י:
מאימתי פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איזהו
יחיד כו' שראוי למנותו פרנס על הצבור (ד) להיות פרנס
וכן בימים טובים הכתובים במגילת תענית: תלמיד אני. ואיני
ל א ב
א)
ב)
ואיזהו תלמיד כל ששואלין דבר הלכה בכל מקום וכו'.
חשוב כל כך כיחידים כלומר איני ראוי להתחיל תענית עם היחידים:
ג)
לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד. לענין תענית: עושה. דנראה מגסי
וקשה דהכא משמע דקרי תלמיד אותו שיודע להשיב כששואלין לו
לא ג
ד) ה)
דבר הלכה בכל מקום ואומרה והתם
אמרינן במס' שבת פרק ואלו
הרוח ותנן כל שרוח הבריות נוחה הימנו כו':
ו) ז)
ח)
הכי גרסינן התלמידים עושין עצמן.
קשרים איזהו תלמיד
ט)
הראוי למנותו פרנס על הצבור
כדאמרינן לעיל שכל התלמידים
ובימים טובים הכתובין במגילת תענית תנו
לב ד
י) כ)
כשיודע להשיב כל ששואלין (ה) דבר
ראויין לכך ואין בהם משום גסות
ל)
רבנן אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי
הרוח: רבי יוסי אומר. כל אדם
הלכה ואפילו במסכת כלה אלמא
❖
להיות יחיד אלא כל תלמידי חכמים יחידים
לג ה
א
ואפילו שאינו תלמיד עושה עצמו
הראוי למנותו פרנס על הצבור הוי
אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד יחיד כל שראוי
לד ו
יחיד להתענות וזכור לטוב דצער
כשיודע להשיב והכא משמע דאותו
למנותו פרנס על הצבור תלמיד כל
א)
הוא לו ולא גסות. לישנא אחרינא
הראוי למנותו פרנס הוי מילתא
תורה אור השלם
❖
ששואלין אותו דבר הלכה בלמודו ואומר
גרסינן לא כל הרוצה לעשות עצמו
אחריתי ועוד דהכא משמע דיחיד
1. וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר
ואפילו במסכת דכלה תנו רבנן לא כל
יחיד עושה תלמיד עושה כלומר ולא
עדיף מדקאמר בסמוך לא כל הרוצה
בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב
לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ:
מוסף רש"י לעשות עצמו יחיד עושה אבל הרוצה
הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד
כל הרוצה נמי לעשות עצמו תלמיד
בראשית מב א
להתנהג עצמו במדת י)תלמיד בחלוקו
לעשות עצמו תלמיד עושה ויש לומר
עושה דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר עושה
ששואלין אותו דבר
2. וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו
ב)
ב
הלכה בלמודו.
דיש חילוק בתלמיד דדוקא כשהרב
ובמטתו ולהתנאות בסודר של
וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל
וזכור לטוב לפי שאין שבח הוא לו אלא צער
(קדושין מט: לגי'
תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ:
בא אל מקום אחד וכל התלמידים
תלמידי חכמים ושאר דברים עושה
הוא לו תניא אידך לא כל הרוצה לעשות
שם: בכל מקום)
בראשית מה כד
ג)
אצלו זה שואל אל הרב ממה שהוא
דכל הרוצה ליטול לו את השם לא
3. וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים
(שבת קיד. לגי' שם: בכל
עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי רבי
מקום) ואפילו במסכת
לומד וזה שואל ממקום אחר ואותו
יטול ורבי יוסי ארישא ומסתבר כי
הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב
שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל
דכלה.
אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין
הרב יודע להשיב לכל התלמידים לכל
האי לישנא מדקא מהדר רבן שמעון
שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ
אומר במה דברים אמורים בדבר של שבח
אחד ואחד כפי שאילתו ואפילו במס'
בן גמליאל דבר של שבח אינו עושה
בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם:
(קדושין שם)
אבל בדבר של צער עושה וזכור לטוב שאין
מלכים ב ב יא
מכלל דאיירי בשבח: על החולה
כלה זהו יחיד דעדיף מתלמיד דהכא
4. הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים
ונתרפא. הוא הדין אם מת החולה
ונקרא תלמיד התם בפרק אלו קשרים
שבח הוא לו אלא צער הוא לו ת"ר מי
ג
ד)
שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם:
❖
בעי לקיומי נדרו: על הצרה ועברה.
אותו ודאי ראוי למנותו פרנס על
(שבת שם) ויהי
בראשית מד ג
שהיה מתענה על הצרה ועברה על החולה
המה הולכים הלוך
הצבור אבל אם אינו יודע להשיב
מתענה ומשלים ואם לאו נראה
ונתרפא הרי זה מתענה ומשלים ההולך
ד
ודבר.
