מאימתי פרק
ראשון תענית
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכל
העוסק בתורה שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות.
למימרינהו לתרוייהו. ברוך אתה ברוב ההודאות במרבית ההודאות
א)
א
ב)
וקשה והלא אמרינן לעולם יעסוק אדם
האל של כל ההודאות משמע ומתחלה היה משמע רוב ממש ולא
כא ב
ג) ד)
בתורה אע"ג שאינה לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ויש
מרובות וכמו כן בישתבח אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות.
ה)
לומר דתרי שלא לשמה הוי
דמה שאמרינן לעולם יעסוק בתורה
מפי רבי: (ב) רשעי עובדי כוכבים אינן
חיין כי תולעתם לא תמות
ו) ז)
כב ג
ח)
ואשם לא תכבה : ופליגא
אפילו שלא לשמה היינו כלומר כדי
❖
ט) י)
דרב יוסף. דאיהו אמר כתחיית
שיקרא רבי או כדי שיכבדוהו ומה
נימרינהו לתרוייהו אל ההודאות ורוב
א)
המתים ולא יותר שבה חיים בני
שאמרינן הכא כל העוסק בתורה שלא
כ)
ההודאות אמר ר' אבהו גדול יום הגשמים
אדם שהתבואה גדילה בו: כמטר
לשמה נעשה לו סם המות היינו מי
הגהות הב"ח
מתחיית המתים דאילו תחיית המתים
ל)
שלומדלקנטר : אם תלמיד חכם
לקחי. השוה לקח למטר: יערף.
מ)
(א) גמ'
לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין
הגון ממנו תאכל. פירוש למוד לפניו
כמו אף שמיו יערפו טל
עליו
לרשעים ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוסף
נ)
ושחקים ירעפו טל שהוא
ואותו לא תכרות כלומר לא תפרד
❖
ס)
אי בת מלכא אבוך
ב) מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים קבעוה
מרבה הפירות: כתיב תזל כטל.
ממנו לילך לפני רב אחר ואם לאו
במאי אמרה
בתחיית המתים אמר רב יהודה גדול יום
דמשמע נחת: ערפיהו כמטר.
לא תלמוד לפניו והא דאמרינן דלומדים
ליה אמר
לה כ"ע במאני דפחרא
הרגהו: לשמה. משום כאשר צוני
הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנא' יערף
מת"ח אע"פ שאינו הגון כר"מ שהיה
תורה אור השלם
1
ואבוך במאני דפחרא
ה' אלהי ולא כדי להקרות רבי: לא
לומד לפני אחר במסכת חגיגה
כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנא' כי
1. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי
2
כגון
יכילנא. למיגמר: וכי אדם עץ
היינו דוקא תלמיד חכם (אחר)
תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי
לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו רבא
דחשביתון
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא
השדה. אלא מקיש אדם לעץ
יכול ללמוד לפניו לפי שלא ילמוד
אמר יותר מיום שניתנה בו תורה שנאמר
(ב) רש"י
וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב:
ממעשיו אבל אם אינו תלמיד חכם
השדה מה עץ השדה אם עץ
דברים לב ב
יערף כמטר לקחי מי נתלה במי הוי אומר
ג)
רשעים (ג) ד"ה
2. כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי
אינו רשאי ללמוד לפניו:
מאכל הוא ממנו תאכל ואותו לא
אף דברי תורה וכו'. וכן נמי
קטן נתלה בגדול רבא רמי כתיב יערף
לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:
תכרות כך תלמידי חכמים אם הגון
משלי ד ב
כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי אם
הוא ממנו תאכל למוד הימנו ואם לאו
אמרינן בעירובין פ' כיצד
(ד) ד"ה
3. עֵץ חַיִּים הִיא
תלמיד חכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפהו
אותו תשחית סור מעליו: ברזל
מעברין לא בשמים היא
לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ
דברי
משלי ג יח
מְאֻשָּׁר:
בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו.
ולא מעבר לים היא כלומר לא תמצא
כמטר תניא היה ר' בנאה אומר כל העוסק
תורה (ה) ד"ה
4. רִפְאוּת תְּהִי לְשֶָׁךָ
התורה במי שמגביה עצמו כשמים
וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ: מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו
בלא כסף
בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים
מי
משלי ג ח
כגון סכין על גבי חבירתה: אינה
שדעתו גבוה ולא בסוחרים ההולכים
שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר
(ו) ד"ה
5. כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים
3
דולקת יחידי. עץ אחד אינה דולקת
במדינת הים בעבר הים דאי ספרא
א"ל
4 רפאות תהי לשרך ואומר 5 כי מוצאי מצא
וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְיָ:
אלא ב' או ג' ביחד: יחידי. בלא חבר
לא סייפא ואי סייפא לא ספרא $ והכי
אי בת מלכא את כו'
משלי ח לה
חיים וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית
בשחוק (ז) ד"ה
6. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר
שיחדדנו: שמוסיפין טפשות דכתיב
נמי איתא התם לא בסחרנין ולא
כי
הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל
לו סם המות שנאמר יערף כמטר לקחי ואין
נואלנו. אשר נואלנו מתרגם
בתגרין ולא באיסטרולגין כלומר
(ג)
היכי
נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד
עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את
(ח) תוס'
דאיטפשנא: שחוטאין. דכתיב נואלו
באותן שרואין בכוכבים אמרו ליה
6
בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם
אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
גבי חטאנו: ואיבעית אימא מהכא
העגלה בנחל א"ל ר' ירמיה לר' זירא ליתי
לשמואל והא מר איסטרולגוס הוא
דברים כא ד
נואלו שרי צוען וגו' והתעו את
אמר להו תיתי לי דלא מעיינא בהו
מר ליתני א"ל חלש לבאי ולא יכילנא לימא
7. כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים
❖
מצרים. ותועה היינו חוטא: תורה
אלא בעידן דנפקא למיא פירוש
רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ
מר מילתא דאגדתא א"ל הכי אמר ר' יוחנן
לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת
כעץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים
להטיל מים ולא אני מבטל לעצמי:
מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי אדם
עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי
7
אי
הוו סנו הוו חכימי טפי.(ח)פי'
בה. כשמדליק את האור מצית את
מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא
גליון הש"ס
עץ שדה הוא אלא משום דכתיב כי ממנו
7
העצים דקין תחלה: קטנים מחדדין.
