סדר תעניות כיצד
פרק שני
תענית
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במקום
תפילין. פירוש לתת האפר במקום הפאר דאילו התפילין
למתבייש מאחרים. דאיכא עגמת נפש טפי ומשום חשיבותם הם
יד א
א)
ב)
מתביישים מאחרים אבל שאר בני אדם דלא חשיבי לא מתביישי
נקראו פאר כדכתיב לשום לאבילי ציון לתת להם
פאר וגו': איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא.
בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן: פאר תחת אפר. ש"מ
טו ב
ג)
במקום תפילין דכתיב בהו
פארך חבוש עליך ואמרינן
פירוש למ"ד משום גלות איכא ולמ"ד משום פרהסיא ליכא דהא
טז ג
ד)
אלו תפילין ומתרגמינן
בי כנישתא הוי כמו בצנעא:
אפר מקלה. פירוש אותו אפר
ה)
נמי טוטפתך הויין עלך והיכא מניחין
למתבייש מאחרים והיכא מנח להו אמר
יז ד
ו)
תפילין במקום שמוחו של תינוק
הוה מדבר הנשרף מעצמות
ז)
רבי יצחק א במקום תפילין שנאמר 1 לשום
יח ה
ח)
רופף: בצינעא. בבית הכנסת:
אדם כדי לזכור עקידת יצחק דאלמלא
לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר:
ט)
גלינו. שיצאנו מכניסתנו: (ב) גלותינו.
שלא היה בא אלא כדי לומר שהרי אנו
י) כ)
רחוב תיבה ושקים אפר אפר קבורה ומוריה
❖
תהא מכפרת עלינו: דגלו מבי
לפניך כאפר כמו כן מהני עפר
❖
סימן: למה יוצאין לרחוב ר' חייא בר אבא
א)
כנישתא לבי כנישתא אחריתא. גלות
סתם והיינו פירוש איכא בינייהו
אמר לומר זעקנו בצנעא ולא נענינו נבזה
איכא פרהסיא ליכא: נתבזה
עפר סתם:
יוצאין לבית הקברות. מכאן
תורה אור השלם
עצמנו בפרהסיא ריש לקיש אמר גלינו
בעוונינו. וידוי: [ולמה מתכסין].
הגהות הב"ח
1. לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת
גלותינו מכפרת עלינו מאי בינייהו איכא
נוהגין בכל מקום לילך
חוגרין שקין. תנינן בירושלמי ז) שהיו
(א) גמ'
לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן
לבית הקברות בט' באב שהרי ט"ב
חוגרין שקין ויוצאין לבית הקברות
בינייהו דגלי מבי כנישתא לבי כנישתא
יכול ושאינו יכול
שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה
הוי תענית צבור כמו שהיו עושין
ותוקעין בקרנות ובעי ליה מיבעיא
תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה
ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר
וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק
מפני הגשמים:
שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת
אמר ר' יהושע בן לוי לומר כלי צנוע היה
(ב) רש"י
מַטַּע יְיָ לְהִתְפָּאֵר:
הר
שיצאה ממנו הוראה לישראל.
שופר למה: כבהמה. דמשער בהמה
ישעיהונסאנג
לנו ונתבזה בעוונינו ולמה מתכסין בשקים
(ג) ד"ה
2. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ
נינהו מנוצה של עזים: עפר סתם.
