מאימתי
פרק
ראשון
תענית
ט.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
עשר
תעשר. הכי איתא בסיפרי עשר
לינוקא דריש לקיש. בן אחותו של ר' יוחנן ולאחר מיתתו
של ריש
תעשר את כל תבואת
1. עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
א) ב)
לקיש כדמוכח לקמן: אמר. ינוקא לר' יוחנן מאי עשר
זרעך היוצא השדה שנה שנה אין
לי אלא תבואת זרעך
תעשר:
תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא
ג) ד)
הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה:
א"ל ינוקא. והכתיב לא תנסו: שיבלו. כלומר שייגעו דולוראנ"ט
שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל את כל
ה)
דברים יד כב
בלע"ז: אי הוה מטינא להתם. להאי
דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא
קרא דהביאו את כל המעשר
2. לֹא תְנַסּוּ אֶת יְיָ
ו) ז)
הוה ידעית ליה ממילא: לר' הושעיא
וכל דבר שמרויח בו והכי נמי איכא
אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם
ח)
דברים ו טז
בַּמַּסָּה:
רבך. דאמרית לי משמיה: אולת
בהגדה היוצא השדה שנה [שנה]
עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר
א)
1
3. הָבִיאוּ אֶת כָּל
ט)
אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו.
כלומר אם לא תעשר שדך כהוגן
י)
אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר
הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר
כ) ל)
וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי
כשאדם חוטא מסלף דרכו שבאין
לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה
ליה אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר א"ל
מ) נ)
נָא בָּזֹאת אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
עליו פגעים ועל השם יזעף לבו
כלומר לא יעשה שדך אלא כפי
ס)
אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת
ומאי עשר תעשר א"ל עשר בשביל
שכועס ואומר מפני מה אירע לי
מעשרות שהיו קודם לכן דהיינו היוצא
אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי
שתתעשר אמר ליה מנא לך א"ל זיל נסי
ע)
לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:
פגע זה: ולא רמזה. משה באורייתא
מן השדה כלומר מה שהיית רגיל
מלאכי ג י
אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב"ה והכתיב
שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים
להוציא למעשר מן השדה ומעשה
4. אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף
פ)
לא תנסו את ה' א"ל הכי אמר רבי הושעיא
צ)
ובכולן יש סמך למצוא מן התורה:
באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה
2
דַּרְכּוֹ וְעַל יְיָ יִזְעַף לִבּוֹ:
ק)
משלי יט ג
דל עיניה. רבי יוחנן שהיו עפעפיו
חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר
שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר
3
5. וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב
❖
נוטל ק' כורין למעשר ומפריש כל
מכסין את עיניו ומגביהן במזלגי
אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני
כַּסְפִּי
וְגַם
הִנֵּה
שנה ושנה וכן עשה כל ימיו כשחלה
דכספא בבבא קמא בפ' אחרון
בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם
נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח
וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו
למות קרא לבנו ואמר לו בני דע
שהיה רוצה לראותו מפני
לכם את ארובות השמים והריקותי לכם
לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה
הגהות הב"ח
שהוא חריף: דלא ליעביד לך כדעבד
ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל
אֱלֹהִים לָנוּ:
ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי
ב)
(א) רש"י
בראשית מב כח
לאבוך. שלא יתן עיניו בך כמו שנתן
שנה ושנה אלף כורין הזהר שתפריש
6. יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ
בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם
ק' כורין כאשר עשיתי ומת אותו
באביך והמיתו בבבא מציעא
הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת
מלומר די א"ל אי הות מטי התם להאי
: מטר בשביל יחיד. שאם
האיש ועמד הבן במקומו ועשה השדה
זה מטר
מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ
(ב) ד"ה
פסוקא לא הוית צריכנא לך ולהושעיא
אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב
א"צ מטר אלא לאדם אחד כגון
אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ
וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה
והפריש ממנה ק' כורין בשנה שניה
שזרע אחר זמן זריעת בני אדם
רבך ותו אשכחיה ר' יוחנן לינוקיה דריש
באחד
לֹא תִלְוֶה: דברים כח יב
נסתכל וראה הבן שמעשר היה דבר
או שדר בעיר שכולה נכרים וצריך
7. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
(ג) תוס'
