מאימתי פרק
ראשון תענית
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איפוך
אנא. פי' דנימא פלגא קמייתא דיומא מצלו ובעו רחמי
איפוך אנא. דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך
נט א
א)
ב)
פלגא מעייני: על מעל הגולה. ואני יושב משומם עד מנחת הערב
ואידך פלגא מעייני במילי דמתא ומשני לא ס"ד:
ג) ד)
אמר
רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב (ו) אסור
ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על
ה)
אפילו בצונן ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכו'.ירושלמי
ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי: ובמנחת הערב קמתי. אלמא
ס ב
ו) ז)
ח)
יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי
באידך פלגא בעו רחמי עד פניא
בתשעה באב וביוה"כ מרחיץ ידיו
מכלל דפלגא קמא מעייני במילי
איפוך אנא לא סלקא דעתך דכתיב ואלי
1
ומקנח במפה ומעבירה על גבי עיניו
דמתא: בנחמיה בן חכליה כתיב
סא ג
ט)
יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל
רבי יונה תרי סמרטוטי ויהיב תותי
בעזרא ואלי יאספו. לי היו מתאספין
❖
הגולה וגו' וכתיב ובמנחת הערב קמתי
2
כרעיה פי' היה מניח סמרטוט תחת
ובאין טובים שבהן להגיד לפני על
מתעניתי ואפרשה כפי אל ה' אמר רפרם בר
סב ד
הכר כדי ללחלחו ומעבירו על גבי
מעל וחטא הגולה להפרישם: משומם
עיניו: וכל שהוא משום תענוג
פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל
אישתורדי"ן בלע"ז. על מעלם שמתוודין
הגהות הב"ח
כגון א תשעה באב ב ואבל אסור בין בחמין
וכו'. ועכשיו שאין תענית צבור
עד מנחת הערב מחצות ואילך שהצל
(א) גמ'
בין בצונן כל שהוא משום תענוג כגון תענית
נוטה כדאמרינן במס' יומא
בבבל אלא תשעה באב מותרין אפילו
ג
ה
צבור בחמין אסור בצונן מותר אמר רב אידי
בחמין אפילו י"ז בתמוז וצום גדליה
צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי:
סג ו ז ח
קמתי מתעניתי. לא שמתענה עד
כך פסק ראבי"ה ור' יואל אביו אסר
בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את
לרחוץ בחמין:
המנחה ואח"כ אוכל אלא כלומר מצער
המרחצאות א"ל אביי ואי בצונן אסור סוכרין
ונועלין המרחצאות. פי' שהן
נפשיה. ובקרעי ואם שאני קורע בגדי
סד ט
את הנהרות מבעי ליה למיתני אמר רב
אטו
סוכרין
ומעילי הייתי מתפלל כדי שאתרצה: כל
חמין:
(ב) שם
שישא בריה דרב אידי אבא הכי קשיא ליה
נהרות כו'. כלומר אי הוה אסור
שהוא משום אבל. כל תענית שאסרו
מכדי תנן אסור ברחיצה נועלין את המרחצאות
חכמים רחיצה משום אבל כגון ט'
בצונן מי איכא למיתני סוכרים נהרות
(ג) רש"י
י
למה לי אלא לאו ש"מ בחמין אסור בצונן
באב שהוא משום אבילות חורבן וכל
פשיטא דלא מצי למסכר כלומר כמו
(ד) ד"ה
סה כ
ברחיצה
מותר לימא מסייע ליה כל חייבי טבילות
שכן אבל ממש שמתו לפניו דאית ליה
כן לא תידוק מהא דקתני ונועלין
א) ד
המרחצאות: טבילה בחמין מי
(ה) ד"ה
צערא טובא אסור בין בחמין וכו':
טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ במאי
איכא. הא שאובים נינהו מדלא קאמר
סו ל
משום תענוג. שמצטערין ואוסרין
ומלאכה
אילימא בחמין ב) ה טבילה בחמין מי איכא
(ו) תוס'
עצמן בתענוג: ה"ג אמר רב אידי בר
משכחת לה טבילה (בחמין) דכשירה
שאובין נינהו אלא לאו בצונן וחייבי טבילות
סז מ
[א]
אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את
בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה
אין איניש אחרינא לא אמר רב חנא בר קטינא
סח נ
המרחצאות וא"ל אביי ואי בצונן אסור
אלא שאמר בחמי טבריא יש להוכיח
(ז) ד"ה
❖
לא נצרכה אלא לחמי טבריא אי הכי אימא
דקאי
סוכרין את הנהרות מיבעי ליה למיתני.
