המביא פרק
רביעי ביצה
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין פוחתין את הנר. פירש רש"י ליטול אחד מן הגולמים של יוצר
הוא דאמר כי האי תנא. שמואל דאמר לעיל דאפי' ביו"ט אינו מפקיע
כז א מיי' פ"ב מהלכות
א) שבת קמו. עירובין לה.
א
[תוספתא דשבת פט"ו],
יו"ט הלכה יב סמג
דאמר כי האי תנא דאמר נמי בחותמות שבקרקע דאפילו ביו"ט אין
ולתחוב אגרופו בתוכו ולחקוק נר שעושה כלי ותימה א"כ פשיטא
ב) [לקמן לג.] שבת [כח:]
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
מפקיע: תרצת לך רישא. דמלתא דשמואל בחותמות שבקרקע
דאסור דאפילו אין עושה כלי גמור מ"מ אסור להתחיל את הכלי ב
כט. קכד: קמג. ע"ש,
תקא סעיף ו:
דמסייע ליה האי תנא: סיפא קשיא. דאמר שמואל ושל כלים אפילו
וע"ק מאי קא אמר עלה בגמרא מאימתי מקבלין טומאה משעה
כח ב מיי' פ"ד מהלכות
ג) תוספתא דכלים פ"ג,
ג
ד) [בתוספתא ר' יהודה],
יו"ט הלכה ח סמג
בשבת מתיר ומפקיע וחותך והאי תנא
שנגמרה מלאכתן הואיל והוי כלי והא
ה) עדיות פ"ב מ"ה ע"ש,
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
תני ושל כלים בשבת מתיר אבל לא
כיון דהוי קודם אפייתו בתנור ד אם תקיד סעיף ז:
הוא דאמר כי האי
תנא דתניא חותמות
ו) ברכות כז:, ז) [רש"ש
מפקיע ולא חותך: הא מני רבי נחמיה
כן הוי כלי אדמה וכלי אדמה אין
כט ג מיי' שם הל' ז סמג
מ"ז], ח) עי' תוי"ט ספ"ד
שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
דכלים, ט) [מצורע מכילתא
שם טוש"ע שם סי'
היא. כלומר לעולם מותר להפקיע
מקבלין טומאה לכן נראה לפרש דאין
אחד שבת ואחד יו"ט ושבכלי בשבת מתיר
דזבים פרשתא ג], י) [בקרא
תקב סעיף א:
פוחתין את הנר שכך רגילין לשום
ולחתוך דאין בהם משום סתירה ולהאי
ל ד מיי' וסמג שם טוש"ע
כתיב וכלי חרש], כ) [ודף
אבל לא מפקיע ולא חותך ביום טוב מתיר
באוירו קודם אפייתו קש או דבר
תנא גופיה אם יכול להפקיע ולנתק
לח:], ל) בתורת כהנים עיין
א"ח סי' תקיד סעיף ח:
ומפקיע וחותך תרצת לך רישא אלא סיפא
לא ה מיי' פט"ו מהל'
רש"י ויקרא טו יב, מ) [חולין
אחר כדי לשמור האויר בשעת אפייה
בידו שרי והא דקאסר משום טלטול
❖
קכד: ועיין תוס' שבת פד:
כלים הלכה א:
קשיא הא מני ר' נחמיה היא א) דאמר כל
שלא יפלו המחיצות יחד ויסתום האויר
סכין קאסר ורבי נחמיה היא דאמר
ד"ה שטהורים ורש"י שם
הכלים אין ניטלין אלא דרך תשמישן אי רבי
ולאחר אפייתו קצת מסלקין אותו
בערובין (דף לה.) אפי' תרווד ואפילו
ד"ה ודין ועוד רש"י ב"ק
כה: ד"ה פכין], נ) [גיטין
נחמיה מאי איריא שבת אפילו יום טוב נמי
דבר שבתוכו ועל זה קאמר אין פוחתין
טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמיש
רבינו חננאל (המשך)
❖
סא:], ס) [נדה דף ה:],
את הנר כלומר שאין מסירין מה
שהן מיוחדין לו וסכין לאוכלין הוא
וכי תימא שניא ליה לר' נחמיה בין שבות
הנר משוי ליה מנא, אמר
שבתוכו דהוי כמו גמר כלי ונגמרה
דמיוחד ולא לחותמות ובהא לא
רב יוסף ר' מאיר היא,
שבת לשבות יום טוב ומי שניא ליה והתני
דתנן כלי חרס מאימתי
סבירא ליה לשמואל כוותיה: אי הכי.
מלאכתו ולפי שרגילין לאחר שסלקו
גליון הש"ס
חדא ב) א מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי
מקבל טומאה. ר' מאיר
דרבי נחמיה היא: שבות שבת.
