מאימתי פרק
ראשון תענית
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קרי
ביה חכשרת. פי' הטל הכ"ף מן חשכת ושדי עם חשרת
בברייתו של עולם. כתיב שהיה כל העולם שטוף במים והקב"ה
כו א ב ג
א)
ב)
כינסן במקום אחד כמכניס מים בנאד שנתנם באוצרות דכתיב
ויהיה חכשרת כלומר שהמים בעננים מתכשרים שהעננים
(ב)
ט)
שותים לבסוף הם ממתקים בעבים: טובעני ולא יובשני.
ג)
נותן באוצרות תהומות שם חול גבולו ואוצר לים: משיורי תמצית.
ד)
על פני ארץ. א"י: בתחילה
מה שנשאר בעבים אחר שתייתה:
פי' מוטב להיות בארץ שהיא לחה מכשהיא יבשה:
כז ד ה
הלכתא יום ס' כלאחר ס'.
ה) ו)
שותה. שם יורדין הגשמים תחילה
ז)
כך שמעתי: חשרת מים וחשכת מים.
וכן עמא דבר ויום
בברייתו של עולם ת"ר א"י נבראת תחילה
אין
תקופה מתחיל: גוזרין תענית
שני מקראות הן חד בתהלים וחד
כח ו
וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר 1 עד
ח)
על הצבור בתחילה בחמישי שלא
בשמואל בוידבר דוד: ה"ג שקול כף
לא עשה ארץ וחוצות א"י משקה אותה
ט) י)
להפקיע השערים. פי' שע"י שעשו
ושדי אריש. כלומר קח כף שבמלת
כט ז
כ) ל)
הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח
חשכת וצרפו עם מלת חשרת וקרי
הצבור תענית יקנו מזון של חמישי
ויפקיעו השערים: ❖
❖
שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים
מ)
2
ביה (ג) חכשרת שממתקין ומכשירין
ושל שבת וכסבורים העם יוקר היא
על פני חוצות א"י שותה מי גשמים וכל
בעבים: חשוך ענני סגיאין מימוהי.
העולם כולו מתמצית שנאמר הנותן מטר
והיינו דכתיב חשכת מים: נהור
איזהו
תורה אור השלם
מוסף רש"י
ענני. כשהענן קליש זעירן מימוהי
על פני ארץ וגו' א"י שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף שנאמר הנותן
1. עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ
ככיסוי קדרה.
ומכלל חשוך סגיאין אתה למד אבל
מטר על פני ארץ וגו' משל לאדם שמגבל את הגבינה נוטל את האוכל
(פסחים צד.) בג' במרחשון
וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת
שואלין את הגשמים.
נהור זעירין וחשרת לשון השרה
משלי ח כו
תֵּבֵל:
ומניח את הפסולת אמר מר ממתקין הן בעבים מנליה דא"ר יצחק בר יוסף
2. הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ
כמו אין שורין דיו (כו')
א"ר יוחנן כתיב חשכת מים עבי שחקים וכתיב חשרת מים עבי שחקים
(לעיל ד:) הלכה כרבן
וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת:
3
4
כדדריש ליה רבי יהושע לעיל אבל
גמליאל.
איוב ה י
שקול כף ושדי אריש וקרי ביה א) חכשרת ור' יהושע בהני קראי מאי דריש בהו
3. יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ
(שם)
חשכת מיבעי ליה להכי ולהכי:
סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא נהור ענני זעירין מוהי
היחידים. (לעיל ו.)
סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם
במאמר הן תלוין. אינן נחות על שום
שלא להפקיע את
עָבֵי שְׁחָקִים: תהלים יח יב
חשוך ענני סגיין מוהי כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים
דבר אלא מכונסות ועומדות כמין
4. וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו
השערים.
