יג:
מאימתי פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
סט א הבוגרת רשאה לנוול עצמה. אומר ר"י דהא רשאה לאו דוקא
אין הבוגרת. שהביאה שתי שערות רשאה לנוול את עצמה אלא
א)
אלא ה"ק אין הבוגרת חייבת הא נערה חייבת:
מתקשטת כדי שיקפצו עליה הא נערה שאינה ראויה להינשא עדיין
(ג)
ב)
אלא
(ז) בצונן. וקאמר נערה רשאה כלומר דאסורה ואת אמרת
עד שתבגר רשאה דבת חיוב אבילות היא וקטנה אינה חייבת ולא כלום:
ג)
בימי אבל אביה. אפילו אירע אבילות לאביה שמת בנו. אי נמי שמת
דבצונן מותר וקשה לרבא דאמר דבצונן מותר ומשני כי קתני
ע ב
ד)
אכיחול ואפירכוס: אלא אמר רב
ה)
אביה ממש אע"פ שהיא בת חיוב
עא ג
ו)
יצחק בשומע תפלה. והכי פסק
אבילות אינה רשאה לנוול: אלא לאו
אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל
ז)
בצונן. ואפ"ה נערה אינה רוחצת בצונן
בשמעתא דתפלת תענית בשומע
עב ד
אביה הא נערה רשאה מאי לאו ברחיצה
ח)
אלמא דאבל אף בצונן אסור: אכיחול
תפלה ואין יחיד קובע ברכה לעצמו
ובמאי אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה
ואפירכוס. ולא קא מיירי ברחיצה כלל.
לכך צריך כשאומר עננו בש"ת
והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו
עג ה
פירכוס בשיער כבוס בבגדים רחיצה
(דצריך) לאומרו קודם שאומר הברכה
בחמין אלא לאו בצונן לא אכיחול ופירכוס
בגוף: זאת אומרת. $ מדמוקמינן לה
כשמגיע לעננו קודם שיתחיל לומר כי
❖
ט)
לימא מסייע ליה דא"ר אבא הכהן משום
בכיחול ופירכוס הוא הדין לתכבוסת:
אתה ש"ת עמך ישראל ברחמים יאמר
עד ו
❖
רבי יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של ר' יוסי
תפלת תענית. עננו: בין גואל לרופא.
עננו ולא יחתום אלא יאמר כי אתה ה'
ברכה בפני עצמה: וכי יחיד. חשוב כל
בר חנינא ורחץ בצונן כל שבעה אמרי התם
עונה בעת צרה ומושיע ואח"כ כי
הגהות הב"ח
אתה ש"ת עמך ישראל ברחמים בא"י
כך שיהו מתקנין לו ברכה בפ"ע להוסיף
בשתכפוהו אבליו זה אחר זה דתניא תכפוהו
(א) גמ'
גליון הש"ס
בקמייתא
בתפלתו: בשומע תפלה. שכוללה בתוך
שומע תפלה אבל שליח צבור אומר
אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער
רש"י ד"ה זאת אומרת.
(ב) שם
גואל ישראל וקובע ברכה וחותם:
הברכה וחותם בשומע תפלה דאותה
ומכבס כסותו במים אמר רב חסדא בתער
מדמוקמינן לה בכיחול כו'.
תנא
ושייר. פי' תנא עשיית
ברכה וחתימתה משמע בין אתענית
אבל לא במספרים במים ולא בנתר ולא בחול
בין אכל מילי: אין בין יחיד לצבור.
מלאכה ושייר כ"ד ברכות
ולא באהל איכא דאמרי אמר רבא אבל אסור
גבי תענית: שזה. יחיד מתפלל ביום
פי' כ"ד ברכות שבתעניתא היו
בצונן כל שבעה מאי שנא מבשר ויין התם
תעניתו שמונה עשרה וכולל תפלת
מוסיפין ו' ברכות כדמפרש לקמן
ברפ"ב ): מאי שייר דהאי
לפכוחי פחדיה הוא דעביד לימא מסייע ליה
תענית בשומע תפלה: תשע עשרה.
