ו:
ביצה פרק
ראשון ביצה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
השתא
מוכן לאדם לא הוי מוכן (ב) לבהמה דתנן מחתכין וכו'
מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים. למאן דאית ליה מוקצה דהא נתנבלה
מג א מיי' פ"ב מהלכות
א) לעיל ב. לקמן כז: חולין
ר' יהודה כו' לפי שאינו מוכן. ותימה היכי הוי מוכן
יו"ט הלכה א סמג
יד. שבת קנו: פסחים נו:,
בשבת לר' יהודה אתמול בין השמשות היתה עומדת לאדם וקא חשיב
ב) [שם], ג) שבת קלו. חולין
לאוין עה טוש"ע א"ח סי'
ליה מוקצה ח) (א) בהא לגבי כלבים: אכל מידי דחזי ליה. ועובר
לאדם אדרבה לא הוי מוכן לאדם דבין השמשות לא מצי שחיט לה
נא:, ד) [תוספתא פ"א],
תצח סעיף ה:
דשמא הוא שבת והיכא מוכח מהכא דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים
שבמעי טרפה ראוי לו לכשיולד הלכך מאתמול דעתיה עלויה אם
מד ב מיי' שם סמג שם
ה) [לעיל ד.], ו) חולין סד.,
ז) [לעיל ב:], ח) ס"א מוקצה
טוש"ע א"ח סי'
יולד יאכלנו: לפי שלא נתפתחו עיניו.
על כן נראה להרר"י דגרס אם לא
הבאה לגבי, ט) בס"א נוסף:
תקיג סעיף ח:
היתה נבלה מעיו"ט ולא נראה דהא
ואתרבי לאסורא מכל השרץ השורץ
השתא מוכן לאדם
לא הוי מוכן לכלבים
[מד ג מיי' פ"ג מהל'
אלא בשר, י) [לקמן ז.],
על הארץ כדלקמן: עם יציאתה
בהדיא אמרינן לעיל דגבי שבת
כ) [לעיל ב.], ל) דהיינו
מא"ס הלכה י
דתנן א) מחתכין את הדלועין לפני הבהמה
שקליפתה קשה, מ) גמורות
טוש"ע י"ד סי' טו סעיף א
נגמרה. כשיצאה נגמרה ברייתה
מתניא דקאמר גבי שבת דסתם לן
כ)
ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר
שאינם מעורות, נ) עיין
וברב אלפס פ' אלו טרפות
תנא כר"ש וכו' ומייתי הך משנה
אבל מקמי הכי לא חשיבא ביצה ברש"ל ורש"א,
❖
דלא כר"א ב"י]:
אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי
מה ד מיי' פ"ט מהל'
וי"ל דשפיר מיירי בשבת ומייתי מן
גמורה ולקמיה מפרש ואזיל למאי
שאינה מן המוכן מוכן לכלבים הוי מוכן
מא"ס הלכה ה סמג
הלכתא: לאכלה בחלב. דהשתא הוה
היתור דאי לא אשמועינן כי אם גבי
לאוין קלב טוש"ע י"ד סי'
לאדם אמר ליה אין מוכן לאדם לא הוי
הגהות הב"ח
ב)
שבת לתני רבי יהודה אומר אם לא
ביצה ולא בשר אבל הנמצאת במעי
פ"ז סעיף ה [רב אלפס
מוכן לכלבים דמאי דחזי ליה לאיניש לא
(א) רש"י ד"ה מוכן וכו'
היתה נבלה מערב שבת אסורה ותו
אמה אינה ביצה ט) ואסורה לאכלה
ורא"ש כאן וחולין פ"ח דף
רצז וברא"ש שם סי' ג]:
מוקצה לגבי כלבים כצ"ל
בחלב: ביצים גמורות. ואפילו בלא
שדי ליה לכלבים מוכן לכלבים הוי מוכן
לא והייתי יודע דאסורה משום
מו ה מיי' פ"א מהלכות
ותיבת בהא נמחק:
מוקצה ואמאי היה צריך למיתני לפי
קליפה לבנה אלא שהחלמון לבדו גמור
לאדם דדעתיה דאיניש אכל מידי דחזי ליה
(ב) תוס' ד"ה השתא וכו'
י"ט הלכה כ סמג
מוכן לכלבים דתנן
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
שאינו מן המוכן אם אינו ענין לשבת
ואע"פ שמעורה עדיין בגידין שריא
תניא כותיה דרב תניא כותיה דשמואל
❖
❖
תקיג סעיף ז:
מחתכין:
דהא שמעינן ליה תנהו ענין ליו"ט
כדלקמן מדפליג ר' יעקב עליה ואמרי)
ואיתימא ר' יוחנן תניא כותיה דרב א עגל
ואפילו הכי אסור ואע"ג דהוה מוכן
אם היו מעורות בגידין אסורות:
שנולד ביו"ט מותר באפרוח שנולד ביום טוב
בי"ט. וה"ק יצתה ודאי מבעוד יום
לאדם בין השמשות משום דמוכן
תורה אור השלם
גליון הש"ס
אסור ומה הפרש בין זה לזה זה מוכן אגב
לאדם לא הוי מוכן לכלבים ותימה
מותר כי ודאי הוא דנגמרה בחול
תוס' ד"ה ביצים וכו'
1. כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל
אמו בשחיטה וזה אינו מוכן אגב אמו תניא
