משילין פרק
חמישי ביצה
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין
שיש לו מתירין. למחר יוליכוה או היום יאכלוה כאן: סדומית. דקה
מב א מיי' פ"ה מהל'
א) לעיל ג: [יבמות פב.
ב"מ נג.], ב) ר' יהודה
וכו'. $ ואם תאמר והא [פרישית] לעיל דלא שייך דבר
יו"ט הלכה טז
היא מאד ובטלה. ותדע שהסדומית דקה היא דאמרינן (חולין דף קה:)
פוטר בין במים בין במלח לא
טוש"ע א"ח סימן שצז
מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שמלח סדומית יש שמסמא
שיש לו מתירין אלא במין במינו א וי"ל דאין הכי נמי דלא אמרינן ליה
קשיא כצ"ל רש"ל, ג) [שהוא
סעיף יג:
את העינים אלמא דקה היא מאד
ונדבקת ביד ואינה ניכרת:
אלא במין במינו והכא גבי
תחומין שאני דחמירי כאילו הוי מין
מג ב מיי' פ"ב מהלכות
קשה ולכך מלח לא בטל
אבל מלח אסתרוקנית שהוא
מעילה הלכה יג:
ואין בטלין המים בקדרה מפני
במינו בעלמא כיון דממונא הוא
מד ג מיי' פ"ז מהלכות
רפה בטלה. ערוך ערך בן],
רוטבה. הניכר לעינים ומתניתין פוטר
ועי"ל דכיון דהעיסה אינה נלושה
ורב אשי אמר משום דהוי ליה דבר שיש
א)
ד) עירובין צז:, ה) ירושלמי
ע"ז הל' י טוש"ע
אלא ע"י המים והקדרה נתקנה
במים תנן לא שנא עיסה ולא שנא
ורי"ף ורא"ש ל"ג בבא זו
יו"ד סימן קמב סעיף א:
לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו
מה ד מיי' פ"ו מהלכות
דהמוציא וכו', ו) [תוספת'
בשביל התבלין אם כן כשערב זה
קדרה דמתניתין בתרתי איירי מדקתני
באלף לא בטיל: רבי יהודה פוטר במים:
פ"ד] [ושם חשיב בהדי הנך
נדרים הלכה יא
תבלין דהיינו לקדרה: עבה. תבשיל
בזה הוי כאילו מין אחד:
מברכין על השלהבת ואין
טוש"ע יו"ד סימן רכא
מים אין מלח לא א] והא תניא ר' יהודה
הקדש
דלא בדילי אינשי גזרו
עבה שאין רוטבו ניכר והוי כעיסה:
מברכין על הגחלת ע"ש],
סעיף יב:
אומר מים ומלח בטלין בין בעיסה בין
מו ה מיי' פי"ח מהל'
ז) [ברכות נג. תוספתא שבת
מתני' ושלהבת. כגון הדליק נר
ב)
רבנן. וקשה דבפ"ק
פ"י], ח) שבת פט:, ט) שם
שבת הלכה ה:
בקדרה לא קשיא הא ג) במלח סדומית הא
בשלהבת חברו אינו מעכב באיסור
דפסחים (דף ו.) קאמר אם של הקדש
מז ו מיי' שם הלכה ד:
פב. ב"ב כ:, י) עירובין
במלח אסתרוקנית והתניא ר' יהודה אומר
מח ז מיי' פ"ה מהלכות
תחומין: מועלין בה. הנהנה ממנה
מה., כ) שם מו. מח.
הוא ב אין צריך לכסותו מפני שבדלים
שבת קכא: [תוספתא פ"י],
יו"ט הל' יד טוש"ע
מביא אשם: ושלהבת לא נהנין.
מים ומלח בטלין בעיסה ואין בטלין בקדרה
ממנו אלמא משמע דהקדש בדילי
ד)
ל) [צ"ל רבה], מ) [פי'
א"ח סי' שצז סעיף יד:
לכתחלה מדרבנן ואם נהנין לא
מיניה וי"ל דאין הכי נמי דלגבי חולין
מט ח מיי' שם טוש"ע
מפני רוטבה לא קשיא הא בעבה הא
שאינן נובעים], נ) נדרים
ג
ברכה: מתני' הגחלת כרגלי הבעלים
ה. מז:, ס) [פסחים ו.],
שם סעיף טו:
מועלין אין חייבין קרבן מעילה דלית
בדלין ממנו אבל לגבי ע"ז לא בדילי
א
❖
מיניה: ותיפוק ליה משום מנא.
נ ט מיי' שם טוש"ע שם
ע) [דף מו.],
ביה ממשא: המוציא שלהבת פטור.
ושלהבת בכל מקום ב גחלת של הקדש
סעיף טז:
מפרש בגמרא: גמ' גחלת של ע"ז.
