יז:
סדר תעניות
כיצד
פרק שני תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכלל
דרבנן אסרי. פי' מכלל דרבנן אסרי לשתות יין משום
כרבי הא רבנן מיסר אסרי. אפילו שלא בזמן ביאה: ומשני
מאי
ל א ב
א)
ב)
טעמא כו' והכא כו'. מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי
דשמא יבנה ביהמ"ק ובעינן כהן ראוי לעבוד וליכא ומשני
ג)
אפשר דמספר ועייל:
גזור רבנן ביין שמא יבנה כו' אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר
ד)
בעינן
כהנים הראויים לעבודה וליכא. וא"ת והלא בלא יין נמי
דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה: דרך מיל ושינה כל
ה)
לא ג
שהוא כו' ושינה משכרתו. והאי
אסורין בעבודה דטמאי
שינוי איכא בהך מיהא: שתויי יין
מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי
כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה
לב ד
דמחלי עבודה. דכתיב יין ושכר אל
אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין
לג ה
ו)
בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה
❖
לד ו
בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור:
תשתמ) וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש
וליכא הכא אפשר דמספר ועייל אי הכי
ז)
פרועי ראש דלא מחלי עבודה.
ובין החול בין עבודה קדושה
שתוי יין נמי אפשר דגני פורתא ועייל
פי' (ה) דלא כתיב בסמוך
למחוללת דאי עבד עבודה שתוי יין
ח)
מוסף רש"י
כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא דרך
א)
א
חילל: פרועי ראש. דלא כתיב ביה
ולהבדיל וגו': (דבר תורה):
ט)
שתויי יין דמחלי עבודה.
דבר זה מתורת משה לא למדנו.
מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין לאו
חלל דלא נראה חילול: ואלו
מי איתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה
שבמיתה. בידי שמים במסכת
וא"ת נילף מק"ו ומה בעל
י) כ)
בר אבוה לא שנו אלא כששתה שיעור
מום שמותר באכילת קדשים כדדרשינן
סנהדרין באלו הן הנשרפין :
ב) ב
ל) מ) נ)
גזרו בהו
שתויי יין. במיתה דכתיב יין ושכר
במסכת קדושין פרק האיש מקדש
רביעית אבל שתה יותר מרביעית כל שכן
רבנן.
ס) ע)
(סנהדרין כב:) ואלו הן
וכל מנחת מחבת וכל
אל תשת בבואכם אל אהל מועד
שדרך מטרידתו ושינה משכרתו רב אשי
פ) צ)
שבמיתה שתויי יין.
מרחשת לכהנים יהיה איש כאחיו
ולא תמותו דהיינו מיתה בידי שמים
אמר ג שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו
ק)
ואפ"ה בעל מום אסור לעבוד עבודה
מדלא כתיב יומת. ואמר בשלמא כו':
רבנן פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא
ד
ה"ג ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה
ערל שאסור באכילת קדשים דדרשינן
גזרו בהו רבנן מיתיבי ואלו שהן במיתה
ג)
אף פרועי ראש מחלי עבודה. קשיא
פרק הערל בג"ש
(שבועות לו:) ופרועי
שתויי יין ופרועי ראש בשלמא שתויי יין
ה
ו
לא גרס: כי גמירי הלכה למיתה.
תושב ושכיר מפסח דערל אסור בו
ר)
ראש.
❖
בהדיא כתיב בהו יין ושכר אל תשת
לאחולי עבודה לא גמירי: מחלי
אינו דין שאסור לעבודה וי"ל דחלל
ד)
1
(סנהדרין
עבודה. חולין היא כל עבודתו שעבד:
יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ"ה
אלא פרועי ראש מנלן דכתיב וראשם לא
2
פג.) הא מקמי דאתא
אף פרועי ראש. עבודתם מחוללת
כשר לעבודה וכדאמר פרק האומר
יחזקאל. מאן
יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין
תורה אור השלם
אמרה.
מדכתיב ברך ה' חילו
דלכל מילי איתקוש ותיובתא דרב
לא ישתו כל כהן בבאם אל החצר הפנימית
1. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה
(שם
ופועל ידיו תרצה דמשמע אפילו
אשי דאמר פרועי ראש לא מחלי
כב:) דבר זה.