ופירותיהן מי גשמים שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ כמאן כר' יהושע
בריכה ותלויות במאמרו של הקב"ה:
סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי
5
שְׁחָקִים: שמואל ב כב יב
ופירותיהן מי גשמים. משום לישנא
ור' אליעזר ההוא במעשה ידיו של הקב"ה הוא דכתיב אריב"ל כל העולם
5. מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו
דקרא נקט הכי משום דכתיב מפרי
כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן וגו' תנא מתמצית
מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע
6
תהלים קד יג
מעשיך תשבע הארץ ופירותיהם
הָאָרֶץ:
בית כור שותה תרקב: ת"ר ארץ מצרים הויא ד' מאות פרסה על ד' מאות
ב)
ג)
6. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן
כלומר מזיעת המים שאין נחסרין
פרסה והוא אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם א' מששים
לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם
❖
כלום כדכתיב
פלג אלהים
(לקמן טו:)
יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה
בגן וגן אחד מששים לעדן ועדן אחד מס' לגיהנם נמצא כל העולם כולו
בראשית ב י
רָאשִׁים:
מלא מים כל שעה והקרן קיימת
7. שֹׁכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים
ככיסוי קדרה לגיהנם וי"א גיהנם אין לה שיעור וי"א עדן אין לה שיעור א"ר
ופירותיהן מי גשמים וכן מפורש
רַבַּת אוֹצָרֹת בָּא קִצֵּךְ אַמַּת
רבינו חננאל
❖
אושעיא מאי דכתיב שוכנת על מים רבים רבת אוצרות מי גרם לבבל שיהו
בבראשית רבה : ונהר יוצא מעדן.
י)
ירמיהו נא יג
7
בִּצְעֵךְ:
ארץ ישראל נבראת תחלה.
אוצרותיה מליאות בר הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים אמר רב עתירה
(ד) סימן לדבר שגן עדן שותה מן
שנאמר עד לא עשה ארץ
הגשמים תחילה דכתיב ונהר יוצא
בבל דחצדא בלא מיטרא אמר אביי נקיטינן טובעני ולא יובשני:
ד)
וחוצות. ארץ ישראל הקב"ה
הגהות הב"ח
מתני' בג' במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו
מעדן להשקות את הגן וגו': תנא
משקה אותה [בעצמו] וכל
ה)
א
(א) גמ'
העולם כולו על ידי שליח,
מתמצית בית כור. כלי שמשקין
ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת: גמ' ו) א"ר אלעזר
שנאמר הנותן מטר על פני
במימיו בית כור יכולין להשקות
ארץ ושולח מים על פני
הלכה כרבן גמליאל תניא חנניה אומר ובגולה עד ששים בתקופה אמר רב
ב
חוצות. ארץ ישראל שותה מי
בתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא
הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה איני והא בעו מיניה משמואל
גשמים וכל העולם שותה
אחד מששים בבית כור. והכי נמי
שמגבן
תמצית, שנאמר הנותן מטר
מאימת מדכרינן ותן טל ומטר אמר להו מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא
ז)
עולם אחד מששים בגן עדן ודי לו
(ב) רש"י
וגו', משל לאדם מגבל גבינה
דילמא אידי ואידי חד שיעורא הוא איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או
נוטל מאכל ומניח הפסולת.
בתמצית העננים המשקין את הגן.
ונתנם
ת"ר מצרים ארבע מאות
(ה) גן לפני כל העולם כולו כעדן לגן:
כלאחר ששים ת"ש רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום
שותה תחלה
פרסה על ארבע מאות פרסה,
נמצא כל העולם ככיסוי קדרה.
ואחד מששים בכוש, וכוש
ששים כלפני ששים א"ר נחמן בר יצחק וסימנך עילאי בעו מיא תתאי לא
מתמצית
אחד מששים בעולם, והעולם
בעו מיא אמר רב פפא הלכתא יום ששים כלאחר ששים: מתני' הגיע י"ז
הקטן כנגד הקדרה: שוכנת על מים
ג
ד
משיורי מים
אחד מששים בגן, וגן אחד
רבים רבת אוצרות. בא קצך אמת
מששים בעדן, ועדן אחד
במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין ג' תעניות אוכלין
בצעך כ): שרבו אוצרותיה. שקנו
(ג) ד"ה
מששים בגיהנם, נמצא כל
ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל
העולם כולו ככיסוי קדירה
עושר: מים רבים. שמשקין שדותיהן
לגיהנם. א"ר יהושע בן לוי
ובתשמיש המטה ה הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין שלש תעניות
דבבל עמוקה מכל הארצות וגשמים
(ד) ד"ה
כל העולם מתמצית הגן הוא
על הצבור אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה
מטפטפין ויורדין שם: עתירה בבל.
