ט:
מאימתי פרק
ראשון תענית
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
תלמוד
לומר עשב. פי' שאם לא יהיו צריכים אלא לעשב אחד
אקרויה. היו מקרין אותו מקרא זה בחלום ואכחיד את שלשת הרועים
1. וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת
א)
בירח אחד שרוצין לעונשן בשמים משום דמכספי ליה: קבל עליו. רב
ירד על אותו עשב ועל שאר כל השדה לא ירדו:
הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד
ב) ג)
נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי: נהילא
וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם
מקמי מיטרא. פי' גשם דק וסימנך מהולתא פירוש
שימי שתיקותא מלהקשות עוד: יכול לכל. כלומר יכול אין נותן מטר
ד)
אא"כ הכל צריכין לו: ת"ל
לאיש. אפילו בשביל אחד: אי לאיש
שמתחילה יוצא הפסולת ואח"כ הסולת פירוש שלא היו
ה) ו)
זכריה יא ח
2. שַׁאֲלוּ מֵיְיָ מָטָר בְּעֵת
ז)
יכול לכל שדותיו. כלומר אינו יורד
עושין כמו דעבדינן האידנא (ג) היו
מַלְקוֹשׁ יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים
עד שהוא צריך לכל שדותיו: ת"ל
כותשין החטין במכתשת עד שנקלף
אקרויה בחלמיה ואכחיד את שלשת הרועים
1
ח)
וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם
שדה. אפי' אינו צריך אלא בשדה
כל הסובין מעל החטים וכי הוו
למחר כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו ליזלו
לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה:
זכריה י א
אחד: אי בשדה יכול עד שיצטרך
מרקדין על גבי נפה היה הפסולת
רבנן בשלמא: רב שימי בר אשי הוה שכיח
א)
3. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ
ט)
לכל השדה ת"ל עשב. אפילו אינו
הסובין שעליו יוצא לכתחילה ואחר
וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי
קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא
❖
כך היה יוצא הסולת:
צריך אלא לעשב אחד (עשב) בשביל
הָאֲדָמָה: בראשית ב ו
חריא דעיזי. פי' ריעי של עזים
חד חזייה דנפל על אפיה שמעיה דאמר
4. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם
ירק אחד יורד עליו מטר: וסייר.
עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ
רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה
מעיין: מישרא. ערוגה: עושה לו
שבתחילה ריעי גדול וכשהיא
אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר
הגהות הב"ח
שתיקותא ותו לא אקשי ליה ואף ר"ל סבר
חזיז. לכל צדיק הבא בעולם הזה
פוסקת מתרזת זבל דק:
הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:
ואמר רבי יוחנן מעליותיו של
(א) גמ'
דברים יא יא
מטר בשביל יחיד דאמר ר"ל מנין למטר
להריק לו גשמים על שדותיו. ברישא
5. כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ
כמאן
הקב"ה כמאן כר' יהושע.
בעי מאי חזיזים לשון רבים והדר
בשביל יחיד דכתיב שאלו מה' מטר בעת
(ב) רש"י
מָטָר לְאֵדוֹ: איוב לו כז
2
6. וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו
בעי ומאי נינהו חזיזים מאי נינהו
פי' כרבי יהושע דאמר כל העולם
מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם
סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי
דקרי חזיזי: ה"ג עיבא קלישתא
כולו
ממים העליונים הם שותים
לאיש עשב בשדה יכול לכל תלמוד לומר
שְׁחָקִים:
דתותי עיבא סמיכתא. דתותי
דאי
כרבי אליעזר הא אמר מימי
שמואל ב כב יב
לאיש ותניא אי לאיש יכול לכל שדותיו
7. עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין
עיבא כלפי הארץ: נהילא.
