סדר תעניות כיצד
פרק שני תענית
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלכו
והפגינו. הפיגו לשון נהי וצעקה. אי שמים גרסינן פירוש
לאסור את שלפניו. להכי נקט מריש ירחא דניסן לאסור את יום
לה א
א) ב)
❖
ג)
שלפני ר"ח בתענית כדתניא בסמוך לפניהן אסורין דאי משום ר"ח
שמים להקב"ה היו צועקין למה יאמרו הגוים איה אלהיכם
ולהם אמרו וכי לאו אחיכם אנחנו וכו': לא נצרכה אלא לחדש
ד)
לא היה נאסר כדמפרש דדברי תורה אין צריכין חיזוק: כמאן כר'
❖
ה)
מעובר. פירוש דעברוה לאדר שלא נראה הלבנה עד יום ל' והוי
יוסי. דמתני' דאמר אף לאחריו בתמיהה ושבקת רבנן אי הכי
מוסף רש"י
דאליבא דר' יוסי מוקמת לה למגילת
ר"ח ניסן יום ל"א פירוש וא"כ האי
בעשרים ותמניא ביה.
הגהות הב"ח
תענית כ"ט באדר נמי דקתרצת לעיל
כ"ט לא מצינו לאוסרו $משום יום
אלא לאסור יום שלפניו ה"נ לא נצרכה אלא
(ר"ה
שלפני ר"ח ניסן דיום ל' מפסיק
דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן דהיינו
(א) גמ'
יט.) דלא יעידון מן
לאסור יום שלאחריו כמאן כרבי יוסי דאמר
דלא למספד
אורייתא.
בינתים משום הכי איצטריך לאוסרו
יום שלשים דאדר הסמוך לניסן
בין לפניו בין לאחריו אסור אי הכי בעשרים
ואמרו
(שם)
משום יום שלאחר עשרים ותמניא:
לעולם חסר מכ"ט יום הוא משום
אחיכם (ב) שם
והפגינו.
ותשעה נמי מאי איריא דהוי יומא דמקמי
דאילו
אי איקלע וכו'. שום
דקא בעי למיסר יום כ"ט תיפוק ליה
בן
יומא דמיתוקם תמידא תיפוק ליה דה"ל יומא
גמליאל (ג) רש"י
(שם) אי
גזרה מריש ירחא וכו'
דבלאו הכי הוי אסור יום כ"ט דה"ל
שמים.
דבתר עשרין ותמניא ביה דתניא א) בעשרים
תמניא גופיה אסור דה"ל וכו' והקשה
יום דבתר כ"ח שהוא י"ט כו' ואסור
אדרים והראשון
(שם) הלכה כסתם משנה.
ותמני' ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא
הקונטרס אכתי לימא תשעה ואפילו
יום שלאחריו כר' יוסי ואמאי נקט
והשני מלא
(ד) ד"ה
ריש ירחא לאסור את שלפניו: דלא
יעידון מן אורייתא שפעם אחת נגזרה גזירה
אי מיקלע שום גזרה ובטלינא לז'
יעידון. שלא יהו צריכין ליבטל
ימים וכו' אכתי אסור תמניא גופיה
על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו
והא דלא
קאמר דאסור בהספד
משום דהוי יומא דמקמי יומא
מתלמוד תורה שנגזר עליהן שלא
את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה
משום דהוי יום שלפניו
(ביצה
יעסקו בתורה: הפגינו. צעקו. כך
דאיתותב חגא דשבועיא ותירץ
❖
בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא
והאי
ב:)
הקונטרס הא לאו פירכא דהא מיו"ט
מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה
(ה) ד"ה
אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרה
ביה
וצעקה לשון פגינה: אי שמים
גופיה דתמיד מבטלינן ליה ואנא
(ו) ד"ה
להם עמדו והפגינו בלילה הלכו והפגינו
רבינו חננאל
ניקום ונגזור משום קמי יומא
גרסינן. אהה ה'. להקב"ה היו צועקים
קמא ביה
בלילה אמרו אי שמים לא אחים אנחנו
דאיתותב חגא דשבועיא (ח) וכי האי
על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות
ושנינן, לאסור שלאחריו, כר'
לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת
יוסי דאמר ימים הללו בין
והיו אומרים להם לפני הקב"ה וכי
מתרצינן לקמן ביום טוריינוס:
רב אמר הלכה כר' יוסי דאמר
משום (ז) ד"ה
לפניהם בין לאחריהם
לא אחיכם וכו': לא נצרכה אלא
אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם
ב"ג
אסורין. אי הכי, רישא דתני
לחדש מעובר. בשנה מעוברת שיש
לפניו אסור אבל לאחריו מותר.