כלומר
שותה שנאמר, ונהר יוצא
ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה: גמ' מאן יחידים אמר רב הונא רבנן
קרא
מעדן להשקות את הגן. תנא
עשירה היא בבל שקוצרין בה תבואה
תחילה
מתמצית בית כור שותה
בלא מטר שאינן צריכים לגשמים:
ואמר רב הונא יחידים מתענין שלשה תעניות שני וחמישי ושני מאי קמשמע
(ה) ד"ה להשקות
תרקב. פי', התרקב הוא חצי
נקיטינן. דהכי חצדא בבל בלא
סאה, והכור יש בו ל' סאין,
(ו)
לן תנינא אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע את
ח) ו
עולם כגן
נמצא א' מס' בכור. וכיון
מיטרא: דטובעני. היא מקום מצולה
עדן לעולם (ו) ד"ה
השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני מהו דתימא הני
ששנה בחיצונה והעולם א'
ורקק: ולא יובשני. שאינה יבשה:
הוא דחצדא
מס' בגן, נמצא העולם כולו
מילי צבור אבל יחיד לא קמשמע לן תניא נמי הכי כשהתחילו היחידים
❖
מתני' בשלשה במרחשון שואלין
חלק א' מס' חלקים בגן,
להתענות מתענין שני וחמישי ושני
ז ומפסיקין בראשי חדשים
ומתמציתו שותה כל העולם.
את הגשמים וכו' רבן גמליאל אומר
דיקדק התנא [ש]מתמצית
ובימים בית כור שותה תרקב, שהוא
בשבעה בו בט"ו יום אחר החג.
רבינו גרשום
כלומר בשבעה במרחשון הוא ט"ו אחר החג: כדי שיגיע האחרון. כלומר קודם ביאת מים לנהר פרת שהוא רחוק יותר: גמ' ובגולה
זה התרקב א' מס' בכור כמו
מתמצית כור שותה תרקב.
שהוא העולם א' מס' בגן,
ששים. ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה לפי שהוא מקום נמוך ואין צריכים מטר כל כך: מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא. משעה
ושותה תמציתו. מתני'.
מתמצית גן עדן שותה כל
שמכניסין עצים לאוצר לצורך ימות הגשמים שכן היו נוהגין לפי שהיו יודעין שזמן גשמים הוא משם ואילך ולא היו יכולין לחטוב עצים ביער:
העולם, דכל העולם לגבי גן
בשלשה במרחשוון שואלים
עדן כתרקב לפני כור. תרקב
את הגשמים, (כו'), רבן
רישבא. צייד עופות כמו אין פורשין ל) רשבים ליונים טבות שם אדם: כלפני ס'. ולא מדכרינן: כלאחר ס'. ומדכרינן: עילאי
תרי וקב, דהיינו ג' קבין. כור
גמליאל אומר בשבעה בו.
בעו מים. העומדים בהרים צריכין יותר מים מפני שהגשמים מתגלגלים ויורדין למטה: תתאי לא בעו מים. שמתכנסין כל מימי ההרים
ל' סאין, ותרקב חצי סאה,
א"ר אלעזר הלכה כרבן
לבקעה. ה"נ רב שהיה מארץ ישראל כדאמרינן בעלמא מכי אתא רב לבבל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות משום הכי אמר
נמצא תרקב אחד מששים
גמליאל. תנא חנניה אומר
ובגולה עד ס' יום בתקופה.
בכור, וכל העולם אחד
כלאחר ששים ובבבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד ס' לתקופת תשרי. וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל:
אמר שמואל הלכתא כחנניה.
