מאימתי פרק
ראשון תענית
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
רבי יהודה בן בתירה. דאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי
אי סבר לה כר' יהודה. לימא כר"י שיזכיר בשני: ניסוך יתירא בששי
ה א
א) ב)
הוו א"כ לא יהיה הניסוך כי אם ששה ימים: עשר נטיעות.
ג)
כתיב. כלומר ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר
ד)
בששי מתחיל להזכיר ואהני מ"ם יו"ד
מ"ם מים דלא מצינו למימר
פירש"י (ז) נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן
ו ב
ה) ו)
❖
תרוייהו דיין: או הסך הסך או נסך
נסך. מדשני קרא בדיבוריה
דכל נטיעה יונקת
ודווקא
מבית סאה היה צריך להם יכול לחרוש
ז ג
ש"מ תרתי: אי ר"ע תרי יומי הוו.
עד ר"ה של שביעית דהוו שפיר אוקמי
ותו לא דהא אמר (ב) ונסכיה דהיינו
אילנא שרי אבל יותר מבית סאה
אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה
נימא
ח ד
הגהות הב"ח
בששי מרבה ניסוך המים: וסבר לה
אינו חורש אלא כדי צורכן דהואיל
כוותיה קסבר רבי עקיבא כי כתיב
ניסוך
ט ה
(א) גמ'
כר' יהודה דמתניתין. דאמר בלוג
ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי
יתירא בששי הוא דכתיב תניא ר' נתן אומר
תרווייהו
הוה מנסך כל שמנה. לא סבר כוותיה
שפיר ובפחות מיכן למה קיימי
(ב) רש"י
1 בקדש הסך נסך שכר לה' בשני ניסוכין
❖
במה דאמר כל שמונה מנסך אלא
וליעקר קיימי ודוקא נטיעות אמר
מ"ם
הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך
יו"ד מ"ם דמרבה ניסוך
במה דאמר בשמיני מנסך וכיון
דחורשין בשבילן עד ראש השנה אבל
המים היינו בששי
היין אימא תרוייהו דחמרא אם כן $ ליכתוב
דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי
אילנות אסור דאורייתא כל אלול
(ג) ד"ה
תורה אור השלם
קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך
ומדרבנן פסח ועצרת תקון בשדה
יהודה [ב"ב] דאמר בשני מתחילין
1. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין
לניסוך המים כל שבעה: (ג) דמפיק
שמעת מינה חד דמיא וחד דחמרא אלא הא
הלבן עד פסח מותר אבל מפסח
לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ
ראשון ומעייל שמיני. משיב בעל
ולהלן אסור ושדה אילן עד עצרת
דתנן ניסוך המים כל ז' מני אי ר' יהושע נימא
א) א
נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיְיָ: במדבר כח ז
2. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
מותר מכאן ואילך אסור:
הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה
חד יומא אי ר"ע תרי יומי אי ר' יהודה ב"ב
ערבה. שמקיפין את המזבח
(ד) ד"ה
מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי
דבשמיני מנסך: מאי שנא. דקאמר
שיתא יומי לעולם ר' יהודה ב"ב היא וס"ל
הוא
יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא
וניסוך המים הלכה למשה
עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה
כר' יהודה דמתני' דתנן רבי יהודה אומר
מסיני כולהו: ויאמר אליהו
ב)
וה"ה דכר"א
בשני הוא דרמיזי דמונסכיהם מרבה
הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי
בלוג היה מנסך כל שמונה ומפיק ראשון
נמי
אִם לְפִי דְבָרִי:
התשבי מתושבי גלעד. לכך נקרא
ניסוך המים שמיני נמי מי מצי אמר
ליה
מלכים א יז א
ומעייל שמיני ומאי שנא ראשון דלא דכי
דמנסך הא שביעי אמר רחמנא
מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל
3. וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר יְיָ
דליכא למימר
רמיזי מים בשני הוא דרמיזי שמיני נמי כי
דמ"ם יו"ד מ"ם מים כתיב בשביעי
אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש
הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה
הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה
דסיום קראי דניסוך המים בשביעי
בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם
רמיזי מים בשביעי הוא דרמיזי אלא רבי
פירכי הלכך
אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל
כתיב כמשפטם ולא בשמיני: אלא ר'
מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי
יהושע היא וניסוך המים כל שבעה הלכתא
פְּנֵי הָאֲדָמָה:
❖
(ה) ד"ה
מלכים א יח א
יהושע היא. דאמר משעת הנחתו (ד)
כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד
גמירי לה דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר'
ג)
הא אמר (ו) ד"ה
כי אליהו מן התושבים כך שמעתי
[דהיינו בשביעי] מזכיר ואעפ"כ סבר
נחוניא איש בקעת בית חורתן ב עשר נטיעות
דניסוך המים כל שבעה דגמרא
מהר"י טרוט"י משם הר"י בה"ר יצחק
גליון הש"ס
ממלאון:בטל וברוחות לא חייבו
ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני:
ג
ד
דרוח חיוב
גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך
גמ' לכתוב קרא או הסך
(ז) תוס'
רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר
חכמים להזכיר. משיב הרוח ומוריד
המים כל שבעה. ודאי כר"א אתי
עשר
❖
לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג
שפיר אבל כרבי יהודה בן בתירה
הטל כו' לפיכך אין קפידא לומר
המפוזרות
ושרי
האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב
וכר"ע לא מיתוקמא אלא להכי לא
מוריד הטל אפילו בימות החמה אך
(ח) ד"ה
מוקי לה כר' אליעזר דהא לא מיבעי
שלא יאמר מוריד הגשם והכי הלכתא
הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו
יהי נא חרב אל
הגהות הגר"א
הגזה לבדה ועל כל הארץ
אי ר' אליעזר סבירא ליה הכי דודאי
ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם
מזכיר: הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע
[א] רש"י
יהיה טל
לרבי אליעזר אתי שפיר והא דקא
מוריד הגשם ודילג משיב הרוח
❖
דמתניתין הא אמר ביום טוב האחרון של חג
טל יהיה על הגזה
מוקים כר' יהושע רבותא קמשמע לן
ומוריד הטל אין מחזירין:
לבדה ועל כל הארץ חרב
הוא מזכיר אלא ר' יהושע דברייתא האמר
ואילו טל לא מיעצר. ומ"ה נראה
אבל כר"י בן בתירה וכר"ע לא
נמי
משעת הנחתו ותו הא דתניא ר' יהודה אומר
רבינו חננאל
מיתוקמא דרבי יהודה יליף מונאמר
דגבי גדעון
(ט) בא"ד
משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביום
בשני ונסכיהם כו' אלמא דסבר
כשאמר (ח) על הארץ יהיה טל ועל
ואקשינן, אלא הא דתנן ניסוך
❖
טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הי בן
המים שבעה, מני, אי ר'
דניסוך המים לא הוו אלא ו' ימים
הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל
יהודה בן בתירא האמר ניסוך
דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני
כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל
בתירה אילימא רבי יהודה בן בתירה הא
המים מיום שני של חג מתחיל
משום הני פירכא דפריך לעיל לא
הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר
משעה שמזכיר, ולא משכחת
אמר בשני בחג הוא מזכיר אמר רב נחמן
מוסף רש"י
אלא ששה, אי ר' עקיבא תרי
אתי כרבי יהודה ורבי עקיבא יליף
דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב
❖
בר יצחק תהא ברבי יהושע בן בתירה
יומי הוו כו', כל אחד משעה
הובא בעמוד הבא
מנסכיה שנאמר בששי אלמא דסבר
ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל
שאומ' כי מזכיר, מאותה
זמנין דקרי ליה בשמיה וזימנין דקרי ליה
דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי
דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני
שעה מתחיל ימי הניסוך.
בשמיה דאבא והא מקמי דליסמכוהו והא
ואסיקנא, הא דתנן ניסוך
אבל כרבי יהושע מיתוקמא לפיכך
ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ
רבינו גרשום
המים שבעה גמרא היא,
לבתר דליסמכוהו ה תנא בטל וברוחות לא
אין מזכירין אלא ביו"ט האחרון
יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן
אי סבר כר"י. [לימא כר"י]
דאמר משמיה דר' יוחנן,
חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר
דגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך
וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה
שיזכיר בשני. ניסוך יתירה
ערבה ביום השביעי של חג,
(בשני) [בששי] כתיב.