הא דתנן בשבת (דף מב: ושם) אין
אבל לא יצתה לא נגמרה בחול ואסורה
מפני שהיא גדילה
הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל
באיסור. עי' שיטה
כותיה דשמואל ואיתימא רבי יוחנן עגל
משום הכנה דרבה: וכי תימא. אין
נותנין כלי תחת הנר בשבת לקבל
מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל
ג)
מקובצת ב"ק מז ע"א ד"ה
הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ
בו שמן ואם נתנו מבעוד יום מותר
הלכה כברייתא זו דאשמועינן בה מאי
שנולד ביום טוב מותר ואפרוח שנולד ביו"ט
❖
ד)
מ"ט:
לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ
❖
ואין נאותין הימנו לפי שאינו מן המוכן
דלא אשמעינן במתני' ובשום משנה
ויקרא יא מב
מותר מאי טעמא זה מוכן אגב אמו וזה
הֵם:
והתם מאי דרשינן מן היתור ולא
לא סתם לן רבי הכי ואם רבי לא שנה
מתיר עצמו בשחיטה תנו רבנן אפרוח
מוסף רש"י
רבי חייא מניין לו: אלא הא דתניא
שייך לרבות י"ט וי"ל דהתם נמי
שנולד ביום טוב אסור ה) רבי אליעזר בן יעקב
רבינו חננאל
כו'. הך ברייתא דלעיל מאן קתני
מרבי' מן היתור אע"פ שכבה הנר
מחתכין את הדלועין.
אומר אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו
התלושין, ומיהו סתמן לאו
ג
תניא כשמואל ואיתימא ר'
לה: לא בית שמאי ולא ב"ה. לא
כבר אסור אחרי כן לפי שאינו מן
למאכל בהמה קיימי אלא
יוחנן עגל שנולד ביו"ט
עיניו כמאן אזלא הא דתניא ו) 1לכל השרץ
המוכן והר"ר יעקב מקורביי"ל תירץ
ב"ש דמאי אריא במעי אמה אפילו
לאדם (שבת קנו:) ולא
מותר מפני שמוכן על גב
השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא
דשפיר מיירי דוקא לענין שבת
נולדה בי"ט שריא ולא ב"ה דאפילו
אמרינן מוקצין הן לבהמה
אמו, אפרוח שנולד ביו"ט
דמאכל אדם הן (שם קנה:)
מותר מפני שמתיר עצמו
במעי אמן אסירי: ומגדלת אפרוחים.
נתפתחו עיניהם כמאן כר' אליעזר בן יעקב
ואעפ"כ מוכח שפיר דמוכן לאדם לא
ולא אמרינן טירחא דלאו
בשחיטה. ת"ר אפרוח
הוי מוכן לכלבים דאי ס"ד מוכן
ולענין דין מקח וממכר אתמר דאם
אמר רב הונא אמר רב ביצה עם יציאתה
צורך הוא (לעיל ב.). ואת
שנולד ביו"ט אסור, ר'
הנבלה לפני הכלבים.
לאדם הוי מוכן לכלבים א"כ בע"ש
נולדה נגמר בשולה וראויה לגדל
אליעזר אומר [אפילו]
נגמרה מאי עם יציאתה נגמרה אילימא עם
שנתנבלה היום ובין
בחול אסור לפי שלא
מבעוד יום אם היה מוכן לאדם היה
ממנה אפרוחים אבל נמצאת במעי אמה
יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה בחלב הא
השמשות היתה עומדת
נתפתחו עיניו. תניא אידך
אינה מגדלת אפרוחים ואם תבעוהו
כמו כן מוכן לכלבים לפי דבריו דמוכן
לאדם ואפילו הכי מחתכין
כל השרץ השורץ לרבות
במעי אמה אסורה לאכלה בחלב והתניא
(שבת קנו:) ואע"פ
אפרוחים שלא נתפתחו
למכור ביצים לגדל אפרוחים אם מכר
לאדם הוי מוכן לכלבים א"כ כשהחשיך
השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים
שנתנבלה בשבת, דבין
עיניהם. סוגיא דשמעתא
ד
אלו הוי מקח טעות ובטל מקח:
וקדש היום אע"ג דנסתלקה הכנה
השמשות לא היתה עומדת
עגל שכלו לו חדשיו
גמורות מותרות לאכלן בחלב אלא עם
דפחיא לאכילת כלבים, אפילו הכי
דאדם שאינה ראויה לאדם עכשיו
מותר, אבל אפרוח שנולד
שרי, דלית לן מוקצה בשבת
יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה ביום טוב הא במעי אמה אסורה לאכלה
בו ביום אסור. אמר
מ"מ היתה מוכנת לכלבים מבעוד
(לעיל ב.). לפי שאינה
רב הונא אמר רב ביצה
יום וכיון שהיתה מוכנת להם ההכנה
ביום טוב והא תניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות
ז) ה
מן המוכן. אתמול
[עם] יציאתה נגמרה.
