לב:
המביא פרק
רביעי ביצה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וקטמא
שרי.
דקמתקן מנא. אחת היתה
ועושה אותה שתים: בפי שתי נרות.
פרש"י לגבלו ולטוח בו דלאו בר גבול הוא
לב א מיי' פ"ד מהל'
א) [גי' הערוך מוהטין ועיין
בשבת צ.], ב) [בהרא"ש ליתא
יו"ט הל' ז טוש"ע
ותימה דאמרינן בשבת (דף יח.) דאפילו בנתינת מים
נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת ומדליק
א"ח סי' תקיד סעיף ח:
וכן בערוך ערך הט ליתא
באמצע דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא: לעדויי
על (ג) העפר בעלמא הוא חייב משום מגבל דקאמר התם אחד
לג ב מיי' שם הלכה ג
אלא הכי איתא מאי מוהטין
חושכא. כשהיא נעשית בראשה פחם מעבירה: לעדויי. להסיר:
נותן את האפר ואחד נותן את המים האחרון חייב וי"ל דהכא ר"ל
עדויי חשוכי], ג) [תוספתא
טוש"ע שם סעיף י:
א
לד ג ד מיי' שם הל' ז
פ"ג], ד) [שבת קנא: וע"ש
חושכא. פחם המחשיך אורה: נאמרו
קטמא שרי כלומר וקטמא שרי
טוש"ע שם סעיף ט:
אמנם גיר' רש"י דהכא דגרס
בפתילה. ביו"ט: ממעכה ביד.
לסתום הסדקים של תנור שלא יוציא
דקמתקן מנא באור נמי קא מתקן מנא תני
ה [מיי' פי"ט מהל' איסורי
בד"ה כאשר נשבע לאבותיך
תקון כלאחר יד הוא: יורדי גיהנם
האור כמו שהוא יבש בלא נתינת
ביאה הל' יז ופ"י מהל'
מי שיש לו רחמים וכו' אתיא
ר' חייא א חותכה באור בפי שתי נרות אמר
מתנות עניים הל' ב]:
שפיר דהכא מכאשר נשבע
הן. שאינן מרחמים לעשות צדקה:
מים עליו ב ועוד יש לומר דה"פ וקטמא
רב נתן בר אבא אמר רב מוחטין את
לה ו מיי' פ"ד מהל' יו"ט
א) ב
לאבותיך
קדריש],
עסקא. סחורה להשתכר למחצית
שרי כגון שגבלו מערב יום טוב
ה) [פסחים קיג: ע"ש
הלכה ח ופכ"ג
הפתילה ביום טוב מאי מוחטין אמר רב
שכר: מזוני. שאל מהם מזונות מיזן
(ד) ושרי בלא נ) [גיבול]:
ובתוס' שם], ו) שבת קכד.,
מהלכות שבת הל' ו סמג
מלמטה למעלה אסור. משום
חנינא בר שלמיא (משמיה דרב) לעדויי
ז) [לעיל כט:], ח) שבת
ב)
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
נמי לא זינוהו: ונתן לך רחמים.
קמב:, ט) [בס"י הגי' רבא],
תקח סעיף א [וסי' שמ
חושכא תני בר קפרא ג) ו' דברים נאמרו
שתרחם על הבריות: כאשר נשבע
דהוי דרך בנין וכן
י) עירובין קא., כ) [לעיל
סעי' יג]:
בפתילה ג' להחמיר וג' להקל להחמיר אין
לו ז מיי' פ"ג מהלכות
לאבותיך. מי שיש לו רחמים מזרעו
כח:], ל) [עיין תוי"ט דמוחק
הוי טעמא דכולן וא"ת היכי מסדרין
ג
מלת אין], מ) [לקמן לג.],
יו"ט הל' י טוש"ע
של אבות: בעדו. כנגדו כמו שכת
גודלין אותה לכתחלה ביו"ט ואין מהבהבין
שלחן שאין לו רגלים על גבי ספסלים
נ) רש"ל. ס"א צייריה ועיין
א"ח סי' תקז סעיף ד:
בעדו (איוב א). כלומר חשך פרוס
שלו דמתחלה משימין הספסלים ואח"כ
לז ח מיי' שם פ"ד הלכה
אותה באור ואין חותכין אותה לשנים להקל
בהרא"ש, ס) [וע"ע תוס'
❖
לפניו הכל עליו כחשך: נכון בידו.
