לט:
משילין פרק
חמישי ביצה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[והתנן
השותפין. מגופיה הוי מצי למידק דאסר בה"כ ובית
הרי אתה עלי חרם. הכי קאמר ליה הרי ממונך עלי כסתם חרמים
נב א מיי' פ"ז מהל'
א) נדרים ה. מז:, ב) נדרים
נדרים הלכה ב
מה: ב"ק נא: ב"ב נז:,
המרחץ מטעם שותפין אלא זאת פשוט יותר]: ת"י
שהן לבדק הבית הלכך הנודר אסור ליהנות משל המודר דכתיב לא
סעיף א: הכא במגביה מציאה לחברו קנה חבירו קמפלגי. דרב נחמן
ג) חולין כה: בכורות נו:
טוש"ע י"ד סימן רכד
יחל דברו (במדבר ל) ורשאי הוא לאסור עצמו בממון חברו: ומותרין
[שקלים פ"א מ"ז], ד) [ב"מ
בדברים של עולי בבל. שעשו בני הגולה לפי שהפקירום לכל ישראל
אית ליה קנה חברו ולכך קאמר כרגלי מי שנתמלאו לו
נג ב מיי' שם הלכה ד
ח. י.], ה) ס"א במעות,
ו) בס"א: נטלו, ז) רש"ל
סמג לאוין רמב
כו' והקשה רש"י דבהדיא קאמר רב
ונתנום להם ולא להיותם שותפין בו
❖
מ"ז,
טוש"ע י"ד סימן רכו סעיף
נחמן בפ"ק דב"מ (דף י. ושם) דמגביה
שיהא להם כח לאסור זה חלקו על
הרי אתה עלי חרם הנודר אסור הריני עליך
א)
א:
זה: של אותה העיר. שהן דרין בה
מציאה לחברו לא קנה חברו אלא
נד ג מיי' פ"ו מהלכות
ואתה עלי שניהם אסורים זה בזה א ומותרין
בכורות הלכה י ופ"ג
נראה לרש"י דה"ג במגביה מציאה
מפני שהן שותפין בהן וזה אסור
הגהות הב"ח
בשל עולי בבל ואסורין בשל אותה העיר ואלו
מהלכות שקלים הלכה ד ה:
מפני חלקו של זה: הכא במאי
לחברו קמפלגי א ותו לא וה"פ רב נחמן
נה ד מיי' פ"ו מהלכות
(א) גמ' של אותה העיר
הן דברים של עולי בבל הר הבית הלשכות
עסקינן למלאות. הא דקתני ובור
סבר לא קנה המגביה דלא היה
הרחבה ובית המרחץ
בכורות הל' י:
והעזרות ובור של אמצע הדרך ואלו הן של
נו ה מיי' פי"ז מהל'
ובית הכנסת ואי כצ"ל:
בדעתו למקני ב והוי הפקר עד שבאו
של אמצע הדרך מותרין לא לכל
(ב) שם לרחוץ בבור הכי
גזילה ואבידה הלכה ג
אותה העיר (א) הרחוב ובית הכנסת ובית
ליד מי שנתמלאו לו והוא קנאם
תשמיש הותרו כגון לירד ולרחוץ
טוש"ע ח"מ סימן רסט
נמי כצ"ל ותיבת לרחוץ
המרחץ ואי אמרת בירא דשותפי הוא אמאי
נמחק: (ג) שם דהפקרא
במשיכה דדעתו היה לקנות ואע"ג
בתוכו דבירא דשותפין הוא וכשהתירו
סעיף א:
נז ו מיי' פ"ה מהלכות
היא והכא במגביה כצ"ל
מותר והתנן השותפין שנדרו הנאה זה
דמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו
למלאות מימיו התירו דסמכינן אברירה
ב) ב
ותיבת אלא נמחק: (ד) שם
יו"ט הלכה יג טוש"ע
היינו כשעודה ביד המגביה לפי דמצי
ואמרי' מר מדידיה קא ממלא מים
❖
מזה אסורים ליכנס לחצר לרחוץ בבור
א"ח סימן שצז סעיף יז:
במשנה וערבו בני אותה
העיר לבא אצלו לא
למימר אני זכיתי לעצמי אבל כשנטלה
שעלו בכדו הן המבוררין מן השמים
(ב) לרחוץ ה"נ והכא במאי עסקינן למלאות
יביאו לו מפירותיו ואם
לחלקו: האחים השותפין. אחים
