סדר תעניות אלו
פרק שלישי תענית
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום דנפישי בני מחוזא. דאיכא עניי טפי וקא מיכלי קרנא:
תתנו להן אלא שקל והאי דקאמר תנו להן שקל ולא אמר תנו סלע
א)
א
ב) ג)
דחיקא להו. עניות: כי לא יהיה בך אביון. בך בעצמך: חיי העולם
משום דבעי לזרוזינהו כדאמרן בכתובות כדי לזרזן במשא
טז ב
ובמתן כדי שיטרחו וילמדו דרך ארץ וירויחו: אם מתו ירשו
הבא. תורה: חיי שעה. עולם הזה. זה סחורה: קיימא ליה שעתא.
עתיד להתגדל ואין זמנו למות: שמע מינה. מדאנא שמעתיה
אחרים תחתיהן. אע"ג דאמר תנו שקל ולא אמר אל תתנו אלא
יז ג
ד)
איהדר איזיל לתורתי: עד דאתא
שקל גלי בדעתיה דלא בעי למיתב
אילפא. ממקום שהלך שם לסחורה:
להו אלא שקל בשבת כי היכי דאי
משום דנפישי בני חילא דמחוזא אילפא ור'
ה)
מלך רבי יוחנן. מינוהו ראש ישיבה
מתו ירשו אחרים תחתיהן: אמר
ו) ז)
יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מילתא
ח)
ד
ליה. אילפא: הא מני. דקתני אע"ג
עליהן. מנהג הוא מי שהוא ראש
טובא אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא ונקיים
דלא ספקי בבציר מסלע לא יהבינן
ישיבה היו מגדלין אותו משלהן
יח ה
בנפשין 1 אפס כי לא יהיה בך אביון אזלו
להו אלא שקל (ד) ר"מ היא דאמר
ומעשירין אותו כדאמרינן לגבי כהן
ט) י)
❖
גדול בסיפראט) וביומא והכהן אותבי תותי גודא רעיעא הוו קא כרכי
כ)
במסכת כתובות במתני' :
❖
ריפתא אתו תרי מלאכי השרת שמעיה רבי
מצוה לקיים דברי המת דאי לאו
הגדול מאחיו י) גדלוהו משל אחיו:
יוחנן דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי
אמרו לו. אנשי המקום לאילפא:
מצוה מן הדין נותנין להן כל הראוי
רבינו חננאל
אי (ג) אתיב מר וגריס. אם היית יושב
גודא ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא
להן שהרי כל הממון שלהן הוא
תורה אור השלם
א)
אילפא ור' יוחנן דחיק להו
ואין בו לאותן אחרים כלום אלא
ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך
ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו
1. אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ
עלמא אמרי ניקום ונעביד
לאחר מיתתן אם יש מותר יש להן
כמו שעשינו לר' יוחנן. דאילפא הוי
עיסקא [וכו'] עד דהדר
אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְיָ
דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא רבי
אילפא מלך יוחנן. אתא
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
גמיר טפי מר' יוחנן: תלא נפשיה
ואם לאו לא יטלו ומתוך שרוצין אנו
יוחנן שמע אילפא לא שמע אמר ליה ר' יוחנן
אילפא תלא נפשיה, אמר אי
לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:
באסקריא. כלונס עץ ארוך תקוע
לקיים דבריו שירשו אחרים תחתיהם
דברים טו ד
איכא דשאיל לי מתנייתא
לאילפא שמע מר מידי אמר ליה לא אמר
2. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב
אנו מקמצין את הממון כדי שיהא
בלב הספינה שמניחין עליה מכסה
מדבי ר' חייא ודבי ר' אושעיא
כ)
מדשמעי אנא ואילפא
ולא פשטנא ליה ממתני'.
הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ
אמרו
וילו"ן בלע"ז: דשאיל לי כו'. כלומר
שם מותר: והיה מטתו מונחת כו'.
ליה לאילפא אי
כלומר, כל מה שיש במשניות
לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ
לא שמע ש"מ לדידי
אף על גב דעבדי עיסקא גריסנא
רגלי המטה מונחין בספלים מלאים
יתיב מר לא הוה
החיצונות עיקר שלהן
לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ
קיימא לי שעתא אמר
דברים טו יא
במשנתינוא., ואין כל חכם
אנא טפי מיניה: דבי ר' חייא ודבי
מים שלא יעלו אליו נמלים דרך
בְּאַרְצֶךָ:
מלך מר. פי' (ו) כלומר לא
3. מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק
יודעו, לפיכך אני גדול ממנו,
ר' אושעיא. דהוו מסדרי מתניתא
רגלי המטה מפני שהיה גידם ואם
ליה רבי יוחנן איהדר
היית מולך לראש ישיבה
ולמה זכה לישב בראש ולא
יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו
על פי רבינו הקדוש שהיה רבם:
היו עולים אינו יכול ליטלם בידיו
זכיתי אני. ושאליה ההוא
ואוקי בנפשאי כי
וי"מ בניחותא דמר קאי
גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר
2
סבא, הא דתניא האומר תנו
ולא פשיטנא ליה ממתני'. דאשכחנא
ולזורקן: דסלקי ליה. כל המאורע
חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ:
אר' יוחנן כלומר אי יתיב
❖
לא יחדל אביון מקרב
ישעיהו מא ב
לבניי שקל בשבת וצוה ומת
משנה כוותיה דההיא ברייתא: תנא
לו אפילו רעה: בת בההיא דיורא.