וניסוך המים שבעת ימי החג,
מ"ט א"ר חנינא לפי שאין נעצרין וטל מנלן
המים הוי כל שבעה דגמרא גמיר
(ט) ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי
כלומר, ונסכיה דמרבה תרי
ועשר נטיעות (מעודרות)
לה: עשר נטיעות. המפוזרות בתוך
כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר
דלא מיעצר דכתיב ויאמר אליהו התשבי
ניסוכין כתיב בששי, להכי
[מפוזרות] בבית סאה חורשין
2
אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר
בית סאה חורשין כל בית סאה ערב
אמר בששי מתחיל להזכיר,
כל בית סאה בשבילן, כבר
מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל
ואהני מים דלא מצי למימר
פירשנוה. ואלו כולן גמרא
שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על
שביעית עד ר"ה אע"ג דשאר שדות
אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה
תרווייהו דיין. אי ר' יהושע
בידינו, כי הלכה למשה מסיני
כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב
אין חורשין לפני שביעית ל' יום זה
חדא יומא. ותו לא, דאמר
הם. ותריצנה הכי, א"ר יהודה
טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב לך הראה
3
משעת הנחתו בשביעי מזכיר,
משום ר' יהושע בן בתירא,
חורשין דהואיל אם אין חורשין סביבן
בכל המקום אשר אזכיר את
אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה
וה"ה דמתחיל לנסך. אי ר"ע
[וקודם שנסמך בישיבה היו
מפסידין: וניסוך המים. כל שבעה:
שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר
קורין אותו בן בתירה], העובר
תרי יומי הוו. ותו לא, דהא
ואילו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום
ר' יהודה אומר משום רבי יהושע
על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש
אמר ונסכיה דכתיב בששי
לפני התיבה ביום טוב אחרון
דלא
מרבה ניסוך המים. אי ר'
של חג, האחרון מזכיר. פי'
העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של
אלהים וכדומה לזה ויקרא
המתפלל במוסף הוא מזכיר
יהודה בן בתירה שתא הוי.
חג כו'. כעין אמר מר הוא כלומר אמרינן לעילד) ר' יהודה אומר: הי
אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך
ותו לא, דהא אמר מ'י'ם' מים,
בתחיית המתים מוריד הגשם,
רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתני' (ה) מיו"ט האחרון הוא מזכיר.
וכן בחמשה דברות אחרונות מלא תרצח ואילך לא
דהיינו בשני מרבה ניסוך
[והמתפלל שחרית אינו
מזכיר, וביו"ט הראשון של
המים. וסבר לה כר' יהודה
הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח
דראשון נמי המתפלל תפלת יוצר מזכיר ואילו הכא תני הראשון אינו
דמתניתין. דאמר בלוג היה
פסח] המתפלל שחרית מזכיר
מזכיר: האמר משעת הנחתו. דהיינו בשביעי והכא קתני יו"ט
לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף:
מנסך כל שמונה, ולא אמר
מוריד הגשם ופוסק,
האחרון של חג דהיינו בשמיני: ותו הא דתניא. במכילתא אחריתי
בימות
דסבר כוותיה במה דאמר
והמתפלל במוסף אינו מזכיר
מנסך כל שמונה, אלא במה
כלל. וכך הלכ', דגרסי'
ר' יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה בי"ט אחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר: (אלא) אמר רב נחמן בר יצחק
דאמר בשמיני מנסך, וכיון
בירושלמי א"ר יוחנן הלכה
תהא. תרוייהו הא דבעית הי ר' יהושע והא דבעית הי בן בתירה ר' יהושע בן בתירה היא דהאי דקאמר ר' יהודה לעיל משום ר'
דבשמיני מנסך משכחת לה
כר' יהודה שאמר משום ר'
יהושע והדר קאמר משום בן בתירה תהא תרוייהו ר' יהושע בן בתירה. ולא קשיא זמנין קרו ליה בשמיה דאבוה בן בתירה וזמנין דקרו
לר' יהודה [ב"ב] דאמר בשני
יהודה בן בתירא, ומאי טעמא
מתחיל לנסך ניסוך המים כל
דר' יהודה, [כדי שיצאו]
ליה בשמיה דידיה ר' יהושע: מקמי דליסמכוהו. לא הוה חשוב וקרו ליה בשמיה דאבוה והאי דקרו ליה בשמיה דנפשיה ר' יהושע היינו
שבעה, דאפיק ראשון ועייל
המועדות בטל, מפני שהטל
לבתר דסמכוהו: בטל וברוחות. משיב הרוח ומוריד הטל לא חייבוהו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים: לפי שאינן נעצרין.
