סדר תעניות אלו פרק שלישי תענית
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לצפרא כרכינהו. רבנן לביסתרקי דאבא אומנא ואייתינהו לשוקא לזבנינהו: אמרו ליה. לאבא אומנא לשיימינהו מר והב לן דמייהו.
כא א
א)
ב)
והיו בודקין אותו אם יחשדם כגזלנין או אם יהא שם אותם פחות מכדי דמיהם: במאי חשדתינן. כשלקחנום: וכסיפא. לכו מילתא
ג)
למימר לי לאלתר ליתן אותם ואהכי אתו למיגני גבאי למיעבד כולי האי: לשקלינהו מר. שלא היינו רוצין אלא לנסותך: חלשא דעתיה
כב ב ג ד ה ו
ד)
דרבא אדאביי. דלרבא לא אתי שלמא
מעלי שבתא: אכולא כרכא. על כל בני
אלא ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי ולאביי כל
ה)
ו)
עירך: רב ברוקא חוזאה. שהיה
כג ז
ז)
טרפה שני בני אדם אכלה אחד
מבי חוזאי: דבי לפט. מקום: א"ל.
לצפרא כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להו
❖
❖
ח)
רב ברוקא לאליהו מי איכא בהאי
מהן משולחת. והוא הדין
לשוקא ואשכחינהו א"ל לשיימיה מר היכי
שוקא כו': מסאני אוכמי. מנעלים
לא אכלה אחד מהם משולחת שהרי
שוו א"ל הכי והכי א"ל ודלמא שוו טפי
הגהות הב"ח
רבינו חננאל
שחורים (ד) שלא כמנהג היהודים:
אם אכלה שניהם אינה משולחת דהא
א"ל בהכי שקלינהו אמרו ליה דידך ניהו
ולא רמי חוטא. לא הטיל ציצית
(א) גמ'
דאכלה שניהם לא הוי מטעם משולחת
רבא מגנא זכותיה אכולא
ושקלינהו מינך אמרו ליה במטותא מינך
איתחזי
כרכא. א' ליה רב ברוקא
בטליתו: אמר ליה. אליהו לרב
אלא מטעם דהיא רעיבה והא דנקט
ליה בחלמא
לאליהו, הראיני אדם
במאי חשדתינן א"ל אמינא פדיון שבויים
ברוקא האי בר עלמא דאתי הוא:
אכלה אחד מהם רבותא הוי דאע"ג
(ב) שם
שהוא מבני העולם הבא,
איקלע להו לרבנן ואכסיפו למימר לי אמרו
קרא ליה. רב ברוקא לההוא גברא:
קרא ליה
א' ליה זה, הלך אחריו
דאכלה אחד מהן הוי משולחת:
ולא אתא לגביה
שאלו, אמר לו שומר
זנדוקנא. שומר בית האסורין (ה):
ליה השתא נשקלינהו מר אמר להו מההוא
כמלא האסורים אני ואסרנא גברי
(ג) שם
רמינא פורייאי כו'. מטיל אני
שעתא אסחתינהו מדעתאי לצדקה הוה קא חלשא דעתיה דרבא משום
וסיימת
לחוד ונשי לחוד, ולא
מטתי בין אנשים לנשים: דיהבי
רמינא ציצית כי היכי דלא
דאביי אמרו ליה מסתייך דקא מגנית אכולה כרכא ר' ברוקא חוזאה
דכי
לירגשו דאנא יהודאי, וכי
נכרים עינייהו עלה. בעלי בית
הוה שכיח בשוקא דבי לפט הוה שכיח אליהו גביה א"ל $ איכא בהאי
(ד) רש"י
שמענא דגזרה על ישראל,
האסורים: איתרמי נערה כו'.
מהודענא להון ובעי רחמי
שוקא בר עלמא דאתי א"ל לא אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים
דהויא בבית הסוהר: דורדיא דחמרא.
ומבטלה. דורדיא. שמרים
מסאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה א"ל האי בר עלמא
של יין. דשתנא. נירה, וזה
שמרים של יין האדומים כדם:
הנראה בבגדיה ככתם
דאתי הוא רהט בתריה א"ל מאי עובדך א"ל זיל האידנא ותא למחר
בשיפולה. בשולי בגדיה: דיסתנא.
