לה:
המביא פרק
רביעי ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חצר. אצטריך לאשמועינן לאפוקי מהאי תנא דקתני ר' יעקב מחייב דלית הלכתא כוותיה אלא כרבי יוסי ברבי יהודה דפוטר: ה"ג מקח
א) לעיל דף לד: מעשרות
א [מיי' פ"ג מהלכות
פ"ג מ"א ע"ש, ב) [מעשרות
מעשר הל' ד טוש"ע י"ד
כדתנן הלוקח תאנים כו'. אצטריך לאשמועינן דהלכתא כי הך ולא כאידך מתני' דפליגי עליה לקמיה: הלוקח תאנים מעם הארץ במקום
פ"ב מ"ד], ג) [צ"ל כדתניא],
סי' שלא סעי' פג]:
שרוב בני אדם דורסין. שרוב בני המקום עושין תאניהם קציעות ודורסים אותם בעגולים הוו להו סתם תאנים דבר שלא נגמרה
עו ב מיי' פ"ה מהל'
ד) [שבת יג. כג. כתובות כד.
מלאכתו: אוכל מהן עראי. דאין מקח
הבית קא מיירו: ומעשרן דמאי. כשבא
קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכולהו כשלא ראו פני
מעשר הלכה ד:
גיטין סא. מנחות לא.],
א ג מיי' פ"ה מהל' י"ט
ה) מעשרות פ"ב מ"ח,
לעשרן מעשרן דמאי כדין כל הלוקחים
ו) [לקמן לז. שבת קכד.],
הל' ה טוש"ע א"ח סי'
השחור
מעם הארץ שאין צריך להפריש
חצר לאפוקי מדרבי יעקב דתנן המעביר
והזוג של מספרים.
א)
ז) בירושלמי ל"ג אבל לא
תקכא סעי' א:
תרומה דלא חשידי עלה ולא אמרינן
ב ד טוש"ע שם סי' שלח
בשבת, ח) לקמן לו. שבת דף
פ"ה שחור תער שאין
תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין
מג., ט) בכורות דף מ.,
סעיף ז:
הני ודאי לא מעשרי דקודם גמר
בית יד שלו מחובר ופורקין אותו
מהן עראי ופטורים מן המעשר ותני עלה
ג ה מיי' פכ"ה מהל' שבת
י) נזיר דף מב., כ) כלים
מלאכה לא עשרינהו עם הארץ
לפעמים ואף על פי שנחלקו מקבלין
פי"ג מ"א, ל) שבת דף
הלכה כג טוש"ע שם
רבי יעקב מחייב ור' יוסי בר' יהודה פוטר
דקסבר האי תנא יש שמעשרין קודם
קמו:, מ) פאה פ"ד מ"י,
וסי' תקכא סעיף ב:
טומאה שראוין למלאכתן כל אחד
תרומה לאפוקי מדרבי אליעזר דתנן פירות
ד ו מיי' שם הל' כד
נ) שבת קכו:, ס) [לעיל ב:
ב)
גמר מלאכה ומדה הנוהגת היא ותלינן
לעצמו וקשה דבית יד למאי חזי לעצמו
לקמן לו.], ע) [דף לו.],
טוש"ע א"ח סי' שלח
שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן ר"א אוסר
ביה לקולא: רוב עמי הארץ מעשרין
ונראה דשחור נמי הוי מספרים אלא
פ) [עי' ים של שלמה],
סעיף ח וסי' תקכא סעיף
לאכול מהן עראי וחכמים מתירין מקח
הן. מדאזלינן לקולא דקאמר מעשרן
צ) [צ"ל במה אשה ד' סה.],
ג:
א
שהן קטנים וזוג של מספרים הוא
ה ז מיי' פ"ז מהל' ביאת
ק) [וע' תוס' שבת קמו:
(כדתנן) הלוקח תאנים מעם הארץ במקום
דמאי וחומרא בעלמא היא דאחמור
גדול מן השחור ושני סכינים לזה
ג)
❖
מקדש הלכה ט סמג
ד"ה מי],
לאפרושי מספיקא שאר מעשרות
שרוב בני אדם דורסין אוכל מהן עראי
ולזה והקטנים נקראים שחור על שם א
לאוין שח:
ו ח מיי' פ"ה מהל' נזירות
שנחשדו עליהן: ולאפוקי מהא דתנן.
