יח:
סדר תעניות כיצד
פרק שני תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלכה
מתענה ומשלים. פי' הא דקפסק הלכה מתענה ומשלים
מותרין בהספד ובתענית. בני ט"ו (ב) קריאת
מגילה דכרכין קודם
לו א
א) ב)
ג)
אר"ח קאי דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות
זמנה כדמפרש התם בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שהכפרים מקדימין
י)
דיום משתה ושמחה כתיב:
ליום הכניסה מותרין אותן
ימים שקראוה קודם זמנה בהספד
הדרך עלך סדר תעניות קמא
ותענית: בני חמיסר. דהיינו
כרכים המוקפין חומה מימות יהושע
לז ב ג
מתריעין עליהם מיד ומתענין
ד) ה)
בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך
כמו כן. ואפילו
לכפר כ) וקרא עמהן דפרוז בן יומו
מותרין בהספד ותענית אימת אילימא בני
בראשונות שחומר האחרונות נוהגין
נקרא פרוז כדאמרינן במגילה
א ד
חמיסר וקא קרו ליה בארביסר ומי שרי
ו) ז)
: מי שרי. י"ד אפילו לבני ט"ו
בו ואם תאמר הא דמתריעין
(ז)
והכתיב במגילת תענית יום ארבעה עשר
א)
ח)
בהספד ותענית: ואמר רבא לא
משמע דמתריעין ומתענין אמאי
❖
בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא
נצרכה. לכתוב במגילת תענית לגזור
צריך לפרש במתני' בסמוך אותה
ט)
למיספד בהון ואמר רבא לא נצרכא אלא
ב) א
ההספד ותענית לבני י"ד בי"ד ולבני
העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם
י)
לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה ואלא
תורה אור השלם
ט"ו בט"ו דהא קרא כתיב בהדיא
מתריעות משמע תרוייהו ויש לומר
כ)ל)
בני ארביסר וקא קרי ליה בתליסר יום ניקנור
להיות עושים את ימי הפורים האלה
משום דבעי לאפלוגי ר' עקיבא בסיפא
1. וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם
ל)
מ) נ)
אֶת הַגֶּשֶׁם בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה
וגו': אלא לאסור את של זה בזה.
הוא ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתריסר
דקאמר מתריעות ולא מתענות:
ס)
ח¢ דָשִׁים לַקָּצִיר וְהִמְטַרְתִּי
כגון בני ט"ו (דקרו) בי"ד ובני י"ד
לא
יום טוריינוס הוא אלא לאו דקא קרו ליה
ע) פ)
עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר
❖
צ)
בט"ו: בני ארביסר. נינהו כפרים
אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה
בחדיסר וקתני מותר בהספד ובתענית לא בני ארבעה עשר וקא קרו ליה
אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה
ועיירות: וקא קרי בי"ג. כגון שחל
בתריסר ודקאמרת יום טריינוס הוא יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו הואיל
אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ
❖
י"ד בג' בשבת ומקדימין ליום
עמוס ד ז
תִּיבָשׁ:
הגהות הב"ח
ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמרו
ג)
הכניסה: יום ניקנור הוא. לקמן
(א) גמ'
ליה רבנן יום טוריינוס הוא אמר להו יום טוריינוס [א] גופיה בטולי בטלוהו
מפרש. ואסור בהספד ותענית: אלא
הריגה אם
מוסף רש"י הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני
בני י"ד וקרו בי"ב. שחל י"ד ברביעי
לא נצרכא.
הרבה
ניקנור אמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוהו משום יום ניקנור ניקום ונגזר
בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו
(ב) רש"י
י"ב: טוריינוס. בסמוך מפרשה:
מאי ניקנור ומאי טוריינוס דתניא ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה ובכל יום
בחדיסר. שחל להיות י"ד באחד
דכרכין ובני י"ד
(מגילה ה:)
ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר אימתי תפול בידי וארמסנה
דיופלי.
דכפרים
ועיירות
בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום
שקראו מגילה קודם
(סוכה
דהוו י"א ושמע מינה דאע"ג שהוא
❖
זמנם
נא:) (מגילה ו.)
בשערי ירושלים ואמרו פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות על ירושלים
יום שלפני טוריינוס שרי בהספד
מגילה נקראת
תעשה בהם נקמה מאי טוריינוס אמרו כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס
ד)
לא פחות
ותענית: שמעיה ואחיה. חסידים
ולא יותר כרכין
ופפוס אחיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם
רבינו חננאל
היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו
המוקפין חומה מימות
יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד
האריה עידו היה ולא שמעיה :
יהושע בן נון קורין
מ)
נ)
מותרין בהספד ובתענית בו
בט"ו כפרים ועיירות
ביום שקורין בו, וליכא
איפרכי. דוכוס: לוליינוס ופפוס
נבוכדנצר אמרו לו חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו וראויין היו
גדולות קורין בי"ד
לאוקומה להא מתני' בי"ד
אחיו. צדיקים גמורים היו: בלודקי'.