א)
שייר כו'. פי' דמשום חדא מילתא
דקבע ליה בין גואל לרופא. סתם תפלה
אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה הא נערה
קרי שמונה עשרה דברכת ולמלשינים
לא הוי (ח) לתנא לשייר וא"ת הכא
רשאה במאי אילימא בחמין אין הבוגרת
❖
ביבנה תקנוה כדאמרינן בברכות
קאמר דלא תנא ושייר דהא אין בין
רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט
: כ"ד הויין. (ד) בפירקין
קאמר דמשמע דאין בין זה לזה אלא
אצבעו בחמין אלא לאו בצונן לא אכיחול
דלקמן
אלו בלבד וקשה דהא במגילה
דכ"ד ברכות הוו
מוסף רש"י
ופירכוס אמר רב חסדא זאת אומרת אבל
א
קתני אין בין נדרים לנדבות
ביומא דתעניתא והכא קתני י"ט ותו
אדבריה.
אסור בתכבוסת כל שבעה ב והלכתא אבל
לא: וצבור. יחיד שקיבל עליו תענית
אלא שהנדרים חייב באחריותן ונדבות
❖
(ביצה כט.)
אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל
אינו חייב באחריותן ואנו יודעין דיש
צבור. אלמא יחיד קובע ברכה לעצמו
כשקיבל תענית צבור: בקמייתא.
שבעה אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן
(ט) חילוק אחר דנדרים אינן באים
(ג) רש"י
רבינו חננאל
אלא מן החולין דכל דבר שבחובה
בג' תעניות ראשונות (ה) דליכא כ"ד
מותר אבל לסוך אפילו כל שהוא אסור ואם
ג
אינו בא אלא מן החולין ונדבות
כדאמרינן בפרק סדר תעניות כיצד
אמר רבא אבל אסור כל שבעה
לעבר את הזוהמא מותר צלותא דתעניתא
(ד) ד"ה
אפילו בצונן ומאי שנא מבשר
בגמ' : דאלו מותרין בעשיית
באות מן המעשר כדאמר
היכי מדכרינן אדבריה רב יהודה לרב יצחק
כדתנן
ומיין, דשרי ליה. ודחי, בשר
מלאכה וכו'. ראשונות דלא חמירי
וזבחת שלמים ואכלת דכתיב
(ה) ד"ה
ויין שרינן ליה כדי לפכוחי
בריה ודרש יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל
פחדיה, אבל רחיצה דמשום
כולי האי הא לכ"ד ברכות זה וזה
גבי מעשר וי"ל דהתם נמי דזה וזה
(ו)
(ו) ד"ה
של תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא
תענוג היא לא התירו. לימא
שוין. וקס"ד דאיתנהו לכ"ד באמצעיות
שוה והני מילי גבי שלמים יש חילוק
מסייעא ליה אין הבוגרת
מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה
ב)
מדקמתריץ קמייתא דליכא כ"ד
והא דקתני אין בין מיירי בעולות דאין
בקמייתא
רשאה לנוול עצמה בימי אבל
דבהא
לעצמו אלא אמר רב יצחק בשומע תפלה
בית אביה. אבל הנערה שרי
מכלל דבאמצעיתא איתנהו ולא היא
בין עולות דנדרים לעולות דנדבה
ד
(ז) תוס'
לנוול עצמה ושלא לרחוץ
דליתנהו אלא באחרונות כדקתני התם
אלא שהנדרים חייב באחריותן מה שאין
וכן אמר רב ששת בשומע תפלה מיתיבי אין
לאו
אפילו בצונן, וש"מ אבל אפי'
ומשום דהא מילתא קמייתא מש"ה
כן בנדבה דהא אין בין עולות דנדרים
ואין אומרים
בצונן אסור. ודחי לא,
בין יחיד לצבור אלא שזה מתפלל שמונה
(ח) ד"ה
ליה
הבוגרת התירו לכחול
פריך ליה מכ"ד דליתנהו באמצעיותה):
לעולות דנדבות אלא חילוק זה דהא
עשרה וזה מתפלל תשע עשרה מאי יחיד
ולפרכס. תניא תכפוהו אבליו
תנא ושייר. תנא מילי דאיתנהו בין
כל עולות אינן באין אלא מן החולין :
