משילין פרק
חמישי ביצה
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בדטיבלא.
התם תנן כו'. כלומר ועוד שאלה אחרת: שלא יגמור את האוצר.
וא"ת והא אמרי' לעיל בסוף המביא (דף לד:) דטבל
יא
א) [שבת קכו:], ב) רש"ל
א מיי' פכ"א מהל'
מ"ז, ג) [לעיל ב: לה:],
שבת הלכה ב ופכ"ו
מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ובפרק כירה
אם לא היו שם אלא ארבע או חמש קופות שהתירו לו במקום שיש
ד) [צ"ל תניא], ה) [גי'
הלכה טו טוש"ע א"ח סימן
יותר כאן לא התירו לפנותן כולן ולגלות את הרצפה דלמא הוי בה
(שבת מג.) נמי לא חשבי ליה מבטל כלי מהיכנו כיון דחזו א"כ אכתי
הערוך אארא], ו) שבת מג.
שלג סעיף א:
גומא ומשוה לה: והכא תנן. כלומר
ועוד יש לשאול: באותו הגג.
תקשי לן דטבל אין אוירא
דלבני לא וי"ל דעולא יאמר לך דמ"מ
יב ב ג מיי' פ"ה מהל'
[כל הסוגיא ע"ש כמה
שינויים], ז) [שבת קנד:
יו"ט הלכה ה טוש"ע
שהארובה בגג שהפירות בו: אין
חשיב ליה כדבר שאינו ניטל כיון
וש"נ], ח) לעיל לה: שבת
א"ח סימן תקכא סעיף א:
מטלטלין. בפירות שבגג שבא להשילן
דבשבת מיהא לא חזי כל כמה דלא
התם תנן אבל לא את האוצר ואמר שמואל
יג ד מיי' פכ"ה מהל'
א)
מג., ט) שבת מג., י) שם,
תקנו דאסור לפנותו בשבת כדתנן
מפני הגשמים קא מיירי ואפילו
כ) שבת עה. קג. קיא: קיז.
שבת הלכה כג כה
מאי אבל לא את האוצר אאבל לא יגמור את
קכ: קלג. קמג. סוכה לג:
טוש"ע א"ח שם סעיף ב
בגגותיהן של שני בתים ששוין שאין זה
בפרק מפנין (שם קכו:) אבל לא את
האוצר כולו דלמא אתי לאשויי גומות הכא
הטבל: במאי אוקימתא. פרש"י
כתובות ו. בכורות כה.,
וסימן שלח סעיף ז:
גבוה מזה שיהא שם טורח עלייה
יד ה ו מיי' פכ"ה
ל) [צ"ל וכדרך], מ) שייך
מאי התם הוא בשבת דאסור משום דחמיר
❖
וירידה: בחלונות. כגון אם מוקף
דלא אשכחנא דמוקי לה כרבי יהודה
לע"ב,
מהלכות שבת הלכה
אבל יום טוב דקיל שפיר דמי או דלמא התם
כד כה טוש"ע א"ח סי'
מחיצה ואין בו ארובה אבל יש חלון
בהדיא אלא מדדחיק נפשיה כי פריך
שלח סעיף ח וסימן תקכא
דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא הכא
במחיצה לחצר או לבית לא ישלשלם
והא מוקצות נינהו ולא קאמר רבי
סעיף ג:
לעזי רש"י
דליכא בטול בית המדרש לא כל שכן והכא
טו ז ח מיי' פכ"ה שם
בשקין דרך החלון בחבל מפני שיש
שמעון היא אלמא משמע ליה דאתיא
❖
הלכה כה טוש"ע א"ח
אגוד"ש [אגודי"ש]. חד.
תנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט ואמר
טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם
כרבי יהודה:
סימן שטז סעיף ד:
לארץ: סולמות. כל מדרגה קרי
אלא טז ט מיי' פ"א שם הלכה
רב נחמן לא שנו אלא באותו הגג אבל
סולם ואף הכבשים שלנו: ואפילו
ו טוש"ע א"ח סימן
מגג לגג לא ותניא נמי הכי אין מטלטלין מגג לגג אפי' כשגגותיהן שוין
מוסף רש"י
ב
❖
שלז סעיף א:
אוירא דלבני. לבנים הסדורים
התם מאי ב)(כל שכן שבת דחמירא או דלמא) הכא הוא דאסור משום יום
פורסין מחצלת על גבי
ומוקצים לבנין וגשמים נוטפים
אבנים. מפני הגשמים
טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה אבל שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה
ג)
שלא ימחו או לא יקבלו סיד
ומתירא שלא ימוחו מותר לטלטל
רבינו חננאל
שפיר דמי או דלמא מה הכא דאיכא הפסד פירות אמרת לא התם דליכא
מאחר ששרויות במים
כלים לצרכן ולכסותן ולא אמרינן
(שבת מג.). מקורזלות.