אלא במסכת שלו נקרא גם כן תלמיד
כמתנה עם קונו אם תעבור
(סוטה מט.)
ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי
הגהות הב"ח
ומזה מיירי הכא:
כ) אתענה ואם לאו (לא) אתענה:
הא ליכא דיבור ראויין
זה מתענה עמהן ממקום שמתענין למקום
ההולך ממקום שמתענין למקום
ה
(א) רש"י
לישרף.
למקום שאין מתענין הרי זה מתענה
בדבר
(שם)
שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים ו שכח
שאין מתענין הרי
ומשלים. כל התעניות שקבלו עליהן
(ב) ד"ה
פסיעה גסה.
ואכל ושתה אל יתראה בפני הצבור ואל
מתענה ומשלים. ל"ש דעתו לחזור
בני עירו דנותנין עליו חומרי המקום
תרגימו. בבבל
(שבת
(ג) ד"ה
קיג:) לעולם יצא אדם
שיצא משם: אכל ושתה. דיעבד:
ינהיג עידונין בעצמו שנאמר ויאמר יעקב
ל"ש אין דעתו לחזור הואיל וקבל עליו
1
לא יהי' לו
בכי טוב ויכנס בכי טוב.
למה
תתראו. כמו
אל יתראה בפניהן. שנראה כחתן
התענית:
לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו אל
(ד) תוס'
בין אבלים ויתקנאו בו: ואל ינהיג
שמפרש אל תראו עצמכם בפני בני
תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו
עדונים בעצמו. שלא יאמר הואיל
עשו וכו' ויש במדרש למה תתראו
ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם
ואכלתי כל שהוא אוכל הרבה: אל
פירוש למה תהיו כחושין:
(ה) בא"ד
אל תרגזו בדרך אמר רבי אלעזר אמר להם
אל תרגזו בדרך. ויש מדרש אל
❖
2
אותו
תראו עצמכם. שיש לכם חטים
יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא
תפסיקו מדבר הלכה:
הרבה ולא הלכו אלא בשביל דבר
ואין ביניהם דברי תורה ראוים
(פסחים ב. לגי' שם: לעולם
תרגזו עליכם הדרך איני והאמר ר' אלעאי
❖
זה שלא להתראות בפני בני עשו
יכנס כו' ויצא כו')
גליון הש"ס
בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים
לישרף דכתיב ויהי המה
שהיו צעורים ורעבים: תרגזו עליכם
ה)
גמ' המהלך בדרך אל
הדרך. תתעו: לישרף באש. דכתיב
הולכים הלוך ודבר וגו' טעמא דאיכא
בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף
יאכל כו'.
רבינו חננאל
❖
דבור וכו'. ויש מדרש שהם היו
והנה סוסי אש וכתיב בההוא עניינא
שנאמר 3 ויהי המה הולכים ו) (הולך) ודבר
ת"ר לא יאמר תלמיד איני
הלוך ודבר. ואהכי כתביה לאשמועינן
מדברים דברים בטלים ומש"ה ראוין
והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם
ראוי לכך, אלא כל
פסיעה
גסה נוטלת
דאי לאו שהיו הולכין (א) בעומקה של
לישרף:
התלמידים ראוין לכך.
טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין
רבינו גרשום
הלכה לא [היו ניצולין]: הא למגרס.
אחת מחמש מאות ממאור עיניו של
איזהו יחיד, כל שראוי
לישרף לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני
הכתוב במגילת תענית.
למנותו פרנס על הצבור.
אדם. ואין להקשות אם כן בחמש
מבעי ליה באורחא אבל במלתא
ואיזהו תלמיד, כל
דלא להתענאה בהון. אל
במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה
דמבעי ליה לעיוני לא: במתניתא
מאות פסיעות גסות יהיה ניטל כל
יאמר תלמיד איני ראוי
ששואלין אותו דבר הלכה
והכניסו חמה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה
תנא. מאי אל תרגזו בדרך אל תזיקו
מאור עיניו של אדם והא קא חזינן
לכך. להתענות. ר' יוסי
בכל מקום ואומרה. פי',
אומר. כל אדם נמי עושה
בכלום מקום, כלומר
עצמכם בפסיעה גסה: והכניסו
דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש
דלאו הכי הוה ונראה לפרש דהפסיעה
ז)
ח)
[בכל] מקום מן התלמוד,
עצמו וזכור לטוב. אפילו
חמה לעיר. כשאתם לנין ושוכבין
ראשונה נוטל אחת מחמש מאות
מאות ממאור עיניו של אדם והכניסו חמה
במס' כלה. שאין רגילין
ואפי' במסכתא דכלה
והפסיעה שניה נוטל פחות מן
בדרך בעיירות הכניסו לעיר בעוד
להתעסק בו. שאין שבח
שמתעסקין בה כל תלמיד
לעיר כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה
ט)
חכם שרוצים לשנותה
הוא לו. שמתענה. דבר של
שהחמה זורחת: יצא אדם בכי טוב.