ואיתקוש פרועי ראש לשתויי יין מה שתויי
וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל
עבודה: דרב חסדא. בפרק שני
[חולין שבו] הוא רוצה בעבודתו אי
(שם) כל בן נכר
(א)
אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת
יין במיתה אף פרועי ראש במיתה ומינה
ערל לב.
עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
נמי מבעל מום לא מצי יליף דאיכא
דזבחים וקא בעי התם כהן ערל
ויקראנינט
אי מה שתויי יין דמחלי עבודה אף פרועי
למיפרך מה לבעל מום שכן עשו
שמתו אחיו מחמת מילה מהו ואמר
2. וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ
(סנהדרין
ראש דמחלי עבודה (לא כי איתקוש
בו קריבין כמקריבים שכל הקריבין
רב חסדא כו' ערל לב וערל בשר:
ה)
וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם
פג: וכעי"ז שם כב: ויומא עא:)
יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם:
הלכתא גמירי לה. מסיני: (ב) מריש
למיתה הוא דאיתקוש אבל לאחולי עבודה
פסולים (ו) שהם בעלי מומים כמו
(זבחים
וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן
ירחא דניסן עד תמניא ביה. דכל
המקריב תאמר בערל שלא עשה בו
לא איתקוש)
א"ל רבינא לרב אשי הא
יח:) וערל בשר.
בְּבוֹאָם
אֶל
הֶחָצֵר
(יומא שם
קריבין כמקריבין דמה ערלות שייך
שמונה ימים נשאו ונתנו בדבר עד
הַפְּנִימִית:
מקמי דאתא
יחזקאל מאן אמרה א"ל
בבהמה: שתויי יין דמחללי
יחזקאלנמדנכ-כא
וסנהדרין שם ושם וזבחים שם)
שנצחו את הצדוקין ועשו אותם יום
וליטעמיך הא
דאמר רב חסדא דבר זה
3. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
ו)
עבודה. פי' דכתיב יין ושכר אל
טוב ודבר זה מפורש במנחות בפרק
(מו"ק ה.) לא
כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל
מתורת משה
לא למדנו ומדברי קבלה
יבא אל מקדשי.
תשת וגו' ולהבדיל בין הקודש ובין
רבי ישמעאל ובמגילת תענית המצויה
בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי
למדנו 3 כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא
מריש
לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי
ירחא דניסן
אצלנו: דלא להתענאה בהון. שכולן
החול:
❖
(סנהדרין פד.)
יִשְׂרָאֵל: יחזקאלנמדנט
יבוא אל מקדשי (לשרתני) הא מקמי דאתא
ועד תמניא (דהא) [ביה] איתוקם
אסורין בתענית ומקצתהון שיש בהן
מאן אמרה.
יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא גמיר לה
תמידא. פי' כדמפרש במגילת תענית
קצת חמורין כ"כ שבהספד נמי
הגהות הב"ח
אסורין: איתוקם תמידא ואיתותב
שהיו הבייתוסים אומרים
$ ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי
(ג)
(יומא עא:) דלא
חגא דשבועיא. בענינים רבים חלקו
שיחיד מתנדב תמיד משום דכתיב
(א) רש"י
להתענאה בהון.
גמרא גמיר
לה ואתא יחזקאל ואסמכה
בזבחים פרק דקא
(מנחות סה.)
תעשה את הכבש אחד תעשה
בייתוסין עם חכמים ומפורשין
אקרא (כי גמירי הלכה למיתה לאחולי
ז)
(ב) ד"ה
ומקצתהון דלא למיספד
בבקר תעשה משמע יחיד והדרי
במנחות ובמגילת תענית וה"ג
בהון.
עבודה לא
גמירי): כל הכתוב במגילת
(ג) ד"ה
להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו
התם בפ' ר' ישמעאל ת"ר אלין
(שם)
תענית דלא למיספד לפניו אסור לאחריו
איתוקם תמידא.
להקריב לשון רבים:
יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון
(שם) עד
מותר: תנו רבנן ח) אלין יומיא דלא להתענאה
דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן
הלכו
סוף מועדא. (שם)
ה"ג
בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה
איתותב חגא דשבועיא.
