ח:
מאימתי פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונצומה
ונבקשה מאלהינו. ויעתר לנו פירוש מדקאמר על
נאמרה עצירה באשה כו'.
כלומר על כולן מבקשים רחמים:
כג א ב
א) ב)
ג)
פלג. בריכה: כמין קובה.
אהל מלא מים: אם לשבט. אם
[זאת] משמע דאיכא מילתא אחריתא וכן פירש
כד ג
בסמוך על דנא: אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו
ד) ה)
גזר הקב"ה רוב גשמים לרעה אז יורדים בכח כשבט שמכה בכח
ו)
ה' וגו'. תימה דאמרינן פרק כל
וחזרו בתשובה הקב"ה מורידן על הרים וגבעות מקום שאין שם
הבשר גבי
כה ד
ז)
❖
ח)
איש: אבל אם לחסד. שיורדין
הני שקולאי דדרו חביתא דחמרא
בנחת ימציאהו לארצו לארץ ישראל:
בעו לאתפוחי אותבוהו תותי מרזיבא
❖
נאמרה עצירה באשה שנאמר 1 כי עצר
אתרתי. לא בעינן רחמי אהדדי
פקע חביתא ומפרש שם בשביל
תורה אור השלם
עצר ה' בעד כל רחם ונאמרה עצירה
כדלקמן: נבעי רחמי אכפנא.
השד שהיה שם עד דאכפייה מר
1. כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד
הגהות הב"ח
בגשמים דכתיב ועצר את השמים נאמר
דליתיב שובעא ומותנא ליבטל ממילא:
בר רב אשי לשד לשלם אמר ליה
2
כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ
דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא
שידא למר בר רב אשי ליקבע לי
(א) רש"י
לידה באשה ונאמר לידה בגשמים נאמר
עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת
אַבְרָהָם: בראשית כ יח
דיהיב. לחיים ולא למתים דאינו מביא
מר זימנא דאיזיל ואשלם קבע ליה
לידה באשה דכתיב ותהר ותלד בן ונאמר
3
והיינו דאמר ר'
2. וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם
שובעא כדי להמית בני אדם אלא
זימנא כי מטא זימניה איעכב ואמר
שילא
לידה בגשמים דכתיב והולידה והצמיחה
וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא
4
כדי שיחיו: משביע לכל חי רצון.
ליה אמאי לא אתית בזמנך אמר ליה
יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא
נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים
תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם
שובע נותן לבני אדם חיים: על
כל מידי דצייר וחתים וכייל ומני לית
(ב) ד"ה
נאמר פקידה באשה דכתיב 5 וה' פקד את
מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ
זאת. על חדא משמע. בעזרא כתיב:
לן רשות למישקל מיניה אלמא בדבר
דשוב
הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם:
שרה ונאמר פקידה בגשמים דכתיב פקדת
(ג) ד"ה לשון
6
על רזא דנא. בדניאל כתיב: דלא
המדוד והמנוי לית ליה רשות למשקל
דברים יא יז
יובש (ד) ד"ה
3. וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן
הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים
ליתבו בתעניתא. דלא בעו דליתי
מיניה ובדבר הסמוי אית ליה רשות
מים
וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת
מלא מים מאי פלג אלהים מלא מים תנא
ברכה לעולם בשבילן: ניקבל עילוון.
אלמא אין ברכה בדבר הסמוי וי"ל
(ה) תוס'
חֶרְפָּתִי: בראשית ל כג
4. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם
דלא קשה מידי דהא דקאמר התם
יומי תעניתא דמשום קבלה מהני לן
כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין
❖
הכי
וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה
כתעניתא וכי בטיל גזרהה) עבדין להו:
(ה) היינו טעמא דלית להו אלא בדבר
אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב
לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה
ומנלן דעבדינן הכי. כלומר דמהני אי
הפקר ולא דבר דכייל ומנוי או צייר
אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ
7 אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימציאהו
עבדינן הכי: אשר נתת לבך להתענות
וחתים היינו בשביל דאין ברכה
וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ
מוסף רש"י
אם לשבט בהרים ובגבעות אם לחסד
וְלֶחֶם לָאֹכֵל:
לפני אלהיך נשמעו דבריך. אלמא
מצויה בהני ולית בהו דבר הפקר
אין הברכה מצויה.
ישעיהו נה י
ימציאהו לארצו בשדות ובכרמים אם לשבט
משקיבל עליו נשמעו דבריו: כשני אליהו.
והאי דבעלים נינהו אלא בדבר הסמוי
5. וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה
לאילנות אם לארצו לזרעים אם לחסד
(ב"מ מב.)