מה שבתוכו שמחזירין אותו לתנור
גמ' אר"י ר' מאיר היא.
אומר משתיגמר מלאכתו,
כלים ותניא אידך מסיקין בין בכלים בין
❖
עיין ר"ש פ"ב מ"ד דכלים:
כדי לצרפו היטב קאמר בגמרא מאן
דטלטול שבות הוא ולא החמיר
וכיון שפחת לו מקום
בשברי כלים ותניא אידך אין מסיקין לא
לצוק בתוכו שמן, כבר
בטלטול יום טוב כבשל שבת: מסיקין
תנא דפחיתת נר מנא הוא וקאמר
נגמרה מלאכתו. וחכ"א
בכלים ולא בשברי כלים ומשני לא קשיא
בכלים. דבני טלטול נמי ז) נינהו
ר"מ היא דקאמר דמקבלין טומאה
עד שיצרפנו בכבשן.
לעזי רש"י
הא ר' יהודה הא ר"ש הא ר' נחמיה תרי תנאי
פירוש זה הנר אע"פ
ומטלטלן נמי להסיקן: אין מסיקין
כשסלק מה שמשימין בתוכו אע"פ
ואליבא דר' נחמיה: מתני' אין פוחתין
שהוא פתוח לקבל שמן,
קרוייזי"ל [קרוישו"ל].
בשברי כלים. שנשברו בי"ט דהשתא
שלא החזירו אותו עדיין לתנור אלמא
❖
ב
אין מוציקין בתוכו עד
מנורה.
דפחיתת נר היינו גמר כלי ורבי
לא חזו לטלטול ואי משום דחזו להסקה
שיצרפנו בכבשן ויכשר
את הנר מפני שהוא עושה כלי ג ואין עושין
להדליק בו. ודחה אביי
אתמול לא להכי קיימי: מסיקין בין
יהושע קאמר משיצרפו בכבשן דאינו
פחמין ביום טוב ואין חותכין את הפתילה
ד
להא דרב יוסף ואמר,
מוסף רש"י
בכלים כו'. דלית להו מוקצה: אין
כלי עד שיחזיר אותו לתנור כדי
ר' יהודה אומר חותכה באור: גמ' מאן
דילמא עד כאן לא קאמר
מסיקין לא בכלים. דאין ניטלין אלא
לצורפו אם כן לדידיה פחיתה
מסיקין בכלים. ביו"ט
ר' מאיר התם משנגמרה
תנא דפחיתת נר מנא הוא $ אמר רב יוסף ר'
שהרי ראוין לטלטל
מלאכתן הוי כלי ומקבל
הוה שריא:
לצורך תשמישן וכ"ש בשברי כלים
ויטלטלם ויתנם לתוך האור
אלפסין חרניות טהורות באהל
טומאה, אלא משום
מאיר היא דתניא ג) כלי חרס מאימתי מקבל
דנולד הוא. והא רבי נחמיה היא
(שבת קכד:). ואין מסיקין
דאע"ג דלא חזי למיכל
טומאה משנגמרה מלאכתו דברי ר' מאיר
המת. פי' רש"י קערות
ומציעתא ר"ש וקמייתא רבי יהודה
בשברי כלים. דהוו להו
ביה ולאשתמושי בגויה
מוקצין ולא חזו לטלטול
עד שיצרפנו בכבשן,
ר' יהושע אומר משיצרפו בכבשן א"ל אביי
וש"מ ביו"ט א"ר נחמיה דהא הסקה
של עיירות ואינן מקפידין על כלים נאים
ד)
ה
(שם) או: בשברי כלים
השתא מיהא חזי לאנוחי
ביו"ט קאי: תרי תנאי. חד אמר
ומיד כשנפשט הכלי של חרס אוכלין
ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם
שנשברו בו ביום דהוו להו
בגויה מידי. הכא האי
נולד (שם כח: קמג.).
שני ליה שבות שבת משבות י"ט וחד
בה ואין ממתינין עד שתתחקק
נר קודם שיצרפנו בכבשן
אלא דחזי לקבולי ביה מידי אבל הכא למאי
להזיע. נכנס להזיע מחמת
למאי חזי. ופרקינן הכא
אמר לא שני ליה: מתני' אין
ותצרף באש והן טהורין באהל המת
חזי לקבולי ביה פשיטי איכא דאמרי אמר
חום בית המרחץ ולא נתן
נמי כיון שעשה לו פתח
פוחתין את הנר. ליטול אחד מן
שאין להם תוך ובעינן כלי פתוח
עליו מים, וקודם גזירה.
