מאימתי
פרק
ראשון תענית
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אסור
לאדם לשמש מטתו בשני רעבון. ואם תאמר הרי יוכבד
דיתיב בארבא. שהולך
בספינה. משום מזוני איכא משום מעיינא
לה א ב
א)
ב)
ליכא: מאוונא לאוונא.
מקום מלון התגרים מכפר לכפר דמשתכחי
נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב היה וע"כ שימשו
מזוני וליכא למיחש למזוני ולמעיינא איכא למיחש: כל פרסה ופרסה
מטותיהן בשני רעבון ויש לומר דלכ"ע לא הוי אסור אלא למי שרוצה
אכל ריפתא. קסבר רב פפא הא דאמור רבנן לא ליכול טפי משום
לנהוג עצמו בחסידות ויוסף
לא שימש אבל שאר בני אדם שימשו:
לו ג
אמר שמואל כל היושב בתענית
❖
ג)
מעיינא ואיהו לא מיסתפי ממעיינא
ד)
נקרא חוטא. וקשיא
דבעל ט) בטן הוה. ענין אחר כריסו
דיתיב בארבא אי נמי דקאזיל מאוונא לאוונא
ה)
רחבה כדאיתא בבבא מציעא
דאמרינן בפ' החובל
ו)
רב פפא כל פרסה ופרסה אכיל חדא ריפתא
תורה אור השלם
ז)
דקא חשיב אבריה דרב פפא וכאיש
החובל בעצמו רשאי אבל אחרים
קסבר משום מעיינא אמר רב יהודה אמר רב
ח)
1. בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת
גבורתו ולפיכך יכול לאכול הרבה ואינו
שחבלו בו חייבים ומפרש התם הא
א כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה
וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב:
מזיק לו: מיתה משונה. מת בחרב
דקאמר החובל בעצמו רשאי אמר
ט)
איוב ה כ
משונה שנאמר ברעב פדך ממות מרעב
י)
2. וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים
1
וברעב וכל מיתה שאינה בידי מלאך
שמואל ביושב בתענית אלמא משמע
כ) ל)
בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב
מיבעי ליה אלא הכי קאמר בשכר שמרעיב
המות כדרך כל אדם על מטתו: בשכר
דשמואל קאמר דיושב בתענית לא
אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת
עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה אמר
שמצער עצמו. כשישראל בצער: אסור
מ) נ)
נקרא חוטא ויש לומר דודאי הוי
פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:
ס)
בראשית מא נ
לשמש מטתו בשני רעבון. דצריך אדם
ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני
חוטא כדאמרינן הכא מקל וחומר
ב
ע)
3. וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג
לנהוג צער בעצמו: חסוכי בנים.
מנזיר ומה נזיר שלא ציער עצמו
רעבון שנאמר וליוסף ילד שני בנים בטרם
2
בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר
❖
אלא מיין וכו' אבל מכל מקום
חסירי בנים דגרסינן במנחות
(ב)
וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי
תבוא שנת הרעב תנא חסוכי בנים
א)
מָחָר נָמוּת: וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְיָ
המצוה שהוא עושה התענית גדול
לגבי מנורה ומי חסיכי כולי
משמשין מטותיהן בשני רעבון תנו רבנן
צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה
האי . שלא קיימו פריה ורביה: שני
יותר מן העבירה ממה שהוא מצער
י)
לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי
הגהות הב"ח
בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן
ג
מלאכי שרת מלוין לו לאדם. אחד
נפשו דמצוה לנדור כדאמרינן
(ג)
אֱלֹהִים צְבָאוֹת:
(א) גמ'
באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם
ישעיהו כב יג-יד
מימינו ואחד משמאלו דכתי'
הרואה סוטה בקלקולה יזיר
4. אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה
ומניחין לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה
כי מלאכיו יצוה לך: הנה ששון ושמחה
עצמו מן היין ומכל מקום יש קצת
שנאמר
שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר
וכפר עליו מאשר חטא
שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור
הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר
חטא מידי דהוה אמתענה תענית
גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד:
על הנפש וכי באיזה נפש
ישעיהו נו יב
ושתות יין כי מחר נמות ונגלה באזני
חלום בשבת דקורעין גזר דינו ונפרעין
תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל
5. הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ
חטא זה אלא שציער
ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם
ממנו תענית של שבת ומאי תקנתיה
נפשו מן היין
יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום
שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד
עד תמותון: זו מדת בינונים. שיראין
ליתב תעניתא לתעניתיה :
נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי
עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר
הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק:
מן המיתה כדכתיב בהו כי מחר
כאילו
ישעיהו נז א
3 והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן
נמות: אתיו אקחה יין ונסבאה שכר
6. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ
אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני
אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב
והיה כזה יום מחר. גדול יותר מאד:
עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ
ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון עד כאן מדת בינונים אבל
הצדיק אבד ואין איש שם על לב.
בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד
במדת רשעים מה כתיב אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר
מפני מה הוא מת. מפני הרעה נאסף
4
וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא
שמות יז יב
הַשָּׁמֶשׁ:
מה כתיב בתריה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף
הצדיק מפני שלא יצטער הוא ברעה
5
7. כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק
ואחר שהיא גזרה מלפניו כי מפני
הצדיק אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו
ב)
וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה:
הרעה נאסף הצדיק. ל"א מפני רעות
חבקוק ב יא
עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה
6
8. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ
של אלו הוא נאסף שאין הקב"ה רוצה
(ב) רש"י
וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה
לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
שיבקש עליהם רחמים: כפיס. חצי
כמו
תהלים צא יא
הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו
(ג) ד"ה
9. אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל
לבינה ורגילין לתתה בין שתי נדבכי
כ)
שמלוין (ד) ד"ה
עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני
ג)
תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת
העצים: הכי גרסינן אבריו של אדם
דבר
חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ:
ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק
הן מעידין בו שנאמר ואתם עדי
7
(ה) ד"ה
מיכה ז ה
כל אדם (ו) ד"ה
01. אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְיָ וְעַבְדִּי
וכפיס מעץ יעננה דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם
לשון רבים נאם ה': מאי דכתיב אל
אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ
אמונה ואין עול כשם שמשלם כו'
הן מעידין עליו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך רבי חידקא אומר נשמתו של
ד)
8
וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי
כך משלם לרשעים בעולם הזה. כדי
אדם היא מעידה עליו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ויש אומרים
הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל
9
אלא שציער
וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה:
לטורדן מן העולם הבא וכדכתיב
אבריו של אדם מעידים בו שנאמר אתם עדי נאם ה' אל אמונה ואין
עצמו וכו'
01
11
ישעיהו מג י
ומשלם לשונאיו אל פניו
11. הַצּוּר תָּמִים פָּע¢ לוֹ כִּי כָל
אטו
עול אל אמונה כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה
להאבידו: ואין עול. שאין עושה
אי תרי
דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה
שעושין כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין ואין
וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:
(ד) דין בלא דין אמת וצדק: צדיק
דברים לב ד
עול כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין
וישר. מצדיק הדין על הצדיקים לפרוע
21. בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם
כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין צדיק
מהם ועושה טובה וישרות עם הרשעים
לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ:
❖
איוב לז ז
וישר הוא (אמרו בשעת) פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו
לפרוע כל זכותם בעולם הזה כדי
ה)
31. לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע
לטורדן: ביד כל אדם יחתום. כותב
(נפטרין) לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא
ו)
בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק
מוסף רש"י מעשה כל אדם ומחתים יד על כל
(ה)
בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ:
אומר (הין) ואומרים לו חתום וחותם שנאמר ביד כל אדם יחתום ולא עוד
ז)
21
תהלים נא ו
מעשיו: למען תצדק בדברך. שהוא
אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר למען
וכפיס.
41. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד
31
מצדיק עליו בדבריך שאתה מראה
(ב. חגיגה טז.)
לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר
תצדק בדברך אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא סבר כי האי
אתם עדי.
