מאימתי פרק
ראשון תענית
ד.
מסורת הש"ס
הגהות הב"ח
עורפילא.
עורפילא. גשמים דקים כך שמן כדלקמן: אפי' לפרצידא דתותי
היינו גשם דק אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא
א)
(א) גמ'
ב)
ובנות אנשי העיר
קלא. הגרעין שתחת גושה של קרקע: מהניא. שמתחיל לבצבץ ולעלות
פי' פרצידא זו גרעין שהוא מתחת האבן היינו
כמו חטה שמתחת הקרקע: מאי עורפילא עורו פילי. פי'
ג)
יוצאות וגו'
מיד: עורו פילי. שסותם סדקי הארץ. ל"א שמגדלת ומצמחת
ד) ה)
(ב) שם זו
צורבא מרבנן. בחור חריף
הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע:
מעוררן ומצמיחן פילי פי' אותן העומדים בסדקי הארץ:
ו)
בתו של (ג) רש"י
שלשה שאלו שלא כהוגן.
ז)
בה
כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה
ח) ט)
(ד) ד"ה
תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא
אליעזר שאול ויפתח
עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא
י) כ)
מתוך גסות
אלא ההוא מרבנן קרי ליה: כיון
וא"ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה
ל) מ)
רוחו אמר לא אלך אצלו
ליה מאי עורפילא עורו פילי ואמר רבא
שאני שופט ונגיד ופנחס
דנבט נבט. שמתחיל לבצבץ ולעלות
שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה
האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי
נ)
לא היה רוצה לבא אצל
עולה למעלה כך תלמיד חכם כיון
ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי
ס)
יפתח שהוא נביא
קלא דכיון דנבט נבט ואמר רבא האי צורבא
שיצא שמו הולך וגדל למעלה:
לא פריך כמו הכא יכול ממזר או
ע)
(ה) ד"ה
מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא
פ) צ)
שנאמר
אורייתא מרתחא ליה. שיש לו רוחב
עבד וי"ל דהא דקאמר כלב שיתן
ק)
גרסי
ליה שנאמר 1 הלא כה דברי כאש נאם ה'
לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר
לו (ט) הקב"ה כל מי שיכול לחזור
❖
(ו) ד"ה
ואמר רב אשי כל ת"ח שאינו קשה כברזל
משאר בני אדם. וקמ"ל דחייבין לדונו
אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של
א)
טל
לכף זכות: כאש. שמחמם כל גופו:
אינו ת"ח שנא' וכפטיש יפוצץ סלע א"ל
משה אתן לו עכסה בתי וי"מ דלכך
1
(ז) ד"ה
תורה אור השלם
בוניה. תלמידי חכמים מקיימי עולם
נקראת עכסה שכל הרואה אותה
ה)
רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה
(ח) בא"ד
1. הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ
בביניינו: ברזל. קפדנים וקשים
כועס על אשתו וזהו ודאי משום
אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ארץ אשר
2
נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ
כברזל: שלשה שאלו כו'. משום
צניעות יתירא דקא חזו בה והיה
אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה
ירמיהו כג כט
סָלַע:
דרבי ברכיה מיירי בגשמים לקמן
סומך דזכותה וזכות דידיה מסתייע
2. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת
אמר רבינא אפ"ה מיבעי ליה לאיניש למילף
נקט לה: ובנות אנשי העיר יוצאות
דלא מזדווגין לה אלא כפי מעשיה
תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר
(ט) תוס'
נפשיה בניחותא שנאמר והסר כעס מלבך
כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ
3
והיה הנערה. משמע הנערה היוצאה
כדאיתא בסוטה דאין מזווגין
בתו הכי קאמר
בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב
יכול
וגו' א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן
וכו': אפי' חיגרת או סומא.