וא"ת ולבטיל מנא אגב שלהבת
נא י מיי' פ"ה מהלכות
ד
מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין
נדרים הלכה א סמג
שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן
דהכי אמר בשבת פרק המצניע (דף
גליון הש"ס
המוציא גחלת לרה"ר חייב ושלהבת פטור:
לאוין רמב טוש"ע י"ד
ה)
❖
החרם (דברים יג) אסור בגחלתו
צג:) פחות מכשיעור בכלי פטור אף
תוס' ד"ה משום וכו'
גמ' ת"ר חמשה דברים נאמרו בגחלת
סימן רכד סעיף א:
ומותר בשלהבתו: מאי שנא של ע"ז
על הכלי דהוי הכלי בטל אגב האוכלין
ו)
וא"ת. עיין בר"ש פ"ו מ"ג
❖
דשביעית:
הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום
דשרי. לגמרי דאפילו מדרבנן לא
וי"ל דשאני הכא דליכא חשיבותא
הגהות מהר"ב
גזור בה דקתני מותרת ובשל הקדש
בשלהבת לבטל הכלי לגבה דלית
גחלת של הקדש מועלין בה ושלהבת לא
רנשבורג
קתני לא נהנין: הקדש לא מאיס
בה ממש:
נהנין ולא מועלין ג גחלת של ע"ז אסורה
מוסף רש"י
א] גמרא והא תניא ר'
ולא בדילי אינשי מיניה. כולי האי
והתנן
ושלהבת מותרת המוציא גחלת לרשות
וכל דבר שיש לו
יהודה אומר מים ומלח
כע"ז דבדילתא דהקדש לאו משום
מתירין אפילו באלף
בטלים בין בעיסה בין
הרבים חייב ושלהבת פטור ד המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר
מאיסותא אלא משום אסורא ונהי
לא בטיל. ואע"ג
בקדרה. צ"ל ר"י פוטר בין
בשלהבתו מאי שנא שלהבת ע"ז דשריא ומאי שנא דהקדש דאסירא ע"ז
דמדאורייתא חד בתרי
במים ובין במלח כך גרסת
דבעלמא ס) אמרינן לגבי חולין בדילי
בטיל, דכתיב אחרי רבים
מהרש"ל וזו היתה גרסת
דמאיסה ובדילי אינשי מינה לא גזרו בה רבנן הקדש דלא מאיס ולא בדילי
אינשי מהקדש אבל לגבי ע"ז לאו
להטות, אחמור רבנן הואיל
רש"י בד"ה ואין בטלין
❖
אינשי מיניה גזרו ביה רבנן: המוציא גחלת לרשות הרבים חייב ושלהבת
בדילותא היא: כל שהוא. בלא שיעור:
ויש לו מתירין לאחר זמן
וכו'. ודו"ק:
ה
לא יאכלנו באיסור על
הא דתני חייב כשהוציאו בקיסם.
פטור: והא תניא המוציא שלהבת כל שהוא חייב אמר רב ששת כגון שהוציאו
ז)
ידי ביטול (לעיל ג:). כדי
דכיון דיש לו דבר להדבק בו חשובה
בקיסם ותיפוק ליה משום קיסם בדלית ליה שעורא דתנן המוציא עצים כדי
לבשל ביצה קלה. כבר
ח) ו
מוסף תוספות
מפורש (שבת פ:) שזו ביצת
היא בכל שהוא. ומתניתין דקתני פטור
לבשל ביצה קלה אביי אמר כגון דשייפיה מנא משחא ואתלי ביה נורא
תרנגולת שהיא קלה לבשל,
א. וכן אמרו בירושלמי
כדאוקימנא לקמן בדאדייה אדויי
ותיפוק ליה משום מנא בחספא ותיפוק ליה משום חספא בדלית ליה
ולא בשיעור כל ביצה שיערו
מפורש (שביעית פרק ו
שהיתה דולקת ברשות היחיד סמוך
אלא כגרוגרת מביצה קלה
הלכה ג), ואם כן מים
שעורא דתנן חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי ר' יהודה אלא הא
ט)
. חרס כדי
ומלח למה אינן בטלים
לרשות הרבים ונפח בידו ונתק שלהבת
(שבת פט:)
ליתן בין פצים לחבירו.
דתנן המוציא שלהבת פטור היכי משכחת לה כגון דאדייה אדויי לרה"ר:
לגבי עיסה. רשב"א.
והפריחה לרשות הרבים: ותיפוק ליה
כשמסדרין פצימין ועמודים
מתני' בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כרגלי אנשי אותה
ב. המוציא חמץ של
משום קיסם. אמאי תני המוציא
י)ז
וקורות ועושין סואר של
הקדש בפסח. תר"פ.
העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא: גמ' רמי ליה רבא לרב נחמן
קורות על הארץ ויש
ג. דמכל מקום לא בדילי
שלהבת כל שהוא חייב בלאו שלהבת
חלל בין זה לזה, סומכן
כל כך כמו בעבודה זרה.
נמי חייב משום קיסם: בדלית בה
תנן בור של יחיד כרגלי היחיד ורמינהו נהרות המושכין ומעינות הנובעין
כ)ח
מתחתיו שלא יתעקם (שם
שם. ד. והא במנא נמי הוה
שיעורא. להוצאת שבת: ביצה קלה.
פב.) או: פצימי חלונות
מצי לשנויי לה וכשאין
הרי הן כרגלי כל אדם אמר ל) (רבא) הכא במאי עסקינן מ) במכונסין ואתמר
❖
שבכותל מרחיקין זה מזה
צריך לכלי. רשב"א.
שהיא קלה לבשל מכל הביצים ושיערו
נמי א"ר חייא בר אבין אמר שמואל במכונסין: ושל עולי בבל כרגלי הממלא:
ברוחב החלון ליכנס האורה
חכמים זו ביצת תרנגולת: אביי אמר
בין כל אחד ואחד ונותן
אתמר מילא ונתן לחבירו רב נחמן אמר כרגלי מי שנתמלאו לו רב ששת
הא דתני חייב כגון דשייפיה למנא
בחומה למטה ולמעלה חרס
רבינו חננאל
אמר כרגלי הממלא במאי קא מיפלגי מר סבר בירא דהפקרא הוא ומר סבר
רחב בין זה לזה וטח
ט
משחא כו'. ומשום דיש לה דבר
בטיט והחרס עב והוי
רב אשי אמר זו העיסה
בירא דשותפי הוא איתיביה רבא לרב נחמן נ)י הריני עליך חרם המודר אסור
להאחז בו היא חשובה אבל בקיסם
שם כאבן (ב"ב כ:). בור
מחר מותרת והויא לה
הרי
של יחיד כרגלי היחיד.
לא סבירא ליה לאביי משום דמועט
דבר שיש לו מתירין ולא
בעל הבור, ואם לקח מהם
בטיל אפילו באלף. ר'
הוא וממהר לכבות. אי נמי רבותא אשמעינן אביי ואפי' בחספא בעלמא נמי שאינה נאחזת כל כך חשיבא הוצאה: חרס. לענין הוצאת
אדם אחר אין יכול להוליכן
יהודה פוטר במים מפני
שבת: כדי ליתן בין פצים לחבירו. פצים כמו פצימי פתחים (סוכה דף יח.) ופצימי חלונות (ב"ב דף יב.) הקבועים בחומה והן של
אלא למקום שזה יכול
שאין בהן ממש. כלומר
להוליכן, ואם עירב הוא
עץ וסודרין אותם למטה ולמעלה ומשתי רוחות ופעמים שהן קצרין ברוחב ומושיבין שנים זה בצד זה וצריך להושיבן בשוה שלא
נבלעין הן. ואקשינן לר'
למזרח אין יכול זה להוליכן
יהודה מלח לא בטיל,
יהא זה נמוך מזה ולא יהו עקומים וכשהאחד נוטה נותן לתחתיו חרס או אבן להשוותו או בשאין די ברוחב שניהם מבדילן זה
חוץ לעיר בצד מערב
והתניא ר' יהודה אומר
מזה מעט ונותן חרסים דקים ביניהם: אלא הא דתנן. מתני' פטור היכי משכחת לה: ומשני דאדייה אדויי. כמו וידו אבן בי
אפילו פסיעה אחת (ערובין
מים ומלח בטילין בין
(איכה ג): מתני' כרגלי היחיד. אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור: כרגלי אותה העיר. אלפים לכל רוח חוץ לעבורי':
מה:). נהרות המושכין
בעיסה בין בקדירה.
ומעיינות הנובעין הרי
ופרקינן לא קשיא מתניתין
ושל עולי בבל. העשויין לעוברי דרכים באמצע הדרך ועשאום בני הגולה לשתות בעלותם: כרגלי הממלא. מפני שהוא הפקר
הן כרגלי כל אדם.
