מאימתי פרק
ראשון תענית
ח.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
אם
שלמודו קשה עליו כברזל. שקשה הוא לו מרוב קושיות בשביל משנתו
ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחושת מלהוריד גשם עליו
1. אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא
א) ב)
ג)
וכו'. מכאן מוכיח ר"ת דהא דאמרי' בבבא בתרא
שאינה סדורה לו ואינו זוכר מה כתיב בה ולפיכך אינו יודע לפרק אי
לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים
ד)
יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר
אין טומנין בסלעים מ"ט משום דמשתכי ליה לקדירה ר"ל
נמי שגורסה בטעות פוטר על החיוב ומחייב על הפטור ומקשי עלה
קהלת י י
חָכְמָה:
משתכי מקלקלים המאכל שבקדירה ובלע"ז אורמשי"ר והא דאמר
מדוכתא אחריתי והכי משמע קרא והוא לא שאינו יודע שמועתו
(ב)
2. אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא
מפני שפנים קלקל שקלקל במשנה
לקדירה לאו דוקא לקדירה אלא
לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל
קהלת י יא
הַלָּשׁוֹן:
שהיא קודם לגמרא: ירבה בישיבה.
למאכל שבקדירה דהכי נמי קאמר
שלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו
3. יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה
ה)
שיסדירו בני הישיבה משנתם שנאמר
האי קדרה חייתא שרי
ו)
שאינה סדורה עליו שנאמר והוא לא
אַף עַל עוֹלֶה:
1
❖
ז)
איוב לו לג
וחיילים בין תלמידים שהן חיילות
ואין לפרש כפרש"י שפי' התם משתכי
פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה בישיבה
4. עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר
חיילות: ויתרון הכשיר. כשסידר
משברים הקדירה דא"כ מאי קאמר
וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ:
שנאמר 1 וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה
משנתו מתחילה: כנגד מ' יום שניתנה
הכא שהשמים משתכין (ו) ר"ל
איוב לו לב
הגהות הב"ח
כ"ש אם משנתו סדורה לו מעיקרא כי
5. וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל
התורה. שתתקיים בידו והדר עייל
שהשמים משתברין אלא ודאי משתכים
(א) גמ'
בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל
הא דריש לקיש הוה מסדר מתני' ארבעין
קמיה דר' יוחנן למיגמר גמרא:
ר"ל מעלין חלודה כמו דבר שבטל
עליו
תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה
זמנין כנגד מ' יום שניתנה תורה ועייל
כנגד תנ"ך. שהן כ"ד ספרים: שפנים
ממלאכתו ימים רבים ומחליד ובלע"ז
וְאַל תִּפְגַּע בִּי כִּי אֵינֶנִּי
ראוליי"ר:ואי לוחש ועלתה בידו
באותו הדור
שֹׁמֵעַ אֹתָךְ: ירמיהו ז טז
קלקל. שהראה לו פנים רעות:
לקמיה דר' יוחנן רב אדא בר אהבה מסדר
6. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם
(ב) רש"י
ירבה עליו רעים. לפייס הימנו
ומגיס דעתו מביא אף לעולם שנאמר
מתני' עשרין וארבע זמנין כנגד תורה
פנים
אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם:
קלקל (ג) ד"ה
יגיד עליו ריעו וגו'. כלומר אם יגיד
שיסביר לו פנים: משתכין עליו
איכה ג מא
נביאים וכתובים ועייל לקמיה דרבא רבא
7. וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם
כנחושת. מאדימין פנים כעין רודיליי"א
עליו ריעו שעל ידו באו הגשמים
אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו
וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ:
והוא מגיס דעתו מקנה אף עולה
כדאמרי' בבבא מציעא דשתיך
תהלים עח לו
כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים
8. וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן
מביאן (ד) ד"ה
כלומר הוא קונה אף ועולה כלומר
טפי שהעלה חלודה. שנעצרין
שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה
מבחוץ
וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה
ו) מלהוליד טל ומטר: לוחשי
אם עולה שמגיס דעתו עליו הוא
לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל
ירבה עליו רעים שנאמר וחילים יגבר ויתרון
לחישות. בשביל שאין מתפללים תפלה
מקנה האף:
(ה) ד"ה
חֲמָתוֹ: תהלים עח לח
בחולדה ובור כך בהקב"ה על
9. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח
הכשיר חכמה כ"ש אם הוכשרו מעשיו בפני
בלחש: יגיד עליו רעו. יתפלל
וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף:
אחת כמה וכמה.