י"מ דזה ירושלם שנקרא על
אמר ר' חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובין
ממנו לישראל
אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ
שם אברהם שקראוהו הר ה' יראה
שאינו אפר מקלה זכירת אפרו של
תורה שנאמר
וַאֲכַבְּדֵהוּ: תהליםנצאנטו
כבהמה ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה
יצחק ליכא. סתם לא גרסינן אלא איכא
(ד) והעיר היה נקרא
(ד) תוס'
3. בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר
וה"פ מתחלה
אמר רבי יהודה בן פזי כלומר עמו אנכי
בינייהו עפר: קברי עכו"ם. במקום
כבר שלם כדכתיב ומלכי
וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם
2
כך
בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא
שאין קברי ישראל לבקש רחמים אפי'
צדק מלך שלם ונקרא ירושלם על שם
בצרה ריש לקיש אמר בכל צרתם לו צר
3
ואח"כ נקרא
גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל
❖
על עצמן ליכא כל שכן עלינו: מאי
יראה ועל שם שלם לכך אין אנו
יְמֵי עוֹלָם: ישעיהונסגנט
אמר ר' זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן
4. וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת
הר המוריה וכו'. איידי דאיירי
נותנין יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם
דיהבי אפר מקלה על גבי תיבה מזדעזע
בֵּית יְיָ בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר
על שם שלם וההר נקרא מוריה על
בפלוגתא דרבי לוי ור"ח תנא נמי
לי כוליה גופאי ולמה נותנין אפר בראש כל
הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד
גליון הש"ס
שם תורה כדכתיב
הא פלוגתא מאי הר מוריה דאברהם
כי מציון
אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם
אחד ואחד פליגי בה ר' לוי בר חמא ור'
גמרא כדי שיבקשו עלינו
ב)
דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי:
קרא למקום העקידה הר יראה וכתיב
תצא תורה וכתיב יורו
רחמים.
דברינהימיםנבנגנא
חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך
משפטיך ליעקב והוא לשכת הגזית.
ח) אל ארץ המוריה:
❖
5. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת
כאפר וחד אמר כדי שיזכור לנו אפרו של
חד אמר הר שיצא הוראה. תורה
המוריה זה סיני ונקרא מוריה על שם
(ג)
מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם
הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל
שממנו יצא מורא לעובדי כוכבים במתן
יצחק מאי בינייהו איכא בינייהו עפר סתם
לישראל כי מציון תצא תורה
הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת
מוסף רש"י
יורו משפטיך ליעקב ולשכת
תורה כדכתיב ארץ יראה
למה יוצאין לבית הקברות פליגי בה ר'
לָהֶם וְלֹא עָשָׂה: יונהנגני
נשא לבבנו אל כפים.
6. וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם
הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים
ושקטה אי נמי רצה לומר דירושלם
לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו
ב
וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל
לישראל: מורא לעובדי כוכבים.
נקרא מוריה על שם שיש מורא לעובדי
חשובין לפניך כמתים וחד אמר $ כדי שיבקשו
אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ
❖
ששומעין גדולת ישראל וירושלים
כוכבים על גדולתה ומתפחדים:
(איכה ג מא)
מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס
עלינו מתים רחמים מאי בינייהו איכא
אדם שיש לו צורה. פירוש בעל
אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם: יונהנגנח
ומתפחדים עליהם שמעתי. לישנא
7. מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ
בינייהו קברי עכו"ם מאי 4 הר ג) המוריה פליגי
קומה כדי שישמעו דבריו
אחרינא הר המוריה הר סיני מורא
וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם:
רבינו גרשום
בה ר' לוי בר חמא
ור' חנינא חד אמר הר
ויקבלו ממנו להמריך הלב ופרקו
לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב
משלינכחניג
8. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם
שיצא ממנו הוראה לישראל וחד אמר הר
פאר. זו תפילין, דכתיב
ארץ יראה ושקטה: אע"ג
נאה פירוש כשעמד על פרקו אפילו
פארך חבוש עליך. דגלו
אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם:
דלאו חכם. אלא עם הארץ בתמיהה
כשהיה בחור היה בלא שם רע:
שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים: הזקן
❖
איכהנגנמא
מבי כנישתא [לבי כנישתא].