הכא אמר רב נחמן לא
הפסד פירות לא כל שכן הכא (תנן) לא ישלשלם בחבל בחלונות ולא
הואיל והן עצמן אין נטלין אף הכלי
ד)
ג
ראשן חד וראויות לקינוח
שנו אלא באותו הגג
דהוי דבר הניטל (שם).
יורידם דרך סולמות התם מאי הכא ביום טוב הוא דאסור דליכא בטול
אבל מגג לגג אפילו
לא ינטל לצרכן: ור' יצחק אמר.
דחזי למזגא עלייהו.
גגותיהן שוין לא, ותניא
דוקא פירות הראוין לטלטול הוא
בית המדרש אבל שבת דאיכא בטול בית המדרש שפיר דמי או דלמא
להשען, שכל הסבתן כך
נמי הכי. ותוב הכא
דשרו רבנן לטלטל כלים לצרכן אבל
היתה, יושב קצת ונשען
תניא לא ישלשלם בחבל
הכא דאיכא הפסד פירות אמרת לא התם דליכא הפסד פירות לא כל
קצת על שמאלו (שם).
בחלונות ולא יורידם
מידי דלאו בר טלטול אין כלי ניטל
שכן תיקו: ומכסין את הפירות: אמר עולא ואפילו אוירא דלבני ר'
ד
ה)
מודה רבי שמעון
דרך סולמות, התם משום
לצרכו: אלא לדבר הניטל. לצורך
בפסיק רישיה ולא
ביטול בית המדרש מאי,
יצחק אמר פירות הראוין ואזדא ר' יצחק לטעמיה ו)דאמר ר' יצחק אין כלי
דבר הניטל: ואיידי דתנא רישא.
ימות. באומר אחתוך ראש
שרי או אסיר, ולא
ניטל אלא לדבר הניטל בשבת תנן מכסין את הפירות בכלים פירות אין
בהמה זו בשבת ואיני רוצה
איפשיט. מכסין פירות
פירות הראוין דעל כרחך בדחזי
שתמות דכיון דאי אפשר
בכלים מפני הדלף. ר'
אוירא דלבני לא הוא הדין דאפי' אוירא דלבני ואיידי דתנא רישא משילין פירות
לטלטול אצטריך למנקט שהרי מטלטל
שלא תמות כמתכוין חשיב
יצחק אמר פירות ממש,
תנא סיפא נמי מכסין את הפירות תנן וכן כדי יין וכן כדי שמן הכא במאי
הן עצמן ומשילין נקט נמי לענין
ליה, וכי אמרינן דבר שאין
שאין כלי ניטל אלא לדבר
מתכוין מותר, כגון היכי
הניטל בשבת. עולא אמר
עסקינן בטיבלא הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך כדי יין וכדי שמן דהתירא
כסוי פירות הראוין ומיהו סיפא לאו
דאפשר ליה בלא איסור,
אפילו אוירא דלבני. תנן
דוקא והוא הדין ללבני: תנן וכן כדי
הא תנא ליה רישא פירות כדי יין וכדי שמן אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא
כגון גורר אדם מטה כסא
וכן כדי יין וכדי שמן.
יין. מכדי בהני לא איירי לעיל וכיון
וספסל ובלבד שלא יתכוין
כלומר פירות אין לבנים
להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו קמ"ל תנן נותנין כלי
ז)
ח)
לעשות חריץ, ואע"ג דאיכא
לא. ופרקינן אלו הכדות
דתנן הכא ובא לאשמועינן דברים
תחת הדלף בשבת ה בדלף הראוי תא שמע ט) פורסין מחצלת על גבי לבנים
למיחש דילמא עביד חריץ,
טבל הן שהן חשובין
אחרים לבד פירות היה לו להשמיענו
כיון דלא מתכוין להכי
כלבנים שאינן ראוין
בשבת דאייתור מבנינא דחזי למזגא עלייהו תא שמע פורסין מחצלת
י) ו
דאפשר לגרירה בלא חריץ
לבנים וכ"ש אלו: הכי גרסינן הכא
לאכול מהן היום. ועוד
כי עביד נמי חריץ דהוי
על גבי אבנים בשבת באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא תא שמע פורסין
אקשינן לר' יצחק נותנין
ז
במאי עסקינן בדטיבלא. כלומר לא
מלאכה גמורה לא מיחייב,
כלי תחת הדלף, הנה
מחצלת על גבי כורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני
בא להשמיעך כי אם כיוצא בלבנים
אבל היכי דודאי עביד
אינן פירות, ופירק בדלף
מודה (סוכה לג:).