אוקיינוס הוא שותה:
(ג) ד"ה
ת"ל שדה אי שדה יכול לכל השדה ת"ל
חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין
(ב) כמו קיטמא נהילא
קרי
צערוה
איוב ט י
מִסְפָּר:
עשב כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה ליה
שהיא דקה. גשמים דקים כקמחא
8. הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי
(ד) תוס'
אלא
ההיא גינתא כל יומא הוה
אזיל וסייר לה אמר הא מישרא בעיא מיא
נהילא שהיא דקה הבאין תחילה
אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי
❖
איוב ה י
חוּצוֹת:
למטר ואח"כ בא מטר: אתי מיטרא.
והא מישרא לא
בעיא מיא
ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה
9. הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא
גשמים יורדין לרוב ואין פוסקין מהר
מיא מאי ה' עשה חזיזים א"ר יוסי (בר) חנינא מלמד שכל צדיק
שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְיָ
ב)
בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא
אבל בא מטר תחילה ומתחילין דקין
גליון הש"ס
וצדיק הקב"ה עושה לו חזיז בפני עצמו מאי חזיזים אמר רב יהודה פורחות
יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר
לבא פוסקין מיד: מהולתא.
רש"י ד"ה מלוחים ואין
לִתְבוּנָתוֹ: ישעיהו מ כח
אמר רבי יוחנן סימן למטר פורחות מאי פורחות אמר רב פפא עיבא
שמתחילה יוצא קמח דק ולבסוף סובין
01. מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ
תבואה גדילה מהן.
קלישא תותי עיבא סמיכתא אמר רב יהודה נהילא מקמי מיטרא אתי
נֶאְזָר בִּגְבוּרָה:
גסין: חריא דעיזי. ריעי של עזים
תהלים סה ז
מיטרא בתר מיטרא פסיק מיטרא מקמי מיטרא אתי מיטרא וסימניך
בתחילה יוצאה גסה ולבסוף דקה
❖
11. מַשְׁקֶה הָרִים
מהולתא דבתר מיטרא פסיק מיטרא וסימניך חריא דעיזי: עולא איקלע
ופוסק: דתמרי. דבש עושין מהן:
מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ
תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:
ובבלאי לא עסקי. כלומר יכולין הן
לבבל חזא פורחות אמר להו פנו מאני דהשתא אתי מיטרא לסוף לא
תהלים קד יג
הגהות הגר"א
לעסוק תמיד שיש להן מזונות בזול
אתי מיטרא אמר כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו עולא
21. יִתֵּן יְיָ אֶת מְטַר
ג)
[א] גמ'
ובלא טורח: (ג) מצערים. בשלשול
אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן
איקלע לבבל חזי מלא צנא דתמרי בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא
❖
הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד
דאמרו תמרי משחנן
ובבלאי לא עסקי באורייתא בליליא צערוהו אמר מלא צנא דסכינא בזוזא
דברים כח כד
הִשָּׁמְדָךְ:
ומשלשלן: מלא צנא דסכיני בזוזא.
31. כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן
ובבלאי עסקי באורייתא תניא ר' אליעזר אומר כל העולם כולו ממימי
ד)
שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן
בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת:
רבינו גרשום
❖
אוקיינוס הוא שותה שנאמר 3 ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני
תהלים לג ז
הרבה ומצערים אותן: ממימי
יכול לכל. כלומר, שאינו
האדמה אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן אמר לו
אוקיינוס. כלומר ממים של מטה
יורד גשם אלא בשביל
ממתקין בעבים ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא
כולם, ת"ל לאיש, שמוריד
ולא ממים של מעלה שנאמר ואד
ה)
רבינו חננאל
לו מטר בשביל תפלתו.
יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה:
שותה שנאמר למטר השמים תשתה
מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה
4
אקריוה בחלמה ואכחיד
נהילא. מטר דקה, סימן
מלוחין הן. $ ואין תבואה גדילה
את שלשת הרועים וגו'. כי
דאתי מיטרא. מהולתא.