שמשחירין את השער אלמא לשון
ומעשרן דמאי שמע מינה תלת ש"מ מקח
הל' יד:
אדרבי יוחנן קאי רבי יוחנן דאמר
תורה אור השלם
השפלה הוא:
ז ט מיי' פי"א מהל' כלים
אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו
מי שנשרו כליו בדרך. כאן משמע
לעיל מקח אינו קובע בדבר שלא
1. זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל
הלכה ח:
וש"מ ד) רוב עמי הארץ מעשרין הן וש"מ
ח י מיי' פכ"ב מהל' שבת
נגמר מלאכתו אתא לאשמועינן
גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי
שהוא לשון נשירה מלשון פירות
❖
מעשרין דמאי מעמי הארץ אפי' בדבר שלא
הלכה כ סמג לאוין סה
יִשַּׁל זֵיתֶךָ: דברים כח מ
דהלכתא כי הא דאמרי' לעיל ולאפוקי
הנושרין ולא כמו שפירש רש"י בפרק
טוש"ע א"ח סי' שא סעיף
נגמרה מלאכתו ולאפוקי מהא דתנן המחליף
מהך: המחליף. היינו מקח:
ה)
חבית (שבת דף קמו: ושם)
לשון שרייה
מה:
צ)
ט כ מיי' פ"ד מהל'
פירות עם חבירו זה לאכול וזה לאכול זה
לקצות. דהיינו לא נגמר: חייב.
ומיהו לכך קאמר הכא [א"נ] כהא
לעזי רש"י
מתנות עניים הל' א:
דמקח קבע אפי' בשלא נגמר:
לקצות וזה לקצות זה לאכול וזה לקצות חייב
דתנן איזהו לקט זה הנושר בשעת
י ל מיי' פכ"א מהל' שבת
גלייש"א. טיט (אדמה
❖
לאכול חייב. זה שדעתו לאכול חייב
הלכה ב ופכ"ו הל' טו
קצירה דהאי איכא לדחויי ולפרושי
רבי יהודה אומר לאכול חייב לקצות פטור:
גבילה).
ב
סמג לאוין סה טוש"ע א"ח
דלדידיה גמר מלאכה הוא:
לשון שרייה כדפירש הקונטרס: ק)
❖
הדרן עלך המביא
סי' שלג סעיף א:
בדטיבלא
הדרן עלך המביא
מוסף רש"י
משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת ומכסים פירות
משילין פירות דרך ארובה. מי
המעביר תאנים בחצרו.
ו)
ג
ז) ד
ה
רבינו חננאל
השוטח תאנים בחצרו,
בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכדי שמן ח) ו ונותנין כלי תחת
שיש לו חטין ושעורין
לקצות. ליבשן לעשות מהן
חצר לאפוקי מדר', דתנן
הדלף בשבת: גמ' אתמר רב יהודה ורב נתן חד תני משילין וחד תני
שטוחין על גגו להתיבש וראה
קציעות ולאחר שנעשו
המעביר תאנים בחצירו
קציעות דורסן בעגול
לקצות בניו ובני ביתו
משחילין אמר מר זוטרא מאן דתני משילין לא משתבש ומאן דתני משחילין
גשמים ממשמשין ובאין התירו לו
. ופטורים מן
אוכלין מהן עראי ופטור
(לעיל לד:)
לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והן
לא משתבש מאן דתני משילין לא משתבש דכתיב כי ישל זיתך ומאן
המעשר. דאין חצר
שקציעתן היא גמר
1
קובעת בראיית פנים אלא
נופלין לארץ דליכא טרחא יתירא.