דכולו שאוב אפילו ע"י המשכה לא
דבצונן
סיפא א"ר חנינא סגן הכהנים כדי הוא בית
בתמיה. אף אנן נמי תנינא במתנית'
מהניא טבילה והא דאמר דהמשכה
(ח) בא"ד
אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה
דקתני גבי תענית צבור ונועלין את
כולה כשירה ר"ל לענין שאינה פוסלת
קאי
ז)
תורה אור השלם
❖
ומלאכה
ואי אמרת בצונן מותר ירחץ בצונן אמר רב
את המקוה כשאר מים שאובים אבל
המרחצאות דהיינו חמין אבל צונן מותר
1. וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד
טבילה ודאי אינו עולה בהם:
א"ל אביי כלומר ואי הוה סבירא ליה
פפא באתרא דלא שכיח צונן תא שמע
בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל
וכן אתה מוצא במנודה ואבל מאי
לתנא דידן דבצונן אסור היכי הוה בעי
מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב
גליון הש"ס
כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא
ג) ו
מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת
לאו אכולהו. פי' (ז) אהא
למיתני סוכרין את הנהרות היכי מצי
תוס' ד"ה וכן. מותר
ביום אבל בלילה מותר וכשאמרו אסור
עזרא ט ד
ד) ז
הָעָרֶב:
למיסכרינהו: אבא. רב אידי הכי
דקאמרינן ובצונן מותר דאבל נמי
2. וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי
בצונן וקשי' לר"ח.
בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל
$ מותר בצונן וקשיא לרב חסדא דאמר
קא קשיא ליה במתניתין דקאמר שמע
מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי
בדרך מותר הא כיצד יוצא לדרך נועל נכנס
וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל
אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומשני
מינה דלא אסר אלא חמין מכדי
בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל יְיָ
לעיר חולץ וכשאמרו אסור ברחיצה לא
❖
ה) ח
אשארא כלומר אשאר דינין אנעילה
קתני מתני' אסורין ברחיצה וסתם
(ח)
עזרא ט ה
אֱלֹהָי:
אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר
רחיצה בין חמין בין צונן למה לי תו
וסיכה אבל לא קאי אהא דבצונן:
❖
הכביד שערו מיקל בתער.
למיהדר ומיתנא ונועלין אלא למימרא
וכן אתה מוצא במנודה ובאבל מאי לאו
מוסף רש"י
דדוקא חמין וכו': לימא מסייע ליה.
פי' דרך חתיכה אבל
אכולהו ובמאי עסקינן אילימא בחמין
בין בתשעה באב בין
לרב חסדא דאמר כל שהוא משום
לא כדרכו דרך גילוח מדקאמר
הגהות הגר"א
פניו ידיו ורגליו מי שרו והאמר רב ששת
ביוה"כ.
אבל אסור אפילו בצונן: כל חייבי
מיקל ולא קאמר מגלח:
[א] גמ'
(ביצה יח:)
ט אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו
טבילות. נדה ויולדת טובלים כדרכן:
כשאמרו
אסור
❖
בצונן לא לעולם בחמין ודקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ובאבל אשארא
במלאכה.
טבילה בחמין מי איכא. חמי האור
(מו"ק טו:)
קאי תא שמע דאמר ר' אבא הכהן משום ר' יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של
הא שאובין נינהו: אלא לאו בצונן.
וכשאמרו אסור בנעילת
ר' יוסי בן רבי חנינא ורחץ בצונן כל שבעה התם כשתכפוהו אבליו הוה דתניא
הסנדל כו' אסור
וחייבי טבילות אין משום דטבילה
י
לעזי רש"י
ברחיצה.
תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים
בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו:
ו) כ
ל
❖
(שם)
אישתורדי"ן
ה"ג כולי עלמא לא. (ג) בחמין ולא
אמר רב חסדא בתער אבל לא במספרים במים ולא בנתר ולא בחול אמר
[אישטורדי"ץ]. המום.
מ
נ
❖
בצונן: לא נצרכה אלא לחמי טבריא.
קרי"א [קרייד"א]. גיר.
רבא אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה מידי דהוה אבשרא וחמרא מיתיבי
רבינו חננאל
והלכך חייבי טבילות אין כולי עלמא
לא אבל בצונן שרו: כדי. ראוי הוא בית אלהינו כו': ואם איתא. כדמוקמת לה דבצונן שרי מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא
[ו]תפלת התענית בשחרית
רבינו גרשום
לא יכלינן למימר, דכתיב
מאיבוד טבילה נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי והיינו דאמר לאבד: אמר רב
ואלי יאספו כל חרד בדברי
איפוך אנא. דמצפרא מצלי
פפא. לעולם בחמי טבריא והיינו דקאמרי' חייבי טבילות אין כולי עלמא לא ובצונן כ"ע שרי ומאי לאבד דקאמר ר' חנינא כגון באתרא דלא
אלקי ישראל על מעל
ולאורתא קרו ומפטרו.
שכיח צונן: כשאמרו אסור (ד) [במלאכה]. גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר. מהכא ח) משמע דבלילי תשעה באב מותר
הגולה ואני יושב משומם
במנחת הערב [וכו']
עד למנחת הערב, ובמנחת
ואכרעה על ברכי. אלמא
במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמין הדבר: יצא לדרך. חוץ לעיר: וכן אתה מוצא במנודה ואבל: הכי גרסינן במאי
הערב קמתי מתעניתי
דרביעית בתרא הוו מצלי.
אילימא בחמין מי שרי והאמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן מאי לאו אכולהו כו'. הא דקתני וכן אתה מוצא במנודה
ובקרעי בגדי ומעילי
אף אנן נמי תנינא. דבתענית
ואבל אכל הני קאי ואפילו ארחיצה ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו ואפילו בצונן ותיובתא לרפרם בר פפא: לא אשארא
ואכרעה על ברכי ואפרשה
צבור אינו אסור אלא
כפי אל ה' אלקי, ש"מ
בחמין, דקתני נועלין את
קאי. אנעילה (ה) וסיכה ולעולם הך רחיצה בחמין היא אבל בצונן שרי לרחוץ כל גופו. והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי
דתפלת התענית באחרית
המרחצאות. אבל היכי
ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל אילימא בחמין מי שרי: ורחץ בצונן בתוך שבעה גרסינן. אלמא בצונן שרי: שתכפוהו אבליו. בזה אחר זה
היום הוא ברביעית
איבעי ליה למיתני, מי מצי
כדקתני שמתו בניו שניהם ולפיכך התירו לו כדאשכחן גבי שיער: מיקל בתער. דשקיל פורתא מינייהו: ובתער. דרך שינוי: נתר.
האחרון. אמר רב חסדא כל
למיתני סוכרין את הנהרות.
שהוא משום אבל כגון
א"ר שישא בר אבא רב אידי
קרקע הוא או אבן כעין שקורין קרי"א בלע"ז: בנתר וחול. דרך לכבס שיתלבן: מידי דהוה אבשרא וחמרא. דתענוג הן כצונן:
תשעה באב ואבל אסור
בר אבין הכי קשיא ליה
אין ברחיצה בין בחמין בין
מכדי קתני אסורין ברחיצה.