(ח) תוס'
מריש ירחא דניסן, ואוקימנא
גוזרין עלינו גזירות רעות ובטלום ואותו היום
וכה"ג נמי
דלא תנא ראש חדש אלא
בה שני (ג) אדר והאחד חסר $ דהשתא
וא"ת כיון דאמר הלכה כר' יוסי היאך
עשאוהו יו"ט אמר אביי לא נצרכה אלא
(ט) ד"ה ועוד
לאסור יום כ"ט באדר, למה
כי הוה אדר שני מלא הוה יום
אנו מתענין לפני הפורים דאי משום
דימים
לי, תיפוק דהוה ליה יום
לחדש מעובר רב אשי אמר אפילו תימא
שלשים לפני ר"ח ניסן. א"נ דעברוה
דבטלה מגילת תענית מ"מ אחנוכה
נתבטלו (י) בא"ד
שלאחר כ"ח באדר, ועשאוהו
לחדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור
ב)
טוב
יום טוב משום (דכי) [דבו]
לאדר כגון שלא נראה החדש יום
ואפורים לא בטלו וי"ל דהא דאמר
דלהוי
בטל שמדא ואתא בשרתא
בהספד מותר וזה הואיל ומוטל בין שני ימים
ל' דמשום יו"ט דכ"ח לא מיתסר
חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין
❖
אסורים
טבא ליהודאי דלא יעידון מן
טובים עשאוהו כיו"ט עצמו ואפילו בהספד
אלא כ"ט: רבא אמר אפילו
שלהם לעשותן י"ט ודלא להתענאה
(ד)
אורייתא. ושני אביי, לא
נצרכה זו וזו אלא אם יזדמן
תימא חדש חסר. ואהכי נקט מריש
נמי אסור אמר מר מתמניא ביה ועד סוף
בהון אבל בדינים דלפניהם בטלו
להתעבר יהיה יום כ"ט אסור
גליון הש"ס
ירחא דאי הוה אסר ליה ליום כ"ט
עוד י"ל (ט) דכיון דיום שלפני הפורים
מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד
בו משום שהוא יום אחר כ"ח
גמ' כי אמר רבי יוחנן
משום בתר כ"ח לא הוה אסר ליה
שנתבטל מיו"ט דידהו שהיו רגילין
בו, ויום ל' נמי יהיה אסור
למה לי למימר מתמניא ביה לימא מתשעה
הלכה כר' יוסי אדלא
משום שהוא יום דמיקמי
אלא בתענית לחודיה: דכל שלאחריו
לעשות בהן ונתבטלו יו"ט שלהם
ביה ותמניא גופיה אסור דה"ל יומא דאיתוקם
להתענאה.
יומא דאיתוקם ביה תמידא.
כו'. כלומר כל שאסור משום אחר
ה"נ יש לנו לומר שיבטלו משום
ואקשינן נמי, למה לי למימר
ביה תמידא כיון דאילו מקלע (ליה) מילתא
רש"י ד"ה לא נצרכה וכו'
מתמניא בניסן הימים טובים
י"ט בתענית הוא דאסור הא בהספד
טעם לפני הפורים דה"נ אמרינן
ובטליניה לשבעה תמניא גופיה אסור דה"ל
דהשתא כי הוה אדר שני.