והיינו מטעם דהברכה מצויה
בימי אחאב שהיה העולם צריך לגשמים
כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ
באסמיך.
לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
ימציאהו בורות שיחין ומערות בימי רבי
בדבר הסמוי ומה שמתרבה בשביל
דכתיב אם יהיה השנים
(שם)
בראשית כא א
האלה טל ומטר כי אם לפי דברי: סימן
הברכה אית להו רשות למישקל
שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי
שאין העין שולטת בו.
6. פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ
וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה
קללה. שבני אדם צריכים לחזר
בסמוי דהיינו כמו הפקר שאין לשום
היכי נעביד ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר
❖
א
(שם)
פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם
בשוק לקנות סעודת שבת (א) : קשי
אדם זכות בו אי נמי הכא מיירי
אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא ניסבול
תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ:
יומי דמיטרא. שאין בני אדם יכולין
בדבר המנוי והמדוד בלא צייר וחתים
תהלים סה י
אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי
ב
7. אִם לְשֵׁבֶט אִם לְאַרְצוֹ
לעשות צרכיהן: כיומא דדינא. שני
ובהא אית להו רשותא והתם מיירי
רבינו חננאל
אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא
אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ:
במדוד ומנוי וכייל וצייר וחתים ובהא
וחמישי שמתקבצין בני אדם לדון עם
פקידה שנאמר פקדת ארץ
איוב לז יג
לית להו רשותא: גדול יום
דיהיב דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל
8. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ
8
חבריהן כתקנת עזרא. שיש הומות
ותשוקקה, לידה שנאמר
והולידה והצמיחה, עצירה
חי רצון ומנלן דלא מצלינן אתרתי דכתיב
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
גשמים כיום קיבוץ גליות שנאמר
וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום
שנא' ועצר את השמים. תנא
תהלים קמה טז
ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת מכלל
שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב
הדין. ובערב שבת כל שכן דקשי
9. וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה
9
כמין קובה יש ברקיע ומשם
וגו'. ואם תאמר אמאי לא קאמר
מיטרא: ו) והיינו דאמר ר' שילא:
גשמים יורדים, שנאמר פלג
מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת וַיֵּעָתֵר
דאיכא אחריתי במערבא אמרי משמיה דר'
אלהים מלא מים. הוה כפנא
עזרא ח כג
לָנוּ:
ומבטלינהו. לירידת גשמים שטורחין
גדול יום הגשמים יותר מקיבוץ
חגי מהכא ורחמין למבעא מן קדם אלה
01. וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן
ומותנא, אמרי לא איפשר
01
גליות דהא כאפיקים בנגב כתיב ומי
בני אדם ואינן יכולין לצאת ולבא:
למיבעי רחמי אתרתי,
ק¢ דָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה
שמיא על רזא דנא מכלל דאיכא אחריתי
דכתיב ונצומה ונבקשה
צדקה לעניים. שמתעדנין בה ונוח
נתלה במי קטן נתלה בגדול שאפיקים
דְּנָה דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל
בימי ר' זירא גזור גזרה וגזור דלא למיתב
מאלהינו על זאת. במערבא
וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי
גדולים מיום קיבוץ גליות דהכי נמי
להן יום ברור ומתחממין בה ביום
דניאל ב יח
אמרי, ורחמין למיבעי מן
בָבֶל:
בתעניתא אמר להו ר' זירא ג נקבליה עילוון
הצינה: יראי שמי. שומרי שבת:
אמר יערוף כמטר לקחי
11. וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל
קדם אלהא על רזא דנא,
ולכי בטיל הגזירה ליתביה אמרי ליה מנא
מכלל דאיכא (אחד)
פרוטה שבכיס. אפי' מעשה ידים
תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם
מי נתלה במי קטן נתלה בגדול וי"ל
אחריתי. אלא מיבעי רחמי
הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת
לך הא אמר להו דכתיב ויאמר אלי אל
שאינן צריכים לגשמים מתברכין: ברוך
דה"פ אנו מתפללים הכי שובה ה'
11
אכפנא ומותנא [לא] נסבול,
לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת
השולח ברכה. שיפוע. ומזכיר בה
את שביתנו כאפיקים היורדין בנגב
תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר
ז)
דכי יהב רחמנא שובעא
לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ
לחיי הוא דייהב, שנאמר
דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי
שגדול יום קיבוץ כאפיקים בנגב
מלכות ואזכרה ככל הברכות כולן:
נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך
פותח את ידך ומשביע לכל
בִּדְבָרֶיךָ: דניאל י יב
הרי זו תפלת שוא. (ב) ושוב אין ברכה
א"כ עשה עמנו לטובה אות בקבוץ
21. וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי
נשמעו דבריך אמר רבי יצחק אפילו שנים
חי רצון. בימי רבי זירא גזור
נכנסת בה: בדבר הסמוי מן העין.
