ג:
מאימתי
פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בימות
החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו מוריד הגשם
דלא מיעצר. לעולם אפילו באותן שנים: אישתבועי למה ליה. (א) אם
י א
א) ב)
❖
מחזירין אותו. אבל אם דילג שלא אמר לא גשם ולא טל
יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי הא לא נעצר: אפילו
טל דברכה. שיצמיח שום צמח: וליהדריה לטל דברכה. ולימא
אין מחזירין ובימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו
❖
ואתנה טל ומטר: דלא מינכרא מילתא. דהא טל הוה מעיקרא ולא
לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו אכן אם אמר מוריד הטל בימות
תורה אור השלם
היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל
הגשמים אין מחזירין ואם ספק אם
1. הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן
רבינו חננאל הזכיר אם לאו אם אינו זכור (ג) שלא
של ברכה דאי הוה אומר ואתנה טל
דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו
נְאֻם יְיָ כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת
אמר שום דבר בימות הגשמים
ומטר היה אחאב מקנטרו ואומר לו
אשתבועי למה ליה הכי קא"ל אפילו טל
דלא מיעצרי. וכן הרוחות לא
הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם
מיעצרי, דכתיב כי כארבע
זכריה ב י
שלא נעצר: אלא דמכניפנא לכו מד'
כל ל' יום חזקה מה שהוא למוד הוא
יְיָ:
דברכה נמי לא אתי וליהדריה לטל דברכה
2. וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם וְעָצַר
רוחות השמים פרשתי אתכם.
רוחי עלמא לא גרסינן דהא פרשתי
אומר ומחזירין מספק כל ל' יום
א"ר חנינא בימות החמה אמר
משום דלא מינכרא מילתא א) (אלא) רוחות
אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר
אתכם כתיב בקרא. ואיכא למימר
וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים
משיב הרוח אין מחזירין
וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת
מנא לן דלא מיעצרי א"ר יהושע בן לוי
ב)
אותו, אמר מוריד הגשם
יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה
דגרס ליה והכי משתמע קרא כי
שאומרים מן הכסה עד יום הכפורים
מחזירין אותו. בימות
מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ
דאמר קרא 1 כי כארבע רוחות השמים
מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם
מספק מחזירין ירושלמי בשם רבי
הגשמים לא אמר משיב הרוח
נֹתֵן לָכֶם: דברים יא יז
פרשתי אתכם נאם ה' מאי קאמר להו
משם אקבצכם ואריכות לשון בעלמא
חנינא היה שייך בגשם והזכיר טל
3. יִתֵּן יְיָ אֶת מְטַר אַרְצְךָ
אין מחזירין אותו, לא אמר
מוריד הגשם מחזירין אותו,
אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד
הוא דלא כתיב קיבוץ בקרא: כשם
אילימא הכי קאמר להו הקב"ה לישראל
אין מחזירין אותו בטל והזכיר של
ולא עוד אלא אפילו אמר
עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ:
שא"א לעולם בלא רוחות. שלא
גשמים מחזירין אותו והתניא בטל
דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא אי הכי
מעביר הרוח ומפריח הטל אין
דברים כח כד
4. כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא
יתקיים מרוב הבל וחמימות: בלא
וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר
מחזירין אותו, לפי שאינן
כארבע בארבע מיבעי ליה אלא הכי קאמר
נעצרין. תנא בעבים וברוחות
אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם
ישראל. שאין העולם מתקיים אלא
ואם בא להזכיר מזכיר לא דמי ההוא
❖
כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א"א
לא חייבו חכמים להזכיר ואם
איוב לז ו
מִטְרוֹת עֻזּוֹ:
דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא
בשביל ישראל והכי אמר קרא כי
בא להזכיר מזכיר. איני והתני
לעולם בלא ישראל א"ר חנינא הלכך בימות
א
מיקל ומפרש רבינו נתנאל טוב
כד' רוחות השמים פרשתי אתכם
רב יוסף ועצר את השמים מן
(ד)
החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו
העבים ומן הרוחות, ושנינן
הגהות הב"ח
כשאינו מזכיר לא גשם ולא טל
לרוחות העולם כדי שיתקיים שנאמר
[עבים אעבים ל"ק], חרפי אין
אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות
מכשהוא מזכיר גשם לפי שהגשמים
אם לא בריתי יומם ולילה
(א) רש"י
נעצרים, אפלי נעצרים משום
דקאמר
הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין
דמעלי כדבעינן למימר קמן.