עליו חבירו וגבי גשמים כתיב באיוב:
רבו מעיקרא ואמר ר' אמי מאי דכתיב אם
(ו) תוס'
2
תהלים פה יב
ואין יתרון לבעל הלשון. כלומר מה
פי' מאמין בחולדה ובור מעשה
01. מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ
ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל
שאין
וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ:
הנאה יש לבעל הלשון שיודע ללחוש
היה בנערה אחת היתה רוצה לילך
❖
הלשון אם ראית דור שהשמים משתכין
תהלים צ יא
ואינו לוחש: מקנה אף על עולה.
לבית אביה והיה בור בדרך ונפלה
11. פָּגַעְתָּ אֶת שָׂשׂ וְעֹשֵׂה
כנחשת מלהוריד טל ומטר בשביל
ובא בחור אחד ואמר אם אני אעליך
מקנה אף מי שמגיס דעתו ועולה:
צֶדֶק בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ הֵן
לוחשי לחישות שאין בדור מאי תקנתן
אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא בָּהֶם
לעזי רש"י ואין נוחין זה לזה כו'. והכי משמע
תנשאי לי אמרה לו הן ונשבעו ביניהן
עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ:
ילכו אצל מי שיודע ללחוש דכתיב 3 יגיד
בשביל שצריך להגיד זה לזה ולהיות
שהוא לא ישא אשה אחרת והיא לא
ישעיהו סד ד
רודיליי"א [רידויל"א].
❖
עליו רעו ואין יתרון לבעל הלשון ומי
21. וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם
נוחין בהלכה ואינן עושין מקנה
תנשא לאיש אחר ואמרו מי מעיד
חלודה.
וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא
שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה
מתקנאים מתגרים באף ומעלים אותו
בינינו והיתה חולדה אחת הולכת
יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא
ומביאים אותו עליהן. ויש גורסין
לפני הבור ואמרו אלו שנים בור
יש לו ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה
תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם
רבינו חננאל
ונוחין זה לזה בהלכה מתקנאים באף
וחולדה יהיו עדים בינינו והלכו
מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ
ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה
תלמיד שתלמודו קשה
הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם:
וכו' משיגיד עליו רעו שנוחין זה לזה
לדרכם והיא עמדה בשבועתה והוא
❖
שנאמר 4 ויצו עליה במפגיע א) ואין פגיעה
דברים יא יז
עליו, מפני שאין רבו
מתקנאים באף ומעלים אותו מעליהם:
נשא אשה אחרת וילדה בן באת
מסביר לו פנים, בהלכה.
אלא תפלה שנאמר 5 ואתה אל תתפלל
ארי דורס ואוכל. מיד ואינו מתירא:
אם ראית הגשמים נעצרין
חולדה ונשכתו ומת וילדה לו בן שני
בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה
ומתכסין, שאין בדור
רבינו גרשום
טורף ואוכל. שמוליך לחוריו ואוכל
ונפל לבור ומת אמרה לו אשתו מה
לוחש לחישות כראוי כו'.
ותפלה ואל תפגע בי ואם לחש ועלתה
שם שמפחד מן הבריות. ולכולן יש
זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר
והוא לא פנים קלקל. שלא
אין הגשמים יורדין אלא
הראה פנים במשנה, קלקל
בידו ומגיס דעתו עליו מביא אף לעולם
בשביל בעלי אמונה
להם הנאה: ולך מה הנאה יש לך.
בני אדם נזכר השבועה וסיפר לאשתו
בתלמוד. והוא לא פנים.
שנאמר אמת מארץ תצמח.
כל המעשה אמרה לו א"כ חזור
שאתה נושך בני אדם והורגן. והוא
שנאמר מקנה אף על עולה רבא אמר
3
שאין רבו מסביר לו פנים,
א"ר יוחנן כל המצדיק
וקחנה וכתב לה גט והלך ונשא את
אומר מה יתרון לבעל הלשון שמספר
ירבה עליו רעים לרצות את
עצמו מלמטה, ומחזיק
שני ת"ח שיושבין בעיר אחת ואין נוחין
רבו שיסביר לו פנים.
דרך החסידות, אפילו מעט
הבתולה והיינו דאמרי המאמין בבור
לשון הרע אע"פ שאין לו הנאה. ולפיכך
זה לזה בהלכה מתקנאין באף ומעלין אותו
משתכין. מחליד. לוחשי
אם יטה מדקדקין עליו
וחולדה שהעמידו עדותן:
מביאו (ג) הקב"ה בדין אצל נחש
לחישות. שיודעין להתפלל
מלמעלה ולוקחין הדין
שנאמר מקנה אף על עולה ב) אמר ר"ל
ונצומה ואין מתפללין. מקנה.
כדי שיתבייש מפני שהשיא אדם
ממנו, שנאמר אמת מארץ
מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש ואין
שמגים דעתו, אף על
תצמח וצדק משמים
הראשון ומתביישין עמו מספרי לשון
עולה, מעלה כעס על
נשקף. ועוד מהכא,
יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש
הרע: ולבם לא נכון עמו. עם
העולם. ומעלי[ן] אותו.