שמיני. משיב בעל התלמוד,
סימן יפה לעולם. אם לא
מי מצי אמר ר' יהודה
הזכיר גשמים בתחיית המתים
שאלמלא הן אין העולם מתקיים. והאי דאמרינן בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם לאו משום חיוב אלא חוק גשם הוא מזכיר דטל
(ו)
[א]
דבשמיני מנסך, מ"ש דקאמר
ולא שאלה בברכת השנים
ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך ה) זיקא דבתר מיטרא כמיטרא: ואילו טל לא קאמר. ואתנה טל ומטר אלא מטר בלבד:
מחזירין אותו. היכן הוא חוזר
דבראשון אינו מזכיר דכי
דלא בו ויהיה כמו שא' בראש
רמיזי מיא בשני רמיזי,
דמונסכיהם מרבה ניסוך המים, שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך ביה מיא, שביעי אמר רחמנא, דמים כתיב בשביעי ולא בשמיני.
חדש אם עקר את רגלו חוזר בתחלה ואם לאו חוזר לעבודה, והכא אם עקר את רגליו חוזר בתחלה ואם לאו חוזר לשומע
תפלה. (וכן א"ר יהודה קודם שיסמך בישיבה היו קורין אותו בן בתירה). מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים, מתוך
אלא ר' יהושע היא. דאמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי מזכיר, ואעפ"כ סבר דניסוך המים כל שבעה, דגמרא גמיר לה הלכה
למשה מסיני דניסוך המים כל ז' ודאי כר"א אתי, אלא להכי לא מוקים לה כר' אליעזר דהוא לא בעי אי ר' אליעזר [היא],
צרה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה, מתוך צווחה שנאמר [וישמע] אלהים את נאקתם, מתוך זכות אבות שנאמר ויזכר
דודאי כר"א אתי שפיר. עשר נטיעות. מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל השדה כולה בשבילן ערב שביעית עד ר"ה, אע"ג
אלהים את בריתו [וגו'], מתוך תשובה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל [וגו'], מתוך הקץ שנאמר וידע אלהים. וכך הם
מפורשים בענין בצר לך ומצאוך, וכן בענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור
דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית שלשים יום, זה חורשין, דהואיל דילדות הן אם אין חורשין סביבן מפסידין. וניסוך
המים. כל שבעה. ר"י [אומר] משום ר' יהושע, יו"ט האחרון של חג וכו' הי רבי יהושע אילימא ר' יהושע דמתניתין. דאמר
ויאמר מוריד הגשם. קמא לצלותא כמי שיזכיר שליח ציבור דמי. ומזכירין הצבור ביחיד אע"פ שלא מקמי שליח צבור. תנא
ביו"ט האחרון הוא מזכי', (מיו"ט האחרון מזכיר) דראשון נמי המתפלל יוצר אור מזכיר, ואלו הכא תני הראשון אינו מזכיר.
בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר. שאינן נעצרין כמו המטר, מדכתיב חי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכתיב
האמר משעת הנחתו. דהיינו בשביעי, והכא קתני יו"ט האחרון דהיינו בשמיני. ותו הא דתניא. במכילתא אחריתי, ר' יהודה
לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה, ואלו טל לא אדכר למימרא
[אומר] משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון [אחרון] מזכיר ראשון אינו מזכיר. אלא אמר רב נחמן בר יצחק
תהא, תרווייהו הא דבעית הי ר' יהושע והא דבעית הי בן בתירה, ר' יהושע בן בתירה [היא]. זימנין קרי ליה בשמיה דאבוה.
[ר"ל בן בתירה], וזימנין קרי ליה בשמיה דידיה, ר' יהושע. מקמי דליסמכיה. לא הוי חשוב וקרי ליה משמיה דאבוה. בטל וברוחות לא חייבו. משיב הרוח ומוריד הטל. מ"ט. לא חייבו חכמים להזכיר, דלא מיעצרי, כלומר שמעולם ירד טל ומנשב רוח ולא
צריכי (שאין ברכה מ"ט דלא מיעצר כלומר שלעולם יורד ואין בו) ברכה.