חקות שמים וארץ לא שמתי: בימות
סימן קללה בימות החמה היה
(ב) ד"ה באיזה
רוח[ות א]רוחות נמי, רוח
החמה. מניסן עד החג: משיב הרוח
שייך בטל לא הזכיר לא טל ולא
אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא
(ג) תוס'
מצויה לא מיעצרא, רוח
אין מחזירין אותו. דבלאו הכי לא
גשם אין מחזירין אותו והדין להפך
שאמר
גדולה שאינה מצויה בכל עת
עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח
נעצרת. ולמה אין מזכירין,
מיעצר: מוריד הגשם מחזירין אותו.
במוריד הגשם דאמר בירושלמי בגשם
הטל אין מחזירין אותו תנא בעבים וברוחות
(ד) בא"ד
וצריכין אותה לזרות בגרנות.
והזכיר של טל אין מחזירין אותו
דמיעצר וכיון דבעא אמיטרא לא
יותר
ושנינן איפשר בנפוותא, פי',
לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר
והתניא אם לא שאל בברכת השנים
התפלל תפלתו כהוגן וחוזר לראש
יכולין להבר בלא רוח, לכבור
מזכיר מ"ט משום דלא מיעצרי ולא מיעצרי
הלכך ולא
בכברה ולהסיר התבן מן הבר.
או שלא אמר גבורות גשמים
הברכה ואומרה בלא מוריד הגשם
תנא עבים ורוחות שניות
והתני רב יוסף 2 ועצר את השמים מן העבים
מחזירין בההוא דלא הזכיר כלל
לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן
בתחיית המתים
למטר. פי', מיטרא ובתריה
ומן הרוחות אתה אומר מן העבים ומן הרוחות
מפני הקציר: מעביר הרוח. שלא
לא טל ולא מטר ומשם הר"ם
זיקא בניחותא או עיבא, מעלי
כאילו מטרא תניינא. שימשא
ינשב: ומפריח הטל. שלא ירד: אין
או אינו אלא מן המטר כשהוא אומר ולא
שאין לומר בימות החמה משיב הרוח
בתר מטרא כתרי מיטרי. והני
מחזירין אותו. דלא מיעצרי: בעבים.
דהא אמר רבי חנינא בימות החמה
יהיה מטר הרי מטר אמור הא מה אני מקיים
(ה) בא"ד
מילי שימשי בגילויא, אבל
נזכר
מקשר עבים: למימרא דלא מיעצרי.
אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו
גלוהי דליליא ושימשי דביני
ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות
(ו) בא"ד
קרחי לא. השלג מועיל לארץ
לפיכך לא חייבוהו להזכיר: בחרפי.
מכלל דלכתחילה אין לאומרו ומשום
קשיא רוחות ארוחות קשיא עבים אעבים
ההוא דמצלי
מה' מטרות, שנאמר כי לשלג
❖
הכי אמר הר"י בשם א"ז לעולם בין
עבים בכירות הבאים לפני המטר
יאמר הוי ארץ וגשם א' מטר
עבים אעבים לא קשיא הא בחרפי הא באפלי
אינן עצורות: באפלי. הבאות
ב' וגשם ג' מטרות ב', הרי
בימות החמה בין בימות הגשמים
רוחות ארוחות לא קשיא הא ברוח מצויה
כאן חמשה. השלג מועיל
מוריד הטל דלעולם לא אתי לידי
מאוחרות לאחר המטר דשניות למטר
להרים, המטר הגדול
לעזי רש"י
הא ברוח שאינה מצויה רוח שאינה מצויה
ספק אמר ספק לא אמר והיכא דלא
הן כדלקמן ובהנהו כתיב ועצר וכיון
לאילנות, מטר בניחותא
❖
חזיא לבי דרי אפשר בנפוותא תנא העבים
לפירות.
וו"ן [ו"ן]. נפה.