במלח סדומית שאינו
והפקר נקנה בהגבהה ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו ולית ליה דרבי יוחנן דאמר חפצי הפקר קונים שביתה
משום דמידי דנייד הוא
נימוח במים אלא עד
ולא קני שביתה, ואע"פ
שישחק, ברייתא במלח
לעצמן במקומן. וכ"ת א"כ הוה ליה למימר הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי קתני כרגלי הממלא קסבר יש ברירה להחמיר ואמרינן הוברר
שבא מחוץ לתחום, כל
איסתרוקנית. והתני ר'
דמאתמול נמי הוברר דלהאי גברא חזו וברשותיה קיימי ובעירובין (דף מה:) נמי דלא כרבי יוחנן בן נורי מתוקמא: גמ' נהרות
אדם מוליכן למקום שעירב
יהודה אומר מים ומלח
המושכין. היינו סתם נהרות שיש להם משך להלאה ממקום מקור נביעתן: ומעינות הנובעין. ואין יוצאין מגומות נביעותן לימשך הלאה:
לו לילך (שבת קכא:) כיון
בטילין בעיסה ואין בטילין
דניידי לא קנו שביתה
בקדרה מפני רוטבה.
הרי הן כרגלי כל אדם. אין להם שום שביתה לא במקומן ולא כרגלי הבעלים ולא כרגלי הממלא אלא כל אדם מוליכן ברגליו דכל מידי דנייד
ואפילו הן של יחיד
כלומר בעיסה נבלעו
לית ליה שביתה והכי מפרשי' בעירובין בפרק מי שהוציאוהו ע): מילא ונתן לחברו. וכגון שמילא לצורך חבירו דאי מלאו לעצמו הא תנן בהדיא
אינן כרגליו (ערובין מו.).
ואינן ניכרין ולפיכך בטלו.
כרגלי הממלא: כרגלי מי שנתמלאו לו. דנעשה זה שלוחו וקנה לו: רב ששת סבר בירא דהפקרא הוא. והמגביה מציאה לחברו לא קנה
הריני עליך חרם. נכסי
וברוטב הנה המים ניכרין.
יהיו עליך חרם, המודר
ופרקינן הא דתניא בטלין
חברו כדאמרינן בבבא מציעא בשנים אוחזין (דף י.) דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים אלא המגביה קנה. ורב נחמן סבר
אסור. אבל המדיר מותר
בקדרה ברוטב עבה, והא
בירא דשותפי הוא לא הפקירוהו בני הגולה אלא נתנוהו לכל ישראל שיהיו שותפין בו וכשאמר זה לחבירו למלאות לו מחלקו והלך בשליחותו
(נדרים מז:).
דתניא אין בטלין ברכה.
נעשה שלוחו ואין זה מגביה מציאה: המודר אסור. מי שהוטל עליו הנדר אסור ליהנות מזה שנדר הנדר דה"ק ממוני עליך הקדש:
הגחלת כרגלי הבעלים,
אבל שלהבת כגון המדליק
הרי מנר לנר וכיוצא בזה כרגלי
כל אדם, כלומר אין בה ממש לקנות שביתה. ת"ר ה' דברים נאמרו בגחלת, גחלת כרגלי הבעלים, גחלת של הקדש הנהנין ממנה מועלין בה, וגחלת של ע"ז אסורה, והמוציא גחלת לרה"ר חייב, והמודר הנאה מחבירו
אסור בגחלתו, ומותר בשלהבת שלו, כלומר מדליק מנרו וכיוצא בו מותר, והרי הוא כרגלי כל אדם, ואם היא של הקדש לא נהנין ולא מועלין, ואם משל ע"ז היא מותרת. והמוציא שלהבת לרה"ר, כגון שנפח בפיו
וכיוצא בזה ודחה השלהבת מרשות היחיד לרשות הרבים פטור. וזה פירוש דאדייה אדויי. אבל אם הוציא שלהבת בקיסם שהוא חתיכת עץ, אע"פ דליכא בהאי עץ שיעור כדי לבשל ביצה קלה, או שפא משחא
בחספא פחות ממה שראוי לתתו בין פצים לחבירו, או פתילה דולקת וכיוצא באילו חייב, ואינו פטור בשלהבת אלא בזמן דאדייה אדויי כמו שפירשתי למעלה. [מתני'] בור של יחיד כרגליו. ורמינהי נהרות המושכין
ומעינות הנובעין כרגלי כל אדם, והא סתמא קתני דאפילו [של] יחיד, וקתני כרגלי כל אדם, וא"ל רב נחמן לרבא מתניתין במכונסין, כגון מי גשמים בדותיות וכיוצא בהן. א) הנובעין כרגלי כל אדם. ושל אנשי העיר
כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא. איתמר מילא מים מבור של עולי בבל ונתנם לחבירו, רב נחמן אומר כרגלי מי שנתמלאו לו, קסבר בירא דשותפי נינהו, ומחלקו נתן לו. ורב ששת אמר כרגלי
הממלא, קסבר בירא דהפקירא הוא והממלא הוא הזוכה בהן. איתיביה רבא לרב נחמן מיהא דתנן בנדרים פרק השותפין שנדרו הנאה זה מזה, אמר ראובן לשמעון הריני עליך חרם שמעון המודר אסור, אם א"ל
א) צ"ל אבל מים הנובעין כו'.