חברו זכה מן ההפקר כיון דמגביה
מר מדידיה קא ממלא ומר מדידיה קא
ערב הוא פירותיו כמוהו
מוסף תוספות
שהן שותפין בירושת אביהן: כשחייבין
לא הגביה לקנות לו כדתנן התם ואם
כצ"ל: (ה) רש"י ד"ה אין
ממלא וסבר רב נחמן יש ברירה והתנן
אומרים וכו' מודרי הנאה
בקלבון פטורין ממעשר בהמה
משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה
א. מ"ס קני ומר סבר לא
❖
האחין השותפין כשחייבין בקלבון פטורין
והכא גבי:
קני ול"ג חבירו, וכולהו
ג) ג
וכשחייבין במעשר בהמה פטורים מן
לא אמר כלום לכך הוי כרגלי מי
סברי דלא קני חבירו אלא
ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה
הקלבון. כל ישראל הוזקקו לתת
שנתמלאו לו ורב ששת אמר מגביה
רב נחמן סבר דמגביה נמי
פטורין מן הקלבון ואמר רב ענן לא שנו
לא קני. תוס' ב"מ י. ד"ה רב
מציאה לחברו קנה המגביה ג תחלה וזה
מחצית השקל לקרבנות צבור והטילו
גליון הש"ס
נחמן. ב. לא קנה לא זה
קבלה מידו הלכך הוי כרגלי הממלא
חכמים עליהם להוסיף מעה קטנה
אלא שחלקו גדים כנגד טלאים וטלאים
תוס' ד"ה הכא במגביה
ולא זה וכי אתו ליד חבירו
להיות קלבון לפרוטרוט מפני שהן
ודוחק הוא למחוק גרסת הספרים ועוד
וכו' דגם הוא לא קנה.
אז קנה, הילכך הם כרגלי
כנגד גדים אבל חלקו גדים כנגד גדים
עי' ע"ז דף סב ע"א
מי שנתמלאו לו. תוס'
אין סברא לרב ששת שיקנה המגביה
חצאי שקלים חתיכות דקות ונוחין
וטלאים כנגד טלאים אומר זהו חלקו המגיעו
❖
תוספות ד"ה לקוט:
הרא"ש ב"מ י. ד"ה רב נחמן.
בלא מתכוין לכ"נ לרשב"ם לפרש שיש
לאבד ופעמים שמחליפין אותן ה)במנים
ג. דכיון דלא קנה חבירו
משעה ראשונה לכך ורב נחמן אמר דאפילו
ונותנין הקלבון בחלוף ואף כשמצטרפין
לישב גרסת הספרי' ומה שהקשה רש"י
הוא קנה ולכך הוי כרגליו.
חלקו גדים כנגד גדים וטלאים כנגד טלאים
תוס' ב"מ שם. ד. וקשה
לא קשה מידי דשאני התם דקאמר
שנים לתת שקל שלם הטילו עליהם
מוסף רש"י
לפירושו דאם כן מאי
אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה
טעמא משום דהוי תופס לבעל חוב
שני קלבונים שלא לפחות מחבריהם
אסורים ליכנס לחצר.
טעמא דרב ששת. תוס'
לכך אלא דכולי עלמא בירא דהפקרא היא
במקום שחב לאחרים דאחרים לא
ולמעט את ההקדש אבל האב שוקל
בחצר של שניהן, דכל חד
הרא"ש ב"מ שם.
אסור בדריסת הרגל של
ה. והשתא נמי דזכי
אלא הכא במגביה מציאה לחבירו קא
ימצאו המציאה אח"כ לפיכך קאמר
בשביל שני בניו שקל שלם ופטור
ד)
(ג)
חבירו, וקא סבר אין
לחבריה הוי כרגליו ולא
רב נחמן דלא קנה אבל הכא אית
מקלבון שני: מעשר בהמה נוהג
מיפלגי מר סבר קנה ומר סבר לא קנה:
ברירה, דאימור האי לחלק
עדיף מיניה לענין תחומין
ה
מתני' מי שהיו פירותיו בעיר אחרת וערבו
חבירו עייל והאי לחלק
ליה לרב נחמן שפיר דקנה מי
בכל שנה בולדות
הנולדים ועדר של
והוי כאילו זכה לנפשיה.
ו
❖
חבירו עייל (נדרים מה:)
תוס' ב"מ שם.