מזכיר בגבורות מזכיר בשומע תפלה
דאין כולם נעצרות לא חייבו להזכיר:
אישלושטר"א
שאינה מצויה. כתיב ועצר ואפ"ה לא
דהכי קאמר בירושלמי ומה שאלה
והרוחות שניות למטר היכי דמי אמר עולא
❖
[אישלושירנ"א]. ברק לילה.
שהיא מדוחק אומר בש"ת הזכרה
חייבוהו להזכיר דסגי ליה במצויה.
ואיתימא רב יהודה דבתר מיטרא למימרא
רבינו גרשום
שהיא מרווח לא כ"ש וכי היכי
רוחות לא מצי לתרוצי הא בחרפי הא
דמעליותא היא והכתיב יתן ה' את מטר
3
ה"ק ליה. אפי' טל שיורד
מוסף רש"י
דשואלין בש"ת הוא מזכיר בש"ת
באפלי דרוח בין במטר בין בלא
לברכה לא ליהוי. וליהדריה
ארצך אבק ועפר ואמר עולא ואיתימא רב
מטר לא מיעצר כגון רוח מצויה:
ואפילו (ה) הזכיר קודם שומע תפלה
נמי לטל דברכה. כלומר אמאי
שייך לעמוד קודם
יהודה זיקא דבתר מטרא לא קשיא הא דאתא
בלוג היה מנסך כל
לא אמר ליה ואתנה מטר וטל
רוח שאינה מצויה נמי חזיא לבי דרי.
אינו אומר עד שיגיע לש"ת והיכא
שמונה.
על פני האדמה. משום דלא
ניחא הא דאתא רזיא (ואי בעית אימא) הא
לגורן לזרות הקשין מן התבואה
דלא אמר בשומע תפלה אי נזכר
מינכרא. דכיון דבכל יומא הוי
דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק ואמר רב
ונחייב להזכיר: אפשר בנפוותא.
קודם שעקר רגליו חוזר לש"ת ואי לא
נחית טל שאינו של ברכה, כי
א"ל האידנא נחית טל דברכה
וו"ן בלע"ז בנפה וכברה: שניות.
יהודה זיקא דבתר מיטרא כמיטרא עיבא
חוזר לראש בין לא אמר מוריד הגשם
(סוכה מז. וכעי"ז שם
לא מינכר בין טל דעד השתא,
ובין לא אמר ותן טל ומטר (ומחזירין)
כמעט שמועילות כמטר עצמו:
דבתר מיטרא כמיטרא שימשא דבתר מיטרא
מח:) עשר נטיעות.
[ר"ל דעד השתא נמי] הוי
מאי היא. אי זה עבים ורוחות
וכן הפסק והני מילי ביחיד אבל
נחית טל. דמכניפנא לכו.
(ב)
כתרי מטרי למעוטי מאי למעוטי גילהי
והכי משמע, כי מארבע
קאמר דשניות למטר: אמר עולא
שליח צבור פסק רבינו יהודה דאין
דליליא ושמשא דביני קרחי אמר רבא מעלי
רוחות אשר פרשתי אתכם
ואיתימא רב יהודה דבתר מיטרא.
מחזירין לפי דאין מחזירין שליח צבור
אקבץ אתכם. כשם שאי
תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא שנאמר
אפשר לעולם בלא רוח.
עבים ורוחות שלאחר המטר: זיקא
אלא משום ג' דברים מתחיית המתים
4 כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם
שבכל יום משיב הרוח. אמר
ל"ג הכא: יתן ה' את מטר ארצך
ומבונה ירושלים ומברכת ולמלשינים
משיב הרוח אין מחזירין
מטרות עזו
ואמר
רבא תלגא לטורי
אבק ועפר וגו' זיקא דבתר מיטרא.
משום דנראה ככופר שמעתי מפי רבי
אותו. אע"ג דלא זמניה הוא.
אמר מעביר הרוח. אין בכך
מטרא רזיא
לאילני
מטרא ניחא לפירי
שלמה לא דמי (ו) מצלי ומיקל למאן
שהרוח מעלה אבק אחר הגשמים
כלום, ואפ"ה לא מיעצר.