מר לא הוה מליך ר' יוחנן:
וראויין לתת להן סלע, כי
הארץ ר' יוחנן הדר
ליה. שנה לפניו כלומר בעא מיניה:
לן לילה אחת באותו המלון:
השקל הוא חצי סלע, אם אינו
יבא
אילפא לא הדר עד
מספיק להם נותנין להן סלע,
האומר תנו שקל לבניי. מי שמת
לסיפטיה. ארגז שלו: לכולהו. שונאיהן
הגהות הב"ח
אם אמר בלשון הזה אל תתנו
דאתא אילפא מליך רבי יוחנן אמרו לו אי
של ישראל: כחד מינייהו. כאחד
והניח ממונו ביד איש נאמן ואמר
(א) גמ' אותיבו
להן אלא שקל אע"פ שאינו
אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר אזל
משרי קיסר: מעפרא דאברהם הוא.
תנו שקל חצי סלע לבניי להוצאה
ב)
מספיק להם אין נותנין להם
(ב) שם גדולה
אלא שקל, ואם אמר אם מתו
בשבוע: וראויין לתת להן סלע.
כשנלחם עם המלכים: גילי. קשין:
תלא נפשיה באסקריא דספינתא אמר אי
ג)
יירשו אחרים תחתיהם [כו'].
ביתו. לנו במלון: (ה) כפר עמיקו שלשה
שיש לו בנים הרבה ואין מסתפקין
איכא דשאיל לי במתניתא דר' חייא ורבי
קטנה
שמעינן מינה דאין אדם רשאי
(ג) רש"י יתיב
לשבת בפחות מסלע: נותנין להן
מתים בשלשה ימים. מת אחד בכל יום:
לשנות מדברי המת. ופשט
אושעיא ולא פשטינא ליה ממתני' נפילנא
(ד) ד"ה
אילפא, הא מתניתא אליבא
סלע. דאי הוה בדעתיה דלא למיתן
ביום דר' מאיר היא, ששנינו
מאסקריא דספינתא וטבענא אתא ההוא
להו אלא שקל היה מצוה אל
במשנתנו בכתובות בפרק
סבא תנא ליה האומר תנו שקל לבניי בשבת והן ראויין לתת להם סלע
ד) א
ורגלי
מציאת האשה, המשליש
מונחין (ה) ד"ה
נותנין להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל אם אמר מתו ירשו
מעות לבתו והיא אומרת נאמן
ב
ה)
עלי בעלי יעשה שליש מה
אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל א"ל הא מני ר"מ היא
כגון ויצאו
שהושלש בידו דברי ר' מאיר,
ממנה (ו) תוס'
דאמר ג מצוה לקיים דברי המת אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו גידם משתי ידיו
ואוקימנא התם טעמא דר'
בתמיה
מאיר משום דמצוה לקיים
קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא
❖
וכי
דברי המת ואין לשנות
מדבריו. אמרו עליו על נחום
יעלו עליו נמלים פעם אחת [היתה מטתו מונחת בבית רעוע] בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואח"כ לפנות
איש גם זו. שם מקום הוא,
את הכלים אמר להם בניי פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתי שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית אין הבית
ראיה על אמתת הדבר בדברי
לעזי רש"י
הימים הוא שנקרא לשם שם
נופל פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית אמרו לו תלמידיו רבי וכי מאחר שצדיק גמור
❖
וילו"ן [וייל"א]. מפרש.
אחת העיירות (גם זו) [גמזו],
אתה למה עלתה לך כך אמר להם בניי אני גרמתי לעצמי שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה
והוא האמת . ירושלמי א"ר
יוסי בן אבין בזכות ג' דברים
עמי משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים ד בא עני אחד ועמד לי בדרך
גשמים יורדים בזכות הארץ
מוסף רש"י
ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה
ובזכות החסד וייסורין, וכולן
❖
בפסוק אחד נאמרו אם לשבט
הובא בעמוד הבא
נשמתו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגליי
[אם לארצו] אם לחסד
שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין אמרו לו אוי לנו
ימציאנו, שבט אלו ייסורין.