תחילה מן העיר ויאמר לה השקיני
(י) שם
דברים ח ט
נְחֹשֶׁת:
❖
3. וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר
מורה
שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו
לה היה מנחש: אפי' חיגרת
תימה אמאי לא נקט הכא גבי אליעזר
(ג)
ב)
רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי הַיַּלְדוּת
אפי' סומא. לפי שלא פירש בשאילתו
עבד אברהם כמו דקאמר גבי שאול
כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן
וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל:
בסמוך יכול אפי' ממזרת או שפחה
ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין
קהלת יא י
אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח
גליון הש"ס
4. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר
בה אליעזר ויקחנה: (אלא) השיבוהו
וכו' ואמר רש"י משום דגבי אליעזר
הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב
גמ' ר"י היא דאמר משעת
אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה
כהוגן. וזימנו לו רבקה: דבר טמא.
לא שייך עדיין ממזרת דהא לא נתנה
הנחתו.
4 והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא
וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ
כלב או חזיר: והיינו דאמר להו
תורה אי נמי דגבי אשה לא דייק
אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ
כדך וגו' יכול אפי' חיגרת אפי' סומא השיבו
לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ
נביא כו'. מדגלי ביה קרא ואמר
עלמא אלא ליופי וא"ת היכי קאמר
חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:
כהוגן ונזדמנה לו רבקה שאול בן קיש
דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא
הצרי אין בגלעד ו) [אלמא דלא הוי
בראשית כד יד
❖
דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו
אמר אלא אשר אומר אליה הטי נא
ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי אין
5. וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל
5
הְַאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה
המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו יכול
כדך ואם יראה שתהא חיגרת או
בגלעד] פנחס היה שם והיה יכול
כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה
סומא לא יאמר לה וי"ל דה"פ יכול
להתיר נדרו אלא שלא רצה יפתח
אפי' עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ
מוסף רש"י
אפילו חיגרת ואפילו סומא יכול
לילך אצלו והוא לא רצה לבוא
(ד)
יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל
לו דוד יפתח הגלעדי דכתיב והיה היוצא
6
נבט. (מו"ק יח:)
וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית
אצל יפתח בבראשית רבה ז): וכתיב
אפי' חיגרת שיהיה לה אפילו רגל
אשר יצא מדלתי ביתי וגו' יכול אפילו דבר
משעת הנחתו.
אָבִיו יַעֲשֶׂה
חָפְשִׁי
אשר לא צויתי. בירמיה כתיב
של עץ והוא לא יהא רואה או סומא
בְּיִשְׂרָאֵל: שמואל א יז כה
טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו
❖
6. וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא
(לעיל ב:)
כגון שיש לה עינים יפים ואינה רואה
בפרשת בקבוק ובנו את במות
והיינו דקאמר להו נביא לישראל 7 הצרי אין
והיינו
מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי
דקאמר להו נביא
כלל:
ח) (התופת אשר בגיא בן הנם) לשרוף
בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן
בגלעד אם רופא אין שם וכתיב אשר
לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא
את (בנותיהם ואת) בניהם באש
8
וְהָיָה לַיְיָ וְהַעֲלִיתִהוּ
רבינו חננאל
לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי
שופטים יא לא
אין שם. כלומר להתיר נדרו ליפתח
אשר לא ט) [צויתי ולא] דברתי ולא
עוֹלָה:
7. הַצ¢ רִי אֵין בְּגִלְעָד אִם
עורו פילי. פי' הטיפה היורדת
עלתה על לבי שלא תאמרו הלא צוה
והא הוה פנחס ואמאי לא הלך יפתח
אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב
בכח ומערערת, פילא כמו
רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא
כמו כן הקב"ה ליפתח ומישע ואברהם.