וכיראתך עברתך, לפי
ואומרים לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך
הקב"ה: ואעפ"כ. כתוב בסמוך והוא
שמסלקין אותו מן העולם.
דקדוקך ביראתך כן
מה הנאה יש לך. שאתה
מדקדקין עליך בעברתך.
אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם
רחום יכפר עון ושומע תפלתם והיכי
נושך ואינך אוכל. כאן
ועוד מהכא, בדרכיך
אמרת שאין תפלתם נשמעת אא"כ
נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים
ביחיד. נשא לבבנו. כאן
יזכירוך, כפי דרכך מזכירין
6
בצבור. ויפתוהו בפיהם.
משים נפשו בכפו כלומר שנפשו
אותך מלמעלה. אמר ר'
[איני והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם
ג)
7
מצדיקים עליו מלמעלה.
יהושע בן לוי כל ששמח
מכוונת בכפו (ד): בצבור. תפלתם
יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן 8 והוא
כדכתיב וסביביו נשערה
ביסורין הבאין עליו מביא
נשמעת ואע"פ שאין לב כולם שלם
מאד.
ישועה לעולם שנאמר הן
רחום יכפר עון וגו' לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור אמר ר' אמי אין
ד)
אתה קצפת ונחטא [בהם]
כדכתיב ויפתוהו בפיהם בדברים ל'
גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר 9 אמת מארץ תצמח וצדק
עולם ונושע. הן קצפת
רבים: ביחיד. אינו אלא א"כ לבו
והכית אותנו בשביל
משמים נשקף וא"ר אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מניין מחולדה
מכוון: בזמן שאמת מארץ תצמח.
חטאתינו שחטאנו, שמחנו
בהן, כלומר הודינו, כי
ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב"ה עאכ"ו אמר רבי
שיש אמונה במשא ומתן אז צדק
הכאה זו בשביל עונותינו
משמים נשקף דהיינו גשמים שהן
יוחנן כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו הדין מלמעלה שנאמר
היא עולם ונוושע, ראויה
צדקה: מחולדה ובור. שהמיתו שני
זו להיות (תשובה)
אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף רבי חייא בר אבין אמר רב הונא
[ישועה] לעולם. אמר רבי
בני אדם. מצוי הוא באגדה (ה) מעשה
מהכא וכיראתך עברתך ריש לקיש אמר מהכא פגעת את שש ועושה
01
11
שמעון בן לקיש נאמרה
בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת
עצירה ולידה ופקידה
צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע אמר ריב"ל
שישאנה אמרה מי מעיד והיה שם
באשה, וכנגדן ברקיע
כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם שנאמר בהם עולם ונושע
ובארץ.
בור אחד וחולדה אמר הבחור בור
אמר ריש לקיש מאי דכתיב 21 ועצר את השמים בשעה שהשמים נעצרין
וחולדה עדים בדבר לימים עבר על
מלהוריד (טל ומטר) דומה לאשה שמחבלת ואינה יולדת והיינו דאמר
אמונתו ונשא אחרת והוליד שני בנים
ה)
ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה
אחד נפל לבור ומת וא' נשכתו
חולדה ומת אמרה לו אשתו מה
נאמרה
מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה
משונה ואמר לה כך וכך היה המעשה: המאמין בהקדוש ברוך הוא. שמשימו עד בינו לבין חבירו על אחת כמה וכמה: המצדיק
עצמו. שמכשיר ומקשט מעשיו: מצדיקין עליו. מדקדקין עמו אפילו כחוט השערה יותר משאילו מקלקל מעשיו כדי למרק עונותיו:
שנאמר אמת מארץ תצמח. אז צדק משמים נשקף צדקה אין כתיב כאן אלא צדק דמשמע דין: וכיראתך עברתך. על מי שהוא
ירא אותך אתה מחזיק עברתך כדי למרק עונותיו. ופשט המקרא מי יודע עוז אפך מי יודע עוז וכח למצוא אותו לנוס מפניך
ביום אפך וכיראתך עברתך כשם שאתה יראוי ומפוחד כך יש להתיירא ולהתפחד מעברתך: פגעת את שש ועושה צדק. במי ששמח
ועושה צדק שהן העושים כך בדרכיך יזכירוך אתה פוגע בו אם חוטא כלום כמו ויפגע בו וימת ז). קרא הכי הוא פגעת את שש
ועושה צדק והן העושין כך בדרכיך יזכירוך באותם דרכים שאתה מייסרן ביסורין יזכירוך לטובה ואומרים הן אתה קצפת בשביל
ונושע בשבילם נושע לעולם הבא: שחובלת. כמו
חבלי יולדה. אף השמים
עושין כן וקשה לעולם ועל חטא הוא:
שחטאנו בהם עולם
נאמרה