ב:
מאימתי פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איבעיא
כי אני ה'. ולא שליח: פותח את ידך. ולא שליח: גשמים נמי היינו
להו רבי אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמיר מה לולב
ד א
א)
ביום וכו'. פי' ולולב הוי רצוי דמים וגדל על המים
פרנסה. וכבר חשבנא ליה: מלולב גמר לה. שדומה ללולב
(ב)
❖
ב) ג)
או דלמא מניסוך גמר לה פי' ונפקא מינה (ה) אי מלולב גמר לה
שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על
ד) ה)
אי אפשר לעולם בלא מים: מה לולב
המים כדאמרינן בסוכה ז) כך
אבל ניסוך המים סבירא ליה דלאו ביום ראשון הוא או מניסוך המים
ו) ז)
ח)
ביום. שמתחילין ליטול ביום ראשון אף
קא גמר לה דסבירא ליה דניסוך
תורה אור השלם
ט)
הזכרה נמי ביום כלומר שאינן מזכירין
המים ביום ראשון הוא אי נמי
אליה אלהים ויפתח
את רחמה מפתח של
1. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ
❖
בלילי יום טוב הראשון עד למחר:
דאי מלולב גמר הוה דווקא ביום
תחיית המתים מנין דכתיב 1 וידעתם כי אני
בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם
מה ניסוך המים מאורתא. כדאשכחן
שנאמר ולקחתם לכם ביום
וּבְהַעֲלוֹתִי
אֶתְכֶם
ה' בפתחי את קברותיכם במערבא אמרי אף
מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:
אבל אי מנסוך הוה אפילו בלילה
במס' סוכה שממלאין הכלי
יחזקאל לז יג
מפתח של פרנסה דכתיב 2 פותח את ידך
הגהות הב"ח
ולענין זה אהני דאמר מר ומנחתם
מים לניסוך המים בלילה. ויש ספרים
2. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ
וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא
(א) גמ' נמי
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
ונסכיהם (ו) בלילה אף וכו' פירוש
דכתיב בהו דאמר מר ומנחתם
(ב) רש"י
תהלים קמה טז
אמר לך גשמים היינו פרנסה: ר' אליעזר
דאע"ג דניסוך קרבנות לא הוי עד
ונסכיהם בלילה (ג) שמקריבין
3. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם
אומר מיום טוב הראשון של חג כו': איבעיא
לאחר הקרבת קרבנותיהם ואם כן
הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות
שזרעים ופירות
לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים
גדלים מהם לפרנסת
בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
להו ר' אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמר
היאך קריבי נסכים בלילה רוצה לומר
והנסכים בלילה אף האי ניסוך המים
העולם
במדבר כט יח
נמי יכול לנסך בלילה: אף הזכרה
בלילה שניה והניסוך החג דהוי ממים
לה או מניסוך המים גמר לה מלולב גמר
(ג) ד"ה
4. הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים
אפילו
נמי מאורתא. שבלילי י"ט הראשון
מצי למהוי בלילה ראשונה ואע"ג
הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְיָ וְיִתֵּן
לה מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דלמא
בלילה דאע"פ
קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי
דאמרינן במסכת יומא בפ' בראשונה
קאמר ר' אליעזר שמתחילין להזכיר
מניסוך המים גמר לה מה ניסוך המים
(ד) ד"ה
רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר
גבורות גשמים: גמרא גמיר לה.
אמר רב ואיתימא ר' יוחנן
עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְיָ לִשְׁאוֹל
מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם
א)
א 3
דמשמע ניסוכין
רבי אבהו דרבי אליעזר לא למדה
אין מנסכים מים בחג אלא בתמיד
לָכֶם מֶלֶךְ:
בקרבנות (ה) תוס'
אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא תא שמע
שמואל א יב יז
אלא מלולב: ח) מתניתין שמיע ליה.
של שחר וא"כ לא הוי בלילה ראשונה
5. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
דאמר רבי אבהו לא למדה ר' אליעזר אלא
דרבי אליעזר גמר מלולב: משעת
דהא אינה אלא ביום יש לומר דאינו
דאי
חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת
נמי
מלולב איכא דאמרי ר' אבהו גמרא גמיר לה
הנחתו. מיום שמברכין בו באחרונה
חייב לנסך אלא בתמיד של שחר מכל
הַתָּמִיד
וּמִנְחָתָהּ
(ו) בא"ד
וְנִסְכֵּיהֶם:
דהיינו בשביעי א]: ארבעה מינין
מקום אי בעי עביד ליה בליליא:
ואיכא דאמרי מתניתא שמיע ליה מאי היא
אפילו
במדבר כט יט
דאמר
רבי אבהו לא למדה רבי
הללו. שבלולב ואתרוג: כך גשמים.
6. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד
דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים רבי
ב)
האיך כבשים
אליעזר אלא מלולב.