עד תמניא ביה איתוקם תמידא
יום
איתוקם תמידא דלא למיספד בהון מתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב
דלא למיספד ומתמניא ביה עד
סוף
(ד) ד"ה
מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא
חגא דשבועיא דלא למיספד בהון אמר מר מריש ירחא דניסן עד תמניא
(שם) ודברי תורה אין
כדאיתא
ט)
(ה) תוספות
צריכין חיזוק.
למיספד: מריש ירחא דניסן ועד
נ)
ביה איתוקם תמידא דלא למיספד למה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן
דבר תורה
תמניא ביה איתוקם תמידא דלא
(ו) ד"ה
ור"ח גופיה יו"ט הוא ואסור אמר רב לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו
❖
למיספד. שהיו הצדוקים אומרים יחיד
כשהן
(ר"ה יט.) ושלפניו נמי תיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ראש חדש ר"ח דאורייתא הוא
❖
מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את
ודאוריית' לא בעי חיזוק דתניא י) הימים האלה הכתובין במגילת תענית לפניהם
הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש
גליון הש"ס
ולאחריהם אסורין שבתות וימים טובים הן אסורין לפניהן ולאחריהן מותרין
השני תעשה בין הערבים ס) מאי
רבינו חננאל
גמרא ואתא יחזקאל
ומה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ודברי תורה אין צריכין חיזוק הללו
אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי
כ)
ואסמכה אקרא.
ואמאי לא גזרו בפרע כמו
תשמרו להקריבע) לשון רבים הוא שיהו
דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק אמר מר מתמניא ביה עד סוף
ל)
שגזרו ביין,נאמר רב אשי
❖
כולן באין מתרומת הלשכה: מתמניא
שתויי יין דמחללי עבודה
מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד למה לי עד סוף מועד לימא עד
גזרו בהו רבנן,נפרע ראש דלא
ביה כו' עד דלא למיספד. שהיו
המועד ומועד גופיה יום טוב הוא ואסור אמר רב פפא כדאמר רב לא נצרכא
מחללי עבודה לא גזרו בהו
בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת
רבנן. מיתיבי אלו שבמיתה
אלא
רבינו גרשום
הוא שהעומר מתחיל אחד בשבת
שתויי יין ופרועי ראש כו'.
ואסיקנא דאתקוש פרועי ראש
מכלל דרבנן אסרי. בזמן הזה
שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבתפ) ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי וא"ל שוטים מניין לכם ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה
לשתויי יין במיתה,נומינה מה
ביין,נונימא דפרוע ראש בזמן
מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותיקנה אחר שבת כדי שיהיו מתענגים שני ימים וכו' ודחו
שתויי יין מחלי עבודה אף
הזה נמי אסור.נתריץ מ"ט
אותן והלכו להן בייתוסים מכח הפסוקין על כרחן וחזרו בהן (ע"כ הג'): איתוקם תמידא דלא למיספד גרסינן. ולא גרסינן להתענאה כדמוכח
פרועי ראש מחלי עבודה.