הראשונה ששניה אינה נוטלת אלא
אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי
שבח אינו עושה. כגון חתן
בכלה [של אלול או בכלה]
אחד מחמש מאות הנשארים כמו
שימתין עד שיאור כמו וירא אלהים
קורא ק"ש בלילה הראשון.
של אדר. תניא [לא] כל
טוב שנאמר הבקר אור והאנשים שלחו
4
הרוצה לעשות עצמו יחיד
של צער. מתענה. ות"ח
את האור כי טוב : ויכנס
בעישורייתא דבי רבי
אמר רב יהודה אמר רבי חייא $ המהלך בדרך
עושה. בין של שבח בין
עושה, שנראה כיהירות.
בכי טוב. בערב בעוד שהחמה
ר"ל העישור ממה שנשאר אבל עדיין
של צער. הרי זה מתענה
התלמידים עושין דברי ר'
אל יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא
קשה דמ"ש פסיעה ראשונה דנוטלת
זורחת שאין ליסטין מצויין. אי נמי שלא
שמעון בן אלעזר. רבן
ומשלים. שנותנין עליו
חומרי מקום שהלך לשם
שמעון בן גמליאל אומר
הכא תרגימו משום מעיינא במערבא
יותר מן השניה אלא יש לומר דלא
יפול בבורות ובקעים שבעיר ושלא
דבר של שבח אינו עושה,
וחומרי מקום שיצא משם.
נוטלת אלא פסיעה ראשונה דוקא
יעלילו עליו עלילות מרגל אתה או
אמרי משום מזוני מאי
בינייהו איכא בינייהו
דבר של צער עושה עצמו
אל יתראה בפניהם. כשהוא
גנב: הבוקר אור והאנשים שולחו
ומכאן ואילך כיון דדש דש אי נמי
יחיד. וכן ר' יוסי אומר
שבע. אל ינהיג בעצמו
דיתיב
עושה וזכור לטוב, שאינו
עידונין. שלא יאמר הואיל
המה וחמוריהם. מיכן שיצאו בכי
פסיעה ראשונה נוטלת טפי משום
דכל התחלות קשות: לעולם יצא
שבח לו התענית אלא צער
שאכלת[י] כל שהוא אוכל
אדם בכי טוב. פי' בפרק
טוב והוא הדין ליכנס בכי טוב. יש ספרים דלא כתיב בהו האי קרא
הוא לו. ת"ר הרי שהיה
הרבה. והן רעיבין. מפני
אלא מילתא דרב יהודה סברא הוא ולא בעי' קרא: לא יאכל יותר ממה
קמא דפסחים :
מתענה על החולה ונתרפא,
הרעב. שמא ירגז עליכם
משום מעיינא. פירוש משום שהבני מעיין הוי קשה להו:
על צער צרה ועברה
הדרך. שהרואה אתכם
שאוכל בשני רעבון. דאמר לקמן שצריך להרעיב עצמו
מתענה ומשלים. ההולך
שאתם חולקין בדבר הלכה
בשני רעבון: (הכא (ב). תלמוד זה בבלי הוא וכי משתעי בבבל קאמר
אסור
ממקום שמתענין למקום
סבור נלחמים אתם
הכא וכל הא לן והא להו בבבל קאמר): משום מעיינא. שלא יתחלחלו
שאין מתענין וכו'. זה
ומתרגזים עליכם. בעיוני.
[שאמר] יוסף לאחיו אל
לא עייני באורחא. משום
מעיו של אדם ברוב אכילתו מפני טורח הדרך. יש אומרים יהיו מעיו של אדם שופכין זה לזה כעין מעיין: משום מזוני. שמא (ג) אין לו לאח"כ:
תרגזו בדרך, אל תתעסקו
מעיינא. שאם אוכל הרבה
דיתיב מתכבד במיעיו ואין יכול
בדרך [בדבר] הלכה, שלא
תתגר עליהם הדרך.
לילך. משום מזוני. דלא
ואוקימנא לעיוני אבל במגרס לא, דא' שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראוין לישרף, שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. במתניתא תנא אל תפסיעו
שכיחי באורחא.
פסיעה גסה, שנוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. והכניסו חמה לעיר, כדרב יהודה אמר רב, לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, כלומר באור היום, כדכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, וכתיב הבקר
אור והאנשים שלחו. משום מעיינא. פי', אם יאכל הרבה יקחהו שילשול ויבא להתאחר מן השיירא.