מלאכתן, והואיל ועדיין
דתני משחילין לא משתבש דתנן השחול והכסול שחול שנשמטה ירכו
ט) ז
בדבר שנגמרה מלאכתו
לא עשאן קציעות אוכלין
ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה
כסול שאחד מירכותיו גבוהה מחברתה אמר רב נחמן בר יצחק מאן
.
מהן עראי ופטורין, תני
(שם)
למטה היא בתקרת הגג אבל חלון
הדרן עלך המביא
עלה ר' א) מחייב ור' יוסי
דתני משירין לא משתבש ומאן דתני משחירין לא משתבש ומאן דתני
משילין פירות דרך
בר' יהודה פוטר. תרומה
כגון גג שמוקף מחיצה וחלון בכותל
ארובה ביו"ט. פירות
מנשירין לא משתבש מאן דתני משירין לא משתבש דתנן רבי ישמעאל
לאפוקי מדר' אליעזר,
י)
וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו
השטוחים על הגג לייבשן
דתנן פירות שתרם מהן
אומר נזיר לא יחוף ראשו באדמה מפני שמשיר את השער ומאן דתני
לא טרחינן כדלקמן : ומכסין את
ח
ע)
וראה גשמים ממשמשים
תרומה עד שלא נגמרה
ובאין, משילן לארץ דרך
משחירין לא משתבש דתנן השחור והזוג של ספרים אע"פ שנחלקו
מלאכתן, ר' אליעזר אוסר
הפירות. ולא אמרינן טורח שלא
כ) ט
ארובת הגג, דלא טריחא
לאכול מהן עראי מן
לצורך יום טוב הוא דשרו ליה רבנן
טמאין ומאן דתני מנשירין לא משתבש דתנן מי שנשרו כליו במים
ל) י
מילתא דנופלין מאליהן
הפירות שהוציא מהן
משום הפסד ממון: דלף. גשמים
(שבת קכד.). שנשמטה
תרומה, כי התרומה
מהלך בהם ואינו חושש אי נמי מהא דתנן מ)כאיזהו לקט הנושר בשעת קצירה:
יריכו. כגון דלא איעכל
קובעתם
ואוסרתם,
הנוטפים מן הגג: וכן כדי יין. נמי
תנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט עד כמה א"ר זירא א"ר אסי ואמרי לה אמר
ניביה (גיד שבראשו) דאי
וחכמים מתירין. מקח
מכסינן מפני הדלף: תחת הדלף.
איעכל ניביה טריפה נמי
לאפוקי מדתניא הלוקח
רבי אסי א"ר יוחנן כאותה ששנינו נ) ל מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל
לקבלו בתוכו מפני טנוף הבית:
הוי כדאמרינן באלו טרפות
פירות מעם הארץ ממקום
תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש ודלמא שאני התם דאיכא
גמ' לא משתבש. דכולהו לשון
(חולין נד:) האי בוקא
שבני אדם דורסין אוכל
דאטמא דשף מדוכתיה
מהן עראי ומעשרן דמאי.
בטול בית המדרש אבל הכא דליכא בטול בית המדרש לא א"נ התם היינו
השפלה נינהו: כי ישל זיתך. אילן
טריפה והני מילי דאיעכול
שמע מינה תלת, שמע
טעמא דארבע וחמש קופות שרי משום שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי
ניביה (בכורות מ.). גבוהה
זית יפיל את פירותיו ולא יגיעו
מינה מדקתני ממקום
ס)
מחברתה. מקום בוקא
שבני אדם דורסין, לא
לבשול: הכסול והשחול. מומין בבכור
ביה אבל יו"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה כלל כלל לא אי נמי לאידך גיסא התם
דאטמא של ירך זו עלה
נגמרה מלאכתו עדיין,
משום שרוע שאחד מאבריו גדול
היינו טעמא דליכא הפסד ממון אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפילו טובא נמי
למעלה על הגב יותר
שהרי לא נדרסו. ב) וקתני
מחברתה (שם). מי
מחבירו: שנשמטה ירכו. אלמא לשון
אוכל מהן עראי ולא קבע,
התם
שנשרו כליו במים.
