המביא פרק
רביעי ביצה
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
בקדרה חדשה עסקינן. ומשום לבון רעפים נגעו בה ויש
שצריך לבודקן. אם יוכלו לקבל ח)לבונה הלכך ביו"ט לא דלמא פקעי
נד א מיי' פ"ג מהל' י"ט
א) חולין דף נו, ב)[שם:
וע"ש], ג) [תוספ' שבת פי"ב
הל' יא טוש"ע א"ח
ואשתכח דטרח שלא לצורך: ואמרי לה שצריך לחסמן. להקשותם.
נזהרים שלא לבשל בתחלה בקדרה חדשה ולא היא דהכא
א
ע"ש], ד) [תוספ' פ"ג],
סי' תקח סעיף א:
בהסק ראשון הם מתחזקין ומתקשים הלכך אע"ג דלצורך יו"ט נמי
בקדרה רקנית דאז שייך בה לבון רעפים ששופתה קודם שמביא
נה ב ג מיי' פ"ט מהל'
ה) [תוספ' שם], ו) שם,
הוא דהא צולין עליהם מיהו כיון דבהסק זה נעשה כלי אסור:
המים אבל כשמבשלין בה
מאכל לא שייך בה לבון רעפים:
ז) שם, ח) צ"ל ליבונן,
שחיטה הלכה כ סמג
מולגין הראש והרגלים. אבל כל
ט) [לעיל כח:], י) [אולי צ"ל
עשין סג טוש"ע י"ד סי'
תנן התם. באלו טרפות: דרסה
איירו], כ) [ועי' תוס' מגילה
נח סעי' ב ג:
וטרפה בכותל. אדם שדרס על העוף
גופו של גדי אסור ב הואיל
שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שצריך
❖
נו ד מיי' פ"ב מהל' י"ט
כח. ד"ה ועוד],
או שזרקו וחבטו בכותל: או שרצצתה
ויכול בהפשט הקלה לעשות טפי:
הלכה ד סמג לאוין עה
אלחסמן תנן התםא) בדרסה או שטרפה בכותל
ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן
טוש"ע א"ח סי' תצח סעיף
בהמה ומפרכסת. ואינה יכולה לעמוד:
או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת
ח:
גליון הש"ס
ואם בשביל לאפות הרי זה
ושהתה מעת לעת. יום א' שלם
נז ה מיי' פ"ט מהל' שבת
לעת ושחטה כשרה ב) א"ר אלעזר בר ינאי
מותר. ותימה ג דאמר לעיל אסור לחסמן
ושחטה כשרה: ה"ג א"ר אלעזר בר'
רש"י ד"ה ואין חוששין
הלכה ד:
משום ר' אלעזר בן אנטיגנוס צריכה בדיקה
נח ו מיי' פ"ג מהלכות
ג
כו' דאין זה קורע ע"מ
ינאי משום ר"א בן אנטיגנוס צריכה
אע"פ שהוא עושה נמי כדי לצלות
לתפור. קשה לי הא מ"מ
י"ט הל' יא סמג
בעא מיניה ר' ירמיה מרבי זירא מהו לשחטה
בדיקה. כי שהתה מעת לעת נמי
עליהם וי"ל דשאני בין רעפים לתנור
אסור מדרבנן ואמאי לא
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
ביום טוב מי מחזקינן רעותא ביום טוב
דתנור (שאני) כיון דהוא עושה ע"י
צריכה בדיקה לאחר שחיטה שמא
כתב רש"י כפשוטו דהא
תקז סעיף ה:
נט ז מיי' שם הלכ' ז סמג
קיי"ל כר"ש דדבר שאין
או לא אמר ליה תנינא אין מלבנין את
משקין שאני דאינו ודאי חוסמן:
נשתברו רוב צלעותיה או נשברה
ד
מתכוין מותר ופסיק רישיה
שם טוש"ע א"ח סי'
ואין
אופין בפורני חדשה שמא
השדרה ונפסק החוט שלה או אחד
הרעפים לצלות בהן והוינן בה מאי קא עביד
לא הוי דהא הוי רק חשש
תק סעיף ד:
❖
ס ח ט מיי' וסמג שם
תפחת. וא"ת והא אמרינן
שמא תקרע:
משאר מיני טרפות. ושהייה דמעת
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכא
טוש"ע א"ח סי' תקי
לעת אצטריך דאי לא שהתה אע"פ
לעיל ואם בשביל לאפות מותר וי"ל
ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן
סעיף ו ז:
שבדקה ולא מצא סימן טרפות טרפה
דהכא שאני בפורני שהוא גדול ויש
סא י מיי' שם הלכ' יא
לעזי רש"י
אמר ליה אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן
טוש"ע שם סי' תקז
שזו היא אחת משמנה עשרה טרפות
לחוש יותר שמא תפחת:
אין נופחין במפוח כו'. פירש ר"י
לה: תניא אחד מביא את האור ואחד מביא
סעיף א:
קומיבר"א [קונמובר"א].