ליעשות להם נס ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו ואותו
אלא
ובט"ו, דקיימא לן אע"פ
(ג) ד"ה
היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא
שאין קורין בהן אסורין,
רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו ואנו נתחייבנו כליה
דתניא בהדיא ארביסר
ס) הרוגי לוד אין כל בריה
(ד) ד"ה
למקום ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובין
וחמיסר פוריא אינון די לא
יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן. ויש
למספד. בהון, ואמר רבא
ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו אלא לא מסרנו
לא נצרכא אלא לאסור את
אומרין שנהרגו על בתו של מלך
הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך אעפ"כ הרגן מיד
זה בזה ואת של זה בזה,
שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים
ואפילו מי שאינו יומו
אמרו לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין:
הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של
(ה) רש"י
ואינו קורא בו אסור.
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו' אין גוזרין תענית בראשי
בתליסר ותריסר נמי ליכא
ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל
לאוקומה, דהא יום נקנור
ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו
חדשים כו': וכמה הויא התחלה רב אחא אמר שלש רבי אסי אמר אחת
ה)
ב
תעניות
ויום טוריינוס אינון, וימים
בלבד: אם מעמו כו': נתחייבנו
טובים נינהו. ליכא
אמר ו) רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבן (שמעון
לאוקומה אלא כגון שהיה
הריגה. על חטא חייבי מיתות בית
בן) גמליאל אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים דרש מר זוטרא משמיה
ג
ז)
(ו) ד"ה
יום הכניסה בי"א וקורין
דין: דיופלין. שני שרים. וכן
בו ביום, ואע"פ שהוא יום
דרב הונא הלכה מתענה ומשלים:
מטרופולין של מלכים ע) לשון שרים:
לפני טוריינוס, מותר
בהספד ובתענית, קשיא
הדרן עלך סדר תעניות כיצד
בגזירין. מקלות כמו גזירי עצים:
(ז) תוס'
לר' יוחנן דאמר הלכתא
(ג) שלש. תעניות שני וחמישי ושני:
כיון דהא
כר' יוסי דאוסר לפניהם.
סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה אבל צמחים ששנו
❖
וכמה הויא התחלה. שאינו מפסיק
ד
ח)
ושנינן, יום טוריינוס
בטולי בטלוה כו'. ושאר
מתריעין עליהן מיד וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים
לאחר מכאן: רבי אחא ורבי יוסי
השמועה פשוטה היא.
(ד) אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי
.מתני' אין גוזרין תענית
יום מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת ירדו לצמחין אבל לא
ט)
הגהות הגר"א
לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא:
על הצבור בתחלה בחמישי
ירדו לאילן לאילן ולא לצמחין לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין
[א] גמ'
כו'. אין גוזרין תענית
זו דברי ר"מ. ואדברי ר"מ דמתני'
❖
ולמערות מתריעין עליהן מיד וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים דכתיב
בראשי חדשים בחנוכה
קאי דקתני אין משלימין: מתענה
ובפורים ואם התחילו כו'.
1 והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וגו'
כמה הויא בתחלה ר' אחא
ומשלים. עד חשיכה:
אותה
אמר ג' ר' יוסי אומר אחת.
רבינו גרשום
הדרן עלך סדר תעניות קמא
וקיימא לן כר' יוסי.
(ואסיקנא אם התחילו כו').
מותרין בהספד ובתענית.
סדר תעניות אלו. האמור בפ' ראשון שבתחילה יחידים מתענין (ה) סדר תעניות ואחר
באותן שמקדימין. לאסור
ט' באב שחל להיות ערב
כך צבור הולכין ומתענין עד י"ג אם
את של זה בזה.