לו (ו): ל) לשמואל קדוש יהיה אגדל פרע
עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל
(שם)
תנא דתניא ח) ר' אלעזר הקפר ברבי אומר מה תלמוד לומר 41 וכפר עליו מאשר
הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ
קאי. ששערו אסור בהנאה אבל הוא
וכפר עליו.
בַּיּוֹם הַהוּא: במדבר ו יא
חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא
עצמו לא נקרא קדוש. ולר' אלעזר חוטא
מאשר חטא על הנפש.
51. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
(ב"ק
דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער
דסאיב כתרגומו מאשר חטא על הנפש
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
צא:) המצער עצמו מכל
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיְיָ
פשט המקרא על שנטמא במת: וכי
עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה ר' אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר
דבר ודבר.
קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר
❖
❖
(שם) באיזה נפש חטא זה. מי הרג שנקרא
במדבר ו ה
51 קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד
רֹאשׁוֹ:
חוטא שאין מצוה לצער עצמו כדאמרינן
נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה ולשמואל הא
צדיקי מ)מי אכלי האי עלמא (והאיך) מי
איקרי קדוש ההוא אגידול פרע קאי ולר' אלעזר הא נקרא חוטא ההוא דסאיב
רבינו גרשום
רבינו חננאל
סני להו במס' הוריות : נקרא
נפשיה ומי אמר רבי
אלעזר הכי והאמר ר' אלעזר לעולם ימוד אדם עצמו
דיתיב בארבא. ליכא משום
והמרעיב עצמו בשני רעבון
קדוש. רישיה דקרא קא דריש בשביל
מעיינא, ואיתא משום מזוני.
ניצל ממיתה משונה שנאמר
כאילו
שמתוך כך מתמרקין עונותיו שמתענה:
ברעב פדך ממות. אסור לאדם
דאזיל מאונא לאונא. דשכיחי
לשמש מטתו בשני רעבון.
מזוני, משום מזוני ליכא,
תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון. חייב אדם לצער עצמו עם הצבור, שבזמן שפורש עצמו מן הצבור שני מלאכי
משום מעיינא איכא. רב פפא. הוי אכיל סגי. חסוכי בנים. ולא כולי עלמא. זו מדה בינונית. שהרי מזכירין יום המיתה, כדכתיב
השמ' המלוין לו מניחין ידיו על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת ישראל. אלא מיבעי ליה לצעורי
כי מחר נמות. ההוא דמדכי בנפשיה. כלומר, שנזיר שמצער עצמו מן הטומאה קרוי קדוש, ולא ליושב בתענית. ההוא. אשר
עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר וידי משה כבדים וגו', וכי לא היה לו כר או כסת לישב
חטא על הנפש, דמסאב נפשיה על המת.
בה, אלא רצה להיצטער בצער ציבור. ושמא יאמר מי מעיד בו, אבני ביתו שנאמר כי אבן מקיר תזעק, ומלאכים השומרים
אותו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו'. כתיב אל אמונה ואין עול. כשם שנפרעין לעולם הבא מן הרשעים אפילו בעבירה קלה, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה, וכשם שמשלמין שכר טוב בעולם הבא לצדיקים, כך משלמין שכר טוב לרשעים אפילו על
מצוה קלה בעולם הזה. בשעת פטירתו של אדם כל מעשיו נפרטין לפניו, אומרים לו עשית במקום פלוני והוא אומר הן, אומרים לו חתום וחותם שנאמר ביד כל אדם יחתום. ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר יפה דנתוני, שנא' למען תצדק בדברך
וגו'. אמר שמואל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר לה כר' אלעזר דאמר הנזיר בשביל שציער עצמו מן היין קראו הכתוב חוטא, שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, המצער עצמו מכל מאכל ומשתה לא כל שכן. ומפני מה כתיב בו קדוש יהיה, משום
דמדכי נפשיה מטומאה. ור' אלעזר פליג עליה ואמר המצטער עצמו לשם שמים, כגון הנזיר וכיוצא בו, [נקרא] קדוש, כדכתיב קדוש יהיה. אם כן מה ת"ל מאשר חטא על הנפש, בנזיר שנטמא הכתוב מדבר, ומפני שנטמא נקרא חוטא.