כ:
סדר תעניות אלו
פרק שלישי תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נזדמן
לו אדם אחד שהוא מכוער ביותר. במסכת דרך ארץ
נזדמן לו אדם. יש ספרים שכתוב בהן אליהו זכור לטוב והוא
טו א
א)
ב)
נתכוון להוכיחו שלא ירגיל בדבר: ה"ג מפולת שאמרו בריאות ולא
מפרש דאותו אדם היינו אליהו ולטוב נתכוין כדי שלא
ירגיל בדבר: לא צריכא דנפלי מחמת גובהייהו. פי' דהוו בריאות
ג) ד)
רעועות שאינן ראויות ליפול ולא שראויות ליפול הי ניהו בריאות
ה)
ב
אמר
ליה דאיכא רב
והי ניהו שאינן ראויות ליפול הי ניהו רעועות והי ניהו ראויות ליפול
ולא היו ראויות ליפול אלא מחמת גובהן:
ו)
אדא בהדן דנפיש זכותיה. וצ"ל
לא צריכא דקיימן אגודא דנהרא.
דתרי רב אדא הוו דהא רב אדא בר
מפולת שיש שם רוח חזק שמפיל
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר
ז)
ג
אהבה הוה בימי רבא דמצינו בכמה
החומות (ה). מפולת שאמרו מתריעין
ח)
לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו
ט) י)
מקומות אמר רב אדא בר אהבה
עליהן בבריאות קאמרינן שיהו
ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני
ד
אמר רבא והא רב אדא בר
החומות בריאות ואף על פי כן נופלות
(ט)
עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא
אהבה דהכא משמע דהוה חבר לרב
מכח נשיבת הרוח אבל אם היו
כ) ל)
❖
לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער
ולשמואל מדקאמר ליה שמואל לרב
החומות הנופלות רעועות אין
כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא
וקאמר ליה הא איכא רב אדא בהדן
מתריעין עליהן וכשאינן ראויות ליפול
❖
ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו
גליון הש"ס ואנן ידענא דרב יהודה היה תלמיד
מתריעין עליהן ולא בראויות ליפול:
לא צריכא. הא דקתני שאינן רעועות
א) נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך
דרב ושמואל ורבא הוה נולד ביום
גמ' קסבר מאכל אדם
תורה אור השלם
שמת רב יהודה ורב אדא היה תלמיד
וראויות ליפול אלא כגון דקאי אגודא
עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה
אין מאכילים לבהמה.
❖
1. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים
דרבא א"כ ע"כ צ"ל דתרי רב אדא
דנהרא על שפת הנהר שאע"פ שהיא
מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד
הוו : בהכינתו. פירוש בכינוי
וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ
בריאה ראויה היא ליפול שהמים
שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו
אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי
מפילין אותה שמקלקלין את הקרקע
שמכנין אותו בן אדם לגנאי
(י)
עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה
מוסף רש"י
אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי
ושוחקין את היסוד: כי ההיא אשיתא
בחניכתו פי' כינוי שם משפחתו שם
וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי
❖
אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו
נעניתי לך.
מַחֲנוֹת: בראשית לב יא
רעועה כו': באתרה. במקומה. אף
לווי כמו שם חניכת אבות בגיטין
(ברכות כח.)
לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי
על גב דאינה ראויה ליפול דהא קמה
עד עשרה דורות
(כתובות
סז:) מנכין לו מזכיותיו.
אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה
כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל
באתרה כולי האי אפילו הכי כיון
הגהות הב"ח
(שבת לב.) קטנתי
בני משפחתו היו נקראים כך
דרעועה היא לא הוו חלפי תותה
אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ"כ
(א) גמ' ברבי
מכל החסדים.
אלא היה מקיף סביבותיה: מנכין.
ודוקא לגנאי אבל לשבח מותר:
(ב) שם
מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם
ולא נפלה
ממעטין: ה"ג לא הקפדתי בתוך
אמרו
בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא
(שם) ולא הלכתי ד'
ונקיף
ביתי (ו) ולא הלכתי בלא תורה. דכל
(ג) שם
אמות בלא תורה.
רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא
שעתא הוה גריס: בהכינתו. שמכנים
בחכמה
(מגילה
אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס
(ד) שם
כח.) ולא קראתי לחבירי
לו בני אדם (ז) כגון שם לווי: חניכתו.
מיניה
בהכינתו.
לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות: וכן עיר שיש בה דבר או מפולת כו':
כמו חניכת אבות בגיטין עד י' דורות
(ה) רש"י
(שם)
תנו רבנן מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול ולא
: ביומא דעיבא. יום
בחניכתו.