שבת. פי', הא דתנינן בסוף
לא נענו: ברביעה ראשונה. אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה: אבל צמחים
בכל מערבין ומשתתפין,
(ו)[ה]קורין בט"ו אסור
ששנו. שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה (ו) שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות
בי"ד בהספד ובתענית. יום
ט' באב שחל להיות בערב
ניקנור הוא. ואין מותרין
שבת כו', קבלה בידינו כי
שכל חומר האחרונות נוהג בהן: בין גשם לגשם. בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא: ירדו לצמחים אבל לא לאילן. מפרש בגמ' פ):
פסח של אותה שנה היה
בהספד ובתענית. אלא לאו
לבורות שיחין ומערות. צ) בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסות מי גשמים לשתיה: שלא ירדו
בחדיסר. וקתני מותרין
ביום חמישי, ומילאו תמוז
עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו'. כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא:
דההיא שתא וחל ראש
אע"ג דהוי יומא דמקמי
חדש אב בחמישי, וחל ט'
יום טוריינוס, ומי אמר ר'
ה"ג יוחנן הלכה כר' יוסי
באב להיות בע"ש, וחיסרו
אב, ואלול חל להיות ע"ש, וראש השנה בשבת. דבר ברור הוא שיש לסנהדרין לקבוע חסירין זה אחר זה כפי המסורת
דלפניו אסור. לעולם בני ארביסר דקרו בתריסר. ולהכי מותרין דלא הוי יומא טבא. תיפוק ליה. דתריסר הוי יומא דמקמיה
שבידם, ובפירוש שנו בענין עצרת, שניהן מלאין ה', חסרין (ו')[ז'], והם ניסן ואייר . ור' עקיבא שגמע ביצה מגולגלת,
יום ניקנור, ולא ליהוי מותר בהספד ובתענית. דיופלי. שלוחים. בגיזירין. קופיץ. וכן בת"ב שחל להיות בע"ש. אין משלימין.
מסוכן היה, משום שהיה חולה ואמרו לו הרופאים כי גמיעת ביצה מיד בלא מלח באחרית היום היא רפואתו, וכיון שראהו
וכמה הויא התחלה. דקאמר אם התחילו אין מפסיקין. רב אחא אמר שלש. שאם היו ג' תעניות קודם ר"ח ורביעי בר"ח
ר' יהודה נדמה לו דסבר המתענה בערב שבת אינו משלים . ט' באב שחל להיות בערב שבת. כגון דאקלע פסח דההיא
אין מפסיקין. זו דברי ר"ג. דאמר אם התחילו אין מפסיקין אבל אין משלימין.
הדרן עלך סדר תעניות
שתא בחמישה בשבת וחל ט' באב בערב שבת ולפי שהיה תמוז מלא וחיסרו (עוד לחדש) [אב], וחל ראש השנה להיות
בשבת. ירושלמי: אפי' יחיד שקבל על עצמו תענית מתענה ומשלים. ירושלמי: י"ח ברכות שבכל יום כנגד י"ח מזמורים
סדר תעניות האמור. כל אילו תעניות דאמרן לעיל דאין גוזרין לאלתר. ברביעה ראשונה. ולא ירדו גשמים. אבל צמחים
ששנו. שנשתנה מראה שלהן, מתריעין עליהן מיד. קודם הרביעה.
שמראש תילים עד יענך, ולמה רגשו אינו מן המנין, דברכת המינים ביבנה תקנוה. וכנגד י"ח פעמים שכתוב בתורה אברהם
יצחק ויעקב, גם ויקרא בהם שמי ושם אבותי בכלל. וכנגד י"ח צוויים שכתוב בתורה בפרשת המשכן שני, מואתו אהליאב
עד סוף הספר. ז' ברכות של שבת, כנגד ז' קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים, וכנגד ז' אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. ט' ברכות של ראש השנה, כנגד ט' אזכרות הכתובין בפרשת חנה, ובסוף כתיב ה' ידין אפסי ארץ. כ"ד ברכות של
תענית צבור, כנגד כ"ד רנה תחנה תפלה שכתובים בפרשת שלמה. ר' זירא אמר יחיד בתענית צבור צריך להזכיר עננו ה' עננו כו', ואסיקנא איכן אמרה כלילי שבת וכיומו. וקיימא לן שליח צבור אומר בין גואל לרופא חולי, יחיד בשומע תפלה. ר'
אחא אמר יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע, והוא רחם ה' עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה ההרוסה כו', עד ואני אהיה לה נאם ה' לחומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. והיכן אומרה,
הכי [אמר] ר' ירמיה כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה לשעבר אומרו בהודאה, כדתנן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. כל הברכות כולן אחר חותמיהן ואינו אומר ברכה פסוק. כלומר אינו מזכיר פסוק לבדו וחותם [בו] ברכה. ואילין
דאמרי צהלי ורוני יושבת ציון וחותם בברכה, אין בו משום ברכת פסוק. ר' זעירא צם תת"ק תענית ולא חשש למגלת תענית. ר' יעקב בר (אחא) מפקיד לספרייא אין אתת בך אנשי שאיל לכון אמרון ליה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים
וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים. והלכתא אפילו יחיד שקיבל עליו תענית בערב שבת מתענה ומשלים. הדרן עלך סדר תעניות