והא דתני
זה (אסור) [אחר] זה [הכביד]
ומאי צבור אילימא יחיד ממש וצבור ש"צ הני
ותסברא
והא שייר תיבה. פי'
(ט) בא"ד
אמצעיות לראשונות ושייר. אין בין
שערו מיקל בתער ומכבס
תשע עשרה עשרין וארבע הוו אלא לאו ה"ק
ביניהן
כסותו במים. אמר רב חסדא
(י) מפרש לקמן
לאו דוקא הוא כדמוכח לקמן גבי
בתער ולא במספריים. במים
אין בין יחיד דקבל עליו תענית יחיד ליחיד
אידך: ה"ג מאי שייר דהאי שייר אלא
שמוציאין התיבה ברחוב העיר
דכתיב
ולא בנתר. ולא בחול. אמר
שקבל עליו תענית צבור אלא שזה מתפלל
באיסורי קא מיירי בתפלות לא קא
(באמצעיות) באחרונות ותסברא
רב חסדא זאת אומרת אבל
לכל דבריהם זה
אסור בתכבוסת. והילכתא
מיירי. ומאן דגריס שייר תיבה מוציאין
שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה ש"מ
דהא שייר תיבה פי' וליכא למימר
דיש
אסור לרחוץ כל גופו כל
את התיבה כו' שיבוש הוא דאינה
דבאיסורא קמיירי דהא דמתריעין
יחיד קובע ברכה לעצמו לא לעולם אימא
שבעה בין בחמין בין בצונן,
(י) ד"ה
אלא באחרונות כדבסמוך ומיפשט
ונועלין מאי איסור איכא:
אבל פניו ידיו ורגליו בחמין
לך שליח צבור ודקא קשיא לך שליח
כדמפרש
אסור ובצונן מותר. ולסוך
פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות:
לאו
צבור עשרין וארבע מצלי בג' תעניות
אבל
אפי' כל שהוא אסור. ואם
מאי שייר דהאי שייר. דלא אורחא
לא באמצעיות
לעבר הזוהמא מותר, לסוך
ראשונות דליכא עשרים וארבע ולא והא אין בין קתני אין בין ג' ראשונות
❖
ה
והא
שמן טוב. דרש רב יצחק יחיד
דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא
לג' אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית
שקבל עליו תענית מתפלל
אלא לעולם כ"ד בקמייתא ליתנהו
עננו בין גואל לרופא.
מלאכה הא לכ"ד זה וזה שוין תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר ותו והא
ג)
ולהכי לא חשיב להו באין בין
ואקשינן עליה, וכי יחיד קובע
רבינו גרשום
ברכה לעצמו. אלא מתפלל
אין בין קתני אלא תנא באיסורי קא מיירי בתפלות לא מיירי ואי בעית אימא
דבתפלה לא קמיירי: באמצעיות
אין הבוגרת רשאי לנוול
עננו בשומע תפלה בכלל
נמי ליכא כ"ד. אלא באחרונות
באמצעייתא נמי לא מצלי כ"ד ולא והתניא אין בין ג' שניות לשבע
ו
ד)
עצמה. לפי שעומדת על
הברכה, ואינו מתפלל אותה
כדאמרינן התם: שבאלו. האחרונות
פרקה וראויה לינשא. אילימא
ברכה בפני עצמה. ומותבינן
אחרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לכל דבריהן זה וזה
בחמין. אין הבוגרת רשאי
עליה מהא דתניא, מה בין
מתריעים ונועלין כדתנן נמי במתני'ו)
שוין וכי תימא הכא נמי תנא ושייר והא אין בין קתני
ותסברא אין בין דוקא
לנוול עצמה, כלומר דיכולה
יחיד לציבור אלא שזה
הא לכ"ד זה וזה שוין דבתרוייהו איתנהו:
לרחוץ בחמין. אלא לאו
מתפלל [שמונה] עשרה ואלו
והא
בצונן.קאמראיןהבוגרתרשאה
מתפללין י"ט. היכי דמי,
לנוול עצמה, אלא רוחצין בצונן, הא נערה רשאה לנוול עצמה דאפי' בצונן אינה רוחצת, וקשיא לרבא דאמר אבל בצונן