יא טוש"ע א"ח סי'
שבת דף קלח. ד"ה כסא],
משימין עליהם את השלחן י"ל דהואיל
ממעכה ביד ושורה בשמן וחותכה באור
ד
תקב סעיף ג:
מזומן אצלו: מי שאין לו אלא חלוק
ואין להם מחיצות שרי וכל הני מיירי
לח ט מיי' שם פ"ה הלכה
בפי שתי נרות ואמר רב נתן בר אבא אמר
אחד. אין יכול לכבסו וכנים מצערין
דאית להו מחיצות לצדדים המגיעות
ג סמג שם טוש"ע
הגהות הב"ח
רב עתירי בבל יורדי גיהנם הם כי הא
א"ח סי' תקכב סעיף ד:
אותו: דמעיין במניה. מפלה את
לארץ ג ותימה דאמר בשבת (דף לו:
לט י מיי' שם פ"ג הלכה
(א) גמ' טוי לי אווזא כצ"ל
דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל בעא מנייהו
כליו מן הכנים: מתני' אין שוברין
ושם) מחזירין קדרה על גבי כירה
ותיבת בר נמחק: (ב) שם
י טוש"ע א"ח סי'
עסקא ולא יהבו ליה מזוני מיזן נמי לא זינוהו
את החרס. כשצולין דגים על
תקז סעיף ד: והתם (דף לח:) קאמר מאן דאית
והנ"מ דצייריה כצ"ל ותיבת
מ כ ל מ מיי' שם טוש"ע
הוא נמחק: (ג) תוס' ד"ה
אמר הני מערב רב קא אתו דכתיב ונתן
ליה מחזירין דאפילו בשבת מחזירין
האסכלא שקורין גראדיל"א בלע"ז
1
וקטמא וכו' על האפר
שם סעיף ז:
וי"ל דכל הנך אינן אסורין אלא
חותכין קנים או קש שבלים או שוברין
לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות
מא נ מיי' פ"ד שם הלכה
ד)ה
בעלמא הוא: (ד) בא"ד
היכא שמתקן האהל והמחיצות אבל
חרסים או חותכין נייר ושורין במים
שגבלו מעיו"ט ושריק בלא
יג [ש"ע א"ח סי' שיב
בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו וכל
❖
סעי' י טור שם סי' שטו]:
גבול:
אם עשה האהל בלא מחיצות שרי
וסודרין הנייר על גב האסכלא מפני
מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו
מב ס מיי' שם הל' יד
והתם גבי כירה המחיצות היו עשויות
שהמתכת מתחמם ושורף את הדג:
סמג שם טוש"ע
מזרעו של אברהם אבינו ואמר רב נתן בר
❖
מליח. דג: ואין גורפין תנור וכירים.
מתחלה וכן פר"ח גבי ביעתא כגון
א"ח סי' תקב סעיף א:
גליון הש"ס
אבא אמר רב כל המצפה על שלחן אחרים
שיש ביצים מכאן וביצים מכאן וא' על
אם נפל לתוכו מן הטפל והטיח אין
רש"י ד"ה ואין סומכין
עולם חשך בעדו שנאמר 2 נודד הוא ללחם
גורפין אותו דמתקן מנא הוא ואתיא
גביהן והאור תחת אוירן ולא כפי' רש"י
וכו' אצל כל תשמיש.
תורה אור השלם
איה ידע כי נכון בידו יום חשך רב חסדא
שפי' ביצים שמסדרין על גבי אסכלא
כרבנן דאמרי מכשירי אוכל נפש
עיין לקמן דף לג ע"ב
כ)
❖
1. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ
ברש"י ד"ה לא יטול:
אסירי: מכבשין. משכיבין את האפר
אמר אף חייו אינן חיים ת"ר ג' חייהן אינם
דכיון דליכא מחיצות לא הוי כעין בנין
ה)
מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן
והעפר שיהא חלק משפילו ומשווהו
אלא נרא' כדפריש ס) וגם פוריא לא מיירי
חיים ואלו הן המצפה לשלחן חבירו ומי
יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן
שלא יגע בפת שמדובקים בדפנותיו
כגון
לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
לעזי רש"י
שאשתו מושלת
עליו ומי שיסורין מושלין
וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע
וישרפו. מכבשין פרימבר"א: מקיפין.
בגופו ויש אומרים אף מי שאין לו אלא חלוק אחד ות"ק אפשר דמעיין
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח
גראדיל"א [גרדי"ל].
מקרבין זו אצל זו כמו אין מקיפין
ל)
במניה: מתני' אין שוברין את החרס ואין
2. נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה
אסכלה. פרימבר"א.
חותכין הנייר לצלות בו
ו
לדחוק. טרפיי"ד
בריאה (חולין דף נ.) וכמו לתרום
יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם
❖
מליח ואין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין ואין מקיפין שתי חביות
איוב טו כג
[טריפיי"ד]. חצובה
חֹשֶׁךְ:
ז
שלא מן המוקף (גטין דף ל:) היינו
❖
(בעלת שלוש רגליים).
