יט:
סדר
תעניות אלו
פרק שלישי תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בצורתא. בצורת היא זו ולא רעב הואיל
מדינתא אמדינתא. (ה) וצריכין להוליך ממדינה למדינה
ויכולין לישא בספינות:
על ידי חמרים:
יב א
א) ב)
כפנא. רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשופי מ"ר . לשון אחר נהרא אנהרא אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין
(ו)
ג)
נהר אחר ויבא כאן בצורת הוא זה: מדינתא אמדינתא. אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר
אחר בכאן אי נמי להמתין עד שיגדל
יג ב
ד) ה)
רעב הוא זה תקיפא מבצורתא: סאה בסלע ושכיחא. כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר
וצריכין להביא מים מעיר אחרת. כפנא
ו) ז)
❖
ומצויה לקנות בכל עת בצורתא:
יד ג
מעות ביוקר. אין מעות מצויות להן:
נהירנא.
בצורתא מדינתא אמדינתא כפנא וא"ר חנינא
❖
פירוש (זכור) אני:
נהירנא. אני זוכר: מדלית איסר.
בהפרכיא
סאה בסלע ושכיחא בצורתא ארבעה ולא
שלהן. פי' באותו
הגהות הב"ח
מאין מעות: דאתיא ניחא.
מלכות:
שכיחא כפנא א"ר יוחנן לא שנו אלא בזמן
(א) גמ'
לעזי רש"י
רבן
ואמרינן בפירקא דלעיל
שמעון בן גמליאל אומר אף
סאין בסלע
שהמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות
מיטרא ניחא לפירי ולתבואה ומיטרא
(ב) שם
בונמל"ט [בו"ן מלנ"ט].
על האילנות בשביעית מפני
❖
ביוקר ופירות בזול מתריעין עליה מיד דא"ר
דלקת מוגלתית בשקדים.
רזיא לאילני (ז) דאתיא ניחא לפירי
שיש בהם פרנסה לעניים. פי' הם
ואם
יוחנן א) נהירנא כד הוו קיימי ד' סאין בסלע
ואתיא רזיא לאילנות: בשפיכותא.
הספיחים היוצאין מהן וצ"ל דסבר
והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר:
(ג) שם
בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה
כמ"ד ספיחי זרעים
מוסף רש"י
וכולן
ירדו לצמחין אבל לא לאילן: בשלמא
לא לזה ולא לזה. שוב אמר רבי
אסור דהיינו ר' עקיבא מדקאמר על
נהירנא. (רשב"ם
שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי
לצמחים ולא לאילן משכחת לה דאתא ניחא
(ד) שם
ב"ב צא:) מדלית איסר.
האילנות ולא קאמר על הספיחים:
❖
כמה
(שם)
לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא
ולא אתיא רזיא לאילן ולא לצמחין דאתיא
נקדרה
לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין
רזיא ולא אתיא ניחא לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות משכחת
כמה שאוכלת
באין ושוטפין אותן: בפרוס הפסח.
(ח)
(ה) רש"י
רבינו חננאל
לה דאתיא רזיא וניחא מיהו טובא לא אתיא אלא הא דתניא ירדו לבורות
ב)
דצריכין
בימי הפסח א] . על בורות שיחין
(ו) ד"ה
לשיחין ולמערות אבל לא לזה ולזה היכי משכחת לה דאתיא בשפיכותא
בצורת, כלומר עצירת
ומערות אם לא ירדו להן גשמים:
(ז) ד"ה
מטר. מדינה להביא
ת"ר מתריעין על האילנות בפרוס הפסח על הבורות ושיחין ומערות אפילו אפילו בפרוס החג. להשקות זרעים
א
[א]
[ב]
(ח) ד"ה
ממדינה אחרת, רעב. אמר
בפרוס החג ועל כולן אם אין להן מים לשתות מתריעין עליהן מיד ואיזהו
ר' יוחנן לא שנו אלא
ואת בהמתם: אם אין להם לשתות
(ט)
שהמעות בזול ופירות
מתריעין וכו'. אפילו [ג] בפרוס החג
מיד שלהן שני וחמישי ושני ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באפרכיא
ביוקר. כלומר המשא ומתן
דימות החמה נינהו אפילו הכי
מצוי ומרויחין בני אדם,
שלהן ב ואסכרא בזמן שיש בה מיתה מתריעין עליה בזמן שאין בה מיתה אין
(ט) ד"ה
אבל מעות ביוקר מתריעין
מתריעין משום דכולן צריכות לשתות:
מתריעין עליה ומתריעין על הגובאי בכל שהוא רבי שמעון בן אלעזר אומר
ג
מים
מיד. וא"ר יוחנן נהירא
וכולן. כל אלו: בהיפרכיא שלהן.