חזי לקבולי ביה פשיטי.
רב יוסף ר' אליעזר בר' צדוק היא דתנן
עד שלא גזרו על הזיעה
רב אשי מתני לה הכי
הביצים של יוצר ולתחוב אגרופו
וטמאות במשא הזב דהזב מטמא כלי
❖
(ברכות כז:).
אלפסין חרניות טהורות באהל המת וטמאות
אמר רב יוסף ר"א בר'
ה)
לתוכו לחקוק נר קרוייזי"ל בלע"ז מפני
חרס בהסט כדנפקא לן ל) מכלי חרס
צדוק [היא], דתנן אלפסין
במשא הזב ר' אליעזר בר' צדוק אומר אף
שעושה כלי: ואין עושין פחמין.
אשר יגע בו איזהו מגעו שהוא
חרניות טהורות באהל
טהורות במשא הזב לפי שלא נגמרה
המת וטמאות במשא הזב,
דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב
ככולו הוי אומר זה הסטו דלא בעינן
מוסף תוספות
ר' אלעזר בר' צדוק
ופתילה נמי כלי היא להדלקה שצריכה
תוך ותימה דהואיל דאין להם תוך
מלאכתן א"ל אביי דלמא עד כאן לא קאמר
אומר אף טהורות במשא
א. פחיתת הנר ששוקע
עשייה ותקון: חותכן באור. בגמרא
היכי מטמא בהסט הא אמרינן מ) כל
הזב, לפי שלא נגמרה
אצבעו בביצים ועושין
רבי אליעזר ברבי צדוק התם אלא דחזי
מלאכתן, פירוש אילו
בהן בית קבול. רשב"א.
מפרש מאי שנא אור מסכין:
שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל
לקבולי ביה מידי אבל
הכא למאי חזי
אלפסין חירניות סתומות
ב. ואמאי אמרינן בגמרא
גמ' דפחיתת נר מנא הוא. קודם
הסט ה לכך פי' ר"ת ערניות יש להן
הן, דתניא אין פוחתין
מאן תנא דפחיתת כלי
לקבולי ביה פשיטי תנו רבנן אין פוחתין
שצרפו בכבשן: משנגמרה מלאכתן.
תוך אלא שמכוסות למעלה ועומדות
הלפסין סתומים, רשב"ג
משוי ליה מנא. תר"פ.
את הנר ואין עושין אלפסין חרניות ביום
מתיר. גרסינן בירושלמי
ג. ר"מ היא, דתנן כלי
חקיקתם: משיצרפו. משיחזקם ע"י
ליפתח ואותם של כפרים אין מקפידין
תני לפסין סתומין שעשאן
חרס. רשב"א. ד. אין זה
טוב רבן שמעון בן גמליאל מתיר באלפסין
ואוכלין כך עליהן וטהורות באהל
צירוף האור בכבשן. מצרף בלשון חכמים
מעיו"ט לא יפחתם ביו"ט
כלי חרס. שם. ה. [ו]צמיד
חרניות מאי חרניות אמר רב יהודה ערניות
המת דהא כלי צמיד פתיל
מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בדבר
מפני שהוא כמכשיר [כלי]
פתיל הוא דמקבל טומאה
ביו"ט, ורשב"ג מתיר, תמן
בהיסט משום שיש לכלי
מאי ערניות אמר אביי צעי חקלייתא ואין
המחזקן בין (ביד) [במים] בין באורח):
טהור באהל המת ומיהו טמאים
תנינן ועל אלפסין חרוניות
תוך אלא שהוא צמיד
פתיל. רנב"ר. וממאי. דס"ל לר"מ בנר כשאר כלי
בהסט הואיל ועומדין ליפתח
❖
עושין פחמין פשיטא למאי חזי תני רבי
שהן טהורות כו', אתייה
חרס בשלמא שאר כלי חרס גדולים
כדאמרינן גבי צמיד פתיל שמא
דיחידאה דהכא כסתמא
נ)
חייא לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין לבו
דתמן, ודיחידאה דתמן
הם ואם אינן ראויין למים וליין ולדבר
תסיטם אשתו וקאמר נמי ס) כלי
ביום ובו ביום מי שרי כדאמר רבא להזיע
כסתמא דהכא. וקי"ל
ו)
רבינו חננאל
לח מפני שממחן חזו מיהו לדבר יבש
צמיד פתיל נצול באהל המת ואינו
כלי חרש סתום אינו
וקודם גזרה הכא נמי להזיע וקודם גזרה: ואין
מטמא באהל המת שנאמר
[ופרקינן הוא דאמר כי
כגון פירות אבל נר קטן הוא וכי לא
נצול במעת לעת שבנדה:
חותכין את הפתילה לשנים מ"ש בסכין דלא
וכל כלי פתוח, אבל
האי תנא דתניא חותמות
חזי למלתיה למאי חזי ומשני חזי לקבולי
וקטמא
מטמא במשא הזב כי
שבקרקע מתיר אבל לא
דקמתקן
ביה פשיטי: איכא דאמרי אמר רב
כלי הוא אע"פ שאין
מפקיע ולא חותך אחד
פתוח, ור' אלעזר בר'
שבת ואחד יו"ט. ושבכלי
יוסף. מתני' דקתני פחיתת הנר מנא הוא ר"א ברבי צדוק היא דאמר לפני חקיקה לאו מנא הוא אבל חקיקה משוי ליה מנא:
צדוק אומר אינו כלי
בשבת מתיר אבל לא
אלפסין חרניות. מפרש לקמן קערות של בני עיירות שאינן בני כרכים גדולים ואין מקפידין על כלים נאים ומשנפשטה הקערה
עד שיפתח, ופתיחתו
מפקיע ולא חותך ביו"ט
של חרס אוכלין בה בשר ואין ממתינין עד שתתחקק ותצרף בכבשן: טהורות באהל המת. דלגבי אהל המת בעינן תוך לכלי
היא גמר מלאכתו. צעי
מתיר ומפקיע וחותך].