לשפות עליהן את הקדרה ו) ח ואין סומכין את הקדרה בבקעת וכן בדלת
סמוך וכמו מקפת וקורא לה שם
ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב ורבי אלעזר בר' שמעון מתיר:
(נדה דף עא:): לשפות עליהם
רבינו חננאל
ט
גמ'
מוסף רש"י
קדרה. והאור בין שתי החביות:
מ"ט משום דקא מתקן מנא ואין גורפין תנור וכירים תני
רב חייא בר
ואין חותכין הפתילה
לשפות. להושיב. כל הושבת קדרה על
חותכה באור בפי שתי
לשנים ביו"ט כו'.
יוסף קמיה דרב נחמן י ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו מותר
נרות. שאם היתה ארוכה,
ואוקימנה חותכה באור
האור קרי שפיתה כשאין לו כלי
דביתהו דר' חייא נפל לה אריחא בתנורא ביומא טבא אמר
לה ר' חייא
על ידי שינוי מותר לחתכה,
בפי שתי נרות. ופי'
ברזל שקורין טרפיי"ד או שאין לו כירה
שמכניס קצה הפתילה בפי
כגון שהיתה פתילה
חזי דאנא רפתא מעלייתא בעינא א"ל רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא
ז)
ח)
(א)
של חרס חלולה. ואסר לה משום דדמי
הנר אל קצה (צ"ל וקצה)
ארוכה מכניס קצה
ואזדהר מחרוכא א"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקין
השני בפי נר אחר ומדליקה
הפתילה בפי הנר, וקצתה
לבנין ומדרבנן משום דמתחזי כאהלא:
באמצע ומתנתקת ונמצאו
האחרת בפי נר אחרת
ליה תנורא ביומא טבא אמר ליה אנן כ ארקתא דפרת סמכינן ל והנ"מ
ואין סומכין קדרה בבקעת. קסבר
שתי נרות דולקין (האורה
ומדליקה באמצע ומנתקת,
הוא דצייריה מאתמול אמר רבינא וקטמא שרי: ואין מקיפין שתי
ח"א סי' סט). האי
לא נתנו עצים אלא להסקה לפיכך
ונמצאו שתי נרות דולקין.
מ
(ב)
מדורתא. היסק גדול,
מוהטין הפתילה ביו"ט
מוקצין הן $ אצל כל תשמיש: וכן
חביות: אמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום
נ
מלמעלה למטה. לאחוז
[מאי מוהטין] עדוי
בדלת. השתא משמע וכן אין סומכין
טוב איתיביה רבה לרב נחמן אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן
העצים העליונים באויר
חשכה. פירוש המתעבה
ט)
ולתת תחתונים מלמטה,
קדרה בדלת ובגמרא פריך עלה: ואין
בקצה הפתילה כמין
מ)
את הקדרה אמר ליה שאני התם משום דקא עביד אהלא א"ל רבה
שרי. ביו"ט דאין זה בנין
גחלת ומתעכב האורה,
מנהיגין את הבהמה במקל. ברשות
זוטא לרב אשי אלא מעתה בנה אצטבא ביו"ט דלא עביד אהלא הכי
אהלים, מלמטה למעלה
מותר לחותכה. תני בר
הרבים. השתא קס"ד משום דאין
אסור. לתת התחתונים
קפרא בפתילה ג' דברים
נמי דשרי א"ל התם בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה תורה וגזרו
תחלה לצדדין ברבוע כדרך
להחמיר, אין גודלין
משתמשין בעצים שלא נעשו כלי מערב
שעושין לפני השרים ולסדר
רבנן על בנין עראי משום בנין קבע והכא משום כבודו לא גזרו ביה רבנן
אותה לכתחילה ביו"ט,
יום טוב דלא נתנו אלא להסקה:
עליונים למעלה דהיינו כעין
ואין מהבהבין אותה
גמ' ואם אי אפשר לו כו' מותר.
אמר רב יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור
י)
ס
בנין אהל וגגו, אסור. הכי
באור, ואין חותכין אותה
גרסינן מלמעלה למטה שרי
וכן
בשנים. וג' דברים להקל
כר"י: אריחא. חצי לבינה ונתק
מלמטה למעלה אסור וכך
ממעכה ביד, ושורה
מכותל התנור: רפתא מעלייתא בעינא. כלומר גרפי התנור: טוי לי אווזא. צלה לי אווז בתנור. שתנוריהם היו קטנים ופיהן למעלה
מצאתי בתשובת הגאונים
בשמן, וחותכה באור בפי
❖
ותולה הצלי לתוכו וסותם פיו והוא נצלה: ואזדהר מחרוכא. שלא יתחרך. כלומר גרוף את התנור שלא יהא בו בשוליו דבר גבוה
וכן עיקר (ערובין קא.).