הגשמים ובלבד שלא יתכוין לצוד התם נמי דאיכא דבש אמר ליה רב
הראוי להשתמש בהן. וכן
ל) וכדברך דהנך כדי יין דקא מוסיף
ח
פורסין מחצלת ע"ג כוורת
ותני בדטיבלא עסקינן שאסורים
עוקבא ממישן לרב אשי התינח בימות החמה דאיכא דבש בימות הגשמים
דבורים בשבת בחמה
בטלטול דאשמועינן ברישא פירות
מפני החמה ובגשמים
מאי איכא למימר לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות אותן שתי חלות מוקצות
כו'. ופירק כוורת נמי
הראוין דומיא דמשילין והדר נקט
הן הכא במאי עסקינן שחשב עליהם אבל לא חשב עליהם מאי אסור אדתני
בדאיכא דבש בגווה שהן
להנך לאשמועינן אף שאין ראוין:
פירות. ובלבד שלא יתכוין
ובלבד שלא יתכוין לצוד לפלוג ולתני בדידה במה דברים אמורים שחשב
הפסד מועט. גשמים הנוטפין על
לצוד. כלומר כשפורש
עליהן אבל לא חשב עליהם אסור הכי קאמר אע"פ שחשב עליהן ובלבד
מחצלת על הכוורת,
יין הפסד מועט הוא עד שתחשך
ירויחה למחצלת מעט
שלא יתכוין לצוד במאי אוקימתא כרבי יהודה דאית ליה מוקצה אימא
ויסלקם אבל הפירות מרקיבין: נותנין
מחוץ לנקב שנכנסין
סיפא ובלבד שלא יתכוין לצוד אתאן לרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין
כלי תחת הדלף. הרי שהכלי ניטל
ויוצאין בו הדבורים, כי
אם ישלשל המחצלת
מותר ותסברא דרבי שמעון והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה רבי
לקבל בו מוקצה כי האי דלא חזי
כ)ט
בדפני הכוורת במקום
למידי: בדלף הראוי. שהן צלולין
שמעון בפסיק רישיה ולא ימות לעולם כולה רבי יהודה היא והכא במאי
הנקב, אין הדבורים יכולין
וראוין לבהמה: על גבי אבנים.
לצאת ונמצא כצודה
עסקינן דאית ביה כוי ולא תימא לרבי יהודה ובלבד שלא יתכוין לצוד
בשבת או ביו"ט, ואע"פ
שנגובין לבנין וכשהן מתלחלחין צריך
אלא
שאין במיני דבורים ניצוד.
לחזור ולנגבן שאינן מקבלות את הטיט
יפה והבנין שוהה ליבש: מקורזלות. אגוד"ש: לבית הכסא. לקנח: שתי חלות. של צפיחית מניחין בכוורת כשרודין אותה ומהן פרנסה
לדבורים כל ימות הגשמים אותן שתי חלות מותר לכסות. כל דבש הכוורת עשוי עליות עליות של חלות: מוקצות נינהו. לדבורים:
דחשב עלייהו. לאדם: אדתני ובלבד שלא יתכוין לצוד. משמע דלא ימצא לחלק את דבריו ולאסור עד שדלג מאיסור טלטול
לאיסור צידה: לפלוג ולתני בדידה. באיסור טלטול גופיה יכול לחלק את דבריו ולמצוא צד איסור לדבר בדלא חשב עלייהו לא
יטלטל המחצלת לצרכם: הכי קאמר אף על פי שחשב עליהם כו'. אף בשחשב בא ללמדך שיש צד איסור במתכוין לצוד ואף על גב
דעיקר להצלה מפני הגשמים מכוון: במאי אוקימתא כרבי יהודה. כלומר מדהוה לך לתרוצי ארישא הא מני ר' שמעון דלית
ליה מוקצה ומהדרת אשנויי דחיקי למימר משום שתי החלות כרבי יהודה בעית לאוקמא משום דרבי יצחק דמותבינן ליה הנך תיובתא
אית ליה מוקצה כר' יהודה: ובלבד שלא יתכוין לצוד. ואף על פי שהוא צדן: דאית ביה כוי. חלונות יש בדפנותיה ואף על פי
שמכסה את פיה אינן נצודין אם לא יכסה גם את החלונות ולא תימא ובלבד שלא יתכוין אלא בלבד שלא יעשנה מצודה שלא יסתום החלונות:
מ) פשיטא. כיון דאית ליה לרבי יהודה
דבר
שאין מתכוין אסור למה
ליה למיתני
ובלבד
שלא יעשה
מצודה דהא צידה אב מלאכה היא:
מהו