ג)
ונקרא רסוקי אברים שאבריה
❖
סב כ מיי' שם הלכ' י
לבחוש.
את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד
מתפרקין כולן ואע"פ שאין רושם
מדלא מפליג בין מפוח של
טוש"ע א"ח שם:
סג ל מיי' פ"ד שם הלכה
מביא את המים ואחד נותן בתוכו תבלין
ניכר בה וזהו סימנה אם שהתה מעת
אומנין ובין מפוח של בעל הבית כי
ז טוש"ע א"ח סי'
מוסף תוספות
לעת בידוע שלא נתרסקו אבריה
היכי דמפליג בשל אומן בין מפוח
ואחד מגיס כולן חייבין והתניא אחרון חייב
תקב סעיף א:
סד מ מיי' שם הלכה ח
דקים להו לרבנן מסיני דרסוק אברים
לשפופרת משמע דכל המפוחין
א. ביו"ט משום דחסומי
וכולן פטורין ה לא קשיא הא דאייתי אור
טוש"ע א"ח סי' תקח
מחסם לה. והילכך יש
אינה חיה מעת לעת אבל שאר מיני
אסורים אפילו של בעל הבית נמי
מעיקרא הא דאייתי אור לבסוף בשלמא
סעיף א:
ליזהר בפסח שרגילין
טרפה חיה כל שנים עשר חדש: מהו
ויש ליזהר שלא לנפח בו כלל מיהו
סה נ [מיי' פכ"ד מהל'
העולם לקנות כלים
כולהו קא עבדי מעשה אלא שופת את
לשחטה ביו"ט. מי חיישינן הואיל
העולם נהגו בו היתר ע"י להפכו
שבת הלכה כד] טור
חדשים לבשל בהם דבר
הקדרה מאי קא עביד אמר רבי שמעון בן
❖
ש"ע שם סעיף ב:
מערב הפסח. שיטה.
וצריכה בדיקה ואיתיליד בה רעותא:
מלמעלה למטה ואומר מ"ו הר"ר פרץ
ב. משום
טרחא
לקיש הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום
מי מחזקינן רעותא. בגוה משום
נ"ע דיש לדחות מה שפיר' מדלא
דהפשטה קלה טפי. תר"פ.
לבון רעפים נגעו בה: ת"ר תנור וכירים
חשש איסור מלאכה ביו"ט דלמא
מפליג וכו' דשמא הא עדיפא ליה
ג. כיון דבחדשים הן
ד)
רבינו חננאל
מדצריכי עדיין חיסום א"כ
חדשים הרי הן ככל הכלים הנטלין בחצר
משתכח טרפה ונמצא שוחטה שלא
דכולי בשל אומן קא מיירי: ואמרי לה מפני שצריך
בלא הפגת צונן אפילו
ועוד
אמר ר' אליעזר עומד אדם
לצורך. בשלמא שאר בהמות אע"ג
אבל אין סכין אותם שמן ואין טשין אותן
היסק ראשון אסור כדאמר
לחסמן, לסתום הנקבים.
ו
כו'. פרש"י דמשום דקאמר
דמחמרינן אנפשין ובדקינן מיהו
לעיל. רא"ש סימן טו.
ואתינן למפשט מיהא דתנן
במטלית ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן
ד. דכח דהיתרא עדיף.
