יב:
מאימתי פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נים ולא נים תיר ולא תיר. $ אומר רבי נים ולא נים בתוך
תיר. ער כדמתרגמינן ויקץ ואיתער: אהדורי סברא.
נ א
א)
ב)
אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם:
השינה כשניעור משנתו תיר ולא תיר בתחילת השינה $ אך
ג)
וכי מדכרו ליה מדכר. כזה שמעת מדכר: יחיד שקבל עליו תענית.
לא נראה (ה) בערבי פסחים דקאמר נתנמנמו יאכלו נרדמו
נא ב
לא יאכלו ואמר רב אשי ה"ד נתנמנמו נים ולא נים וכו' והתם מיירי
סתם ואינו יודע איזה תענית קבל עליו אם של יחיד אם של
ד)
ה) ו)
צבור : ואסור בנעילת כו'. שמא
בתחילת השינה בין נים ולא נים בין
(א)
נב ג
ז) ח)
תענית צבור כג' ס) ראשונות או כז'
תיר ולא תיר לכנ"ל כפירוש רש"י
נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא
א)
אחרונות קיבל עליו: קאתו רבנן
דאי הוה אמר נים ולא נים הוה
ט)
ידע אהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר
י)
לתעניתא כו'. בתענית צבור וסברי
אמינא דתיר הוי טפי מנים ואי הוה
אמר רב כהנא אמר רב יחיד שקיבל עליו
נג ד
כ)
לה כשמואל דאמר אין תענית צבור
אמר תיר ולא תיר ה"א דנים הוי טפי
ל) מ)
תענית אסור בנעילת הסנדל חיישינן שמא
נד ה ו
בבבל בפרק מקום שנהגו
מתיר הלכך איצטריך תרווייהו
תענית צבור קיבל עליו היכי ליעבד אמר
נ)
(ב) דאסור בנעילת הסנדל ובכל
וכולהו בתחילת השינה כדמפרש
ס) ע)
רבה בר רב שילא לימא הכי א למחר אהא
הני: איקפד רב ששת דלמא מיכל
התם (ו) ובירושלמי מפורש גבי הך
נה ז
לפניך בתענית יחיד אמרו ליה רבנן לרב
נמי אכלי. ופורשים מדרכי צבור
פ)
ברייתא עד כמה אוכל ושותה עד
צ) ק)
ששת הא קא חזינן רבנן דמסיימי מסנייהו
ולית ליה דשמואל. ואנן האידנא נהגינן
קרות הגבר וה"ה עד שיעלה עמוד
כשמואל: אפנתא. אישקריפי"ט:
השחר ובד"א שהתנה אבל לא התנה
נו ח
ואתו לבי תעניתא איקפד ואמר להו דלמא
ר)
מחלפי. ביומא דתעניתא: לצעורי
וישן אינו יכול לאכול:
מיכל נמי אכול אביי ורבא מעיילי כי מסיימי
❖
אביי ורבא סיימי אפנתא.
נז ט
בעלמא. אי מצי מצער נפשיה ואי
אפנתא מרימר ומר זוטרא מחלפי דימינא (ג)
פירוש במנעל שאין שוליים
לא לא יהא אלא ליומא
(ו)
ע)
י
לשמאלא ודשמאלא לימינא רבנן דבי רב
שול"א בלע"ז: דאי מצי מצער
אחרינא: ואפילו בשבת. יכול
הגהות הב"ח
נח כ
אשי נפקי כי אורחייהו סברי כי הא דאמר
נפשיה עביד אי לא מצי מצער
להתענות כדי שיתבטל צער גופו:
(א) רש"י
שמואל אין תענית צבור בבבל אלא
ב)
נפשיה לא עביד. ומשום הכי קאמר
קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים.
אסור
❖
תשעה באב בלבד אמר רב יהודה אמר
כל יושבי הארץ בית ה' אלהיכם
שמואל דלוה תעניתו ופורע דוקא
ג)
בשלש אחרונות בשבע
וזעקו אל ה': מה עצרת. שבועות
היכי דלא מצי מצער נפשיה אבל
רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה
ב
(ב) ד"ה
ושמיני עצרת: אי מה עצרת. איסור
היכי דמצי מצער נפשיה לא מצי
דליאסר
קמיה דשמואל אמר לי וכי נדר קבל
תורה אור השלם
(ג) ד"ה
מלאכתו מאורתא: דומיא דאסיפת
ללוות תעניתו והכי מסקנא אם אמר
עליה דלא סגי דלא משלם לצעורי
א]
1. הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם
מצי מצער
זקנים ביום. דבלילה כל אחד בביתו
הריני בתענית למחר צריך לצעוריה
נפשיה
נפשיה קביל עליה אי מצי מצער נפשיה אי
אֶקְרָא אֶל יְיָ וְיִתֵּן קֹלוֹת
ואינן נאספין: מסייע ליה לרב הונא.