בצונן, אבל כל שהוא משום תענוג כגון תענית ציבור בחמין אסור ובצונן מותר. ודייק רב אידי ממתני', מאחר דקתני אסורין
דרחיצה משמע בחמין, למה לי למתני נועלין את המרחצאות. דמשמע נמי חמין,לאו למימר דבחמין אסור ובצונן מותר, והיינו
ברחיצה למה לי למיתנא תוב ונועלין את המרחצאות, אלא רחיצה דאסרנא רחיצה במרחץ בחמין הוא דאסור אבל בצונן
דקאמר אף אנן נמי תנינא כרב חסדא, דבתענית צבור בצונן מותר. נימא מסייע ליה. לאביי, דשמעינן ליה דאמר תענית צבור
שרי. ואתינן לסיועיה לרב חסדא מיהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכיפורים, ואמרי'
אסור בין בחמין בין בצונן. לכולי עלמא לא. הרי לך תשעה באב שהוא תענית צבור, ודייקינן דאפילו בצונן אסור. אמר רב
[בחמין] ליכא לאוקומה דשאובין נינהו, אלא בצונן, ואי אמרינן לכולי עלמא רחיצה בט' באב בצונן שרי, איצטריך לאשמועינן
חנא. מהכא לא תסייעי' לאביי, דלא נצרכא הא דקתני טובלין כדרכן אלא לחמי טבריא, דמצי למיטבל בהו, והכי קאמר, טובלין
טבילה בצונן שהיא מצוה בזמנה דשרי, אלא ש"מ רחיצה אפי' בצונן אסור, ובטבילה דמצוה שרי, ולכולי עלמא אסור.
כדרכן בחמין אבל כ"ע לא, אבל בצונן אפי' לכ"ע שרי. כדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת. שלא יהיה טובל עליו
ואדחי', לעולם בצונן לכולי עלמא שרי, והא ברייתא בחמין היא, ואם תאמר מים שאובין הן, כגון חמי טבריא דמים חמין
בת"ב כלל. א"א בשלמא דת"ק אמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בצונן בת"ב אבל כ"ע לא, היינו דקא פליג רב חנינא עליה
נינהו. ואקשינן, אי הכי סיפא דקתני ר' חנניא [סגן] הכהנים אומר (מים חמין) כדי הוא בית אלקינו (לעבור) [לאבד] עליו
דת"ק דחייבי טבילות אין טובלין בצונן, דכדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת, אלא אי אמרת בצונן שרי לת"ק, והכי
טבילה אחת בשנה, לטבול בצונן דשרי וליכא עבירה. ודחי באתרא דליכא צונן, ורחיצה בחמין אסור משום כבוד בית אלקינו
קתני חייבי טבילות טובלין כדרכן בחמין אבל כ"ע לא, אבל בצונן מותר לכ"ע, וקפליג רב חנינא עליה דת"ק דלא מצי למיטבל
שחרב, כדי הוא בית אלקינו לאבד מצות טבילה (אחת) בזמנה פעם אחת. ת"ש כשאמרו בתענית אסור ברחיצה לא אמרו
בחמין, א"כ ליכא איבוד טבילה, דהא טביל בצונן אע"פ שאינו טובל בחמין, דהא שרי בצונן לכ"ע, אלא לאו לעולם אמר ת"ק
[אלא] כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר. וכשאמרו אסור
בצונן טובלין אבל כ"ע לא, ומסייעא לאביי. א"ר פפא. לעולם אמר ת"ק טובלין כדרכן בחמין אבל לכ"ע אסור, וצונן שרי
בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר, הא כיצד יצא לדרך נועל, הגיע לעיר חולץ הסנדל מרגלו ומהלך יחף.
לכ"ע, ודאמר א"כ טבילה בצונן איכא וליכא איבוד טבילה, ר' חנינא הוה קאי בדוכתא דלא שכיחא צונן, ולעולם מהכא לא
וכן אתה אומר במנודה ובאבל. ודחינן לא, כי קא קתני וכן באבל בנעילת סנדל ואמלאכה אבל רחיצה לא, ולעולם בחמין.
תסייעיה לאביי. כל [ש]אמרו אסור ברחיצה כו'. באלו תעניות. מאי לאו. הא דקתני וכן אתה מוצא באבל, אכולהו, אהאי נמי
דקתני בסיפא דמילתא (בהאי מסכתא באידך פירקא), כשאמרו אסור ברחיצה וכו', ורחיצה לא משמע אלא בחמין, וקשיא
למאן דאמר כל שהוא משום אבל אסור בין בחמין ובין בצונן. לא אשארא. לבד מרחיצה קאמר וכן אתה מוצא באבל, אבל ברחיצה מוחלקין, דאילו בתענית קתני ברחיצה דמשמע בחמין אבל לא בצונן, ואילו באבל אסור בין בחמין בין בצונן.