הא ודאי חכם עדיף: אם יש זקן והוא
מאי
למ"ד גלות הא איכא למ"ד
שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: ת"ר אם
פרהסיא ליכא. הרי אנו
חכם. אומר זקן והוא חכם: אדם של
יש זקן אומר זקן ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה אטו זקן
חשובין לפניו כבהמה. שהרי
רבינו חננאל
צורה. בעל קומה שישמעו ויקבלו
לובשין שק שהן של שיער
דקאמרי אף על גב דלאו חכם הוא אמר אביי הכי קאמר ג אם יש זקן
דבריו להמריך את הלב: מאי
בהמה. א"ב עפר סתם. למ"ד
והיכא מחית ליה לאפר זה
והוא חכם אומר זקן והוא חכם ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם
בראשו, במקום תפילין,
הרי אנו חשובין לפניו כעפר,
אמור. אנשי נינוה דכתיב בחזקה
בעפר סתם סגי,נלמ"ד כדי
שנאמר לתת להם פאר תחת
של צורה אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים
דמשמע בכח וניצוח דין: ט) מי נדחה
שיזכור אפרו של יצחק,
אפר. יוצאין לרחובה, כדי
גורמים שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את
מפני מי. הוי אומר צדיק מפני רשע:
מיבעי ליה אפר מקלה. קברי
לשבר הצבור לבם,נכלומר
(כותים) [גוים]. למ"ד הרי
צעקנו בצנעא ולא [נ]ענינו
אם אין אתה מרחם כו'. כלומר
שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם
5
אנו חשובין כמתים,נה"נ
נבזה עצמנו בפרהסיא.נוריש
כשם שאתה אומר לרחם על אלו
הרעה ויתכסו שקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אסרא הבהמות לחוד
מצי למיפק לך לקברי אבות
לקיש אמר שתחשב לנו גלות,
6
דכתיב ורחמיו על כל
של גוים,נומ"ד כדי שיבקשו
כי הגלות מכפרת עון. ולמה
ואת הוולדות לחוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרחם עלינו אין
עלינו רחמים איבעי להו
מוציאין את התיבה לרחובה
מעשיו כן תרחם עלינו: מריש.
אנו מרחמים על אלו 6 ויקראו אל אלהים בחזקה מאי אמור אמרו לפניו
למיפק לקברי ישראל. מאי
א' ר' יהושע בן לוי כלי צנוע
קורה: בירה. מגדל: שיש בידו עבירה.
הר המוריה. למה נקרא שמה
היה לנו [ונתבזה].ננתינת אפר
רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב צדיק ורשע מי נדחה מפני מי
ד)
הר המוריה. דאברהם
על גבי התיבה משום שנאמר
גזל: ואינו חוזר בו. לשלם את הגזל
6 וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מאי ומן החמס אשר
קראו יראה, ומלכי צדק
בכל צרתם לו צר.נולמה
למה הוא דומה וכו': נשא לבבנו אל
מתכסים בשקים,נלומר כי
קראו שלם,נועשה הקב"ה
בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה
כפים. עם הכפים צריך לישא הלב
פשרה ביניהם וקראו ירושלם.
נחשבנו כבהמה.נוכל אחד
הר (המוריה) שיצאה ממנו
נותן אפר בראשו לומר הנה
כולה ומחזיר מריש לבעליו אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו
לשמים כלומר שיחזור מקלקולו:
ד
אנו כאפר,נ[וי"א]נאולי יזכור
הוראה לישראל. שכן
מטופל ואין לו. יש לו טפלים ואין לו
עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאפי'
ה)
יושבין סנהדרין בלשכת
זכות אפרו של יצחק.נופעמים
במה להתפרנס שלבו דואג עליו [והוא
הגזית ומורין הוראות. דברי
שיוצאין לבית הקברות,
טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל
כלומר הרי אנו כמתים,נויש
כיבושין. דברים שאדם
צריך לקרות מקירות לבו עליהן]:
בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם ואומר
7
מכבש ללבו. מי נדחה מפני
אומ'נשיבקשו מתים עלינו
ויש לו יגיעה. שמתכוין יותר
מי. כלומר דחה גזירתם
רחמים. מאי הר המוריה. הר
8 נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים: עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה
בתפלת הגשמים: ופרקו נאה.
מלפנינו. מריש. קורה. ועוזב.