דרסה או שטרפה בכותל
ר"א חדא לעיל גבי נוטל אדם קיסם
סמכינן ארובא ורוב בהמות אינן
ואם בשביל לאפות הרי זה מותר: תנו רבנן
שיטה. ה. [קאמר] ועוד
או שרצצתה בהמה והיא
טרפות הכא מאי: ביו"ט. כלומר משום
קאמר הכא ועוד אחריתי לקולא
ר"א מיקל כמו שהיקל
מפרכסת ושהתה מעת לעת
מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין
ה) ז
חומר מלאכה ביו"ט: מפני שצריך
למעלה שהוא חידוש,
ושחטה כשרה. ותני עלה
והקשה רש"י הא אפסקו במילי טובא
אותן באור אבל אין טופלין אותם בחרסית
אבל התם דהוי חומרא
ר' אלעזר בן אנטיגנס אומר
לבדקן. וחיישינן דלמא פקעי. אלמא
באין מוציאין האור והיינו במלתא
כיון דאיפסקו לא שייך
משום ר' אליער בן ינאי
ולא באדמה ולא בסיד ואין גוזזין אותן
מחזקינן רעותא משום חומר יו"ט
אחריתי דלא י) אמרו בה רבי אליעזר
למימר ועוד דלא הוי
אפילו שהתה מעת לעת
במספרים ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו
חידוש. רנב"ר.
צריכה בדיקה, וכיון
שלא ללבנן: מפני שצריך לחסמן.
ורבנן וא"כ לא שייך ביה למימר ועוד
ח
דצריכה בדיקה לא שחטינן
ולא משום חשש פקיעה אלא דודאי
דהכי מוכח בעירובין (דף כג. ושם)
אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות
ט
לה ביו"ט כשם שאין
משוי ליה מנא בהסק זה: שופת
דכל היכא דאפסקוה בדבר דלא
מלבנים
הרעפים,
י ומסיקין ואופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי
ואוקימנא משום דצריך
את הקדרה. מושיבה רקנית על
איירו בה לא שייך למימר ועוד ע"כ
ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת: ת"ר
כ
לבודקן. ודחה ר' זירא
האור: מגיס. מנער בכף שקורין
נראה לפירוש רש"י דהגרסא מהמשנה
ואמר אנן מפני שצריך
ו) ל אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת
קומיבר"א: כולן חייבין. מביא את
משובשת היא בספרים והא דאמר
לחסמן מתנינן לה. ת"ר
ואין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו
אחד המביא את האור,
האור משום מבעיר את הגחלת
ר' אליעזר עומד אדם כו' יש להיות
ואחד שופת קדירה חדשה
ת"ר ז) מ אין מפצעין את הקנה לצלות בו
דכשהוא מוליכה היא מתלבה מרוח
קודם ההיא דאין מוציאין וכו' וקשה
בלא מים, ומשום ליבון
מליח אבל מפצעין את האגוז במטלית
הליכתו. ומביא את העצים לאור משום
דא"כ גם סדר הגמ' אינו כמשפט
נגעו בה. ואחד נתן בה
נ
ואין חוששין שמא תקרע: מתני' ועוד
מים, ואחד נתן בה בשר
מבעיר. שופת קדרה לקמיה מפרש
ור"ת אומר דהיכא דהוו תרוייהו
ואחד נתן בה תבלין, ואחד
מאי עביד. נותן מים ותבלין ומגיס
לקולא שפיר קאמר ועוד אע"ג
אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה
מגיס בה כולן חייבין, והוא
ד
משום מבשל שאף הוא אב מלאכה:
דאפסקו במילי אחריני ה והא דאמרינן
שהיה אור מקודם לכן
ערב
שכולן עשו מעשה, הנותן
דאייתי אורמעיקרא. כולהו עבדי מעשה
בעירובין דלא שייך למימר ועוד
עצים משום מדליק,
כדפרישית: דאייתי אור לבסוף. איהו הוא דעבד והנך לא עבדי מידי: היינו היכא דהוו חדא לחומרא וחדא לקולא כ) והא דאפסקוה זהו לפי
והנותן מים משום מחמם,
והנותן בשר משום מבשל
בקדירה חדשה עסקינן. שנותנין אותה רקנית על האור לחסמה:
שרוצה לשנות מילי דאור גבי הדדי:
כו'. ואם לא הביא האור
ומשום לבון רעפים נגעו בה. משום הך גזירה גופה שאסרו ללבן
ואומר אלא אחר כולן, אינו חייב
רעפים נגעו גם בזו: חדשים. וכ"ש ישנים: הרי הן ככל הכלים הנטלין. בשבת בחצר דחזו למיתב בגוייהו מידי: אין סכין אותן שמן.