שנתמלאו לו דלא הוי חב לאחרים דהא
שותפין פטורים הולדות ממעשר
בני אותה העיר (ד) להביא אצלו מפירותיו
שכל זמן שלא חלקו את
איכא הרבה מים דיכולים אחרים
כדתניא בבכורות (דף נו:) כל פטר
החצר, נכנס כל אחד בחלק
לא יביאו לו ואם ערב הוא פירותיו כמוהו
חבירו וקם ליה בלא יחל
למלאות ועוד אומר ר"ת דיש לקיים
שגר בהמה אשר יהיה לך
(שמות יג)
רבינו חננאל
ד
מי
דברו, שהרי נהנה מחבירו,
ולא של שותפות ופרכינן והא בבכור
גרסת הספרים וה"פ מר סבר המגביה
שעומד בחצרו (רשב"ם ב"ב
הרי אתה עלי חרם,
מציאה לחברו קנה חבירו היינו רב ששת ולכך קאמר כרגלי הממלא
כתיב ומשנינן אם אינו ענין לבכור דאיתיה בשותפות דכתיב
נז:). כשחייבין בקלבון.
ראובן הנודר אסור, הריני
שחלקו בנכסי אביהן ואחר
עליך ואתה עלי שניהן
דמאיזה טעם אמרינן המגביה מציאה לחברו קנה חברו דמגו
ובכורות בקרכם וצאנכם (דברים יב) תנהו ענין למעשר יכול אפי'
כך נשתתפו ואם שוקלין
אסורין, ושניהן מותרין
דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה והואיל ואתי מכחו דין הוא שיהא
קנו בתפיסת הבית כגון אחין שלא הספיקו לחלוק ירושתן עד
סלע שלם לשני חצאי
בדבר של עולי בבל
כרגלי הממלא ה ור"נ ס"ל לא קנה חברו והשתא ניחא ההיא דב"מ
שנולדו להם ולדות ת"ל יהיה. הלכך אחים שהן שותפין ששותפותן
שקליהם כאחד יהו חייבין
(ואסור) [ואסורין] בדבר
לתת כל אחד ואחד מעה
של אותה העיר. אילו הן
$ דגם הוא לא קנה דלא נתכוון לקנות וא"כ הרי הן הפקר כל זמן
לאחר חלוקה כגון שחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון כשאר שנים
קטנה לקלבון, דהא שני
דברים של עולי בבל, הר
שלא באו לידי מי שנתמלאו לו ולכשיבאו לידו יזכה בהן מן ההפקר
המתחברין לשקל שלם ופטורים ממעשר בהמה דשותפין בעלמא
ממונות הן והרי הן כשאר
הבית הלשכות והעזרות
לפיכך הן כרגליו (לישנא אחרינא במגביה מציאה לחברו קא מפלגי
נינהו דבטלה לה תפיסת הבית וכשחייבים במעשר בהמה כגון
ז)
בני אדם שהשוקל שקלו
והבאר שבאמצע הדרך,
נותן עמו קלבון, וההוא
אלו הן דברים של אותה
ולא גרסינן מר סבר קנה חברו וכו' דא"כ קשיא דר"נ אדר"נ
שנשתתפו משנפלה להם הירושה דקיימא תפיסת הבית פטורין מן
קלבון להכרע, וי"א לחילוף,
העיר הרחבה ובה"כ ובית
הקלבון כאילו היה אביהן קיים שממונן אחד ופוטרן יחד: ואמר
דמבעיא לפרושי הכא ר"נ סבר קנה חברו דקאמר כרגלי מי
שאין שני חצאי סלע יוצאין
המרחץ והתיבה והספרים.
רב ענן לא שנו. דבשביל חלוקה בטלה תפיסת הבית מנייהו: אלא
בסלע בלא חילוף מועט,
שנתמלאו לו ובשנים אוחזין רב נחמן ורב חסדא אמרי תרוייהו
ואי אמרת האי בור
והואיל ורוב בני אדם נותנין
של עולי בבל דשותפי
כשחלקו. על פי שום בדמים גדים כנגד תישים זקנים או כנגד
המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו בהגבהתו של זה ולא קנה
כל אחד מחצית הסלע
הוא אמאי מותרין, והתנן
המגביה דלאו אדעתיה למקני אלא מי שנתמלאו לו קנאן במשיכה
טלאים דבטלו ו) מהן שם ירושה ונתנו בה תורת לקוחות וכי חזרו
וקלבונו עמו, כי מצטרפי
השותפין שנדרו זה מזה
נמי שנים ויהבי סלע שלם
כשיקבלו שיבאו לרשותו ודעתו לקנות דכי אמרינן לא קנה כל זמן
ונשתתפו הוו להו כלקח זה בשלו וזה בשלו מן השוק ונתערבו ואין
הנאה אסורין ליכנס לחצר.