שתי נרות. אמר רב
עשירי בבל יורדין לגיהנם.
כמו אריח או אבן שהוסק בתנור שנוגע בצלי ושורפו: דמר. רב אשי: שרקין ליה תנורא. עבדי אדוני טחין סביבות כסוי פי
כי הא דשבתי איקלע
התנור בטיט שלא יצא חומו כשהצלי בתוכו שהרוח קשה לצלי ותימה לן מלתא משום דגבול טיט תולדה דלישה הוא: ארקתא דפרת סמכינן.
לבבל כו'. ואמר נמי
מוסף תוספות
על שפתו של פרת אנו נסמכים בדבר שאין אנו צריכים לגבל טיט ששפת פרת טיט מגובל הוא: והוא דצייריה מאתמול. עשה בו
כל המצפה לשלחן חבירו
עולם חשך בעדו, שנאמר
א. ועוד מוכח התם
סימן ונתקו לצד אחר: וקטמא שרי. לגבלו ולטוח בו דלאו בר גבול הוא: אבנים של בית הכסא. אבנים גדולות שמצדדין אותן להיות כמין
נודד הוא ללחם איה
בפרק מי שהחשיך (דף
מושב חלול ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא: דקא עביד אהלא. שיש לו גג אבל הכא ליכא גג: אצטבא. כסא של
וגו'. ת"ר ג' (דברים)
קנה:) דמיחייב טפי במידי
בנין לבנים וטיט: בנין עראי. שאינו להתקיים: והכא. גבי בית הכסא משום כבוד הבריות לא גזור: האי מדורתא. היסק גדול שעושין
שחייהן אינם חיים.
דלאו בר גיבול דנתינת
המצפה לשלחן חבירו,
מים זהו גיבולו. רא"ש סימן
לפני שרים כדרך בנין עושין לו כתלים מד' רוחות וסודרין עצים למעלה ודומה לאהל: מלמטה למעלה. לסדר העצים של כתלים תחלה
ומי שאשתו מושלת עליו,
ט. ולא עוד אי לאו בר
לעשות עליהם הגג אסורין שדרך בנין הוא: מלמעלה למטה.
להתחיל תחלה מן הגג ואח"כ יסדרו תחתיו עצי הכתלים שרי:
ומי (שאיסורין) [שיסורין]
גבול הוא כ"ש שאסור
בגופו, ופשוטין הן. אין
דמשעת נתינתו במים
וכן
שוברין חרס ואין חותכין
חייב דשרייתו זהו גיבולו.
נייר לצלות בו מליח ביו"ט, משום דמתקן מנא. ואין גורפין תנור וכירים, ואם אי אפשר לו לאפות אא"כ רשב"א. ב. וקמ"ל דלא גזרינן שמא יגבל בי"ט. תוס' שבת יח. ד"ה אבל דיו. ג. שלא יתכן לאסור אם לא יהיו הרגלים ארבע
גורפו מותר. שרקין ליה תנורא. פירוש טחין פי התנור בטיט כאשר נותנין הפת או הצלי בתוכו. א"ל
דפים מחוברים בארבע דופני התיבה שאין העולם נזהרים ליתן השולחן על גבי הרגלים בשבת. שלטי הגבורים דף יח. אות ה.
רב אשי לרבינא אנן ארקתא דפרת סמכינן לה. כלומר אין אנו גובלין טיט ביו"ט, אלא נוטלין מן העפר
המלוחלח אשר על שפת נהר שהוא כעין טיט ובו טחין פי התנור, וזה הטיט שבשפת פרת מערב יו"ט מכינין אותו. ואפר כירה מותר לגבל ולטוח בו שאינו בן גיבול. אין מקיפין ב' חביות, אחת מיכן
ואחת מיכן לשפות עליהן הקדירה. ירושלמי משום בונה, שנמצא עושה כמין כירה ועליה הקדירה
אהל, אבל אבנים
לבית הכסא מותר לצדדן אחת כנגד אחת. אמר רב יהודה האי מדורתא (ממטה למעלה)
[מלמעלה
למטה] שרי.
פירוש
דרך בנין, [אסור
כגון
שנתן עצים בארץ
ואחרים על
גבן], אבל אם
אחז
העץ למעלה
ונתן אחר תחתיו
ועוד
אחר תחתיו
עד שמגיע למטה בקרקע כיון
שאינה דרך בנין מותר.