דקבעו דאיתותב חגא
מותר. ואהכי נקט מריש ירחא דלהוי
בסמוך גבי יום שלפני נקנור וכו'
דשבועיא, תיפוק ליה דהוה
יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא
האי כ"ט דנקט מוטל בין שני ימים
וכן גבי יו"ט טוריינוס דכיון דבטלו
תוס' ד"ה לא נצרכה. משום
ליה מן הימים טובים
יום שלפני ר"ח ניסן.
השתא דאתית להכי עשרים ותשעה נמי
דאיתוקם בהו תמידא. ושנינן
מיום שלהם לא יאסרו משום יו"ט
משום דאי מיתסר משום דלפני
(י)
לא צריכא אלא דאי הדרי ביה
הבא אחריהם דאסורים משום יום
יו"ט אימור לא איתסר בהספד דהאי
כיון דאילו מיקלע מילתא ובטליניה לעשרים
רבנן ובטלי להני יומי דקבעו
❖
שלפניהם כמו כן ה"נ דכיון דיום
דנקט כל שלאחריו כו' לאו משום
משום דאיתוקם תמידא, לא
ותמניא עשרין ותשעה גופיה אסור דה"ל
בטלי מנייהו אלא ז' יומי, ויום
שלפני הפורים נתבטל משום עצמו
דלפניו נמי אסור בהספד אלא איידי
יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא איתמר ר'
ח' אסור מכלל יומא דאיתותב
ומותר להתענות לא יאסר משום
דפריך דליתסר יום כ"ט משום בתר
בהו חגא דשבועייא. השתא
חייא בר אסי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל
הגהות הגר"א
יום שלפני הפורים:
כ"ח הוא דמיהדר ליה כל שלאחריו
דאתית להכי כ"ט נמי דאי
אמר הלכה כר' מאיר ומי אמר שמואל הכי
[א] גמ'
מיקלעא (כלל) [כול'].
כו': לימא מתשעה (ה) ותמניא גופיה.
הלכה
❖
איתוקם תמידא ואיתותב חגא
והתניא רשב"ג אומר ומה תלמוד לומר בהון
י"ט הוא דהא הוה ליה מהנך ימים
דשבועיא. מפורש במנחות
בהון שתי פעמים לומר לך שהן אסורין לפניהן ולאחריהן מותרין ואמר שמואל
טובים דאיתוקם בהו תמידא
בפרק רבי ישמעאל אומר,
עומר היכ כול' איתוקם
הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מעיקרא סבר כיון דליכא תנא דמיקל כרבי
כדכתיב ביה מריש ירחא עד תמניא:
רבינו גרשום
תמידא שהיו הצדוקים
ה"ג דאי איקלע מילתא ובטליניה
מאיר אמר הלכה כרבי מאיר כיון דשמעיה לרבן שמעון דמיקל טפי
אומרים יחיד מתנדב ומביא
כמאן כר' יוסי דאמר די לא
לשבעה תמניא גופיה אסור דהוה ליה
תמיד, דהוו דרשי את הכבש
למספד בין לפניו בין לאחריו
אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וכן אמר באלי אמר רבי חייא בר
תעשה לשון יחיד, ואהדרו
אסור. בהספד, דאי דרבנן הא
יומא (ו) דאיתותב חגא דשבועיא.
אבא א"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי א"ל רבי חייא לבאלי אסברא לך $ כי אמר
להו רבנן את קרבני לחמי
אמרו לאחריו מותר. אי הכי.