חקלייתא. פירוש קדירות
הא [סיפא] דלא כשמואל,
חרס דכתיב וכל כלי פתוח (במדבר יט) משמע דיש לו פתח וכן לכל טומאת מגע: וטמאות במשא הזב. שהזב מטמא כלי
של בעלי כפרים. ירושלמי
דשמואל אמר חותמות
חרס בהסט דנפקא לן בתורת כהנים ט) י) מוכל כלי חרש אשר יגע בו הזב וגו' (ויקרא טו) ודרשינן התם זה הסטו וכיון דמטמי ליה
ר' בא בשם רב יהודה
שבכלים מתיר ומפקיע
הסט מאבראי לא בעי תוך וקסבר ת"ק כלי נינהו הואיל ומשתמשין בהן כמות שהן הלכך מקבלין טומאה בדבר הראוי לטמאן:
בקעת סומכה בכותל
וחותך אחד יו"ט ואחד
בשביל שלא תסכסך.
שבת. ואוקמה שמואל
ר"א אומר. אין להם שום טומאה דלאו כלי נינהו: לפי שלא נגמרה מלאכתן. חקיקתן הא נחקקו מטמאות. מדאפלוג באלפסין
פירוש מלשון ליחכה נירו
לר' נחמיה דאמר אפילו
אלמא לר"א חקיקה משויא להו מנא: דחזי לקבולי מידי. משנחקקו ומיהו קודם חקיקה לא דסופן ליחקק: לאוליירין. מחמי חמין
וסכסכה אבניו. תני אין
טלית ואפילו תרווד
ומרחצאות ואע"ג דלצורך י"ט הן עושין: מי שרי. להחם והלא גזרו על הרחיצה במסכת שבת (דף מ. ) ואפילו הוחמו מבעוד יום
מכבין את הבקעת בשביל
אינו ניטל בשבת אלא
כ)
לחוס עליה, ואם בשביל
לצורך תשמישן, לפיכך
וכל שכן להחם חמין לא הותר מעולם: להזיע. מכניס הפחמים לתוכו
ובני אדם נכנסין ומזיעין. וקודם שגזרו על הזיעה נשנית משנה זו:
שלא תעשן הבית או
אסור בשבת ליטול סכין
דקמתקן הקדירה מותר, א"ר חנינה
להפקיע או לחתוך בה,
בשאין
שם אויר, אבל
יש שם אויר משליכה לאויר ודיו. אין עושין פחמין אפילו לאוליירין שצריכין
ואליבא דהאי תנא דתני דשני ליה לר' נחמיה בין שבות דשבת לשבות דיו"ט, אבל (סיפא) [רישא] דהא
לחמם
המרחץ בו ביום
כדי להזיע,
שהיתה שנויה קודם גזירה מותר. ירושלמי א"ר נסא ויאות כן אנן
מתניתא מסייע ליה לשמואל דקתני (סיפא) [רישא] חותמות שבקרקע מתיר
אבל
לא מפקיע ולא חותך אחד
שבת ואחד יו"ט כשמואל. [מתני'] אין פוחתין
אמרין
הדא קלוריתא
שרי (מינה)
[מושיף] ומכחל מינה
ביו"ט. א"ר מנא כאן
לשימור כאן לרפואה.
את הנר מפני שעושה
כלי.
ואמרינן
מאן תנא דפתיחת