ונדבק בתבואה: ה"ג הא דאתא
דלא מצלי ולא מיקל פירוש מיקל
עורפילא
בעבים וברוחות. משיב הרוח
ניחא הא דאתא רזיא. כשירד בנחת
כמו מקלל כלומר שאין מחזירין אם
ומביא עבים. למימרא דלא
לא אמר ותן טל ומטר: הא בחרפי. פי' הא דאמר נעצרים
מיעצרי. שתדיר באין עבים
אינו מעלה אבק: רזיא. בכח. ולא גרסינן ואי בעית אימא הא והא
ומנשב הרוח, ואין בהם לא
היינו בחריפי כלומר בפירות המתבכרות וכו' אבל
באפלי
כו'. אלא ה"ג הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק. והיינו הך:
קללה ולא ברכה. בעבים
כמיטרא. שניות למטר כדקתני בתוספתא: למעוטי מאי. מאחר
במאוחרות לא מיעצרי:
וברוחות הכתוב מדבר. אלמא
רוחות ארוחות לא קשיא הא ברוח וכו'.וה"הדמצילשנוייהא
דאית בהו ברכה וקללה,
דכולהו כמיטרא מאי קמעטינן דהוי בתריה ולא הוי כמיטרא:
ואמאי אמרת לא חייבו
גילהי דליליא. אישלושטר"א בלע"ז. בגילהי הוה קאי במס'
בחריפי הא באפלי אלא שפיר קא משני ליה הא ברוח מצויה
חכמים להזכיר. קשיא עבים
וכו': שניות למטר. שניות במעלה כדאמרי אינשי משנה למלך:
ורוב גילהי בליליא שכיח: וביומא שמשא דביני קרחי. שבין
אעבים כו' חרפי. שלפני
הא דאתא ניחא. פי' כשיורדות בנחת חשובה כאן ברזיא כלומר
המטר, אין בהן משום ברכה.
העבים שנראה במקום אחד אורה ובמקום אחר מעונן כקרח שיש
אפלי. שלאחר המטר יש בהן
לו שערות במקום אחד וקרחה במקום אחר: מעלי תלגא לטורי.
בחוזק ואז אינה טובה:
משום ברכה. רוח מצויה.
גילהי דליליא. פי' זריחת הלילה שקורין לנישו"ר בלע"ז:
ברכה, שאינה מצויה אינה
וכ"ש לבקעה אלא הרים אין להם גשמים אלא שלג שהגשמים יורדין
ושמשא דביני קרחי. פי' כמו דבר קרחה שמכאן ומכאן יורדין
ברכה. מיבעי לבי דרי. וכיון
למטה ואין ההר שותה מהן ועוד שלג שבעמקים נמס והולך
שצריכין הן אלמא דמיעצרי,
הגשמים והשמש זורח באמצע זה דשמש לא מעלי:
מפני החום ששולט שם כמים הוא אבל בהרים קרוי שלג:
דיש בהן משום ברכה. אפשר
בנפוותא. וכיון שאין צריכין
כחמשה מיטרי לארעא. דהכי משמע קרא כי לשלג יאמר הוא
עורפילא
אין בהן משום ברכה ולא
ארץ כשיאמר לשלג הוה ארץ הרי הוא כגשם מטר וגשם מטרות והרי יש כאן חמשה: מיטרא ניחא. שיורד בנחת יפה לפירות התבואה:
מיעצרי. שניות למטר. כלומר
טובים הם כמטר, כמו שני
למלך. דאתיא ניחא. הוה שני למטר כמטר. דאתיא רזיא. כתיב ביה יתן ה' מטר ארצך אבק וגו'. גלוהי דליליא. ברק. שמשא
דביני קרחי. שזורח כאן ואין זורח כאן. מעלי חד תלגא לטורי. להכי אמר לטורי שתדיר השלג בהרים. גשם מטר וגשם מטרות.
(סוכה לד.) ערבה. (שם) וניסוך המים.
הרי ה'. אמר רבא תלגא לטורי. מעלי.
(שם) הלכה למשה מסיני. (שם) עד כאן מעמוד קודם. זיקא דבתר
מיטרא. (דברים כח כד) מטרא רזיא. (יבמות מז:) (שם קכ:)