אצלו להתיר נדרו אלא מתוך גסות
פילחא, כדכתיב כמו פלח
שנאמר ג) 9 ויקח את בנו הבכור אשר ימלך
עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי:
ובקע בארץ. אפי' לפרצידא
ירמיהו ח כב
כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף
רוחו אמר לא אלך אצלו שאני שופט
תחתיו ויעלהו עולה ולא דברתי זה
8. וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל
דתותי קלא. פי' [הפרי]
את בנו באש דכתיב ויקח את בנו
ונגיד אלא יבא אצלי ופנחס אמר
שתחת האבן צומח, וכן
לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ
יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם
הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו
ליתי גבאי דאנא נביא ועל ידי תהא
תלמיד חכם דומה לפרי תחת
עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא
אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה
האבן ששואב שואב וכיון
צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא
עולה על החומה ולשמים נתכוון
פטורה שהייתי (י) שורה ומתיר הנדר
שצומח [צומח] בבת (אחים)
עָלְתָה עַל לִבִּי:
שלא כהוגן והקב"ה השיבה כהוגן שנא'
כסבור היה לרצות להקב"ה והאי
ופוטר אותה ולבסוף נענשו שניהם
ירמיהו יט ה
[אחת] [פי' פרצידא דתותי
ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון
9. וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר
יפתח נענש שנפלו אבריו קודם מיתה
דכתיב על שרפו עצמות מלך אדום
קלא, זרע תבואה שהיא תחת
י)
01
אבן צומחת. פי' קלא, מלשון
אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ
מוצאו ויבוא כגשם לנו אמר לה הקב"ה
כדכתיב ויקבר בערי גלעד ופנחס
לשיד מילתא אחרינא הוא. ולא דברתי
שקל קלא פתק בה]. צורבא
עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף
נענש דכתיב לפנים היה ה' עמו :
ליפתח (ה) מימים ימימה ותהי חק
בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש
מרבנן דמרתח אורייתיה
גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ
בישראל ובתרגום מזכיר פנחס לגנאי
מרתחא ליה, שנאמר הלא כה
ואמר
כ)
מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ:
ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך
מלכים ב ג כז
דברי כאש. אמר רב שמואל
ויפתח לגנאי אלמא לא היה הקב"ה
דבר המתבקש לעולם שנאמר אהיה כטל לישראל ועוד שאלה שלא
01. וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת
בר נחמני א"ר יונתן שלשה
11
רוצה בבתו שהרי מזכירם לגנאי
שאלו שלא כהוגן, אליעזר
אֶת יְיָ כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ
כהוגן אמרה לפניו רבש"ע שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך
21
שאול ויפתח. ומצינו
לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל
וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ
א"ל הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה
הושע ו ג
בבראשית רבה, ארבעה הן
יוֹרֶה אָרֶץ:
הנדר: ה"ג ולא עלתה על לבי זה
11. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל
ששאלו שלא כהוגן אליעזר
אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר הן על כפים חקותיך:
יצחק בן אברהם. כלומר שאע"פ שצויתי
31
שאול ויפתח וכלב, ופשטיה
יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו
הושע יד ו
כיון דשאול וכלב שוין
אין שואלין את הגשמים כו': סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא
לו מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו
כַּלְּבָנוֹן:
21. שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ
דתרווייהו נתינת (בתורה)
אלא לנסותו מפני קטיגורו היינו שטן
מאן תנא אמר רבא $ ר' יהושע היא דאמר משעת הנחתו א"ל אביי אפילו
ד)
[בתם] כת', חשיב להו כאחד,
כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה
כדאמר בסנהדרין בהנחנקין
לפיכך תני הכא שלשה. אין
תימא רבי אליעזר שאלה לחוד והזכרה לחוד ואיכא דאמרי לימא
כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל
שואלין הגשמים. כיון
קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ
ויהי אחר הדברים האלהל) אחר דבריו
רבי ששנינו כאן שאילת הגשמים
שַׁלְהֶבֶתְיָה:
של שטן וכו'. ואית דלא גרסי האי ולא
שיר השירים ח ו
סמוך לגשמים היא, הוצרכנו
עלתה על לבי דטעי בקרא אחרינא דלא כתב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי ובפרשת בקבוק כתיב כל הני שלשה אשר לא
31. הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ
מ)
לומר סברוה שאלה והזכרה
ביום אחד הם. הניחא לר'
חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:
צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. בתנחומא נ) אשר לא צויתי זו בתו של יפתח אע"פ שצויתי לו תורה ומצות מצוה זו לא צויתי עליו ולא
❖
ישעיהו מט טז
יהושע דאמר משעת הנחתו
דברתי זה בנו של מישע מלך מואב והלא מישע נכרי הוא ולא חולין הוא לי לדבר עמו אפילו דיבור בעלמא. ובאגדה ס) קא חשיב כלב
מזכיר, [ו]מחר שואל, כי אין
בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו'ע) ורבי יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה
שאלה אלא בתפלת החול
בי"ח בברכת השנים, אלא לר'
רבינו גרשום
כדאמרינן בתמורה ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים שאין שכינה שורה כו' מפי רבי.
