגוא"ה [בישאגו"ד].
עצים אלא מן המכונסין
שבקרפף. ואקשינן עליה
כלי של נגרים שחותך
מתניתין יחידאה היא דתניא א"ר שמעון בן
משום דקסבר סתם קרפיפות יש להן
גרסינן דהא מלתיה דרבי יהודה נמי
א)
משני צדדיו. שיג"ה
והא אנן [תנן] מן הקרפף
מבעיא לן היכי אתמר וה"ג אבעיא
פותחת ואתא רבי יוסי למימר הואיל
אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על
[שיר"א]. משור.
ואפילו מן המפוזרים
להו היכי קאמר כל הסמוך לעיר
ואית להו פותחת ואפילו רחוק מן
דולוייר"א [דולידויר"א].
שבקרפף. [ופרקינן מתני'
המפוזרים שבשדות שאין מביאין ועל
יחידאה היא], דתניא א"ר
מעצד (מעין גרזן).
והוא דאית ליה פותחת ואתא ר'
העיר נמי וא"כ שמעינן מדתלי טעמא
❖
המכונסין שבקרפף שמביאין על מה נחלקו
שרפ"א. מגל, מ« זמ≈»רה.
שמעון בן אלעזר לא
יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת
דאינו סמוך שרי בפותחת מכלל
נחלקו ב"ש וב"ה על
על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסין
אפי' בתוך תחום שבת נמי או דלמא
דסמוך שרי אפילו בלא פותחת ותרתי
המפוזרים שבשדות כו',
שבשדות שבית שמאי אומרים לא יביא
ור' נתן חולק עליו
מוסף רש"י
ה"ק כל שסמוך לעיר בין דאית ליה
לקולא קאמר רבי יוסי בסמוך בלא
בתוספתא. אמר רבא
ובית הלל אומרים יביא אמר רבא עלי
פותחת בין דלית ליה פותחת ואתא
פותחת או באינו סמוך בפותחת או
ב
אין מבקעין עצים.
עלי קנים ועלי גפנים
ביו"ט, לא מן הקורות.
קנים ועלי גפנים אף על גב דמכנפי להו
שבקרפף, אע"ג דמכנפי
רבי יוסי למימר אפי' בתוך תחום
דלמא ר' יהודה סבר כל שסמוך בין
הסדורות זו על גב זו
ומותבי, כיון דאי אתי
שבת ודוקא דאית ליה פותחת אבל
אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת
ומותבי כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו
בקרקע ועומדות לבנין
זיקא מדלי להו ומבדר
דלית ליה פותחת אפילו סמוך לעיר
שרי דקס"ד השתא דסתם קרפיפות
(לעיל ב:) סואר של הקורות
להו כמפוזרין דמו ואסירי.
כמפוזרים דמו ואסורין ואי אתנח מנא
המוקצות וסדורות לבנין
ואי אתנח עלייהו מנא
נמי לא תא שמע מדקתני רבי יוסי
לית להו פותחת ואתא ר' יוסי למימר
מאתמול עלייהו שפיר דמי: איזהו קרפף
(שבת קנז.). ולא מן
דלא ליבדרינהו זיקא שרו.
אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו
דבעי פותחת אפילו בסמוך כ"ש
הקורה
שנשברה
איבעיא להו ר' יוסי
וכו': אבעיא להו היכי קאמר כל שסמוך
בתוך תחום שבת ש"מ רבי יוסי תרתי
ברחוק אבל סמוכה בלא פותחת
ביו"ט. הישנה שנשברה
לקולא קאמר דשמע ליה
לעיר והוא דאית ליה פותחת ואתא ר' יוסי
היום ומהשתא להסקה
לר' יהודה דאמר איזהו
לקולא קאמר. והכי פי' היכי קאמר
אינה מועלת כלום ע"כ פרש"י והקשה
קיימא ואפילו הכי אסור
קרפף כל שסמוך לעיר
למימר כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך
השר מקוצי נהי דר' יהודה תלי טעמא
מתני' כל שסמוך לעיר והוא דאית
הואיל ובין השמשות לא
והוא דאית ליה פותחת.