מן הארץ מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד
הוו מפטרי מיניה אמר להו
שבתחלה מוציא קמח דקה
מהן: יזקו מטר לאדו. רקיעין
לאדו ומנוקבות הן ככברה ובאות
ומקבלין מי מטר שנאמר יזקו מטר
ניזלו רבנן בשלום. רב
5
ולבסוף מוציא עבה. חריא
מוציאין מים לעבים: יזקו. כמו
שימי בר אשי הוה מקשי
דעיזי. ריעי של עזים
ומחשרות מים על גבי קרקע שנאמר 6 חשרת מים עבי שחקים ואין בין
יצוקו. צק לעם ויאכלו
:
לרב פפא טובא, יומא חד
שמוציא ריעי לבסוף דק.
טיפה לטיפה אלא כמלא נימא ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו
[חזייה] דנפל על אפיה
כמאן כר' יהושע. דאמר
חשרת מים עבי שחקים. העבים
ובעי רחמי ואמר רחמנא
ממים העליונים הם. כמאן
בו שמים וארץ ו) שנאמר ז) 7 עושה גדולות עד אין חקר וכתיב 8 הנותן מטר
מחשרין כלומר משירין המים לארץ:
שזבן מכיסופא דשימי,
כר' אליעזר. דאמר מן
על פני ארץ וכתיב להלן הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה'
ללמדך. אקרא דלקמן קאי: ואומר
קביל עליה שתיקותא ותו
הארץ עולה מטר.
9
לא אקשי ליה. עבים
מכין הרים לא גרסינן הכא: ט) כרבי
אין חקר לתבונתו (וכתיב מכין הרים בכחו וגו') כמאן אזלא הא
[א] ח)
01
הדקים נקראים חזיזים,
יהושע. דאמר ממים העליונים:
דכתיב משקה הרים מעליותיו וא"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן
אמר רב פפא עיבא
11
קלישתא דתותי עיבא
ואמר רבי יוחנן מעליותיו של מעלה.
כרבי יהושע ור' אליעזר כיון דסלקי להתם משקה מעליותיו קרי להו
סמיכתא,
ונקראות
כלומר ממים העליונים. ורבי יוחנן
דאי לא תימא הכי 21 אבק ועפר מן השמים היכי משכחת לה אלא כיון דמדלי
פורחות. אמר רב יהודה
מים העליונים אתא לאשמועינן דאי
נהילא. פי', מטר היורד דק
להתם מן השמים קרי ליה הכא נמי כיון דסלקי להתם מעליותיו קרי ליה
כמו קמח, אם הם תחלת
לאו רבי יוחנן הוי אמינא דהכי
ירידת המטר ירד מטר
כמאן אזלא [הא]
דא"ר חנינא 31 כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות
קאמר מעליות שהקדוש ברוך הוא
וסימנך נפה, שכיון
מי גרם לאוצרות
שיתמלאו בר תהומות כרבי אליעזר ור' יהושע ההוא
עומד בהם הוא משקה אותן למטה
שמתחלת לפלוט הדק הדק
פולטת סולת וצריד
בברייתו
ולעולם המים מאוקיינוס: ור'
וכיוצא. אבל אם זו נהילא
אליעזר. אמר לעולם
מעליותיו של הקב"ה כרבי יוחנן וכו': תהומות. מים של מטה כדכתיב תהומות יכסיומו :
באחרית מטר, דע דפסק
בברייתו
מטרא וזהו תמצית המטר,
וסימניך רדיא דעיזא, כיון
שאינו בא בקילוח אלא כעין שותת טפה לא נשאר בו כלום. תניא רבי אליעזר אומר כל העולם כולו מימי אוקינוס שותה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה. ואע"פ שמלוחין מתמתקין הם בעבים. ר' יהושע אומר כל
העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים. והאי דכתיב ואד יעלה מן הארץ, מלמד שענני כבוד מתגברות ועולות לרקיע ופותחות פיהם כנוד ומקבלות מטר, שנאמר יזוקו מטר לאידו,
ומנוקבות ככברה ומחשרות על הארץ, שנאמר חשרת מים עבי שחקים, ובין טפה לטפה כמלא נימא כו'.