ואסיקנא עם יציאתה לא נסתלקה בקדוש היום:
כשקדש היום לא היתה
מותרות לאכלן ביום טוב וכי תימא קמ"ל בברייתא מאי דלא אשמעינן
מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם
עומדת למאכל כלבים
נגמרת ומגדלת אפרוחין,
במתניתין הא נמי תנינא ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים
(חולין יד.). עגל שנולד
אבל במעי אימן לא, למאי
דדעתיה דאיניש אכל מידי
ביום טוב מותר. ואינו
נפקא מינה למקח וממכר.
לא תאכל ועד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בנולדה אבל במעי אמן דברי
דחזי ליה. וקשה דא"כ אפרוח נמי
מוקצה שהרי בין השמשות
כי ההוא
דאמר ביעי
הכל שריין וכי תימא בית הלל אפילו במעי אמן נמי אסרי והאי דקתני נולדה
נמי היה מוכן אגב אמו
יהא מותר שמוכן לכלבים וי"ל דבעינן
(שבת קלו. וכעי"ז חולין
להודיעך כחן דב"ש דאפילו נולדה נמי שרו אלא הא דתניא השוחט את
מוכן ועומד וזה אינו עומד לכלבים:
❖
קנ:).
עגל שנולד בי"ט מותר. ותימה
התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב מני לא ב"ש ולא
ב"ה אלא עם יציאתה
נגמרה ומגדלת אפרוחים במעי אמה אינה מגדלת
מ"מ הוי אסור משום נולד
מוסף תוספות
כמו ביצה וי"ל דהא דאמר דשייך
אפרוחים למאי נפקא מינה למקח וממכר כי ההוא דאמר להו ביעי
למיסר נולד היינו דוקא בדבר מאכל
א. המוכן לאכול. תר"פ.
דפחיא
א
ב. אלמא הויא ירך אמה,
דומיא דפירות הנושרין ומשקין שזבו
והכי משמע לעיל (ג ע"ב)
ביצים
גמורות
מותרות לאכלן בחלב. וקשה דהא אמרינן בעדיות (פ"ה מ"א) ביצת נבילה כל ל) שכמוה נמכרת
אבל בעלי חיים לא:
דאסרינן ביצה שנולדה מן
הטריפה, אלמא ירך אמה
בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין ב והכא היכי מותר לאכלן בחלב וי"ל דטעמא משום דבשר עוף בחלב מדרבנן ג ואפילו ב"ה מודו וקשה
היא, ואם כן היכי מתיר
דאמרינן בעירובין (דף סב: ושם) אפילו ביעתא בכותחא לא לשרי איניש במקום רביה מאי קמ"ל פשיטא והאיכא בסמוך ר' יעקב דאסר וי"ל
לאכול שום ביצה בחלב,
דכ"ע מודו דביצים מ) גמורות מותרות לאכלן בחלב וטעמא דב"ה דאסרי ביצת נבלה היינו משום דגזרינן אטו ביצת טרפה כדאמרינן בעדיות
וכ"ש הני שנמצאו במעי
תרנגולת. תר"פ. ג. וכיון
ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה $ מפני שהיא גדילה באיסור: [וע"ע תוס' עירובין סב: ד"ה אפילו ובכתובות ס: ד"ה אפילו ובב"ק מז. ד"ה מ"ט
ובחולין נח. ד"ה ושוין]: וכי תימא קא משמע לן בברייתא מאי דלא אשמעינן במשנה. פירש רש"י וגילה לנו רבי הואיל ולא סתם לן
שהתרנגולת עצמה היא
מדרבנן ביצה היוצאת
במשנה הכי דהברייתא משובשת דרבי לא שנאה ר' חייא מנין ליה ותימה אם כן מאי פריך הא נולדה אסורה לא בית שמאי ולא ב"ה
ממנה לא אסרוה. רנב"ר.
ואמאי דחיק נפשיה לאוקומה אליבא דתנאי הואיל ומשובשת היא על כן צריך לפרש הכי וכי תימא קא משמע לן בברייתא מאי דלא אשמעינן
במתניתין כלומר מאי ששייר במתני' קתני הברייתא דאי לא תנא אלא מתניתין הייתי אומר שמתירין בית שמאי דוקא כשנולדה אבל במעי
אמה היו מודים דאסור נ) ופריך תנינא דאדרבה נולדה חמורה יותר מבמעי אמה ואתיא נמי כבית הלל וכו' דבמעי אמה דברי הכל
שריא: מני לא כב"ש ולא כב"ה. ואינו יכול לפרש דקתני בברייתא מה ששייר במתניתין דהא ס"ד עכשיו שנולדה חמורה מבמעי אמה:
ומצא