מאימתי פרק
ראשון תענית
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו
שיורא הוא דהא קתני לה באידך פירקא.והואהדיןדהוה
והא שייר תיבה. דבאחרונות איתא והכא ליתא כדקתני לקמן
עה א
א) ב)
ג) ד)
סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה כו' ומותבינן בגמרא
מצי לתרוצי כדלעיל מילי דבפרהסיא לא קתני:
תני חדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענין
ה) ו)
בהדיא מתיבה דליתא אלא באחרונות ומשני כי קתני נמי מתניתין
❖
עו ב
ו) בקמייתא: מילי דצינעא. מתריעין בבית הכנסת וכ"ד נמי בבית
באחרונות ולא בראשונות ותני אידך לא מתענין לא בראשונות
עז ג
ולא באחרונות נקוט מציעתא
הכנסת: בפרהסיא. תיבה ברחובה
(ב)
הגהות הב"ח
בידך. פירש הקונטרס השלש
של עיר: דיקא נמי. דלכ"ד זה
והא שייר תיבה אי משום תיבה לאו שיורא
וזה שוין דקתני מתניתין מה אלו
תעניות אמצעיות בידך דבאותן
עח ד
(א) גמ'
הוא מילי דצינעא קתני מילי דבפרהסיא
הא צעקה בפה הוא
יתירות על הראשונות כו' ואלו כ"ד
תעניות עוברות ומיניקות מתענות
לא קתני אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני
עט ה
ומדצעקה
לא קא חשיב גבי אחרונות: והא מה
וה"ק מתענות בראשונות פי' בראשונו'
(ב) תוס'
א) מה אלו יתירות על הראשונות אלא שבאלו
פ ו
אלו קתני. דמשמע דווקא: דהא
ר"ל אמצעיות דהם ראשונות לאחרונו'
אמר
מתריעין ונועלין את החנויות אבל בכל
רב אשי
קתני לה באידך פירקין. דמי ששנה
שהיו חמורות אבל לא באחרונות
נקוט השלשה
דבריהן זה וזה שוין וכ"ת הכא נמי ב) תנא
מתניתין דהכא תנא נמי דהתם והאי
דנפישי ולא מצו עבדי להו והא דקתני
❖
(ג) ד"ה
❖
ושייר והא מה אלו קתני ותסברא מה אלו
דלא תנא בהאי סמיך אהתם דקתני
באחרונות ולא בראשונות האי אחרונו'
דהאי
דווקא הוא והא שייר לה תיבה אי
משום
באחרונות מוציאין התיבה מה שאין כן
היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות
רבינו חננאל
באמצעיות: השתא דאתית להכי.
שהם אחרונות מן הראשונות בתחלה
תיבה לאו שיורא הוא משום דקא חשיב
גליון הש"ס
גוזרין שלש תעניות וכן בשניה
דמשום דקתני לה באידך פירקין
אמר רב אשי, הא דדייקת
לה באידך פרקא השתא דאתית
להכי
גמרא אמר רב אשי נקוט
מתנייתא דייק ממתני', דקתני
שלש אבל אין מתענות בראשונות
דאמרת דלא הוי שיור כ"ד נמי
עשרים וארבעה נמי לאו שיורא הוא דקתני
אמצעייתא.
מה אילו יתירות על
❖
שהם קלות והא דקתני לא בראשונות
דאמרת דשוין נינהו איכא למימר דלא
הראשונות, אלא שבאילו
לה באידך פירקא מאי הוי עלה אמר רב
ולא באחרונות כלומר לא בשלש
הוי שוין דהא אפי' שיורא נמי לא
מתריעין ונועלין החנויות הא
שמואל בר ססרטאי וכן אמר רב חייא בר
לכל דבריהם זה וזה שוין.
הראשונות הראשונות ממש ולא
הוי דבהדיא קתני לה באידך פירקין
תנא מקצת ושייר מקצת,
הגהות הגר"א
אשי אמר רב בין גואל לרופא ורב אשי
בשבע האחרונות האחרונות ממש
דבאחרונות איתנהו באמצעיות לא
ומאי שייר דהאי שייר, [שייר]
[א] גמ'
אמר משמיה דרבי ינאי בריה דרבי ישמעאל
תיבה, דלא קתני ומוציאין
אלא דווקא באמצעיות:
ואיכא לתרוצי כתירוצא קמא בקמייתא
ורב יהודה בריה דרב שמואל
התיבה אלא אמרינן תנא
דליכא כ"ד: מאי הוי עלה. היכן
בשומע תפילה והלכתא בשומע תפלה:
ושייר, כשם ששייר התיבה
❖
בר שילת משמיה דרב אמר
אומרה יחיד: נקוט מציעיתא בידך.
שייר כ"ד ברכות, ולעולם
תני חדא עוברות ומיניקות מתענות בראשונות
[אין] מתפללין באמצעיות
עננו. אומר הר"י (ג) והאי עננו
כלומר תריץ דבשלש אמצעיות היו
ואין מתענות באחרונות ותניא אידך מתענות
כ"ד ברכות. ודחינן, תיבה
מתענין ומתרצת לכולהו הנך מתנייתא
לא ר"ל עננו שבתפלת תענית אלא
לאו שיורא הוא, דקתני
באחרונות ואין מתענות בראשונות ותניא
מוסף רש"י
הא דקתני בראשונות ולא באחרונות
ענינו שאומרים בסליחות וביום
באידך פרקין סדר תעניות
אידך אין מתענות לא בראשונות ולא
כגון חיכוך.
כיצד מוציאין התיבה, הנה
הנך ראשונות לאו ראשונות ממש
הכפורים עננו אבינו עננו אבל
מפרש אכולהי תעניות
באחרונות $ אמר רב אשי א נקוט אמצעייתא
נינהו אלא אמצעיות דאינהו הוו
עננו דתפלה לא קאמר דהא בשלש
(ב"ק פ:) מתריעין.
מוציאין את התיבה. ואמרינן,
בידך דמיתרצון כולהו: מה אלו יתירות
ראשונות לאחרונות אבל בשבע
ראשונות נמי אמר לה:
(לקמן יט.) המטורפת.
השתא דאתית להכי, גם זה
ובהן י"ח תרועות וסימן לדבר
השינויא, שני בהא נמי,
על הראשונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין
אחרונות לא מיתענו דכיון דשבע
❖
(לקמן יט.)
ואימא מדקתני סדר תעניות
יריחו. פירוש שביריחו עשו
נינהו לא מצו עוברות ומיניקות למיקם
את החנויות: במאי מתריעין רב יהודה
כיצד וקא מפרש כ"ד ברכות,
בהו והא דקתני באחרונות ולא
כן שהקיפוה ז' ימים והיו תוקעין
ש"מ אכולהי תעניות קא
אמר בשופרות ורב יהודה בריה דרב
ב
מיירי. וזו שינויא היא ולא
רבינו גרשום
בראשונות הנך אחרונות אמצעיות
בכל יום כמו כן תקנו בתעניות ובכל
שמואל בר שילת משמיה דרב אמר
סמכינן עליה, דהא באידך
נינהו והראשונות ראשונות ממש ואין
תענית מוסיפין שש ברכות ועל כל
הא שייר תיבה. דבאחרונות
פרקין [אמרינן] דאין מוציאין
בעננו קס"ד מאן דאמר בעננו לא אמר
התיבה אלא בשבע אחרונות.
איכא ובאמצעיות ליכא.
מתענין בהן דלא תקיף רוגזא כולי
ברכה תוקעין מריעין ותוקעין א"כ
בשופרות ומאן דאמר בשופרות לא אמר
אי משום תיבה לאו
מאי הוי עלה. ואסיקנא,
האי. וצחות לשון הוא לתנא למיקרי
היינו י"ח תרועות:
שיורא הוא דמילי בצינעא
הלכתא יחיד מתפלל עננו לא
מתריעין
בעננו והתניא אין פוחתין משבע [א] תעניות
לעזרה. פי' שיבואו
לאמצעיות ראשונות לאחרונות ואחרונות
שנא יחיד קאי בצבור ולא
קתני. כגון מתריעין ונועלין,
על הצבור שבהן י"ח התרעות וסימן לדבר
מילי דפרהסיא כגון תיבה
שנא יחיד דקאי בעלמא,
לראשונות: בשופרות. היו עושין
לעזור העיר וכו'
שמוציאין לרחוב לא
וקיימא לן דכל יחיד מזכיר
ההתרעות. ולשון התרעה כמו תרועה
ומתריעין בפה פירוש והאי תרועה
יריחו ויריחו שופרות הוה ותיובתא למאן
עננו בשומע תפלה. תני חדא
קתני, ולעולם איכא תיבה
וסתם תרועה פשוטה לפניה ולאחריה
ר"ל
מתריעין בפה דאין להתיר
באחרונות ולא באמצעיות,
עוברות ומיניקות מתענות
דאמר בעננו אלא בשופרות דכולי עלמא
אבל כ"ד דהוי בצנעא אם
בראשונות ואין מתענות
במסכת ראש השנה ואהכי
תרועה בשופר בשבת:
לא פליגי דקרי לה התרעה כי פליגי בעננו
באחרונות, ותניא אידך
איתא דליכא באמצעיות הוה
מתריעין בשופרות כדכתיב
רבי
קתני שבאילו מתפללין כ"ד
מתענות באחרונות ואין
מר סבר קרי לה התרעה ומר סבר לא קרי
ותקעתם בחצוצרות וגו' תוקעין
ובאילו אין מתפללין כ"ד,
מתענות בראשונות, ותניא
לה התרעה למ"ד בעננו כל שכן בשופרות ולמ"ד בשופרות אבל בעננו לא
אידך אין מתענות לא
אלא ש"מ דבאמצעיות איכא
בשופרות כדי שיכניעו לבם לקול
כ"ד, ולא מצית לתרוצי
באחרונות ולא בראשונות.
והתניא ג) ושאר כל מיני פורענויות המתרגשות כגון ג חיכוך ד חגב ה זבוב וצירעה
השופר ויהיו נרתעים מחטאתם.
אב"א באמצעיות ליכא כ"ד.
אמר רב ששת נקוט
ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין מדצעקה
ואשש ברכות שהיו מוסיפין ביום
ולעולם אמרינן הא דקתני
אמצעייתא בידך, כי מתענין
בהן, דמתרצית אכולהו. פי'
אין בין ג' ראשונות לג'
בפה התרעה בשופרות תנאי היא דתניא על אלו מתריעין בשבת על
התענית היו תוקעין על כל ברכה
ד)
ה) ו
אמצעיות כו' הא לכ"ד שוין,
הא דקתני בראשונות מוקמינן
יבבא אחת שהן י"ח התרעות: רב
עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל ספינה המטורפת בים ר' יוסי אמר לעזרה
דהיכי דבאמצעיות איכא
לה בשלש אמצעיות, דלגבי
יהודה אמר. מתריעין עננו בקול
שבע אחרונות (הני שלש
כ"ד ה"נ איכא בראשונות.
אבל לא לצעקה במאי אילימא בשופרות שופרות בשבת מי שרי אלא לאו
ולא מצית לתרוצי הא
אחרונות) הני שלש אמצעיות
רם. היו צועקים עננו אבינו עננו
בעננו וקרי לה התרעה ש"מ: בשני דר' יהודה נשיאה הוה צערא
דתני שצבור מתפלל י"ט
ראשונות מהני שבע נינהו.
עננו אלהי אברהם עננו עננו אלהי
ואמצעיות דקתני מתענין
[בש"ץ], דהא איכא כ"ד,
גזר
אלא מוקמינן ליה ביחיד
באחרונות, הן שלש
יצחק עננו עננו אלהי יעקב עננו
שקיבל עליו תענית צבור,
אמצעיות, דלגבי שלש
הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות
אבל עננו דתפלת תענית אומר אפי' בראשונות ואפי' יחיד אוקימנא דאומרה בשומע תפלה.
הראשונות
האמצעיות
ותפשוט דיחיד קובע ברכה
ותפלה קרי ליה התרעה דאי בשופרות מריעין מיבעי ליה. ומאן דמפרש עננו של תפלת תענית משתבש דהא קתני בסמוך שהן י"ח
לעצמו. מתניתין נמי דיקא.
האחרונות מיקרו. וברייתא
דבאמצעיות איכא כ"ד. מה
דקתני אין מתענות לא
התרעות וקא פריך מן וסימן לדבר יריחו ואם איתא ליפריך בהדיא י"ח תפלות של שמונה עשרה ברכות מי איכא בשבע תעניות:
בראשונות, [בראשונות]
אילו. אחרונות, יתירות על
אין פוחתין מז' תעניות. באחרונות: שמונה עשרה התרעות. שהן מוסיפין ו' ברכות מי"ח עד כ"ד ולכל אחת שלש תרועות:
הראשונות. דהיינו אמצעיות.
ממש שהן שלש ראשונות,
וסימן לדבר. שלא תטעה אם התרעה הזו תרועה או תפלה: יריחו. דכתיב בה שופרות. לישנא אחרינא סימן לדבר כלומר לכך
שבאלו אחרונות מתריעין
ולא באחרונות, [באחרונות
ממש] שהן [ז'] האחרונות,
ונועלין, אבל לכל דבריהם
מתריעין כדי שיענו כדרך שנענו ביריחו על ידי שופרות דכתיב ויתקעו בשופרות וגו' וכתיב ותפול החומה תחתיה:
זה וזה שוין, אלמא דכי היכי
מכלל [ד]שלש (ראשונות)
אלא בשופרות כולי עלמא וכו'. דהא מתריעין דקתני הכא במתניתין דעבדינן בתעניות בשופרות: כי פליגי בעננו. כי פליגי
דאיכא כ"ד באחרונות איכא
[האמצעיות] מתענות, לדברי
במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורעניות מ"ס עננו נמי התרעה והאי דקתני בעלמא מתריעין בעננו ומאן דאמר בשופרות
נמי באמצעיות. וכי תימא
שלשתן יש לומר דכולהו
מודו באמצעיות דמתענות.
ה"נ תנא ושייר. כלומר, דה"נ
אבל בעננו לא: חגב. ארבה כתרגומו: צירעה. עוקצת את האדם: יתושין. נכנסין בעיניו ובחוטמו: חיכוך. כמו נתחכך
איבעי ליה למיתני שבאילו
ירושלמי. עוברות ומיניקות
בכותל: הא צעקה בפה היא. אלמא דצעקת פה לא קרי ליה התרעה: תנאי היא. האי תנא דשאר מיני פורעניות סבר צעקת
יש כ"ד ובאילו אין כ"ד
מתענות בט' באב ובשלש
פה לאו שמה התרעה ואידך סבר כו': גייס. וצרין עליה: נהר. המתפשט ויוצא לחוץ לשטוף את השדה ואת הבתים:
שניות ולא בשבע אחרונות.
אלא ששיירו, הא מה אילו
מתני'. אין גוזרין תענית
קתני, דמשמע דהוי דוקא,
המטורפת. כמו ביצים טרופות שהולכת ונדה ועתידה להיטבע במים: לעזרה. צועקין לבני אדם שיבואו לעזרם:
בתחלה בחמישי כו' עד ר'
דליכא בינייהו אלא להני
ולא לצעקה. תפלה שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת. אלמא צעקת פה קרי התרעה מפי מורי. ל"א
יוסי אומר כשם שאין
דתני בהדיא, אבל לכ"ד זה
וזה שוין, דכי היכי דאיכא
הראשונות בחמישי כך לא
לעזרה דקאמר תנא קמא מתריעין דמשמע בקול רם ואמר ליה
רבי יוסי לעזרה שיהו מתפללין כל אחד בביתו לעזרה בעלמא:
כ"ד באחרונות איכא נמי
השניות ולא האחרונות.
גזר
מתני'. עברו אלו ולא נענו
באמצעיות. אי משום תיבה
לאו שיורא הוא. אלא כיון דשייר כ"ד, אלמא ש"מ דכי היכא דבאחרונות איכא כ"ד ה"נ איכא כ"ד באמצעיות. השתא דאתית להכי.
בית דין גוזרין עוד כו'. מתריעין דתני במתני' כיצד הוא, רב יהודה אמר התרעה בשופר, משמיה דרב אמרו התרעה בענינו.
דתרצית דקתני באידך פרקין, דכ"ד [נמי] לא הוי שיורא. כלומר, לעולם באחרונות איכא כ"ד ובאמצעיות לא, והא דלא קתני שבאילו
ומותבינן [עלה] דרב, אין פוחתין משבע תעניות על הציבור ובהן שבע התרעות, וסימן לדבר יריחו, והתרעות יריחו בשופר
הוו. ושנינן, בשופר דברי הכל התרעה היא, כי פליגי בענינו, רב יהודה סבר ענינו לאו התרעה, ורב סבר ענינו נמי התרעה
יש כ"ד ובאילו אין כ"ד, משום דקתני לה באידך פירקא דבאחרונות איכא כ"ד ולא באמצעיות. והא דקתני אין בין שלש ראשונות
לשלש אמצעיות וכו', אמר הא לכל דבריהם זה וזה שוין, דכי היכי דבאמצע[י]ות ליכא כ"ד ה"נ בראשונות, ומצינו לאוקמי הא
היא. ותוב מותבינן עליה, ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות על העולם כגון חיכוך חגב זבוב צרעה ויתושים ושילוח נחשים
דקתני שצבור מתפללין י"ט בש"צ בקמייתא דליכא כ"ד ולא ביחיד, דאין יחיד קובע ברכה לעצמו. נקוט אמצעייתא בידך. כלומר,
ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקים, והנה ענינו צעקה היא, ואם תאמר ענינו התרעה היא נמצא ענינו התרעה והיא הצעקה,
היכי קתני צועקין ולא מתריעין. ושנינן תנאי היא, יש תנא שקורא ענינו התרעה, דתנן (בפירקין קרא) על אילו מתריעין בשבת
כולהי אמרו דבאמצעיתא מתענות ולא בראשונות ולא באחרונות, בראשונות לא דאכתי לא תקיף רוגזא, ובאחרונות דקשי עלה
להתענות שבעת ימים. ומתרצו כולהי. הא דקתני מתענות בראשונות ולא באחרונות היינו אמצעיתא שהן ראשונות לאחרונות, ולא
על עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל הספינה המטרפת בים, ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה, והא הכא התרעה בשופר
באחרונות ממש, והאי דקתני מתענות באחרונות היינו אמצע[י]ות שהן אחרונות לראשונות, ולא בראשונות ממש, והאי דקתני
ליכא למימר, דהא שבת היא ושופר בשבת אסור, אלא לאו בענינו, וקתני מתריעין בשבת, ש"מ דקרי לענינו התרעה, ש"מ.
אין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות, היינו ראשונות ממש, היינו אחרונות ממש שהן שלש עשרה, דהאי שלש שהיחידים
מתענין לא חשיב כלום. בעננו. והיינו התרעה דהוו בכינופיא. ובהן י"ג תרועות. כדאמרן בפירקין דלקמן, דבברכה ראשונה אמר להם קודם הברכה תקעו, ולאחר הברכה תקעו ותוקעין ומריעין ותוקעין, וקודם ברכה שניה אומר להם הריעו ומריעין, ולאחר ברכות
אומר להם הריעו ומריעין ותוקעין ומריעין, נמצא בברכה ראשונה מריע אחת ובשניה ג', וכן בכל אלו ז' ברכות בראשונה תרועה אחת ובשניה ג' תרועות, נמצא לז' ברכות י"ג (תקיעות) [תרועות]. וסימן לדבר. דעבדינן תרועה יריחו, הא יריחו בשופרות הוות, ומדנקט
סימן יריחו ש"מ דתרועה בשופר. החיכוך. שחין היה. צעקה בפה. ומדקתני לא הוו מתריעין אלא צועקין, אלמא דצעקה בפה ותרועה בשופר. לעזרה ולא לצעקה. כל אחד מתפלל בפני עצמו, אבל אין עושין כנופיא. ר' יהודה גזר תליסר תעניתא. הני דקתני במתניתין.