לקיש דיתיב ואמר אולת אדם תסלף דרכו
4
הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם
גדול ואמר שלא יפריש לשנה אחרת
למטר בא בזכותו (א) . ופרנסה שפע
❖
ועל ה' יזעף לבו יתיב רבי יוחנן וקא מתמה
עתה
מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם
נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה
טובה ומחיה לכל העולם אינו בא
וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ
אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא
כורין נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך
לעולם בזכות אחד אלא בשביל רבים
לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ
רמיזי באורייתא א"ל אטו הא מי לא רמיזי
בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:
הגהות מהר"ב
מיעט ולא הפריש מעשר באו כולם
שאם רבים צריכין שובע שתשלח
שמות טז ד
והכתיב 5 ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו
אצלו מלובשים לבנים ושמחים אמר
ברכה בתבואה הקב"ה עושה אם
רנשבורג
8. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
לאמר מה זאת עשה אלהים לנו דל עיניה
[א] רש"י
להם כמדומה לי שאתם שמחים
זכו אבל יחיד הצריך שיתברכו
כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב
וחזא ביה אתיא אימיה אפיקתיה אמרה ליה
בקלקלתי אמרו לו נצטער עליך כי
תבואותיו אין הקב"ה משנה בעבורו
❖
הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם
גרמת לך כל הרעה הזאת ומפני מה
דין השנה אלא כפי ברכותיה ואע"פ
תא מקמיה דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך
מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:
לא הפרשת מעשר כראוי היטב בא
שמוריד ח) בשביל יחיד מטר זה
וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה
(א"ר) יוחנן מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל
ג)
וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל
לעזי רש"י
וראה כי מתחלה כשבא השדה לידך
להשביח תבואותיו שלא יהו גרועות
רבים מטר בשביל יחיד דכתיב 6 יפתח ה' לך
במדבר כ א-ב
אַהֲרֹן:
היית בעל הבית והקב"ה כהן שהיה
משל אחרים אבל לעשות שדהו כשדה
9. וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ
דולוראנ"ט [דולורינ"ט].
את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך פרנסה
❖
שובע לא: מטר ארצך. של אחד
המעשר חלקו ליתן לעניים ועכשיו
עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא
שפתיים יגעות.
בשביל רבים דכתיב 7 הנני ממטיר לכם
יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים
משמע: ממטיר לכם. לשון רבים:
שלא הפרשת חלקו לו היה הקב"ה
וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ
לחם מיתיבי ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה
בארה של מרים. סלע וזבין ממנו
בעל הבית ואתה כהן שאין שדך
מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:
מוסף רש"י
במדבר כא א
פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה
עושה (ג) מה שהיה עושה מתחלה
מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל
01. וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי
אלא וייראו. (ר"ה
אלף כורין והפריש לך מאה כורין
והוא הסלע שבו הכה משה שלא
ואהרן ומרים וג' מתנות טובות ניתנו על
ג.) כדדריש ר"ל.
גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת
היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי
והיינו דכתיב ואיש את
אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל
ידם ואלו הן באר וענן ומן באר בזכות
בֵּית יִשְׂרָאֵל:
שמתה מרים: ט) ונסתלקו ענני כבוד.
קדשיו לו יהיו כלומר כשאינו מפריש
מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה
במדבר כ כט
ענני רקיע. וענני עשן ושאר עננים
כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים
11. וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת
מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר 8 ותמת
אינן של כבוד: חזרה בזכות שניהן.
כלומר המעשר ועל זה אמרו חכמים
הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד
שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה
וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם
שכן כתיב י) ודברתם שניכם אל הסלע
המעכב מעשרותיו לסוף בא שלא
נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי:
וחזרה בזכות שניהן מת אהרן נסתלקו ענני
❖
ונתן מימיו: כי משמש ארבע לשונות
יהיה לו אלא אחד מעשר כדכתיב
זכריה יא ח
כבוד שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד
אי דלמא אלא דהא. כל מקום שצריך
וזרע חומר יעשה איפה
9
מה שמועה שמע שמע שמת אהרן
לדרוש כי בין לענין דרשה בין
דהיינו המעשר דאיפה ג' סאין ובחומר
ד)
❖
(ר"ה ג. עי"ש וגיטין צ.)