אילימא יחיד המתפלל בינו לבין עצמו עם הציבור, וציבור דקתני שליח ציבור היורד לפני התיבה, האי י"ט ברכות מתפלל
מותר. לא כי קתני. אין הבוגרת רשאי לנוול הא נערה רשאה, אכיחול, אבל בצונן מותר אפי' בנערה. התם. בבשרא וחמרא
בתענית, כ"ד מתפלל, כדתנן עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו' ואומר לפניהם כ"ד ברכות. ושנינן הכי קתני,
ליכא אלא לפכוחי פחדא, אבל ליכא תענוג, לפיכך שרי. הכא בצונן איכא תענוג, לפיכך אסור. אלא לאו בצונן. קאמר דנערה
אין בין יחיד דקאי בצבור כדאמרן ליחיד המתפלל חוץ לבית הכנסת, אלא שזה היחיד העומד בחוץ מתפלל י"ח ויחיד המתפלל
רשאה לנוול עצמה, [ש"מ] דאבל אסור בין בחמין בין בצונן, והוי סיועא. לא כי קתני. נערה רשאה לנוול בכיחול ופירכוס,
בכנסת מתפלל י"ט ברכות, אל[מ]א יחיד קובע ברכה לעצמו. ושני', לעולם יחיד יחיד דקאי בצבור, וצבור שליח ציבור ממש,
אבל בצונן מותר, ולא הוי סיועא. וכי יחיד קובע ברכה לעצמו. יש מברך העונה בעת צרה. בשומע תפלה. שכולל בשומע
וזה שליח ציבור המתפלל י"ט ברכות בתעניות ראשונות הוא שאין בה כ"ד ברכות, לפיכך זה מתפלל י"ח וזה מתפלל י"ט.
תפלה ואינו מברך ברכה לעצמו. הני. דש"ץ, כ"ד הוויין, כדמפרש לקמן. וקתני שזה מתפלל תשע עשרה. אלמא דקובע ברכה
ואקשינן, והא תעניות אמצעיות דקתני דאסור במלאכה וברחיצה כו' ולא קתני כ"ד. ושנינן, האי תנא באיסורא קמיירי, כלומר
לעצמו, שמברך העונה בעת צרה. [ודקא קשיא לך דהא] הוויין כ"ד ברכות, בדקמייתא. בשלש תעניות ראשונות קא מיירי,
אסור במלאכה וברחיצה כו' הוא דמיירי, בתפלות לא קמיירי. אי בעי תימא כ"ד ברכות באמצעייתא נמי ליכא. ואקשינן, והא
דליכא בהו כ"ד ולא הוי אלא י"ט, ולעולם אין היחיד קובע ברכה לעצמו. אלא שבאלו. אמצעיות, אסורין במלאכה, וראשונות
תניא אין בין שלש אמצעיות לשבע אחרונות אלא שבאילו מתריעין ונועלין את החנויות, הא [לכל דבריהם] זה וזה שוין. לעולם
מותרין במלאכה, הא לעשרים וארבעה זה וזה שוין, כי היכי דבאמצעיות איכא עשרים וארבעה הכא נמי איכא בראשונות כ"ד,
אימא לך באמצעיות נמי אין כ"ד ברכות בהן, ותנא מקצת מה שיש בשבע האחרונות ואינם בשלש אמצעיות ושייר אחרונות
ולא מצית לתרוצי דצבור מתפלל י"ט בש"ץ, דהא איכא כ"ד, אלא ביחיד שקיבל תענית צבור, ותיפשוט דיחיד קובע ברכה
כגון הני כ"ד וכיוצא בהן.
לעצמו. ה"ג, תנא באיסור[י] קא מיירי. כלומר, לעולם בראשונות ליכא כ"ד, והא דלא קתני שבאלו יש כ"ד ובאלו אין כ"ד,
משום דבאיסורי קא מיירי דהוי אסור בעשיית מלאכה, ובתפלה לא מיירי, בברכות, ולעולם הא דקתני דצבור מתפלל י"ט מוקמינן בש"ץ, אבל לא ביחיד, דאין יחיד קובע ברכה לעצמו. ואיב"א. לעולם בראשונות ליכא כ"ד, ולהכי לא קתני שבאלו יש כ"ד
ובאלו אין כ"ד, דבאמצעיות נמי אין כ"ד. ה"ג, תנא ושייר, ולא [גרסינן] נמי. כלומר, שייר כ"ד, דבשבע איכא ובאמצעיות ליכא. והא אין בין קתני. דמשמע דהוי דוקא, כי היכי דאמרינן דאין בין קמא דוקא, אלמא דליכא בינייהו אלא מתריעין ונועלין
אבל לכ"ד שוין, אלמא דבאמצעיות איכא כ"ד.