קודם פרוס
דהוו ד' סאין בסלע
אף על החגב ת"ר מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע על הבורות ועל
באותו מלכות שכלו שם מי בורות
(י) ד"ה
בטבריא והוו נפישי נפיחי
השיחין ועל המערות אפילו בשביעית רשב"ג אומר אף על האילנות
מכה
כפן מדלית איסר. גשמי
שיחין ומערות: ואסכרא. בונמל"ט
דמתים (כ) ד"ה
צמחים, הבאים בניחותא.
בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים תניא אידך מתריעין על האילנות
בלע"ז פעמים שנקבע בתוך פיו של
גשמי אילן, היורדין ברזיא.
בשאר שני שבוע על הבורות על השיחין ועל המערות אפילו בשביעית רבן
השנה (ל) ד"ה
אדם ומת. לשון כי יסכר פי דוברי
לא לאילן ולא לזרעים אלא
לבורות, כגון דנחתי
שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות מתריעין על הספיחין בשביעית
שקר והיא סרונכהה) מיתה
המיעוט
בשפיכותא, שוטפים
משונה: בזמן שיש בה מיתה. שהיא
מפני שיש בהן פרנסה לעניים תניא א"ר אלעזר בן פרטא מיום שחרב בית
הרוב
ויורדים בבורות ת"ר
משולחת מהלכת ומתים בה:
מתריעין על האילנות
(י)
המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה
ג)
המיעוט הרוב
בפרוס הפסח ועל מי בורות
על הגובאי. שמכלה את התבואה
(מ) ד"ה
שגשמיה מועטין יש שנה שגשמיה יורדין בזמנן ויש שנה שאין גשמיה
שיחין ומערות בפרוס החג
כל שהוא אפילו לא נראה אלא קצת
ועל כולן אין מתריעין
יורדין בזמנן שנה שגשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו
טוחנות מן הקב
עליהן אלא באיפרכיא
בידוע שעתידין לבוא לרוב. אבל חגב
(נ) ד"ה
רבו פרנסתו בא' בשבת נמצאת עיסה נאפית כתיקנה ונאכלת כתיקנה שנה
שלהן. כלומר אנשי מקום
כל שהוא מצוי הוא ואינו מכלה כל
מים אינן
בלבד. ואם אין להם מים
שאין גשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בע"ש
כך כארבה: בשאר שני שבוע.
לשתות מתריעין עליהן
מימיו כלין והטיט
נמצאת עיסה נאפית שלא כתיקנה ונאכלת שלא כתיקנה שנה שגשמיה
מיד שני וחמישי ושני. ועל
דשמיטה אבל בשמיטה לא דהפקר
❖
האסכרה כל זמן שהיא
נינהו: אפילו בשביעית. כל שעה
מרובין למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בבת אחת נמצאו ריחים
ממיתה. ומתריעין על
צריכין לשתיה ואע"פ שהגשמים
הגובאי ועל החגב,
טוחנות מן הכור מה שטוחנות מן הקב ונמצאת עיסה אוכלת מן הכור
ובאילנות ובספיחים
מועילין לקרקע בשביעית: רבן
הגהות הגר"א
כמו אוכלת מן הקב שנה שגשמיה מועטין למה הוא דומה לעבד שנתן
בשביעית, מפני שיש בהן
שמעון בן גמליאל אומר. מתריעין
[א] גמ'
פרנסה לעניים. ר' אלעזר
לו רבו פרנסתו מעט מעט נמצאו ריחיים מה שטוחנות מן הכור טוחנות מן
על האילנות ואף על הספיחין של
בן פרטא אומר מיום שחרב
הקב נמצאת עיסה כמה שנאכלת מן הכור אוכלת מן הקב ד"א בזמן שגשמיה
בית המקדש לא ירדו גשמי
שביעית שאינן חשובין כל כך:
ברכה ונעשו צימוקים
מרובין למה הוא דומה לאדם שמגבל את הטיט אם יש לו מים רבים
צמוקין. שיורדין בקושי מלשון ושדיים
לעולם [וכו'] שנה
מים אינן כלין והטיט מגובל יפה אם יש לו מים מועטין מים כלים
[ב] רש"י
צומקים : למה הוא דומה.
