מ:
משילין פרק
חמישי ביצה
רבינו
חננאל
מוסף
רש"י
אלא גרוגרות וצמוקין
בלבד איבעית אימא הני נמי
אלא בגרוגרות וצמוקין. שהן מתחלה ראויין לאכילה והוא דחה
אלא גרוגרות וצימוקים
אלא גרוגרות וצימוקין
אותן בידים להעלותן ליבשן ושוב אינן ראויין עד שייבשו אבל אלו
בלבד. איבעית אימא הני
בלבד. דאיכא תרתי,
כגרוגרות וצמוקין דמי
ואיבעית אימא לדבריו דר"ש
נמי כגרוגרות וצימוקין
דדחינהו בידים ולא חזו
לא דחה אותן בידים ואיכא דאכיל מנייהו הכי. קא סלקא דעתיה
קאמר וליה לא ס"ל ואיבעית אימא לדבריהם דרבנן
דמו. ואיבעית אימא
(שבת מה:)
מדפריש ליה מילתיה דר"ש אלמא כר"ש ס"ל: איבעית אימא הני.
לדבריו דר' שמעון קאמר
הדרן עלך מסכת ביצה
קאמר להו לדידי אין מוקצה אלא לדידכו אודו לי מיהת
וליה לא סבירא ליה.
מדבריות שאין נכנסות לישוב כלל כגרוגרות וצמוקין דמיין שמקצה אותן
היכא דיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה ראשונה
איבעית אימא לדבריהם
מאצלו בידים: ואיבעית אימא. אין מוקצה לר"ש קאמר ליה אבל לדידי
דרבנן קאמר להו, לדידי
דבייתות הן ואמרו
ליה רבנן לא מדבריות הן:
יש מוקצה: ואב"א. מתני' לדבריהם דרבנן דאית להו מוקצה קאמר להו:
אין מוקצה, לדידכו דאית
לכו מוקצה אודו לי מיהא
הדרן עלך משילין פירות וסליקא מסכת ביצה
דהיכא דיוצאות בפסח
ונכנסות ברביעה דבייתות
הן, ואמרו לו לא מדבריות
הן. תוספתא: מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להן על ידי אחר מנותיהן מערב יום טוב, מה הן מוציאין מבית המשתה חתיכה א) דקלוסתא וביצה מתובלת, ר' שמעון בן גמליאל אומר מקום
שנהגו לחלק אגוזים וקליות בטורלס יוליכו, בניו ובני ביתו קטנים הולכין עמו לבית האבל ולבית המשתה למקום שנהגו, ולא יתן ממנותיו לבנו ולבתו של בעל הבית מפני האיבה. אין חפין ואין מתגרדין ב) ביום טוב
אבל מדיחין את הכלים בנתר ג) ושפין כלי כסף בקרקטין. אין חפין את הכלים בנתר ביום טוב, אבל מדיחין אותן במלח ובמורסן בשבת ואין צ"ל ביו"ט. אלו הן מדבריות היוצאות בפסח ונכנסות ברביעה, בייתות כל
שלנין בתוך התחום, רבי אומר אילו ואילו שיצאו חוץ לתחום אע"פ שאין נכנסין לתוך התחום אלא משחשכה מותר לשוחטן ביום טוב, ואילו הן מדבריות הרועות באפר לעולם. מיהא שמעינן דכל מידי דחזי לאינש דעתיה
עילויה, ואפילו הא דאמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ד) קיימא לן כרבי ותורי דרידיא ותמרי דעסקא באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון הא בהדיא קיימא לן הלכתא כרבי שמעון, ואף על פי
דביום טוב קיימא לן כרבי יהודה, הני מילי כגון נולד ומוקצה מחמת איסורו וכיוצא באלו, אבל הני כולן שרי ביום טוב.
א) בתוספתא ספ"ד הגי' חתיכות וגלוסקמא ומצה מתובלת. ב) בתוספתא כאן הגי' ואין מדיחין את הכלים בנתר ביו"ט אבל מדיחין אותן במלח ובמורסן וכו' וע"ע בשבת דף נ' ע"א ובב"י או"ח ס"ס שכ"ג ודו"ק היטב. ג) בתוספתא ספ"ד איתא
ואין שפין כלי כסף בקרתטין ומיהו רבינו אפשר דגריס בתוספתא דשפין כלי כסף וכו' וכ"ה בירושלמי ביצה פ"ד הלכה ג' ובירושלמי שם הגי' בקרטיקון כמש"כ רבינו וכ"ה במוסף הערוך בערך גרתיקון ובערך קרטס ע"ש. ד) נראה דצ"ל ותרנגולת
לביצתה ותורא דרדיא ותמרי דעסקא באנו למחלוקת ר"י ור"ש קיי"ל דשרי דהא בהדיא קיי"ל וכו' ועי' ברי"ף שהביא לדעת רבינו ע"ש היטב.
הדרן
עלך משילין פירות
וסליקא לה מסכת
ביצה
אחר השלמת המסכתא יאמר זה
ויועיל לזכרון
בעזרת השם יתברך
*) הַדְרָן
עֲלָךְ מַסֶּכֶת
בֵּיצָה וְהַדְרָךְ עֲלָן.
דַּעְתָּן
עֲלָךְ מַסֶּכֶת בֵּיצָה
וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת בֵּיצָה
וְלֹא
תִתְנְשֵׁי
מִינָן לֹא
בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:
יְהִי רָצוֹן
מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה
וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.
**) חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי
בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ
בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר
פָּפָּא:
הַעֲרֵב
נָא
יְיָ אֱלֹהֵינוּ
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ
בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה
כֻּלָּנוּ
אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי
עַמְּךָ בֵּית
יִשְׂרָאֵל
כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן
לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא
אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים
אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ
יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ
מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ
מִיּוֹשְׁבֵי
קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ
מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים
וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר
וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
יְהִי רָצוֹן
מִלְפָנֶיךָ יְיָ
אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת בֵּיצָה כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם
לִלְמֹד
וּלְלַמֵּד
לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי
וּלְזַרְעִי
שֶׁלֹּא תַמוּשׁ הַתּוֹרָה
מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא
תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת
חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן
יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ
בַשָּׁלוֹם:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא
עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא
קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם,
וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא
נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא
בְּמַלְכוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן
וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן
שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא
מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
הוּא
בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם
עָלֵינוּ וְעַל כָּל
יִשְׂרָאֵל
וְאִמְרוּ אָמֵן:
*) פי' הגון על זה תמצא
בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ג,
**) בסיומא
וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו.