יד:
מאימתי פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה נשיאה גזר תליסר תעניות. על שאר פורעניות
גזר תליסר תעניתא. כדאמרינן במתניתין שלש ראשונות
פא א
א)
ב) ג)
ומיהו קאמר ליה רבי אמי דאין מטריחין דהכי נמי
ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביד להו ולא
(ג)
ד)
לגשמים: לגרמיה. לעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה
משמע דהוה אשאר מיני פורעניות מדמייתי עלה הא דקאמר
ה) ו)
רוצה להתענות: לא שנו. דאין גוזרים יותר משלש עשרה: כשאמרו.
רבי יוחנן ל"ש אלא לגשמים אבל לשאר מינים וכו':
פב ב
ז)
שיצאה זמנה של רביעה.
ח)
להתענות שלש ראשונות ושלש
אמצעיות ושבע אחרונות: לא מן
דזמן רביעה דיורה
גזר תלת עשרה תעניות ולא איעני סבר
פג ג
השם הוא זה. שאין זה (א) טעם
הוי במרחשון ויצא מרחשון:
למיגזר טפי אמר ליה ר' אמי הרי אמרו אין
שלח להו כיחידים דמיתו.פירוש
ט)
שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר
❖
מטריחין את הצבור יותר מדאי אמר ר' אבא
פד ד
י)
ובשומע תפלה תאמרו
יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי
בריה דרבי חייא בר אבא רבי אמי א) דעבד
פה ה ו
תפלת (ד) תענית והא דיחיד אומר
מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות
לגרמיה הוא דעבד אלא הכי אמר ר' חייא
ותן טל ומטר בברכת השנים אע"ג
שמקצתן היו בכסליו כדקתני מתניתין.
תורה אור השלם
פו ז
בר אבא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לגשמים
שמתפלל בעצמו הואיל וזמן צבור הוא
ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם
❖
אבל לשאר מיני פורענויות מתענין והולכין
מיני פורעניות דכל שעתא הוי
אבל בני נינוה הוו יחידים אפי' בתקופת
לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל
יהושע ז י
פָּנֶיךָ:
עד שיענו מן השמים תניא נמי הכי כשאמרו
זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן
תמוז צריכין למטרא:
2. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת
הכל
לפי השנים. אם צריכים
ורבי דאמר אין מטריחין סתמא
שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים
דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת
מוסף רש"י
אכולהו קאמר ואנא דאמרי כרבי:
אותה שנה גשמים שהיא
בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה
אבל לשאר מיני פורענויות מתענין והולכין
א
בבנין.
וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל
ובשומע תפלה. אמרינן לשאילת מטר
שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה
עד שיענו לימא תיהוי תיובתיה דר' אמי אמר
בנין של שמחה.
בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת: מלכים ב ו ל
כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה
שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים:
3. וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל
לך רבי אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין יותר
(מגילה ה:) נטיעה.
דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים
אור
פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת
משלש עשרה תעניות על הצבור לפי שאין
נטיעה של שמחה.
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר יד ה
אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא
4. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן
מטריחין את הצבור יותר מדאי דברי רבי רשב"ג אומר לא מן השם
אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא
יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ
הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון
לצבור כהכא דבתקופת תמוז לאו
קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם:
במדבר יד ו
זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה
אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא היכי נעביד כיחידים דמינן או
5. כֹּה אָמַר יְיָ גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל
הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים
כרבים דמינן כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת
קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב
כדאמרינן במסכת ע"ז
גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים
השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה מיתיבי אמר רבי יהודה
ב
יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ
ובברכות אם היה לו חולה
(שם) אלא אם כן נענה
ב) ג אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן אבל בזמן הזה
לְמַעַן יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ
בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת
כיהושע בן נון.
יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶJָ:
❖
הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן אמר ליה מתניתא
ישעיהו מט ז
החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא
(מגילה כב:)
רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג מאי הוי עלה רב נחמן אמר בברכת
בשומע תפלה כך שמעתי: אימתי.
❖
הדרן עלך מאימתי
השנים רב ששת אמר בשומע תפלה והלכתא בשומע תפלה: בשני
הוא סדר תעניות: בזמן שהשנים
הגהות הב"ח
כתיקנן. שהיה קציר בניסן וזריעה
מטין עם חשיכה ובחמישי כל היום מפני כבוד השבת: איבעיא להו
(א) רש"י
רבינו חננאל
במרחשון ואין סדר השנים משתנה:
היכי קתני בב' מטין עם חשיכה ובה' כל היום מפני כבוד השבת או
הטעם (ב) ד"ה
וישראל שרוין על אדמתן. שמנהג
הא דא"ר אמי אין מטריחין
דילמא בשני מטין ובחמישי פותחין כל היום כולו תא שמע דתניא בשני
ד
הלא קציר חטים
על הצבור יותר מדאי,
ארץ ישראל בכך: הכל לפי השנים.
מטין עד הערב ובחמישי פותחין כל היום כולו מפני כבוד השבת היו לו
וגו' ודעו וראו כי רעתכם
ואמרינן לגרמיה הוא דעביד,
אם צריכה אותה שנה למטר כגון
רבה אלמא סימן קללה
כלומר לא היה יכול להתענות
שני פתחים פותח אחד ונועל אחד היה לו אצטבא כנגד פתחו פותח
הוי
ובשביל עצמו [אמר] אין
שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה:
כדרכו ואינו חושש: עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין
מטריחין. דתניא כשאמרו י"ג
לפי המקומות. כגון נינוה דאפי'
(ג) תוס'
תעניות לפי שאין מטריחין
ובנטיעה: תנא בבנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה אי זהו בנין
ג) ה
בתקופת תמוז בעו מטרא. לא גרסינן
פורענות ואהא
על הצבור, לא אמרו אלא
והכי
של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו אי זו היא נטיעה של שמחה זה
לגשמים בלבד, אבל לשאר
לפי הזמן שלא ירדו עדיין גשמים:
(ד) ד"ה
מיני פורעיות מתענין והולכין
ז) בשני מטין עם חשיכה. ולא נועלין
הנוטע אבוורנקי של מלכים: ובשאילת שלום: תנו רבנן חברים אין
ד)
ו
מטר
עד שיענו. ומשני ר' אמי תנאי
ולא פותחין הואיל ולאו ח)לכבוד שבת
דאפילו
היא, דתניא אין גוזרין על
שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששואלין מחזירין להם בשפה רפה ובכובד
❖
הצבור יותר מי"ג תעניות לפי
הוא ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:
ראש והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין כבני אדם הנזופין למקום עד
ה)
שאין מטריחין על הצבור
מטין. שלא יראו בני אדם ויצטערו
יותר מדאי דברי [רבי], רבן
שירחמו עליהם מן השמים ו) אמר ר' אלעזר ז אין אדם חשוב רשאי ליפול על
אלא לעת ערב פותחין מקצתן כדי
שמעון בן גמליאל אומר לא
גליון הש"ס
פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך
מן השם הוא זה, אלא מפני
1
שיהא להם מה לאכול בלילה: או
רש"י ד"ה אבל ומנודה
שיצא זמנה של רביעה. בני
למה זה אתה נופל על פניך ואמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור
דילמא. פותחין כל היום והכי משמע
דכתיב ועל שפם יעטה.
נינוה בעו מר', אנן דאפילו
שק אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב שנאמר ויהי כשמוע המלך את
מתניתין בשני מטין ובה' היה פתוח
בתקופת תמוז בעינן מיטרא,
2
אנה נזכיר ותן טל ומטר,
דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק
כדרכו כל היום לגמרי מפני כבוד
בברכת השנים, או בשומע
השבת: איצטבא. כסא. דהשתא אין
על בשרו וגו' ואמר ר' אלעזר לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה משה
תפלה כיחיד ששואל צרכיו
החנות פתוחה לרשות הרבים ואם
בשומע תפלה. אמר להו
ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה דכתיב ויפל משה
3
בשומע תפלה כיחידים.
הוא פתוח אינו נראה כל כך: פותח
❖
ואהרן על פניהם יהושע וכלב בקריעה דכתיב 4 ויהושע בן נון וכלב בן יפנה
ואותבינן עליה, א"ר יהודה
כדרכו. אפי' בשני : ה"ג תנא
(ב)
אימתי שואלין את הגשמים
קרעו בגדיהם מתקיף לה ר' זירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני אי הוה
בפרקים הללו, בזמן שהשנים
בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה
כתיב יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא
עביד ואמר ר'
כתיקונן וישראל שרוין על
רבינו גרשום
של שמחה. בנין דקתני מתניתין לא
אדמתם, אבל בזמן הזה הכל
אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה מלכים בקימה ושרים
בנין הצריך לו אלא בנין הצריך
רב אמי. דאמר אין מתענין
לפי השנים הכל לפי
יותר מי"ג, לגרמיה עבד
המקומות הכל לפי הזמן,
בהשתחויה מלכים בקימה דכתיב כה אמר ה' גואל
ישראל קדושו
לשמחה דבדבר שמחה ממעטינן:
5
לא הורה כהלכה. לא שנו.
קשיא לרבי. ודחי', רבי תנא
בית חתנות. לעשות חופתו: אבוורנקי
לבזה
שאין מטריחין יותר מדאי,
וחולק על התנאים. מאי הוה
של מלכים. שכך היו נוהגין כשנולד בן למלך היו נוטעין אילן לשמו ויום שממליכין אותו עושין לו
כסא ממנו. לישנא אחרינא אילן גדול
אלא לגשמים, אבל לשאר
עלה. ואסיקנא, רב ששת אמר
פורעניות מתענין והולכין
בשומע תפלה וקיימא לן
המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו ודומה לו בעירובין ההוא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה: של מלכים. דרך
עד שיענו, והאי דר' יהודה
כוותיה, ותוב לגבי איסורא
מלכים נוטעין אותו לצל הוא נוטעו כמו כן לצל היא והיא נטיעה של שמחה: ששאל בשלום. תלמיד חכם מחזיר לו משום איבה ובשפה רפה:
נשיאה שאר מיני פורעניות
הילכתא כרב ששת וזו
אבל ומנודה חייבין בעטיפה. $ דכתיב ועל שפם יעטה במועד קטן : רשאי ליפול על פניו. לבזות עצמו בפני הצבור שאם
ט)
הוה. שאין מטריחין את
איסורא היא. פיסקא. בשני
הצבור יותר מדאי דברי רבי.
מטין עם חשכה. ומיבעיא לן
לא יענה יחרפוהו כך שמעתי. אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע שאמר לו הקב"ה קום לך למה זה אתה נופל על פניך: אלא
אפילו בשאר מיני פורעניות,
ופשטנא ממתניתא, דתניא
אם כן נענה. שיודעין הן שנענה כיהורם. יהורם רשע היה אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה דכתיב ויהי סאה
ור' אמי דאמר כר'. לא
בשני מטין לעת ערב
סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל: לא הכל. נענין בתפלה ולא הכל נענין בקריעה דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה
מן השם הוא זה. כלומר,
ובחמישי פותחין כל היום
י)
לאו (ל)הכי הוא דבשאר
מפני כבוד השבת, היו לו שני
ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה. ומקרא בעלמא קא דריש: ויהושע בן נון. כתיב בתריה דההוא דויפל וי"ו מוסיף על ענין ראשון:
מיני פורעניות אין מטריחין
פתחים פותח אחד ונועל
לבזה יותר מי"ג, אלא לגשמים אין
[אחד], היתה לו איצטבא
מתענין יותר מי"ג, [דאי מתענין יותר מי"ג] כבר יצאה זמנה של רביעה, דבר"ח כסלו [מתחילין להתענות, ואין גוזרין בתחילה
כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש. עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו'. בנין, זה בנין של שמחה. ירושלמי.