יהא מזכיר כל השנה אפילו בימות
מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד
אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע
ג)
מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ:
החמה אם הוא רוצה יהא מזכיר:
פירוש וסבירא ליה דניסוך לא הוי
במדבר כט לא
אומר משעת הנחתו א"ר אליעזר הואיל
משעת
נטילת לולב.
משעה שפוסק מלשאול. שבפסח
עד בשני:
7. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם
וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות
לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים
פירוש דהיינו תחילת יום ראשון של
פוסק מלומר ותן טל ומטר פוסק
אלא
בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם:
על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר
סוכות ורבי יהושע אומר משעת
מלהזכיר גבורות גשמים. והשתא לא
❖
י"ל מ"מ
במדבר כט לג
בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים
הנחתו פירוש לאורתא דמוצאי שביעי
מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה
הניסוך
(ז) ד"ה
אמר לו ר' יהושע והלא גשמים בחג אינו
של סוכות שמניחין בו את הלולב:
כולה מזכיר אלא בימות החמה אינו
וטעמא דכתיב
משעה שמפסיקין לישאל. ותן טל
רבינו חננאל
❖
מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו
אלא סימן קללה אמר לו ר' אליעזר אף אני
מזכיר הואיל ולא סימן ברכה הן:
ומטר בברכת השנים
אליה אלהים ויפתח את
לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכשם
רחמה. מפתח של תחיית
האחרון. המתפלל תפלת מוסף:
פוסקין מלהזכיר מוריד הגשם
שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה
המתים, שנאמר וידעתם כי
הגהות מהר"ב
העובר
לפני
הראשון. המתפלל תפלת יוצר: אינו
בתחיית המתים:
אני ה' בפתחי את
אלא בזמנה כך מזכירים גבורות גשמים כל
רנשבורג
התיבה בי"ט של חג האחרון מזכיר
מזכיר. ושוב אין מזכירין: שפיר
קברותיכם וגו'. גשמים
א] רש"י
השנה ואינן אלא בזמנן לפיכך אם בא
היינו פרנסה. ומשום
וכו'. פי' האחרון שמתפלל תפלת
קאמר ליה ר' אליעזר לר' יהושע.
שהגשמים
חשובים
להזכיר כל השנה כולה מזכיר רבי אומר אומר
מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש
דאמר כי היכי דמזכירין תחיית
כתחיית המתים קבעו
אני משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק
ברכה זו בתחיית המתים.
שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי
המתים כל השנה ואף על גב דלא
פיסקא ר' אליעזר אומר
קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא
מטא זימנייהו כך מזכירין גבורות
להזכרה ר' יהודה בן בתירה אומר בשני בחג
מיום טוב הראשון של חג
פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית
גשמים אם רוצה כל השנה ובחג נמי
מזכיר. [איבעיא להו אי
הוא מזכיר ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא
מלילי יו"ט הראשון
תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש
אע"ג דלאו סימן ברכה הן מזכירין
מזכיר ר' יהודה משום ר' יהושע אומר העובר
מזכיר], וגמר לה מניסוך,
הואיל ואין שואלין: כל אימת דאתיין
בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי
דאיתקש ניסוך המים
דהוו מדכרו ליה מאורתא: לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון
זימנייהו הוא. וכיון דלאו זימניה הוא
לניסוך היין, דאמר [מר]
מים. מ"ם מנסכיהם דכתיב בשני
מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב ראשון
ומנחתם ונסכיהם (לך)
אין מזכירין והוא הדין בחג: בשני
(מליל"י יו"ם טו"ב
של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר
ונסכיהם. דסגי בנסכה וכיון דבשני
ויו"ד דכתיב בששי ונסכיה
הראשו"ן מזכי"ר) אפילו
שפיר קאמר ליה ר"א לרבי יהושע אמר לך
ומ"ם שבשביעי כתיב כמשפטם והוי
אייתר מ"ם לדרשה להכי מתחילין
בלילה, פירש [נ"א:
פירשתיו] בתמורה בתחלת
להזכיר בשני: בשני ניסוכין הכתוב
רבי יהושע בשלמא תחיית המתים מזכיר
מים (ז) טעמא דרבי עקיבא בששי
פרק יש בקרבנות. או
❖
מדבר. שני ניסוכין על קרבן אחד אבל
ונסכיה דמשמע תרי נסכים הלכך
דכולי יומא זמניה הוא אלא גשמים כל אימת
מלולב גמר לה, דכתיב
בששי בחג הוא מזכיר גבורות גשמים:
ונסכיהם משמע הרבה דבקרבנות
ולקחתם לכם ביום ולא
(ד)
דאתיין זמנייהו היא והתנן יצא ניסן וירדו
ד)
בלילה. ופשטנא מהא
הרבה לכן לא הוה דריש רבי עקיבא
אי
גשמים סימן קללה הם שנאמר 4 הלא קציר
דתניא מאימתי מזכירין על
מוסף רש"י
מונסכיהם: סבר לה כרבי יהודה.