דאי איקלע מילתא שאם נגזר גזירה
[תשמרו] שיהיו באין
כיון דמוקמת ליה כר' יוסי,
ר' יוחנן הלכה כרבי יוסי אדלא להתענאה ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר
מתרומת הלשכה, ודחו
עשרין ותשעה באדר נמי, מאי
וצריכין להתענות תוך אלו ימים
ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין
דבריהם, ונתקיימו דברי
איריא דהוה יומא מקמי
ג)
ד) א
[א]
טובים דתמיד ובטלו אותן להתענות
רבותינו שלא יהיה תמיד בא
דאיתוקם תמידא, דקאמר
מותרין אלא משל צבור. וכן הוו
בכולן שאין לבטלה לחצאין: אכתי
[ד]להכי אמר מריש ירחא
חולקים ואמרין אין עצרת
דניסן לאסור כ"ט באדר
יומא תמניא אסור משום חגא דשבועיא. ואי קשיא אכתי לימא תשעה ואפילו אם אירע מילתא דבטלי אכתי הוא אסור תמניא גופיה משום
חלה אלא לאחר שבת,
שלפניו, תיפוק ליה דלהכי
קמא יומא דחג שבועיא דהוה יום שלפניו לאו פירכא הוא דהא יו"ט גופיה בטיל ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא דאיתותב חגא
ואהדרו להו רבנן ונדחו,
הוה אסור דהוה ליה יומא
דשבועיא. וכה"ג מתרץ לקמן ה) ביום טוריינוס: כ"ט נמי. דתרצת לה לעיל לא נצרכה כו' להכי נקט בריש ירחא דאי מיקלע כו': כרבי יוסי.
והחזירו הדבר ליושנו שיהיו
דבתר כ"ח, דהוי יו"ט דאסור
(ה)סופרים נ' יום ממחרת יום
למספד, והוי כ"ט אסור, דהא
דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור: כר"מ. סתם מתניתין דקתני לאחריו מותר: מה ת"ל בהון בהון. דלא להתענאה בהון ומקצתהון
טוב של פסח. ולפי שנדחו
אמר ר' יוסי בין לאחריו אסור.
דלא למספד בהון וקא דריש לה כדדייק לקמן בהון משמע מיעוט: ואמר שמואל גרסי': הלכה כרבי שמעון (ז). דמדרבנן נינהו ולא מחמרינן
דברי צדוקים ונתקיימו דברי
עדיין פריכנא למה לי למימר
כולי האי: באלי. שם חכם: ה"ג כי אמר רבי יוחנן הלכה אדלא להתענאה. דימים הכתובים במגילת תענית דלא להתענאה לפניהן
חכמים, עשאום אותם הימים
מריש ירחא דניסן לימא מתרי
טובים כימי גאולה מידי
דניסן. והפגינו בלילה. כדי
אסורים ולאחריו מותרין כר' יוסי ולא כר"מ דאמר אף לפניהם מותר אבל אדלא למספד אין הלכה כרבי יוסי [דאמר] לפניו ולאחריו
צורריהם. רב אמר הלכה כר'
שישמע קולם. אמר אביי.
הכי. דלפניו מיהא אסור כרבי יוסי: מקדימין. שקראו קודם זמנה:
אסור אלא כר"מ דאמר לפניו אסור לאחריו מותר: ומי א"ר יוחנן
יוסי. דאמר כל הכתוב במגלת
להכי קאמר מריש ירחא
תענית די לא למיספד, בין
לאסור שלפניו, לחדש מעובר
לפניו בין לאחריו אסור [די לא להתענאה, לפניו אסור] לאחריו מותר. ושמואל אמר הלכה כתנא קמא והוא ר' מאיר, וסתמא
דהוי ל"א, (כ"ח) [ר"ח] קאסר ל' שלפניו, דאילו משום כ"ח לא הוי אסור אלא כ"ט. ה"ג, רב אשי אמר אפי' תימא בחדש
דמתני' דיליה היא, דא' בדילא למיספד לפניו אסור לאחריו מותר, [ב]ד(א)י לא לאתענאה, בין לפניו ובין לאחריו מותר. איני
חסר. ודפרכת כיון דמוקים לה כר' יוסי למה לי למימר מריש ירחא דניסן משום כ"ט כדי לאסור [לכ"ט] לאדר שלפניו, תיפוק
והא' שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר לפניהם ולאחריהם מותרים. ומשנינן שמואל הלכה לקולא גמירי, [מעיקרא]
ליה דהוי יומא דבתר כ"ח, תריץ כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר, כלומר, האי דאמר ר' יוסי בין לפניו בין לאחריו
סבר ליכא תנא דמיקל טפי מתנא קמא דמתני' דהוא ר' מאיר, ואמר הלכתא כתנא קמא, כיון דחזא רבן שמעון בן גמליאל
אסור, לא אמר לאחריו אסור אלא להתענאה, אבל בהספד מותר, ולהכי איצטריך מריש ירחא דניסן כדי שיהא כ"ט מוטל בין
דמיקל טפי, אמר הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל. אמר ב[א]לי א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי. אדילא להתענאה דלפניו אסור.