אלא הנותן האור בלבד.
ת"ר תנור וכירים חדשים
להחליקן ולצחצחן: טשין. שפין: ואין מפיגין אותן. לאחר הסקן אין מפיגין הסקן בצונן לחסמן שמתקשין ע"י הצונן. וכולהו משום דמתקן
נטלין בחצר כשאר הכלים,
מנא: ואם. להפיגן בשביל לאפות שהוסקו הרבה וחושש שלא תשרף הפת מותר: מולגין. ברותחין: אין טופלין אותם. בסיד להסיר
אבל אין סכין אותן בשמן,
שערן דהוי דרך העבדנין: ואין גוזזין אותן במספרים. דמחזי כצריך לשער: ואין גוזזין הירק. התלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין
ואין טשין אותן במטלית,
ואין מפיגין אותן בצונן
וכמושין אין גוזזין אותן בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר דמאן דחזי סבר שלקטן היום: קונדס ועכביות. מיני ירקות הן שיש
לחסמן כדי לתקנם, ואם
טורח בתקונן: פורני. הן תנורים שלנו הגדולים ופיהם בצדם ולא חיישינן לטרחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור: שמא
בשביל לאפות מותר. ת"ר
תפחת. ע"י שחדשה היא ונמצא טורח שלא לצורך: אין נופחין במפוח. דמחזי כאומן עושה מלאכה: ואין מתקנין את השפוד.
מולגין את הראש ואת
הרגלים. פירוש מרתיחין
ודלא כר' יהודה. ט) אי נמי בנרצם מערב י"ט ודברי הכל: אין מפצעין את הקנה. לתת קרומיותיו תחת המליח על האסכלא
אותן בחמין להעביר
שעושה כלי דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תקון כלי: ואין חוששין שמא תקרע. ואפי' נקרעת לא אכפת לן $ דאין זה קורע על
השיער מעליהן. ומהבהבין
מנת לתפור: מתני' ועוד אמר ר' אליעזר. משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי קאמר ועוד. וקשיא לי בגוה והא
אותן באור, אבל לא
טופלין אותם בחרסית ולא
אפסקוה רבנן במילי טובא באין מוציאין את האור והנך דבהדיה והיינו מלתא אחריתי דלאו מלתיה ואמאי לא אותביניה בעירובין (דף כג.)
באדמה, ואין גוזרין אותן
גבי ועוד דר' יהודה בן בבא דאותביה מר"א דסוכה ושנינן לא אפסקוה אלא במלתיה ואלו אותביניה מהא לא הוה ליה לשנויי הכי ואומר אני
במספרים. ואין גוזזין הירק
שגרסת המשנה שלא כסדר: עומד אדם על המוקצה. הצריך הזמנה והזמנה מועלת לו כגון אחזי ולא אחזי דאמר באין צדין (לעיל דף כו:):
בתספורת שלו, אבל
מתקנין את הקינרס ואת
ערב העכביות. ומסיקין ואופין
בפורני ומחמין חמין באנטיכי. פירוש אנטיכי כדתנן אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין ממנה, והני מילי בשבת אבל ביו"ט מותר. ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת. ת"ר אין נופחין באור במפוח, אבל נופחין בשפופרת. ואין
מתקנין השפוד ואין מחדדין אותו, ואין פוצעין קנה לצלות בו מליח, אבל פוצעין אגוזים במטלית ואין חושש משום קריעה. אלו כולן פשוטות הן והלכות הן. מתני' א"ר אלעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת כו'.