הגשמים, ר' אליעזר אומר
חטים היום וגו' ר' יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר מ"ט דרבי
משעת הנחתו.
משעת נטילת לולב, ר'
דמ"ם יו"ד מ"ם מרבה ניסוך המים:
יהודה בן בתירה דתניא ה) רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני 5 ונסכיהם
יהושע אומר משעת
אי
❖
(לקמן ד.)
הנחתן, אמר ר' אליעזר
ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן
6
7
הואיל וארבעת מינים הללו
אינם באין [אלא] לרצות
מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה ומאי שנא בשני דנקט דכי רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי הלכך
המים כו'. שפיר קאמר ליה
רבינו גרשום
בשני מדכרינן רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר שנאמר בששי ונסכיה ו) בשני ניסוכין הכתוב מדבר
רבי אליעזר לר' יהושע. אני
כי אני ה', ולא שליח, פותח
לא אמרתי לשאל אלא
אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין ואימא תרוייהו דחמרא סבר לה כר' יהודה בן בתירה דאמר רמיזי מיא
את ידך, ולא שליח. גשמים
להזכיר, כשם שתחיית
אי נמי היינו פרנסה. וכבר
המתים מזכיר כל השנה
חשיבנא ליה. פיסקא
ואינה אלא בזמנה, כך
מלולב גמר לה. שדומה ללולב, שכשם שאי אפשר לאילו בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים. מה לולב ביום. שמתחיל
גשמים מזכיר ואינן אלא בזמנן. ואמרינן ר' יהושע פריך הכי, מה לתחיית המתים שמזכיר בכל יום, וכל יומא זימניה היא,
ליטול ביום ראשון, אף הזכרה ביום, (בו') [כלומר] שאינו מתחיל להזכיר בלילי יו"ט ראשון עד למחר. מה ניסוך המים
אלא גשמים אטו כל יומא זימנייהו הוא, והתנן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה היא. ר' יהודה בן בתירה אומר בשני של
מאורתא. כדאשכחן במס' סוכה, שממלאין המים לניסוך המים בלילה. ויש ספרים שכתוב בהן [דאמר מר] מנחתם ונסכיהם
חג הוא מזכיר. וגמר לה מניסוך, דכתיב בשני ונסכיהם, מדכתיב [מ"ם] יתירה, דהוה ליה למכתב ונסכה וכתיב ונסכיהם.
בלילה, שמקריבין קרבן ביום יכולין להביא המנחה והנסכים בלילה, אף האי ניסוך המים יכולין לנסך בלילה. אף הזכרה
ובששי כתיב יוד יתירה דכתיב ונסכיה, ובשביעי (משפטים) [כמשפטם], כתיב מ' יתירה, מיכן לניסוך המים מן התורה. וכי
נמי מאורתא. שבלילי יו"ט הראשון קאמר ר' אליעזר (שמזכירין) [שמתחילין] להזכיר גבורות גשמים. גמרא גמיר לה. ר'
רמיזי מיום שני רמיזי, הלכך מיום שני מזכיר. ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר. ר' עקיבא נמי אית ליה מיכן (אין)
אבהו דר' אליעזר לא למדה אלא מלולב. ממתניתין שמיעה ליה דר' אליעזר גמר מלולב. משעת הנחתו. מיום שמברכין בו
לניסוך המים, מיהו דייק מדכתיב ביום הששי ונסכיה, בשני ניסוכין הכתוב מדבר, ניסוך מים וניסוך יין, דכי כתיב ניסוך
באחרונה דהיינו בשביעי. ארבעת מינין הללו. שבלולב ואתרוג. כך גשמים. יהא מזכיר כל השנה אפי' בימות החמה אם הוא
יתירה בששי כתי (הלכת') [הלכך] בששי מזכיר.
רוצה, אף בחג נמי אם הוא רוצה יהא מזכיר. משעה שפוסק מלשאל. שבפסח פוסק מלומר ותן טל ומטר, פוסק מלהזכיר
גבורת הגשמים, ועכשיו לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה מזכיר, אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין זמנו, אף בחג אינו מזכיר הואיל ולאו זמן ברכה הוא. האחרון. המתפלל תפלת מוסף. הראשון, המתפלל תפלת יוצר. מזכיר. ושוב
אינו מזכיר. שפיר קאמר ליה ר' אליעזר לר"י. דכי היכי דמזכירין תחיית המתים כל השנה אע"ג דלא זמניה, כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה, ובחג נמי אע"ג דלאו סימן ברכה הוא מזכירין. סימן קללה הוא. וכיון דלאו זמנה אין מזכירין,
וה"ה בחג. נאמר בשני ונסכיהם. דסגי בנסכה, וכיון דבשני אתרבי מ' לדרשה דמים, לפיכך מתחיל להזכיר בשני. בשני ניסוכין הכתוב מדבר. שני ניסוכין על קרבן אחד, ונסכיהם משמע ניסוכין הרבה דקרבנות הרבה. סבר לה כר"י. דמרבה ניסוך המים.