מכלל שהמקח קובע
השפלה הוא: שאחד מירכותיו גבוהה. מקום חבורה בכסלים והוא בוקא דאטמא גבוה למעלה
מן הכסלים וקרוב לגג האליה יותר
שנפלו למים בשבת (שבת
אפילו בדבר שלא נגמרה
מחבירו: אדמה. גלייש"א: מאן דתני. כלומר אי הוה תנא דתני הכי לא משתבש: השחור.
תער על שם שמשחיר את השער.
קמו:). מפנין ארבע
מלאכתו. [דגרס בהדיא
וחמש קופות. אם צריך
בירושלמי במעשרות פ"ב
אלמא לשון השפלה הוא: והזוג של מספרים. יש להן שני סכינין להכי מקרו זוג ויש להן חליות ופורקין אותן זה מזה: אע"פ
למקומן להושיב שם
ר' יוסי בשם ר' אילא אומר
שנחלקו. מקבלין טומאה שראוין למלאכה כל אחד לעצמו: שנשרו. נפלו במים: מהלך בהן. והן מתנגבין והולכין ואינו
אורחים להסב בסעודה או
(כל מעשר שני) [אוכל
חושש שיחשדוהו שכבסן: עד כמה. יהא בהן דלא אמרינן טרחא יתירא הוא: מפני האורחים. שזימן לאכול ואין מקום להסב:
תלמידים לדרשה, ולא
מהן] עראי [משום]
חיישינן לטרחא דשבת
(מעשר שני) דבר שלא
בטול בית המדרש. שאין לתלמידים מקום לישב: ודלמא. התם הוא דשרינן כולי האי דאיכא בטול בית המדרש והוא הדין
(שבת קכו:). ולא אתי
נגמרה מלאכתו]. ושמע
לכבוד אורחים אבל משום הפסד ממון לא שרו רבנן כולי האי: פ) אי נמי לאידך גיסא. יש לתת טעם לצד אחר שיתירו כאן יותר משם:
לזלזולי ביה. אי מקילין
מינה רוב עמי הארץ
התם בה חדא קולא לא אתי
מעשרין, מדקתני מעשרן
❖
לאקולי בה טפי (לעיל ב:).
דמאי ואין מעשרן ודאי.
ושמע מינה מעשרין עמי הארץ אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו, דהא פירות הללו לא נגמרה מלאכתן, ולא מחייבינן ליה לעשורינהו ודאי אלא דמאי מספק. אי נמי מקח לאפוקי מדתנן זה לאכול וזה לקצות חייב,
הנה הלוקח לקצות לא נגמרה מלאכתו וקתני חייב, שמע מינה דסבר דמקח מחייב אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו.
הדרן עלך המביא כדי יין
מוסף תוספות
משילין פירות אבל לא בשבת. פירוש משילין משלשלין. מאן דתני משילין לא משתבש, דכתיב כי ישל זיתך. [ומאן דתני] משחילין [לא משתבש], דתנן השחול והכסול. שחול שנשמטה יריכו כו'. וכן משירין ומשחירין
כולם טעם אחד הוא מלשון הורדה ושילשול. ירושלמי תני היה שם חלון משחילין דרך חלון. משילין פירות, כמה, כאותה ששנינן אפילו ד' ה' קופות של תבן ושל תבואה כו'.
א. שמשיר, [ו]אישתכח
דמשחירין היינו משרין.
הרא"ה.
א) גי' רבינו רבי מחייב וכ"ה בירושלמי פ"ג דמעשרות ומיהו שם לא מיירי בהעבירן לקצות וצ"ע. ב) אינו מובן ולולי דמסתפינא י"ל דגי' רבינו היה אסור לאכול עראי וכ"ה בתוספתא פ"ב ובירושלמי שם ושפיר גרס רבינו לאפוקי מדתניא ויתיישב
בזה קושיות השמ"ק כאן ומתיבות וקתני עד מע"ש שלא נגמרה מלאכתו היא הגהה מאיזה תלמיד שהיה לפניו הגי' דידן ודו"ק.