שיצא ממנו הוראה לישראל,
זקן כו': תנו רבנן עמדו בתפלה אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני
ה
שחוזר בו. ורגיל. להתפלל,
ויש אומרין שיצא ממנו מורא
מפרש לקמן י): ושפל ברך. עניו:
שצ"ל זכרונות ושופרות,
לאומות. [ירושלמי]. ונותנין
התיבה אלא אדם הרגיל ו) (איזהו רגיל) ר' יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו
ומרוצה לעם. נוח לבריות ומסכימין
אפר בראש נשיא,נר'נאבהו
לפי שאין זכרונות ושופרות
יגיעה בשדה וביתו ריקם ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה
לתפלתו: נעימה. בסומי קלא
ורבנן חד אמר חטא הנשיא
אלא בר"ה. ואומר חותמיהן.
הגדולה במקומה,נכל ישראל
שחותם בברכה לכל פסוק.
שמושך הלב: ורגיל לקרות כו'. שיהו
וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות
נשאים,נחטא הצבור נדחית
מיטפל (ובנין) [ואין] לו.
הפסוקים של תפלה סדורין בפיו:
ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן ויהבו ביה רבנן עינייהו בר' יצחק בר אמי
הגדולה. וחד אמר לפי
כלומר, שיש לו טיפול
שחטאו הלמד והמלמד,
בנים ואין לו עושר. ויש
היינו
היינו
לפיכך יצאו ויתפרסמו על שם
לו יגיעה בשדה. ששדותיו
ויש לו נעימה. שיודע לבסם קולו. והוציא את הפר אל מחוץ למחנה,נשידעו הכל חטאתו של כהן גדול. נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים.ננשוה לבבינו לכף
זרועות שצריכין לגשמים.
וביתו ריקם. שאין לו עושר. שפל ברך. עניו.
ידינו כשם שכף ידינו נקיה כך נקיה לבינו,נואחר אל אל בשמים. שלשה דברים מבטלין רוע גזירה,נתפילה צדקה תשובה,
ושלשתן בפסוק אחד נאמרו,נויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני.נויתפללו זו תפילה,נויבקשו פני זו צדקה,
שנא'נאני בצדק אחזה פניך,נוישובו (איש מדרכו הרעה)נ[מדרכיהם הרעים]נזו תשובה.נמה כתוב תמן,נואני אשמע (הין)נהשמים.
ולמה [יוצאין]נבבית הקברות,נאם נתחייבנו רעב הרי אנו רעבים מתענים,נואם נתחייבנו גלות הרי גלינו ממקום למקום,נואם נתחייבנו מיתה [הרי אנו]נבבית הקברות כמתים. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם.נאם קרעתם לבבכם בתשובה אינכם קורעים בגדיכם
על בניכם,נכי חנון ורחום הוא מאריך (חמיה)נ[רוחיה]. תנו רבנן אם יש שם זקן חכם אומר זקן חכם ואם לאו אומר אדם של צורה,נאחינו לא שק ותענית (גומרים)נ[גורמין]נאלא תשובה ומעשים טובים גורמין,נשלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם
ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה.נאפילו מי שגזל מריש ובנאו בבירה היה מקעקע הבירה כולה ומחזיר המריש לבעליו.נתנו רבנן אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו דומה למי שיש בידו שרץ שאפילו הוא טובל
בכל מימות שבעולם אין [לו]נטהרה,נשנאמר מכסה פשעיו לא יצליח זרקו כיון שטובל [במ']נסאה כו',נשנאמר ומודה ועוזב ירוחם. מתני'. עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל. תנו רבנן אע"פ שאמרו אם יש שם זקן חכם אין מורידין לפני התיבה
אלא רגיל רבי יהודה אומר דל שיש לו טף ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם,נמעבירה,נופירקו נאה,נשלא יצא עליו שם רע בילדותו,נשפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בתלמוד בהלכות
ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן.ניהבי ביה רבנן עינייהו בר'ניצחק בר אמי.