תענית על הציבור אלא בשיני, ועכשיו נימא דראש חדש כסלו] הוה ביום ראשון, וגזרו תענית בשני ובחמישי ושני דהיינו ט"ו
א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא בנין של שמחה ממעטין, אבל אם היה גוהה סותרו ובונה. תנו רבנן חבירין אין שאילת שלום
יום בכסליו, ומתחיל השניות בשני וחמישי ושני, הרי כבר יצא כל כסליו, ועכשיו בר"ח טבת מתחילין הז' תעניות חמישי ושני
ביניהם עמי הארץ ששאלו מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש. והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים כבני נזופין עד
בכל שבוע, הרי יצאו בו' תעניות ג' שבועות, וגוזרין (בשביעי) [השביעי] ביום שני בשבוע רביעי, הרי יצא כל טבת וי"ג תעניות,
שירחמו עליהם מן השמים. א"ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו, יחיד בצבור, וכן מפורש בתלמוד ירושלמי, אלא
ואם היו גוזרין עוד תעניות לא היו יכולין לגזור בטבת, דאין גוזרין בתחלה אלא ביום שני, ושני דטבת כבר עבר, אלא היה
אם כן נענה כיהושע בן נון, שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך. וכן אין אדם חשוב [רשאי]
להם לגזור ביום שני שבשבט, וכבר עבר מקצת שבט, ובר"ח כבר יצא זמן רביעה וכבר יצאו רוב גשמי שנה, דלהכי הוי אמר
לחגור שק על בשרו אלא אם כן נענה כיהורם, שנאמר ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו [וכו'] וירא העם
[באחד] בשבט ר"ה לאילן דכבר יצאו רוב גשמי שנה. כיחידים דמין ובשומע תפלה. ושואלים מטר כיחיד ששואל צרכיו
והנה השק על בשרו. ואמר ר' אלעזר משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה. ומסקנא, יהושע הא והא עבד. ועוד אמר,
בשומע תפלה. א"ר יהודה אימתי. סדר כל אילו התעניות. הכל לפי השנים. דשנה שחונה צריכה לרוב גשמים, ושאינה שחונה
מלכים בקימה שרים בהשתחויה.
אינה צריכה גשמים מרובים. הכל לפי המקומות. כגון נינוה שואלין הגשמים [בתקופת תמוז], ומדכולל הכי ש"מ דשואלין
בצבור. מטין עם חשכה. לא נועלין ולא פותחין, לא נועלין משום בני כפרים שבאין להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכין, ולא פותחין הואיל דלאו לכבוד שבת הוא. ובחמישי מותרין. לפתוח לגמרי. יש לו שני פתחים. בשני, פותח אחד לגמרי הואיל ונועל
אחר. ואם אין לו אלא פתח אחד ולפניו אצטבה, פותח [ונועל] כדרכו לגמרי אפילו בשני, הואיל ויש לפניו איצטבא דיש היכר. ה"ג, תנא בנין בנין של שמחה. כלומר, הא דקתני ממעטין בבנין היינו בבנין של שמחה. אכוורנקי של מלכים. שכשנולד בן נוטעין
אילן אחד לשמו, וכשמעמידין אותו למלך עושין ממנו כסא מלכות. ומנא לן דיהושע נענה, דכתיב ויאמר ה' אל יהושע וגו'. ויהושע. ו' מוסיף על ענין ראשון, דהא והא עבד, בנפילה כמשה ובקריעה. לא הכל בקימה. כלומר לעתיד לבוא שעומדין כנגד ישראל.