נפשיה ואינו יכול ללוות ופורע בחנם
וכי אינו
וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם
לא מצי לא מצער נפשיה איכא דאמרי אמר
משלם את נדרו
רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְיָ
הא דפשיטא לך דאסיפת זקנים
ואפילו אכל בשוגג ישלים אותו והר"י
(ד) ד"ה
לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ:
רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע
ביום: דאמר מצפרא כינופיא. ביום
מסופק בדבר אם יכול ללוותו ולפרוע
שמואל א יב יז
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא
(ה) תוס'
היכי דקביל עליה כבר להתענות
תענית צבור מתקבצין ובאין לבית
2. קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה
הכי
אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
הכנסת מן הבקר: מעיינין במילי
לא יהא אלא נדר נדר מי לא מצי בעי
והתענה עד חצי היום או רביע יום
(ו) בא"ד
בֵּית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְזַעֲקוּ אֶל
דמתא. דרישה וחקירה לבדוק
ואפילו לא מצי לצעורי נפשיה אבל
לשלומי ומיזל למחר וליומא אחרינא רב
ד)
יואל א יד
יְיָ:
3. וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ
לא התענה ודאי דיכול ללוות אחר
במעשיהם בעסקי בני העיר אם גזל
יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אסי
(ז) ד"ה לו
בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם
וחמס ביניהן ומפייסין אותן: (ד) היכי
בשבילו או אם טעה ואכל בשוגג
❖
עבדו ליה עגלא תילתא אמרו ליה ליטעום
רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית
עבדי. מאי עבדי בכינופיא דמצפרא
יאכל וישלים יום אחר ואם התענה
מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיְיָ
מר מידי א"ל בתעניתא יתיבנא אמרו ליה
❖
ובכוליה יומא דתעניתא: ריבעא דיומא.
נחמיה ט ג
בשבת כגון תענית חלום דצריך
אֱלֹהֵיהֶם:
ולוזיף מר וליפרע לא סבר מר להא דאמר
גליון הש"ס
לפרוע כדאמר ובלבד דיתיב תעניתא
מחצות ואילך עושין ב' חלקים:
רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע
בפלגא. דהיינו ריבעא דיומא קרו ויחל
לתעניתא אם אירע שיהיה ר"ח
תוס' ד"ה נים וכו' אומר
מוסף רש"י
רבי נים ולא נים בתוך
אמר להו תענית חלום הוא ואמר רבה בר
אותו יום אז ידחה לתעניתו עד יום
משהפ) ומפטירין דרשו את ה' בהמצאוצ):
אהדורי סברא.
השינה.
אחר בשבוע וכן נראה למ"ר שי':
מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב
איפוך
(מגילה יח:) אין
מה
אסיפת זקנים ביום אף צום
בא"ד אך לא נראה בע"פ.
תענית צבור בבבל.
יפה תענית לחלום כאש לנעורת (אמר) רב חסדא ובו ביום ואמר רב
ג
ה)
ד
יוסף ואפילו בשבת מאי תקנתיה ליתיב תעניתא לתעניתא: מתני'
ביום. אבל בלילה לא תימה
❖
ה
ו)
ו
אמאי אוכלים ושותים מבעוד יום כל
ז עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין ג' תעניות אחרות על הצבור ז) אוכלין
הלילה נמי היו יכולין לאכול ולשתות
ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל
(פסחים נד:)
הגהות מהר"ב
מה אסיפת זקנים ביום אף צום
עגלא תילתא.
ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות ח עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין
רנשבורג
ביום אבל בלילה לא ויש לומר דלא
עליהן עוד שבע שהן י"ג תעניות על הצבור הרי אלו יתרות על הראשונות
א] גמ'
יליף צום מאסיפה אלא לענין עשיית
ח)
שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות בשני מטין עם חשיכה ובחמישי
מלאכה דדוקא מלאכה גמרינן
ט)
(שבת יא.) ליתיב תעניתא
מאסיפה דהא לא כתיב בקרא אלא
מותרין מפני כבוד השבת עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן
לתעניתא.