גליות בהיות כי זה כמו זה
שמדא, ומנעום מלקבוע
שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא
כשני אליהו וירדו גשמים בערבי שבתות
תענית. אמר ר' זירא
בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם
שאינו יודע הסכום: כאפיקים.
ואפיקים בנגב תחדש בכל יום
ניקבליה עילון מהשתא,
אינן אלא סימן קללה היינו א) דאמר רבה
כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק:
כאפיקי נחלים: בנגב. יבשה.
כיום קיבוץ גליות אבל יותר לא:
(ג)
ולכי בטיל שמדא ניתוב
מלאכי ג כ
עשר בר שילא קשה יומא דמיטרא כיומא
ב)
31. יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת
והנה חרבו מתרגמינן נגיבו:
בתעניתא, שנאמר ויאמר
ח)
אלי אל תירא דניאל כי מן
דדינא אמר אמימר אי לא דצריך לברייתא
אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם
אפיקי ים. מוצאי (ד) ים. אלמא
היום אשר נתת לבך להבין
לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ
בעינן רחמי ומבטלינן ליה ואמר רבי יצחק שמש בשבת צדקה לעניים
אפיק לשון מים ואפיקים בנגב נמי
ולהתענות וגו'. גשמים
וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה
(בלילי) [בערבי] שבתות
לשון גשמים: גייסות. חיילות. כשאתה
יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים
שנאמר 21 וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא ואמר רבי יצחק גדול
אפילו שנים כשני אליהו
וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה:
מרווה תלמי הארץ בגשם מיד גדודים
יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר לתת מטר
דברים כח יב
סימן קללה הן. אין הברכה
31
נוחין כדלקמן: פוסקי צדקה ברבים.
41. יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת
מצויה לא בדבר המדוד ולא
ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך ואמר רבי יצחק ג) אין הברכה
בדבר המנוי ולא בדבר
לשם ולפנים. ואורחא דמילתא נקט
הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל
מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה
השקול אלא בדבר הסמוי
מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ
41
שאין אדם עשוי לפסוק צדקה בינו לבין
מן העין שנאמר יצו ה' אתך
אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
באסמיך תנא דבי ר' ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין
עצמו ואינו נותן: נשיאים ורוח. באין
דברים כח ח
את הברכה באסמיך. א"ר
שולטת בו שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ת"ר הנכנס למוד
51. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ
יוחנן אין הגשמים נעצרין
ד
לעולם כאילו גשמים יורדין ואינן יורדין
אלא בשביל פוסקי צדקה
כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
את גרנו אומר יר"מ ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל
בשביל האיש המתהלל במתת שקר דכשם
תהלים קכו ד
ברבים ואינם נותנים שנאמר
❖
שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים
61. וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ
למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואח"כ בירך הרי זו
נשיאים ורוח וגשם אין וגו'.
מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת יְיָ
אף שמים מחניפין את הארץ שמראין
תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר
מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ:
נשיאים ורוח וגשם אין. אי נמי אין
שמואל ב כב טז
המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין: קיבוץ גייסות
רבינו גרשום
71. תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת
קאי אשלשתם דמכל אלו נעצרין:
צדקה (מעשה) פרנס סימן: אמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום
ד)
אם לשבט. דאתי ברזיא.
גְּדוּדֶיהָ
בִּרְבִיבִים
לינוקא
להרים, שילך על ההרים.
קבוץ גליות שנאמר 51 שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב ואין אפיקים
תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ:
תהלים סה יא
אם לחסד. שיורד בנחת,
אלא מטר שנאמר ויראו אפיקי ים ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים
שאפילו גייסות פוסקות בו
81. נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם
61
ימציאהו, ליישוב. צדקה
לעניים. שמתחממין שהן
אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת
שנאמר 71 תלמיה רוה נחת גדודיה
ואמר רבי
יוחנן אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה
משלי כה יד
ערומים. בערבי שבתות.
שָׁקֶר:
ברבים ואין נותנין שנאמר
נשיאים
ורוח וגשם
אין
איש מתהלל במתת
שקר וא"ר יוחנן מאי דכתיב
סימן קללה הוא, שאין
81
יכולין לטרוח לכבוד שבת.
עשר