מפני (ג') [ד'] דברים גשמים
רבינו גרשום
שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו דכל מילתא דהוה סלקא
ו)
יורדין מלמעלה, מפני טללים
ליה אמר גם זו לטובה זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר אמרו מאן ייזיל ייזיל נחום איש גם זו
באסקריא דספינתא. מ« ש¿ ט.
הרעים ומפני בעלי זרוע
ז)
נותנין להם סלע. דאזלינן בתר
ושיהא שותה העליון כתחתון
דמלומד בניסין הוא שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירה בליליא קמו הנך
אומדין דעתי', דלהכי אמר
ושיהו עיני הכל נשואות
דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא (למחר כי חזנהו אמר גם זו לטובה) כי מטא התם [שרינהו לסיפטא
שקל אם אפשר להם לצמצם,
לשמים. בעון (ג') [ד'] דברים
גשמים נעצרין, בעון עבודה
אבל אם אי אפשר להם נותנין
חזנהו דמלו עפרא] בעא מלכא למקטלינהו לכולהו אמר קא מחייכו בי יהודאי [אמר גם זו לטובה] אתא אליהו
להם סלע. כיון שאמר תנו
זרה שנאמר ועבדתם (שם)
אין נותנים להם אלא שקל,
אלהים אחרים, וכתיב בתריה
אדמי ליה כחד מינייהו א"ל דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא הוו סייפיה
ועצר את השמים. בעון גילוי
דאזלינן בתר אומדין דעתיה,
גילי הוו גירי דכתיב יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה בדקו מיניה
3
דכיון דבעי דלירשו אחרים
עריות שנאמר ותחניפי ארץ
ודאי הוה ליה צר עין על בניו.
בזנותיך, וכתיב וימנעו
וכבשוה עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה כי אתו ביתו בההוא
רביבים. בעון שפיכות דמים
א"ל הא מני ר"מ. דמתניתין.
דיורא אמרו ליה מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטי להתם סתרו
מונחת על ארבעה ספלים.
שנאמר כי הדם הוא יחניף את
שלא יעלו עליו הרחש. ביום
הארץ, פי' יחן אף על הארץ.
לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא אמרו ליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא בדקוה ולא אשכחוה וקטלינהו להנך
אחד. אין זה דבר, דאקראי
(וכתיב וחרה אף ה' בכם
דיוראי: אי זו היא דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי כו': ת"ר עיר המוציאה חמש מאות ואלף רגלי כגון
ה
בעלמא הוא. או בארבעה.
ועצר) בעון פוסקי צדקה
מרוחקין. ט' מתים. דהיינו
ברבים ואינן נותנין דכתיב
כפר עכו ויצאו הימנה תשעה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר
נמי ג' מתים לג' ימים.
נשיאים ורוח וגשם אין איש
ועיר המוציאה חמש מאות רגלי כגון כפר עמיקו ויצאו ממנה שלשה מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר
ח)
מתהלל במתת שקר. [חמשה]
שמות נקרא איד [עב] ענן
ביום
חזיז ונשיא. א"ר חנינא מה
יעשו גדולי הדור ואין הצבור נידון אלא אחר רובו. שכן מצינו שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודין לשמים לא היה הדיבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וגו' וכתיב (ויאמר) [וידבר] ה' [אלי] לאמר.
ר' אליעזר עבד תענית ולא נחת מטרא עבד ר' עקיבא תלמידיה ונחית מטרא. עאל ר' עקיבא ואמר משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה וכיון שהיתה נכנסת אצלו בבקשה הוא אומר תנו לה בקשתה
ותצא, ואחרת היתה צנועה וכשהיתה נכנסת אצלו היה מאריך רוחו עמה כדי שישמע שיחתה שהיה מתאוה לשמוע שיחתה. עשה כך ר' עקיבא בשביל ר' אליעזר רבו, כדי שלא יאמרו כי אינו הגון ונמצא חילול שמים. כתיב
ויקבצו המצפתא וישאבו מים וישפכו לפני ה', וכי מים שפכו, אלא לבם שפכו כמים. ויאמרו שם חטאנו לה', לבש שמואל חלוקן של ישראל, אמר לפניו רבונו של עולם כלום אתה דן את האדם על אמרך לא חטאתי,
ואלו (חנה) [אומרים] לפניך חטאנו. מתני', איזו היא דבר עיר המוציאה ת"ק רגלי [וכו'] עיר גדולה המוציאה אלף ת"ק רגלי יוצאי צבא כגון כפר עכו, ויצאו הימנה ט' מתים בג' ימים (בג' ימים אנשים ממש) [זא"ז] הרי
זה דבר, בד' ימים או ביום אחד אינו דבר.