אליעזר קשיא. ושנינן הזכרה
וגדעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבדה יהיהפ) אין זה שלא כהוגן ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אחת לבד מפי רבי: ויבוא
עורפילא. מיטרא דקה.
לחוד ושאלה לחוד לזמן
כגשם לנו. פעמים אינו מתבקש שהוא סימן קללה בקיץ : דבר המתבקש לעולם. טל אפילו בימות החמה: פעמים נראה. כשהוא
פרצידא. גרגר. דתותי קלא.
אחר, ולאו כי הדדי.
(ו)
תחת קרקע קשה. עורו פילי.
ערום נראה זרועו וכנגד לבו ואינו נראה כשהוא לבוש והכף נראית כל שעה שהיד נראית לעינים. וי"ל על כפים (ז) על השמים צורת אדם
התעוררו בקעים, כלומר
❖
שהוא בכסא וכן נשא לבבנו אל כפים מפי רבי: ה"ג סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא. כלומר הא דקתני אין
(ח)
שמכניס המטר דקה בבקעים
ומוציא התבואה שבהם. כיון
שואלין את הגשמים היינו אין מזכירין את הגשמים: ומאן תנא. דאמר סמוך לימות הגשמים מזכירין אבל לא קודם לכן: רבי
דנבט. שבקע ויוצא, אף ת"ח
יהושע היא. דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום
שמיני וזהו סמוך לגשמים דמן החג ואילך הוא זמן גשמים:
כיון שיוצא שמו בעולם שוב
רבינו גרשום (המשך)
הולך וגדול בכל שעה. שאינו
השנים, שהרי מתפללין אתה
קשה כברזל. שאינו קשה
חונן. דאי ר' אליעזר, כיון דאמר בראשון מתחיל להזכיר, לא מצי למיהוי התחלת הזכרה והתחלת שאלה ביום אחד,
לרצות. הצרי אין בגלעד. כלומר, שהיה יכול לילך אצל אליהו ומתיר לו נדרו. על לבי זה יצחק. שלא היה בלבו של
דביו"ט ראשון ליכא שאלה, שהרי אין מתפללין בו אתה חונן, ולא מצי למישאל אלא בברכת השנים. אפי' תימא, דקתני
הקב"ה שישחטהו, אלא בפה כדי לנסותו. על כפים חקותיך. וידים נראין לעולם. אין שואלין את הגשמים. ותן טל ומטר.
אין שואלין ר' אליעזר היא, ולא תימא שאלה והזכרה כהדדי, אלא שאלה לחוד והזכרה לחוד, דמזכירין ביום ראשון
ר' יהודה אמר האחרון מזכיר. גבורת גשמים, וה"ה דשואלין ותן טל ומטר. מאן תנא. דהתחלת שאלה והזכרה מצי למיהוי
ושואלין בחולו של מועד.
ביום אחד. דאמר משעת הנחתו. דהיינו בשביעי מתחילין להזכיר, שהוא חולו של מועד [ו]מצי להתחיל לשאול בברכת