י) ט
(ברכות לא:) בשני מטין עם
אספו זקנים וקדשו צום אבל אכילה
בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני
❖
כ)
חשיכה.
לא כתיב בקרא:
אדם הנזופין למקום י היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן ל) יצא ניסן וירדו
ובחמישי מותרין.
איפוך
(לקמן יד:) עברו
גשמים סימן קללה שנא' הלוא קציר חטים היום וגו': גמ' בשלמא כולהו אית
1
אלו.
לעזי רש"י
ולא
בהו תענוג רחיצה וסיכה ותשמיש המטה אבל מלאכה צער הוא אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא אמר
❖
נענו. (מגילה ה:)
אישקרפי"ט. נעל קלה.
קרא קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית
2
מצפרא כינופיא.
מלאכה אי מה עצרת מאורתא אף תענית נמי מאורתא אמר רבי זירא לדידי מיפרשא לי מיניה דר' ירמיה בר
רבינו גרשום
❖
אבא אמר קרא אספו זקנים דומיא דאסיפת זקנים מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום ואימא מ) מטיהרא
(מגילה ל:)
היכי עביד. כשקיבל עליו
אמר רב שישא בריה דרב אידי מסייע ליה לרב הונא דאמר נ) מצפרא כינופיא כ היכי עבדי אמר אביי מצפרא עד
שיהא למחר מותר בנעילת
פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא מכאן ואילך בעינן רחמי
הסנדל, דאמר למחר הריני
רבינו חננאל
בתענית יחיד. דילמא מיכל
שנא' 3 ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם
נמי אכיל. כלומר כי היכי
אמר רב יחיד שקבל עליו
איפוך
דסיימי סנדל ה"נ יכולין
תענית [וכו'] אמר רבה בר רב
לאכול. סיימי אפנתא.
שילא לימא הכי מחר אהא
בתענית יחיד. דאי לא, חיישינן שמא תענית צבור קיבל עליה ואסור בנעילת הסנדל כו'. ואסיקנא [ד]רבנן דבי רב אשי, באילו שנועלין עליונו של סנדל העור שעל הרגל, אבל העץ שתחת הרגל לא היו מניחין. סברי לה כשמואל דאמר אין תענית צבור
התעניות השנויות במשנתינו, הוו (מאיימי) [מסיימי] מסאנייהו כי אורחייהו ואתו לבי תענית, סברי לה כשמואל דאמר אין בבבל. לפיכך אין אסורין בנעילת הסנדל. שהן י"ג. ו' ראשונים ז' אחרונים. בשלמא [כולהו]. רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל
ותשמיש המטה. מה אסיפת זקנים ביום. כנופיא מצפרא ולא מאורתא.
תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד, וכך הלכה. אמר רב יהודה אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע. פיר' היכא דאיכא צערא
או אונס וכיוצא בו לווה תעניתו ופורע, דאמרי' לא יהא אלא נדר, מי לא פרע למחר וליום אחרא, כך (מ)[ב]תענית. ושמעינן
הא סברא מדברי שמואל דאמר צערא קיבל עליה אי מצי מצער נפשיה כו', מכלל דרב במצטער הוא דאמר. יפה תענית לחלום כאש בנעורת. ובו ביום אפילו בשבת, וכן הלכתא. ויתיב תעניתא לתעניתא, ומפורש בשבת בפרק א'. [מתני'] עברו אלו ולא
נענו בית דין גוזרין שלש תעניות וכו'. ואקשינן, בשלמא רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל וכיוצא בהן משום (תענית) [תענוג], אלא מלאכה אמאי, צערא הוא. ומשנינן, אמר קרא קדשו צום קראו עצרה, פי' קראו עצרה לקידוש (היום) [הצום], מה עצרת אסור
במלאכה אף צום אסור במלאכה. ומאימתי איסורו משעת אסיפת זקנים, ואימתי אסיפת זקנים ביום, שנאמר תקעו שופר בציון [ו]הריעו בהר קדשי ירגזו כל יושבי [ה]ארץ כי בא יום ה'. אמר רב כהנא כינופיא מצפרא. היכי עבדינן, אמר אביי מצפרא עד
פלגיה יומא מעיינינן [וכו']. ולפניא ריבעא דיומא קרינן בסיפרא ובאפטרתא, ורבעא בתרא מצלינן ומתודינן.