תחום שבת נמי או דלמא הכי קאמר כל
בסמוכה דוקא אבל פותחת אינה
ליה פותחת מפתח שמשתמר והאי
איתכן להכי (שם) ואע"פ
ובעי ר' יהודה תרתי,
שעומדת מעכשיו להיסק,
סמוך לעיר ופותחת, ואמר
שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין
מועלת כלום מ"מ לרבי יוסי אמאי
דלא תנא ליה בהדיא משום דקא סבר
הואיל ובין השמשות לאו
לו ר' יוסי בחדא סגי,
לא דייק כדפי' לעיל ללישנא קמא
סתמן יש להן פותחת ואסתם קרפיפות
דלית ליה פותחת ואתא ר' יוסי למימר אפי'
להכי קיימא, כיון דאתקצאי
כל שיש לו פותחת אפילו
לבין השמשות אתקצאי
דמדתלי רבי יוסי טעמיה דשרי
אמרה למלתיה ואתא רבי יוסי למימר
אינו סמוך לעיר, אלא
בתוך תחום שבת ודוקא דאית ליה פותחת
❖
לכולי יומא (לעיל ב:).
ברחוק בתוך התחום שבת
בפותחת באינו סמוך מכלל דבסמוך
כיון דאית ליה פותחת לא בעינן סמוך
אבל לית ליה פותחת אפילו סמוך לעיר נמי
שרי, והיינו לקולא. או
מועיל בלא פותחת דהשתא ללישנא
וממילא דאי לית ליה פותחת בעינן
דלמא ר' יהודה חדא
לא ת"ש מדקתני ר' יוסי אומר כל שנכנסין
בעי סמוך לעיר בלבד,
קמא דרבי יהודה דבעי תרתי קאמר
סמוך ואשתרי בהכי מדתלא שריותא
מוסף תוספות
לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת
וא"ל ר' יוסי והוא
דלרבי יוסי סגי בחדא כ"ש להאי
בשאין סמוך בפותחת מכלל דסמוך
שנכנסין לו בפותחת,
א. שהוא בגדולי קרקע
ש"מ
רבי יוסי תרתי לקולא קאמר ש"מ
לישנא דקאמר השתא דלרבי יהודה
בלא פותחת נמי שרי ומיקל בתרתי
נמצא לר' יוסי דבעי
ומעמר אסור בי"ט.
אמר רב סלא אמר רבי ירמיה הלכה
תרתי סמוך לעיר ופותחת
ריטב"א חדש שבת עג: ד"ה
סגי בחדא בסמוך בלא פותחת ותירץ
דרבי יהודה בעי תרוייהו ורבי יוסי
ג
והיינו לחומרא. ופשטינא
אביי. ב. כדאמרינן האי
יוסי להקל: מתני' אין מבקעין
דע"כ לא מצינן למימר דרבי יוסי
סבר בחדא סגי באיזו שתהא שם:
כרבי
ב)
מדוקיא דמתניתין דקתני
מאן דכניף מלחא
או דלמא. כל שסמוך לעיר דקאמר
תרתי לקולא אית ליה בהאי לישנא
כל שנכנסין לו בפותחת,
ממלחתא חייב משום
עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה
נמצא דר' יהודה בעי
מעמר. שיטה. ג. או
כדאמר ללישנא קמא דהואיל ולהאי
ת"ק בהכי תלא טעמיה כיון דהוי
שנשברה ביו"ט ואין מבקעין לא בקרדום
תרתי, ואמר ליה ר' יוסי
מעיקר תחלת מקום
לישנא צ"ל דרבי יהודה לא קפיד
סמוך בין דאית ליה פותחת בין דלית
ולא במגרה ולא במגל אלא בקופיץ: גמ'
כל שנכנסין לו בפותחת
לקיטתו כמקושש בשדה.
אפותחת ולא ס"ל דסתם קרפיפות
ליה ואתא רבי יוסי למימר הטעם
לא חיישינן ליה ואפילו
ריטב"א שם. ד. אבל זה
והאמרת
הוא רחוק שרי, דאי ס"ד
שכבר היה כנוס בקרפף
אית להן פותחת אלא כל שסמוך בין
תלוי בפותחת בין סמוך בין רחוק
ר' יהודה סמוך לעיר
ונתפזר אין בו משום
אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת אם כן לא היה לרבי יוסי
והכי קאמר כל שנכנסים לו בפותחת הוא דמותר ואפילו הוא בתוך
בלבד בעי, ור' יוסי הוא
מעמר. שם.
תחום שבת דלא מתלי טעמא בסמיכה כלל: תרתי לקולא קאמר.