הראויות ליפול הי ניהו בריאות הי ניהו שאינן ראויות ליפול הי נינהו רעועות
המעונן דהוי רוח מנשבת ומסתפי
❖
דלא תפיל חומות: בגוהרקא. תיבה
הי ניהו ראויות ליפול לא צריכא דנפלו מחמת גובהייהו אי נמי דקיימן אגודא
(שם)
א
תלויה בעגלה ושרות יושבות בהן:
דנהרא כי ההיא אשיתא רעועה דהואי בנהרדעא דלא הוה חליף רב ושמואל
וסייר. בודק. תרגום פוקד
(ו) ד"ה
תותה אע"ג דקיימא באתרה תליסר שנין יומא חד איקלע רב אדא בר
רבינו חננאל
מסער. כמו האי טבחא דלא סר
אהבה להתם אמר ליה שמואל לרב ניתי מר נקיף אמר ליה לא צריכנא
(ז) ד"ה
סכינא קמיה חכם : כי הוה ליה
שפגע באחד ואמר כמה
ח)
האידנא דאיכא רב אדא בר אהבה בהדן דנפיש זכותיה ולא מסתפינא רב
מכוער כלי זה, שמא כל
מילתא דאסותא רמי ליה אכוזא דמיא
לגנאי (ח) ד"ה
בני עירך מכוערים כמותך,
הונא הוה ליה ההוא חמרא בההוא ביתא רעיעא ובעי לפנוייה עייליה לרב
כו' לא גרסינן: זבין ליה ושדי ליה
כיון שידע שחטא התחיל
דמיחזי (ט) תוס'
אדא בר אהבה להתם משכי' בשמעתא עד דפנייה בתר דנפק נפל ביתא
לבקש מחילה, נפק ודרש
בנהרא. להכי זבין להו דאי הוה
לעולם יהא אדם רך כקנה
משתייר מידי לגננין אזלא לאיבוד
ארגיש רב אדא בר אהבה איקפד סבר לה כי הא דאמר רבי ינאי לעולם
ב)
ב
והאי (י) ד"ה
ואל יהא קשה כארז.
דמכמשא בשבת ונמצא מכשילן לעתיד
מילתא דשיבתא. פי',
אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין לו נס ואם תימצי
❖
בני
כגון שם
משקה של רפואה.
לבא דלא מייתי ירקי לסעודת שבת:
לומר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אמר רב חנן מאי קרא דכתיב קטנתי
לווי כינהו
1
דסמכא דעתייהו. שנסמכין עניים
בשם דיש
מכל החסדים ומכל האמת מאי הוה עובדיה דרב אדא בר אהבה כי הא
לאותו ירק ואומרים אין אנו צריכין
משפחה שמכנין בני
רבינו גרשום
דאתמר שאלו תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אדא בר אהבה
ג)
ד)
אדם לכל המשפחה
לקנות ושמא לא ישתייר שם כלום
וקוראין בחניכת
בריאות. נופלות, מתענין.
במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני
❖
ואין להן מה לאכול בשבת: אין
דקמו אגודא דנהרא. וה"ק
מי שגדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ד' אמות
מאכילין אותן לבהמה. משום ביזוי
(רעועות) [בריאות] ולא
ג
ראויות ליפול, לאפוקי
בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת
אוכלין (ח) ומחזי כבועט בטובה
ד
דקאי אגודא דנהרא דאע"ג
הגהות הגר"א
שהשפיע הקב"ה בעולם. אי נמי משום
עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי בהכינתו ואמרי לה
דאין רעועות הואיל
ה)
[א] גמ'
דחסה תורה על ממונן של ישראל :
וראויות ליפול דאכלה
ט)
בחניכתו אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא
ו)
להו מיא אין מתענין
וזרק לנהר והולכין למקום אחר
דהוה עביד רב הונא אמר ליה בינקותיה לא דכירנא בסיבותיה דכירנא
עליהן, והויא לה נמי
ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין
בריאות ראויות ליפול.
דכל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא וסייר לה לכולה מתא
דקאי באתרא. לאחר
אותן כך שמעתי: מילתא דשיבתא.
וכל אשיתא דהוות רעיעתא הוה סתר לה ז) אי אפשר למרה בני לה ואי
שהיתה רעועה, דהא כיון
מנהג שדים שמזיקין למי שיאכל ואינו
דקם באתרא הויא כבריאה,
לא אפשר בני לה איהו מדידיה וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר שלוחא
נוטל ידיו. דשיבתא כהך דגרסינן
וכיון דהויא רעועה הויא
ראויה ליפול. קטנתי מכל
לשוקא וכל ירקא דהוה פייש להו לגינאי זבין ליה ושדי ליה לנהרא וליתביה
במסכת יומא אמר אביי
החסדים. כלומר נתמעטו
משום שיבתא. והוה תלי ליה לההוא
לעניים זמנין דסמכא דעתייהו ולא אתו למיזבן ולשדייה לבהמה $ קסבר מאכל
הזכיות בשביל נסים, כי
כוזא דמיא כי היכי דלימשו ידייהו
במקלי וגו'. בהכינתו.
אדם אין מאכילין לבהמה ולא ליזבניה כלל נמצאת מכשילן לעתיד לבא כי
שכבר קוראין לו. ולא
מינה: בר מהא. חוץ מזו דכל
הוה ליה מילתא דאסותא הוי מלי כוזא דמיא ותלי ליה בסיפא דביתא ואמר
[א]
בחניכתי. שאני קריתי
מאן דבעי הוה עייל ואכל:
לו שם. ביומא דעיבא.
כל דבעי ליתי ולישקול ואיכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר והוה מנח כוזא
משום
ודזיקא. זבין להו. דאי
דמיא ודלי ליה ואמר כל דצריך ליתי וליעול דלא לסתכן כי הוה כרך ריפתא הוה
יתרי ומפסדי לא הוו מייתי
בערב שבת אחר. ולא
פתח לבביה ואמר כל מאן דצריך ליתי וליכול אמר רבא כולהו מצינא מקיימנא לבר מהא דלא
מצינא למיעבד
אתו למיזבן. וזימנין דלא
משום
יתרי להו כלום וסמכו
עליה, ולא הוה להן מאכל
לש(י)בתא. מילתא דשיבתא הוה גמיר. שהיה יודע שרוח רעה שורה (על המים) [על הידים]. ותלי כוזא דמיא. (נמי) [כלי] שנוטלין בה את ידיהן, ונכנסין. בר מהא. דהוה פתח לבבא.