(ה) ד"ה
דמיה הן. תוב א' ליה
של מלך
למחר א"ל מאי עובדך א"ל זנדוקנא אנא ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד
(ל)אליהו הני נמי [בני]
דרך נשים לה ומאוסה היא והוא
א)
(ו) ד"ה
עלמא דאתי נינהו,
לשון פרסי ו): אמר ליה. אליהו לרב
ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא כי חזינא בת
דהבאת שלום בין אדם
ושאלינהו ואמרי לו
ברוקא הני נמי בני עלמא דאתי נינהו:
לחבירו היא אחד מן
משמחי לב עציבי אנן,
ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו מסרנא נפשאי ומצילנא לה יומא
הדברים
כלומר יש לנו חן שפה
בדוחי. שמחים ומשמחים בני אדם:
חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו שקלי דורדייא
ודברים המסירים עצב עמן
טרחינן. במילי דבדיחותא בינייהו:
לעוה"ב
הלב, וכי חזינן נמי צערא
דחמרא ושדאי לה בשיפולה ואמרי ב) דיסתנא היא א"ל מאי טעמא לית
עד דעבדי שלמא. (ו) שהן דברים
(ז) ד"ה
בין גברא לחבריה אי בין
לך חוטי ורמית מסאני אוכמי א"ל עיילנא ונפיקנא ביני נכרים
שהיה היה
גברא לאיתתיה טרחינן
שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה
(ח) ד"ה
ועבדינן שלמא בינייהו. על
כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו
והקרן קיימת וכו' הבאת שלום בין
אילו מתריעין בכל מקום
לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי
אדם לחבירו : שדפון וירקון. כיון
אעיר
ז)
על השדפון ועל הירקון
אפילו
כו'. וקיימא לן כר' עקיבא
עובדך ואמרת לי זיל האידנא ותא למחר א"ל בההיא שעתא גזרי גזירתא
שנראה כל שהוא מתריעין. ומלא
(ט) ד"ה
דברייתא דתני על השדפון
תנור דמתניתין להתענות אי נמי
ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא אדהכי
גופא
ועל (הארבה) [הירקון]
(י) ד"ה
מעשה היה כך: כנף אחד.
בכל שהוא. ואוקימנא
(ז)
והכי אתו הנך תרי אתי א"ל הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו אזל לגבייהו
ג)
למתני' דלקמן דנראה
עוף אחד של ח) אותו מין כעין צפור
❖
אמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי אי
באשקלון שדפון כמלא פי
כל כנף : משולחת. מן
תנור תבואה, כלומר
נמי כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו טרחינן ועבדינן להו
השמים: בשדה אינה משולחת.
כשיעור פי תנור נשדפה
שלמא: על אלו מתריעין בכל מקום כו': ת"ר על אלו מתריעין בכל
תבואה בשדה וגזרו תענית.
גליון הש"ס
דהיינו אורחה: טרפה שני בני אדם.
ואיבעיא לן האי שדפון
מקום על השדפון ועל הירקון ועל ארבה וחסיל ועל חיה רעה ר' עקיבא
ד)
ולא אכלה אלא אחד מהם ודאי
גמ' איכא בהאי שוקא.
דמשערינן ליה בשדה,
אומר על השדפון ועל הירקון בכל שהוא ארבה וחסיל אפילו לא נראה
שיעור ככיסוי פי התנור
משולחת דכיון דלא היתה רעבה אלא
א
הוא, אי כשיעור דרא
לאחד מאי טעמא קטלה ליה לאידך:
בא"י אלא כנף אחד מתריעין עליהן: ועל חיה וכו': ת"ר חיה רעה שאמרו
❖
ריפתא דהדר לפומא
שניהן אינה משולחת. שמפני הרעב
דתנורא, ועלתה בתיקו. וכן
בזמן שהיא משולחת מתריעין עליה אינה משולחת אין מתריעין עליה
נמי א"ר עקיבא, בארבה
אכלתם: עלתה לגג. רגילין היו
אי זו היא משולחת ואי זו היא שאינה משולחת נראית בעיר משולחת
ב
וחסיל אפילו לא נראה אלא
הגהות מהר"ב
להשתמש כל תשמישיהן בגגות שלא
כנף אחד בארץ ישראל
בשדה אינה משולחת ביום משולחת בלילה אינה משולחת ראתה שני
רנשבורג
היו משופעים אלא חלקים ושוין והוא
מתריעין עליהן מיד.
בני אדם ורצתה אחריהן משולחת נחבאת מפניהן אינה משולחת טרפה
א] רש"י
ה)
פיסקא. ועל חיה רעה תנו
הדין לבית שתחתיו: עריסה.