למתני כל שנכנסים וכו' אלא הכי הוה ליה למתני רבי יוסי אומר
דבעי תרתי אי הכי והוא
שנכנסין לו בפותחת הוה
אם יש לו פותחת אפילו אם היה בסוף התחום שרי הא אם
כלומר מדרבי יוסי נשמע לרבי יהודה דלאו תרוייהו בעי ורבי יוסי
ליה למיתני, אלא ש"מ
סמוך שרי בלא פותחת ומדנקט כל משמע דיש קרפיפות דאין
בתרתי אקיל דמכשיר בסמוך בלא פותחת ובפותחת בלא סמוך
לקולא ש"מ. אמר רב סלא
להן פותחת רבי יוסי ודאי תלי טעמיה בפותחת דוקא בין סמוך
דשמעינן לרבי יהודה דקאמר כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת
א"ר זכאי הלכה כר' יוסי.
מתני' אין מבקעין [עצים
בין רחוק אבל ללישנא קמא ניחא דמצינא לפרושי דרבי יוסי
בין דלית ליה פותחת וא"ל רבי יוסי כל שיש לו פותחת אפי' הוא בתוך
לא] מן הקורות כו'.
תרתי לקולא אמר וניחא לשון כל שנכנסין דמאי אמרת הוה ליה
התחום ואי סמוך לא בעי פותחת דאי רבי יוסי בפותחת תלא טעמא
למתני אם יש לו פותחת אדרבה אי הוה קאמר הכי הוה
דאפילו הוא סמוך בעי פותחת לא הוה ליה לסיומי ואפילו בתוך
משמע דרבי יהודה לא קמיירי בפותחת וליתא דעל כרחך רבי
תחום שבת אלא הכי הוה ליה למימר רבי יוסי אומר כל שנכנסין לה
יהודה בפותחת איירי אבל ללישנא דכל שנכנסין לו בפותחת
בפותחת דכיון דהוה תני כל הוה משמע דצריך פותחת סמוך או
משמע דמיירי בפותחת שאם תמצי לומר דלא מיירי רבי
רחוק למה לי דסיים ואפילו בתוך תחום שבת אלא לאשמועינן דלא
יהודה בפותחת אם כן רבי יוסי אי אמר תרתי לקולא קשיא
בעי פותחת אלא למשרי שאין סמוך ורבי יהודה דלא בעי תרתי
ליה דמאי כל דמשמע דאיירי רבי יהודה בפותחת אדרבה
נמי מרישא דרבי יוסי שמע מינה מדנקט כל שנכנסין לה בפותחת
רבי יהודה לא מיירי בפותחת אלא הוה ליה למתני אם יש לו
כיון דכולהו פותחת אית להו הכי אבעי ליה למתני רבי יוסי אומר
אפילו בתוך תחום שבת: מתני' אין מבקעין עצים לא מן הקורות
פותחת ג) והכי משמע לקמן מתוך פירוש רש"י תא שמע מדקתני
כו'. לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת: לא בקרדום. סתם קרדום
רבי יוסי וכו' דהכי משמע מדנקט רבי יוסי לישנא דכל הנכנסין
עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות שקורין איישי"ש
ובסיפא דמלתיה אצטריך לסיים ואפילו בתוך תחום שבת ש"מ
ויש שעשוי כעין כלי האומן שקורין בידגוא"ה שראשו הקצר דומה
דרבי יוסי תרתי לקולא קאמר דאי רבי יוסי בפותחת תלי טעמיה
לקרדומות שלנו וראשו השני דומה לכלי אומני אוכפות וסרגות
דוקא ואפילו הוא סמוך בעי פותחת לא הוה ליה לסיומי ואפילו
הסוסים: ולא במגרה. שיג"ה כעין סכין מלאה פגימות וממהר
בתוך התחום אלא הכי הוה ליה למימר רבי יוסי אומר כל שנכנסין
לקוץ בו עצים וכלי אומן הוא: מגל. דולוייר"א או שרפ"א. וכולן
בה בפותחת דמאי אמרת דאצטריך לסיומי רבי יוסי אומר (א) בתוך
כלי אומן הן ונראה כעושה בו מלאכה לפיכך אסור: אלא בקופיץ. סתם
תחום שבת לטעמיה להתיר בפותחת אפילו רחוק מלישנא דכל
קופיץ הוא סכין של קצבים דומה לקרדומות שלנו שאינן כלי אומן ויש
הנכנסין נפקא וכו' דהכי קאמר כל הנכנסין בפותחת שרי
שעושין בו שני ראשין והשני דומה קצת לקרדום האוכפות כדשמעינן
אפילו ברחוק אמאי מסיים
בדבריו אפילו בתוך תחום שבת
אומן הוא: גמ'
מיניה בגמרא ומיהו סתמיה לאו
למלאכת
אלא ש"מ דלא בעי לרחוק אלא דוקא למשרי שאינו רחוק
והאמרת
וה"ק