יהבי נמי קלבון, והני אחין
ופריק רב נחמן לירד
שביד המגביה אמר דיכול לומר לו אני אזכה לעצמי בה תחלה
כאן עוד שם תפיסת הבית אלא שם שותפות אבל חלקו טלאים
שחלקו וחזרו ונשתתפו
לרחץ בזה הבאר אסור,
אבל משנתנה לו קנה דתנן התם אם משנתנה לו אמר אני זכיתי
כנגד טלאים וגדים כנגד גדים דזהו משפט ירושה לכל אחד חלק
דהכא הן כשאר שותפין
דהא בכל הבאר הוא
דעלמא וחייבין בקלבון
רוחץ ואסור, אבל למלאות
בה תחלה לא אמר כלום ורב ששת סבר קנה המגביה ומידו קבלה
בכל מין ומין אומרים זה חלקו המגיעו דיש ברירה ועדיין שם
(בכורות נו:). פטורין
מים מתוכן, אמרינן כל
זה הלכך כרגלי הממלא ואית דגרס כמו שכתוב בספרים ומפרש
יורשים עליהן וכשחזרו ונשתתפו חזרה תפיסת הבית למקומה. ויש
ממעשר בהמה. כל
אחד מחלק שיש לו
הכי רב נחמן סבר קנה חברו משנתן לו רב ששת סבר לא קנה
פותרים הטעם משום לקוחות דתנן הלוקח פטור ממעשר בהמה
הנולדים להם כל ימי
בתוכו, כלומר משלו
שותפותם, שהשותפות
ממלא. ואקשינן וסבר רב
חברו אלא המגביה לשון הקונטרס):
(בכורות דף נה:) וטעות הוא בידם דכשהולדות לקוחין הן פטורין
פוטר ממעשר בהמה
נחמן שזה המים ששאב
מלהתעשר אבל הלוקח עשר בהמות וילדו חייבין במעשר והכא
אלא
בבכורות בפרק בתרא (נו:)
הם הם בעצמן חלקו
לגמרי פטר להו: אין אומרים כו'. ופטור. אלמא אין ברירה אלא על כרחך לרב נחמן בירא דהפקרא הוא מדאשתרו ביה מודרי
יהיה לך ולא של שותפות,
וכי יש ברירה, והתנן
והתם מוקי ליה להאי קרא
בשקלים סוף פרק ראשון,
הנאה (ה) גבי מילא ונתן לחברו: במגביה מציאה לחברו קא מפלגי. לא גרסינן במגביה מציאה קנה חברו קמפלגי ולא גרס מר
במעשר, ואע"ג דבבכורות
ובשחיטת חולין פרק
סבר קנה חבירו כו' דאם כן קשיא דרב נחמן אדרב נחמן דאבעי לן לפרושי הכא דרב נחמן סבר קנה חברו דקאמר כרגלי מי
כתיב (חולין כה:).
ראשון, ובבכורות פרק
שנתמלאו לו ובשנים אוחזין (ב"מ דף י.) אמרינן רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו אלא ה"ג
וכשחייבין במעשר
אחרון, האחין השותפין
בהמה. כגון אם לא חלקו
שחייבין בקולבון פטורין
במגביה מציאה לחברו קא מפלגי ותו לא. ופי' במגביה מציאה לחברו קא מפלגי ודכולי עלמא לא קנה חבירו בהגבהתו של זה אלא אם
מעולם חייבין במעשר
ממעשר בהמה, והן שכבר
קנה המגביה אם לא קנה פליגי רב נחמן סבר לא קנה המגביה דלאו אדעתיה למקני אלא מי שנתמלאו לו קנאם במשיכה כשיקבלם כשבאו
בהמה לעשר כל הנולדים
חלקו, כדתנן בבכורות
להם כל ימי שותפותם,
לרשותו ודעתו לקנות דכי אמר לא קנה חברו כל זמן שהוא ביד המגביה אמרינן דיכול לומר אני אזכה בה לעצמי אבל משנתנה לו קנה
פרק אחרון חלקו ולבסוף
דאמר התם יכול אפילו קנו
נשתתפו חייבין בקולבון
דתנן התם [דף ט:] ואם משנתנה לו אמר זכיתי בה תחלה לא אמר כלום ורב ששת סבר קנה המגביה תחלה ומידו קבלם זה הלכך כרגלי הממלא.