אסרי רבנן בזמה"ז מהרה
ושקלו וטרו,נואמרינן האי
יבנה ביהמ"ק וכו',נאבל פרוע
בסמוך דקתני לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו. ואי גרסינן להתענאה א"כ היינו רבי יוסי דאמר לפניו אסור והא ליכא למימר דרבי יוסי
[עד]נדלא אתא יחזקאל וכתב
ראש לא אסרי. כש"כ ששינה
היא דקא פריך כמאן כרבי יוסי בתמיהה מכלל דכרבנן פסיקא ליה: עד סוף מועדא. פסח: חגא דשבועיא דלא למיספד. במגילת
ופרע לא ישלחו, וכתיב
משכרתו. ולהכי אסרי בשתויי
תענית מפרש מאי איתוקם: ור"ח יו"ט הוא. דכתיב קרא עלי מועד והוי ראש חודש אב בהאי מסכתא לקמן :
יין דאי אפשר בתקנה,נאבל
בתריה ויין לא ישתו כל כהן
צ)
(ד)
פרוע ראש דאפשר בתקנה לא
בבאם אל וגו', דגמרינן
לאסור אסרי. רב אשי אמר. להכי
מינייהו דאתקוש [פרועי
אסרי רבנן שתויי יין בזמה"ז,נהואיל דחמור דהרי מחלל עבודה,נדאמרינן התם במס'נזבחים,נכתיב בשתויי יין חוקה,נדכתיב יין
ראש]נלשתויי יין מנא הוינא ידעי דפרועי ראש במיתה.נואסיקנא גמרא הוא גמירי לה דפרועי ראש איתוש לשתויי יין,נואתא
יחזקאל ואסמכא אקראי,נוכי גמרא גמרי לה דפרועי ראש במיתה אבל לאחולי עבודה לא גמירי גמרא. מתני', כל הכתוב
ושכר אל תשת וגו',נוכתיב בבגדי כהונה חוקה דכתיב (וחבשת)נ[וחגרת אתם]נאבנט אהרן ובניו וגו',נמה בגדי כהונה [כ]שאינו
לובשן ועובד מחל עבודה,נכדאמרינן בגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם [אף שתויי יין מחל
במגילת תענית די לא למיספד כו'. תנו רבנן אילין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון כו'. אמר מר מריש ירחא דניסן עד
עבודה]. אף פרועי ראש מחלי עבודה. וכי היכי דאסרי רבנן שתויי יין בזמה"ז הכי [נמי]נליסרו פרועי ראש. ותריצן, הא דדייקת
תמניא ביה אתוקם תמידא די לא להתענאה. ואקשינן אמאי לא תני מתרי בניסן,נדהא ראש חדש גופה לא איצטריך. ושני רב
מינה לא כלום הוא,נדא"כ הוא עד דלא אתי יחזקאל מאן אמרה. בן נכר ערל לב. זה כהן משומד,נבן שנתנכרו מעשיו לאביו
לאסור [יום]נכ"ט באדר [שהוא יום שלפניו]נשלפניו,נותניא ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם ולאחריהם אסור,נואי משום
שבשמים. ערל בשר. כהן שמתו אחיו מחמת מילה. הכא נמי. פרועי ראש מחלי עבודה גמרא גמירי לה,נואמאי לא אסרי רבנן
ראש חדש דאורייתא איסוריה ואין דברי תורה צריכין חיזוק. וכן אקשי'נאסיפא,נדקתני מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתות
פרועי ראש כבשתויי יין. תריצן, כי גמירי מה שתויי יין במיתה וכו',נלאחולי עבודה לא גמירי,נכלומר,נלא דייקינן האי ומינה,
חגא דשבועייא דילא למספד,נלימא עד המועד,נומועד גופיה יום טוב הוא ולא צריך.
אלא לעולם פרועי ראש לא מחלי עבודה,נלהכי לא אסרי רבנן בזמה"ז אע"ג דאסרי בשתויי יין. ה"ג, מריש ירחא דניסן עד
תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד. שהיו אומרים מינין מתנדב יחיד תמיד,נשהיו דורשין את הכבש אחד תעשה שהוא
לשון יחיד,נוחכמים היו אומרים אינו אלא מתרומת הלשכה,נשהרי כתיב ביה לאשי,נדמשמע שבא ממקום ששאר קרבנות באין,
דהיינו מתרומת הלשכה.נומריש ירחא דניסן עד תמניא ביה נשאו ונתנו בדבר,נוהודו מינין לחכמים. איתותב חגא דשבועייא דלא למספד. שהיו מינין אומרין אין עצרת בא אלא [באחד]נבשבת,נשהיו דורשין ממחרת השבת תספרו חמשים,נכלומר לאחר שבת
בראשית הוי עצרת.נוחכ"א כתיב חמשים יום,נדמשמע בכל יום שבא חמשים יום קובע עצרת,נוכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה,נדמשמע תמימות ממש מאחד בשבת לאחד בשבת,נכאן שחל עצרת באמצע שבת הויין חמשים יום בלא שבע שבתות תמימות
מאחד בשבת לאחד בשבת,נ[כאן שחל עצרת באחד בשבת]. לא נצרכא לאסור שלפניו. להכי קאמר לא נצרכא לאסור שלפניו. להכי קאמר דריש ירחא הוי יו"ט,נלאסור כ"ט דאדר בתענית ובהספד,נדאי משום מועד לא הוי אסור,נדדברי תורה אין צריכין חיזוק.