שני ימים טובים, בין כ"ח (לכ"ח) [לר"ח], דליהוי כיו"ט עצמו דאסור אפי' בהספד וכ"ש בתענית. נפרש מתניתין שלא פי'
איני והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה, ותנן במסכת מגילה אע"פ שאמרו מקדימין כפרים ליום הכניסה ולא מאחרין
לעיל, כך הורה המורה, כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד, כלומר, אותם ימים טובים הכתובים במג"ת (שמותרין) [שחמורין]
כל כך דאסור להו למספד וכ"ש להתענאה, לפניו אסור בהספד ובתענית, הואיל וחמור הרבה שביו"ט עצמו אסור אפי'
בהספד, לאחריו מותר בהספד ובתענית. ר' יוסי אומר הואיל וחמור [כל] כך שאסור אפי' בהספד, נחמיר נמי שבין לפניו ובין לאחריו אסור בין בהספד בין בתענית. ודלא להתענאה, כלומר ואותן ימים טובים דמג"ת שאינו חמור כל כך, שאינן אסורין אלא
בתענית אבל בהספד מותרין, בין לפניו בין לאחריו [מותרין] הואיל וקל כ"כ, ר' יוסי מחמיר מכ"מ, אע"פ שקל כ"כ, לפניו אסור. ת"ר אלין יומיא דלא להתענאה. כלומר כל ימים טובים הכתובים במג"ת אסורין בתענית, אבל יש בהן שאין אסורין בהספד,
ומקצתהון די לא למספד בהון, יש מהן שחמורין הרבה שאפי' בהספד אסורין. עכשיו נחזור ונפרש ההלכה כסדרה. מתמניא ביה עד סוף מועדיא איתוקם ביה חגא דשבועיא. למה לי למימר מתמניא ביה לימא מט' ביה ותמניא גופיה אסור. דהא אמרינן
לעיל מריש ירחא עד תמניא ביה איתוקם תמידא. תריץ, להכי אצטריך למימר מתמניא, דאי מקלע מילתא לההוא יו"ט דתמידא, דלא ניבטיל אלא שבעה, אבל תמניא אסור משום דאיתותב ביה חגא דשבועיא. השתא דאתת להכי. דתרצת משום דאי איקלע
מילתא ובטיל ליה, עשרין ותשעה נמי. דפרכת למה לי' למימר מריש ירחא דניסן משום לאסור כ"ט באדר, תיפוק ליה דהוה יומא דבתר כ"ח, לעולם להכי אמר מריש ירחי' דניסן כדי לאסור כ"ט באדר שלפניו, דאי איקלע מילתא ובטליניה לכ"ח כו'. אמר
רב הלכה כר' יוסי. דאמר דאי לא למספד בין לפניו ובין לאחריו אסור. ושמואל אמר הלכה כר"מ. ת"ק דר' יוסי, דסתם מתני' ר"מ, וקאמר לפניו אסור לאחריו מותר. מי אמר שמואל הכי. דאמר לפניו אסור. מעיקרא. דשמעיה לר"מ דמיקל יותר מר' יוסי,
דר"מ אינו אוסר אלא לפניו ור' יוסי אוסר בין לפניו בין לאחריו. אדלא להתענאה. דקאמר ר' יוסי לפניו אסור לאחריו מותר, ולא אדי לא למספד דקאמר אסור בין מלפניו בין לאחריו.