בתפוסת הבית תלמוד לומר
ופטורין ממעשר בהמה.
מתני'
לא
ואית דגרס כמו שכתוב בספרים ומפרשין הכי רב נחמן סבר קנה חבירו משנתן לו ורב ששת סבר לא קנה חברו אלא המגביה:
יהיה (שם). פטורין מן
פירוש חייבין בקולבון,
הקלבון. לגמרי, ששוקלין
יביאו. מפירותיו הואיל והוא לא ערב לשם דהכל כרגלי הבעלים: ואם ערב הוא. ללכת לשם: פירותיו כמוהו. ומותר להביאם:
דכיון דחלקו נעשו
בין שניהם שקל שלם,
כרחוקין, ותנן השוקל על
מי שממון אביהם בחזקתו
ידו ועל יד חבירו חייב
עומד, ואביהם השוקל על בניו או על אחד מבני עירו ופוטרו בשלו, פטור מן הקלבון, דתנן בשקלים (פ"א מ"ז) השוקל על יד
בקולבון ופטור ממעשר [בהמה], דכיון דחלקו הרי הן כלקוחות, ותנן הלקוח או שנותן לו במתנה פטור ממעשר
עני או על יד שכנו או על יד בן עירו פטור, ובניו נמי אין מצות שקליהם עליו והוה ליה כשכנו ובין עירו (חולין כה:). לא
בהמה. ושחייבין במעשר בהמה, שעדיין לא חלקו, וירשו בהמה או קנו ועדיין לא חלקו, חייבין במעשר בהמה,
שנו. דהויא שותפות להיפטר ממעשר בהמה כי חזרו ונשתתפו, אלא שחלקו. בשומא, גדים כנגד טלאים וטלאים כנגד
דתנן קנו בתפיסת הבית חייבין ואם לאו פטורין, ופטורין מן הקולבון, כי מממון אחד הביאו הסלע, כי עדיין לא
גדים. לפי שוייהן, דהתם ליכא למימר זה חלקו המגיע בשעת מיתת אביהם, דודאי בשעת מיתה זכה זה בחצי הגדיים ובחצי
חלקו, כך היתה חובת קולבון, אם היו אחים ולא חלקו וקנו מתפיסת הבית (או) [אם] הביאו שניהן סלע פטור מן
הטלאים וזה בחצי הגדיים ובחצי הטלאים, הלכך השתא קנין הוא, שזה קונה מזה, והולדות שישנם בשעת חלוקה פטורין ממעשר
הקולבון, ואמרינן התם בבכורות פטורין בזה ובזה, שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספים, א) אע"ג דחלקו בהמה גלו
בהמה משום לקוח, ואותן העתידים לבא פטורין משום שותפות (בכורות נו:). אבל חלקו גדים כנגד גדים וטלאים כנגד
דעתייהו דלמיפלג קיימי וליחייבו בקולבון קמ"ל. ואמר רב ענן לא שנו [אם] חלקו האחין פטורין ממעשר בהמה,
טלאים. אמרינן יש ברירה וזה חלק המגיע לכל אחד ממיתת אביו ועדיין ירושה היא ושם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו
אלא בזמן שחלקו גדיים כנגד טלאים כו', ורב נחמן אמר אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים אין
הדרא לה תפיסת הבית כמרישא ולא שותפות הוא, הלכך ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא העתידין לבא
אומר זה הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך, והנה רב נחמן לית ליה ברירה. ופרקינן אלא דכ"ע באר של עולי
פטורין משום שותפות (שם). אפילו חלקו כו'. אין ברירה והוי מרישא לקוחות והדר שותפין (שם).
בבל הפקירא הוא, ובמגביה מציאה לחבירו פליגי, רב נחמן סבר המגביה מציאה לחבירו, כיון דבשעת הגבהה אדעתא
דחבריה קמגבהה לה, קנה חבירו. וכן שמעתא סלקא בשנים אוחזין בטלית. ורב ששת סבר לא קנה, וקי"ל כרב נחמן.
להם יוליכו עמהן. ופירק רב ששת זיכה שאני. [מתני'] מי שהיו לו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני
ת"ש מי שזימן לו אורחים כו' קתני מיהא אם זיכה
אותה העיר לבוא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו,
ואם עירב פירותיו כמוהו.
א) צ"ל וקמ"ל דאע"ג דחלקו בבהמה סד"א דגלו דעתייהו וכו'.