רבינו גרשום
יש (לו) ל' סאין וכן כתיב כי עשרת
למשמעות המקרא תוכל לשנותו באחד
ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו
כדעבד לאבוך. שנעשה גל
צמדי כרם יעשו בת אחת וה"ר נתן
מהני ארבע לשונות דלשון כי משמע
רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב ויראו
01
של עצמות. מטר אתי
רבינו חננאל
האופניא"ל פי' היוצא מן השדה
בכולם וכן וכד וברם וארי בכלל
כל העדה כי גוע אהרן אמר ר' אבהו אל
בשביל תפלת יחיד
כלומר ואם לאו שאין אתה מפריש
הני ד' הן. והאי דכי גוע אהרן
[שנאמר], ולברך את
עשר תעשר. כלומר עשר
תקרי ויראו אלא וייראו כדדריש ר"ל דאר"ל
ה)
מעשה ידיך, שבשביל יחיד
כדי שירבה קניינך ותעשר
העישור יהיה לאותו היוצא לשדה
משתמש בלשון דהא ושמעינן מינה
אתי מטר.
כי משמש בארבע לשונות אי דלמא אלא
עוד פעמים אחרים.
דהיינו עשו הרשע כלומר שיקחוהו
טעמא דקרא דמה טעם נתראו דהא
ואמרינן, מי שרי למימר
דהא חזרו שניהם בזכות משה מת משה
ו)
העובדי כוכבים:
מית שהרי מת אהרן. וריש לקיש
הכי, והכתיב לא תנסו את
ה' אלהיכם. ושנינן חוץ
נסתלקו כולן שנאמר ואכחיד את שלשת
לא אתי למימר דלא מתרגמין שום
תלמוד
11
מזו, שנאמר הביאו את כל
כי בעולם אלא (ב) מהני לשונות אלא
הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב
המעשר וגו' ובחנוני נא
אפי' מתרגם [א] דלמא ארי דרשינן
בזאת וגו'. כתיב, אולת
ומשה באדר אלא מלמד שנתבטלו ג' מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו
אדם תסלף דרכו ועל ה'
משמעותיה כמשמעות דהא. ומאן
כולן בירח אחד אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד שאני משה כיון דלרבים
ז)
יזעף לבו. כיוצא בו
דמתרגם וחזיאו כל כנישתא דהא
בתורה, דכתיב ויחרדו איש
הוא בעי כרבים דמי רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא
מית טועה הוא דאם כן ואתחזיאו
אל אחיו לאמר מה זאת
הוו שכיחי קמיה דרבא כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת
עשה אלהים לנו. א"ר
מיבעי ליה ויראו כל העדה במשקל
יוחנן מטר בזכות יחיד.
דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי חלש דעתיה
ויראו ראשי הבדיםכ) וירפו המיםל) ויעלו
שנאמר לתת מטר ארצך
אקרויה
מעל משכן קרח : חזרו שניהם בזכות
בעתו. ריש לקיש אמר
מ)
מהכא, שאלו מה' מטר
משה. מדכתיב ואכחיד את שלשת הרועים פשיטא לן דבדידהו משתעי שלא מצינו פרנסים לישראל שלשה כאחד אלא הם: מתה בניסן.
וגו', ותניא ומטר גשם יתן
שנאמר ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם נ) (בפרה) אדומה:
לכם [לאיש], יכול לכל
אהרן מת. באחד לחדש : מווסתניא. מאותו מקום: אחוו להדדי. מראין ומביטין זה לזה דלא סלקא להו שמעתא כרבא:
השדות שלו ת"ל בשדה,
ס)
יכול לכל השדה ת"ל עשב
אקרויה
השדה. וכדר' דניאל בר רב
קטינא, דהוה סייר גינתיה ואמר האי מישרא בעי מיא, והאי מישרא לא בעי מיא, ואתי מיטרא להאי מישרא דאמר בעי מיא. פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו'. ואקשינן, והא משה רבינו
יחידי הוה, (וקומא) [וקאמר] כי המן יורד בזכותו והענן בזכות אהרון והבאר בזכות מרים, וכולן כיון שמתו נסתלקו כל אחד ואחד הדבר שהיה [ב]זכותו, וחזרו בשביל משה רבינו, וכיון שמת נסתלקו הכל, שנאמר ואכחיד
[את] שלשת הרועים בירח אחד. ושנינן, שאני משה רבינו כיון דאלים זכותיה כרבים דמי. שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל ואלו הן, משה ואהרן ומרים, וג' מתנות נתן להם הקב"ה על ידם ואלו הן, מן ובאר ועמוד
הענן כו'. תלמידי דרבא כד נח נפשיה אתו לקמיה דרב פפא, לא הוו מסתברי להו שמעתתיה הוה מרמזי להדדי, חזנהו חלש דעתיה,