אם היו שונאים היופי הוו
תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ
תוס' ד"ה אף ד"ת וכו' .
תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית
הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ
8
ששואלין כל שעה: התיו. משמע
תלמידי חכמים ביותר:
בַּמָּצוֹר: דברים כ יט
וכרת הא כיצד אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל
❖
להוליך לו מים: וכתיב לכו למים. ילך
בראתים
8. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי
ואותו לא תכרת ואם לאו אותו תשחית וכרת
הוא עצמו: אם תלמיד (חכם) הגון.
לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ
תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ
שרוצה ללמוד ממך מצוה לרב לילך
אמר רבי חמא (אמר רבי) חנינא מאי דכתיב ברזל בברזל יחד לומר
ד)
9
מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר
רבינו חננאל
אצלו במקומו: ואם לאו. ילך הוא
לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין
הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה
עַד רִדְתָּהּ: דברים כ כ
אמר ר' אבהו גדול יום
אצל הרב: יפוצו מעינותיך חוצה.
זה את זה בהלכה אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש
9. בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד
הגשמים כיום שנתנה בו
וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ: אם הגון הוא אמור לו (ד) סתרי
תורה כו'. כל העוסק
שנאמר 01 הלא כה דברי כאש נאם ה' לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף
תורה: ואם לאו יהיו לך לבדך.
משלי כז יז
בתורה לשמה נעשית לו
דברי תורה אין מתקיימין ביחידי והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב
ה)
01. הֲלוֹא כֹה דְבָרִי
סם חיים, שנאמר עץ חיים
ואין לזרים אתך: שלשה משקים
היא למחזיקים בה
כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ
11 חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד
הללו מים יין וחלב. (ה) זו התורה
והמתעסק שלא לשמה
יְפֹצֵץ סָלַע:
בבד בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו ולא עוד אלא
שאינו נותן בה כלום ויודעה ולומדה:
ירמיהו כג כט
נעשית לו סם המות,
11. חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים
שנאמר יערף כמטר לקחי,
בפחות שבכלים. במאני דפחרא (ו):
שחוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו ואשר חטאנו
21
ואין עריפה אלא הריגה.
וְנֹאָלוּ חֶרֶב אֶל גִּבּוֹרֶיהָ
במאני דפחרא. בדרך שחוק אמר
ואיבעית אימא מהכא נואלו שרי צוען [וגו'] והתעו את מצרים אמר
ירמיהו נ לו
אמר ר' יוחנן, כתיב כי
וָחָתּוּ:
31
21. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל
ומרמז מה את אומרת לי והלא
האדם עץ השדה, אם
רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר עץ חיים היא
תלמיד חכם הוא הגון,
מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא
אביך נותן יין בכלים מכוערין של
למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים
ממנו תאכל ואותו לא
תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר
חרס: ואלא במאי נירמיה. אם
תכרת, ואם אינו הגון, אותו
נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:
קטנים מחדדים את הגדולים והיינו דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי
ו) א
במדבר יב יא
תשחית וכרת. דברי תורה
לא בשל חרס הא כולי עבדי הכי:
31. נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן
ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן רבי חנינא בר פפא רמי כתיב
אין מתקיימין ביחידי.
ותקיף. החמיץ: כי היכי דאמרה
שנאמר חרב (על) [אל]
נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת
לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד הגון
לי. אי חכמה מפוארה בכלי מכוער
41
51
הבדים ונואלו. והקטנים
מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ:
ישעיהו יט יג
מחדדין את הגדולים.
הוא לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים רבי חנינא בר
הכי אמרי לה (ז) דיין משתמר
41. לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ
והיינו דאמ' ר' דאמ' ר'
בכלי מכוער אף התורה מתקיימת
חמא רמי כתיב יפוצו מעינותיך חוצה וכתיב יהיו לך לבדך אם תלמיד
ב
61
71
הרבה תורה למדתי מרבותי
מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא
בי יותר משאילו הייתי נאה:
ומחביריי יותר מהם
הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה ואם לאו יהיו לך לבדך (ואמר) רבי
בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד:
ז)
❖
ישעיהו כא יד
ומתלמידי יותר מכולם.
אי
חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים
ג
51. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ
לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף
לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה
לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ
רבינו גרשום
ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו במים וביין ובחלב דכתיב הוי כל צמא לכו
ח)
שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא
ששקולה כתחיית המתים.
מְחִיר יַיִן וְחָלָב:
למים וכתיב 51 לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב לומר לך מה שלשה משקין הללו
ישעיהו נה א
ששניהם חיים לעולם. אלא
אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה כדאמרה ליה
61. יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ
להכי כתיב כי האדם [עץ
השדה], שת"ח נמשל בו.
חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי
ט) ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי י) חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא
משלי ה טז
וממנו תאכל. כלומר,
מָיִם:
אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא
71. יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין
שיכול להבין בתורה. אותו
לְזָרִים אִתָּךְ: משלי ה יז
תשחית וכרת, שהתורה
לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע
משחתת בו. נואלו שרי
בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי
צוען. והרי הן היו חוטאין.
בפחות שבכלים. כלי חרס.
אי