רבנן חיה רעה בזמן שהיא
שני בני אדם ואכלה אחד מהן משולחת אכלה שניהן אינה משולחת
ברצו"ל בלע"ז: הכי קאמר. האי
משולחת כו'. ואוקימנא
עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת הא גופה קשיא אמרת נראתה
דקתני נראתה בעיר כו' הכי קאמר
איזו היא [שאינה]
❖
משולחת, שנראתה בעיר
בעיר משולחת לא שנא ביום ולא שנא בלילה והדר אמרת ביום משולחת
נראתה בעיר כגון שנראתה ביום
בלילה, אי נמי נראתה
דסתם נראתה ביום משמע אבל
בלילה אינה משולחת לא קשיא הכי קאמר נראתה בעיר ביום משולחת
בשדה ביום אינה
ג
בלילה אינה משולחת והאי דקתני
משולחת. ראתה שנים
לעזי רש"י
בעיר בלילה אינה משולחת אי נמי בשדה [אפילו] ביום [אינה] משולחת
ורצתה אחריהן משולחת,
נראתה ביום (ח) א] אשדה קאי דאם
(בשדה בלילה אינה משולחת) ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת
ברצו"ל. עריסה. מרשי"ק
אבל ראתה אותם ונחבאת
נראתה בשדה ביום אינה משולחת:
מפניהם, אי נמי לא
[מריש"ק]. aƒ יצה, מקווה
הא עומדת אינה משולחת והדר אמרת נחבאת מפניהן אינה משולחת הא
❖
[נחבאת] אלא עמדה
הא עמדה. בשדה דלא רצתה ולא
מים רדודים.
עומדת משולחת לא קשיא ד כאן בשדה הסמוכה לאגם כאן בשדה שאינה
בשדה הסמוכה לאגם אינה
נחבאת: בשדה הסמוכה לאגם.
משולחת. טרפה שנים
סמוכה לאגם טרפה שני בני אדם כאחד ואכלה אחד מהן משולחת שניהם
עמדה
אינה משולחת דכיון דסמוכה
באגם ואכלה אחד מהם
רבינו גרשום
משולחת, ואם לא אכלה
אינה משולחת והא אמרת אפילו רצתה אמר רב פפא כי תני ההיא באגמא:
לאגם
היינו רביתה ולא ברחה
ה
כרכינהו. להני ביסתרקי
ולא אחד מהם אינה
סברה
אי אתי בתראי עריקנא
גופא עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת פשיטא אמר רב פפא
משולחת, והני מילי באגם,
למזבן, ואמרי ליה כ"ע
מיד: בשדה שאינה סמוכה
לאגם
אבל שלא במקום אגם
לישיימינהו מר. אמר להו
ו ככוכי דציידי: על החרב וכו': ת"ר ז חרב
שאמרו אינו צריך לומר חרב
אע"פ שלא אכלה אלא
הכי והכי שוו. דבעי למיהב
לאגם.
עמדה משולחת דכיון דלאו
שאינו של שלום אלא אפילו חרב של שלום שאין לך חרב של
רצתה אליהם משולחת.
שווי' אילו בסתרקי להנהו
מקום רביתה הוא וקיימא ודאי
פיסקא. ועל החרב
זוגא דרבנן. א"ל. ההוא
שלום יותר מפרעה נכה ואעפ"כ נכשל
בה המלך יאשיהו שנאמר
משולחת גזירה היא: אגם.
מתריעין. תנו רבנן אין
זוגא דרבנן, חשדתינן
וישלח
צריך לומר חרב שאינה של
דאתינן לוותך. לישקלינהו
מרשי"ק בלע"ז הסמוך לעיר
שלום, שודאי מתריעין,
מר. לבסתרקי, דלא בעינא
דאכלה אין רצתה לא באגם (ט) דכיון דהיינו דוכתה סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו: ככוכא
והוא מלא קוצים: כי תניא ההיא.
אלא אפי' חרב של שלום
להו. מסאני אוכמי'.
דציידי. כוך קטן של ציידין שיחפרו למארב העופות ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא ולא הוה כיישוב הויא משולחת: אין צריך
מתריעין, שאין לך חרב של
כנכרים, ולא רמו חוטי.
שלום יותר מפרעה נכה,
ציצית. מפני שהיא מכה
לומר חרב שאינו של שלום. שמתריעין עליה (י) אלא אפילו חרב של שלום העוברת דרך אותו מלכות לילך להלחם במקום אחר:
ואעפ"[כ] נכשל בה
מהלכת. שלאחר שנראה
וישלח
יאשיהו ונהרג,
כל שהוא אינו מפסיק.
שניהם אינה משולחת.
דאקראי היא מחמת רעבתינתא. א"נ בשדה ביום. מסיים הברייתא, בשדה הסמוכה לאגם עמדה אינה משולחת, לפי שלבה גסה באגם שהיא מצויה שם. בשדה שאינה סמוכה לאגם עמדה משולחת. באגם גופיה לא הוה
משולחת עד דאכלה מהן. כוכי דאגמא דציידי. צריפין דיורין קטנים שדרין בהן ציידים, ועל אותו גג עלתה, דס"ד לא חשיב גג, קמ"ל.