מששים בגן עדן. דחצדא בלא
מתני' הגיע שבעה עשר וכו'. אוכלין ושותין משחשיכה שאין אוכלין מבעוד יום כיום הכפורים ותשעה באב: גמ' מאי קמ"ל. האי
וזמן הכנסת עצים דבי טבות
מטרא. כלומר, שקוצרת בלא
דקאמר שני וחמישי ושני: תנינא. בפירקין דלקמן אין גוזרין תענית כו' שלא להפקיע את השערים שאם היו מתחילין להתענות
רישבא מן השדה הוה ס'
מטר, כלומר שאינה צריכה
בתקופה. ואיבעיא לן יום ס'
מטר, שיושבת בין ביצעי
בחמישי היו קונין למוצאי התענית שתי סעודות גדולות אחד לתענית ואחד לשבת וכסבור המוכר שרעב בא לעולם ואתי לאפקועי
כלפני [ס'] דאינו שואל, או
המים. ע"א אצדה. טובעני
שערים: אפקועי. מבטל שיעור מדה הראשונה וממעטה: אבל יחידים לא. שלש תעניות שהיחידין עושין קודם לצבור אינן זקוקין
כלאחר ס' ושואל. רב אמר
ולא יובשני. כלומר, מיתרמי
כלפני ס', ושמואל אמר
שטובעין הזרעים אבל לעולם
להתחיל בשני דליכא אפקעת שערים משום יחידים לחודייהו. והללו ג' תעניות דיחידים אינן בכלל י"ג תעניות דצבור תדע דקא חשיב
כלאחר ס'. וסימניך עילאי
אין מתייבשין. ר"ג אומר
במתני' מ) שלש ושלש ושבע: ומפסיקין בראשי חדשים. שאם חל
ר"ח בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות פוסקין תעניתם:
בעי מיא, תתאי לא בעו מיא,
בשבעה בו בחמשה עשר יום
וכן פי', נהרדעא אתריה דשמואל
אחר החג. כלומר דז'
והיא גבוהה והן המבקשים מים, וסורא אתריה דרב והיא לגבי נהרדעא תתאה, והן אינם מבקשים מים, כלומר כיון שהם
במרחשון הוא ט"ו אחר החג, כדי שיגיע האחרון כו' קודם הגשמים. ובגולה. אין שואלין את הגשמים עד ששים בתקופה,
תחתיים נקוין המים בהם ומתקיימין אצלם. אמר רב [פפא] הלכתא יום [ס' כל]אחר ס'. מתני' הגיע י"ז במרחשוון ולא ירדו
לפי שהן במקום נמוך ואין צריכין למטר כל כך. ציבי דטבות רישבא. דהוה עשיר, והיו עצים שלו מונחים ליבש בשדה עד
שיכנסם במרחשון. כלפני ששים. ואין שואלין בו, או כלאחר ששים, ושואלין בו. עילאי בעו מיא. רב דהוה מא"י בעי מים
גשמים התחילו היחידים מתענין. ואוקים רב הונא להני [יחידים] רבנן. ומתענין שני וחמישי ושני, ומפסיקין בראש חדש ובימים
בששים. תתאי לא בעי מיא, שמואל דהוה מבבל עד לבסוף לא בעי מיא, עד ששים ואחד. אוכלין ושותין משחשכה. שאין
טובים הכתובים במגילת תענית.
אוכלין מבעוד יום כיוה"כ וכתשעה באב. שלא להפקיע את השערים. דבני כפרים הבאים ליום הכניסה מספקים מים ומזון
לאחיהן שבכרכין, וכשהן באין בחמישי לא ידעו שקבלו עליהם תענית, ואין מביאין מזון אלא לצורך השבת, ולוקחין הכל לצורך ליל חמישי לפי שהתענו בו, ומתייקר המזון לצורך השבת, אבל כשגוזרין בשני כשבאין בשני לעיר שומעין כשגוזרין תענית,
וכשבאין בחמישי מביאין מזון כדי למכור ללילי חמישי ולשבת. מפסיקין בראשי חדשים. אם אירעו בחמישי ושני.