שגשמיה ירדו בזמנן דומה
לעבד שנתן לו רבו פרנסתו
והטיט אינו מתגבל יפה ת"ר פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים
פרנסתו של כל (כ) השבת כולה:
[ג] שם
באחד בשבת כו'. נמצאו
נאפת כתקנה. שיש לו פנאי לאפותה:
ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר
[ריחיים] טוחנין מן הכור
❖
פרנסתו בבת אחת. פרנסת כל
כו'. מידה אחת נשארת בפי
לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים
ד)
הריחיים בכור כמה
השנה וטוחן אותה ביחד: נמצאת
עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר
שנשארת מן הקב, וכך
רחיים במה שאוכלת מן הכור כו'.
נדבקת מן העיסה בסידקי
הגהות מהר"ב
כסף וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית שלח
העריבה ובסיבותיה מן
שכן דרך שמשתייר מן הקמח
רנשבורג
לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי זמן
המעט כמו מן הרב. וכן
ברחיים. וכן כשהגשמים יורדין
א] רש"י
בהגבלת הטיט, אם יש לו
כל היום כולו שלי הוא בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות
מרובים ומרביעין את הארץ ומה
מים בבת אחת כדי גיבול
❖
שופך ומגביל, ואם אין לו
שיש לי בידך שלח לו
עדיין
יש לי שהות ביום במנחה שלח לו שגר
שהיו טרשים בולעים מן (ל) הרוב
אלא מעט שופך מה
בולעין מן המיעוט ומה שהרוח
לי או מים או מעות
שיש
לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות
שבידו, ועד שיבואו אחרים
מנשבת ובולעת מן הרוב בולעת מן
יבשו הללו, וכאילו לא
ביום לגלג עליו אותו
אדון
אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים
רבינו גרשום
שפך בהן כלום. כך
המיעוט: נמצאת עיסה. עריבה
ועכשיו
סוגיא כו'. תנו רבנן פעם
מדינתא אמדינתא כפנא.
שלשין בה את הבצק שמשתייר בשוליה
אחת עלו ישראל לחג ולא
כשצריכין להביא מים
מן העיסה אף גשמים כשיורדין מעט מעט נבלעין בטרשין ואין מרביעין את הארץ: ה"ג מימיו מרובין אינן כלין וטיט מתגבל יפה מימיו
(מ)
(נ)
היה להם מים לשתות הלך
ממדינה למדינה זו הוא
נקדימון כו'.
סימן רעב. סאה בסלע
מועטין הטיט אינו מתגבל יפה. מים אינן כלין ויוכלו לגבל טיט הרבה כמה שירצה: נקדימון בן גוריון. עשיר גדול היה ו): ואני אתן לך י"ב מעיינות
ושכיחא בצורתא ד' סאין
מים. כלומר שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מים. אותן מעיינות לא היו נובעין מים כל כך ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות:
בסלע ולא שכיחא. אע"ג
ועכשיו
דלא הוה יוקר, הואיל ולא
שכיחא הוי כפנא. דאתיא
הכי והכי. ניחא ורזיא, מיהו טובא לא אתא דליהוי לבורות לשיחין ולמערות. היכי משכחת לה. כיון דאתא לבורות היינו רזיא, היינו לאילן. דאתיא בשפיכותא. דהוי טפי מרזיא, דלא ניחא לאילן אלא לבורות. באיפרכיא
שלהן. באותן שכונות שצריכין להן. בשאר שני שבוע אבל לא בשביעית. הואיל ואין אוכלין פירות הגדילין בשביעית. מפני שיש בהן צדקה לעניים. דעניים אוכלין פירות הגדילין בשביעית. נעשו מי גשמים מצומקין.
שאין באין בשפע. נמצא ריחים [כמו] שאוכלות מן הקב אוכלות מן הכור. כלומר, שאין קולטין הריחים מן הכור קמח יותר מן הקב, דהיינו תקנתו. נמצאת עיסה. שאין העריבה אוכלת מן העיסה מן הכור יותר מן הקב.