כב:
סדר
תעניות אלו
פרק שלישי תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמלא
תנור תבואה או דלמא כמלא תנור פת. כמלא תנור
וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה
כד א
א)
ב) ג)
היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר
תבואה הוי פי' כמלא חלל התנור תבואה דהיינו יותר
ד) ה)
עמי וגו' לא עליך אני הולך היום. יאשיה יצא לקראתו למלחמה
ממלא תנור פת תא שמע כמלא פי תנור פת ואם כן מיירי בפת:
כה ב
ועדיין
תבעי לך כמלא פי תנור כמלא עגול פי תנור.דהיינו
ולא נתנו לעבור בארצו ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר כו': מאן
ו)
ג
אלהים. דקאמר ליה פרעה נכה
שורה של לחם סביבות
ז)
חדל לך מאלהים אשר עמי (ה): מלמד.
פי התנור או דלמא כי דרא דריפתא
וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך
1
ח)
ואהדר ליה לפומיה דתנורא שורות
מדכתיב ויורו היורים דמשמע יריות
יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית
רבות יורו המורים: כ)אמר רב יהודה
שורות של לחם זו למעלה מזו עד
מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך
כו ד
פי התנור: וטהרו את הבשר.
אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה:
מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך מאי
הא כתיב ונתתי שלום בארץ. ולמאי
פירוש לפי שנתעכלו במעי הזאבים
ט)
אלהים אשר עמי אמר רב יהודה אמר רב
כז ה
י)
וטמאו את העצמות דלא מיעכלו:
הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא
ועל כולן רשאי לסגף עצמו
זו ע"ז אמר הואיל וקא בטח בע"ז יכילנא
וחרב לא תעבור בארצכם אלא אפי'
ליה ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר
כח ו ז
בתענית. פי' לענות נפש
חרב של שלום: שאין דורו דומה
כ)
2
❖
מתרגמינן לסגפא נפש: ר' יוסי
ל)
יפה. בעיני המקום: איבעיא להו
המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד
❖
מ)
אומר אין היחיד רשאי לסגף.ונ"ל
כמלא תנור תבואה. דהיינו שיעור
מאי כי החליתי מאד אמר רב יהודה
א)
דהני תנאי ל"פ בהא דמיירי הני
גדול יותר ממלוא תנור פת דשיעור
אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה
תורה אור השלם
אמוראי בפרקין דלעיל אם
קטן הוא שאין דרך למלאות כל חלל
הגהות הב"ח
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן)
1. וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים
ב)
נקרא חוטא או נקרא קדוש וכו'
התנור פת אלא בדפנות מדביקין
(א) גמ' מאן
לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ
מפני מה נענש יאשיהו מפני שהיה לו לימלך
אותו: ת"ש. דקתני חדא כי האי
דהאמוראי פליגי במצי לצעורי נפשיה
יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם
בירמיהו ולא נמלך מאי דרש וחרב לא
כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי
3
לישנא כמלא פי התנור דהיינו פת
והני תנאי פליגי בדלא מצי לצעורי
(ב) שם
וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל
לאנשי
תעבור בארצכם מאי חרב אילימא חרב
(ח) משמר.
דאילו תבואה לא מצי קיימא על פי
נפשיה:
וכתיב
לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל
שאינה של שלום והכתיב ונתתי שלום
התנור: או דלמא כי דרא דריפתא.
פי' דהיינו אנשי מעמד דיש בישראל
יַשְׁחִיתֶךָ:
עשו
דברי הימים ב לה כא
שהיו נחלקים למעמדות להתפלל
שורה של לחם הדבוקין זה אצל זה
בארץ אלא אפילו של שלום והוא אינו
2. וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ
שיתפללו על אחיהם שבגולה פי' לפי
בפי התנור. אי נמי שמדביקין זה
יודע שאין דורו דומה יפה כי הוה ניחא
יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
(ג) שם
למעלה מזה עד פי התנור: ובלען.
שגגותיהם שוים ונימוקים מחמת
לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי
נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן
גשמים: קרן אפל. פי' שם מקום:
חרב קא
הָח¢ לֵיתִי מְאֹד:
כשהן שלימין: וטהרו את הבשר.
(ד) שם
דברי הימים ב לה כג
אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב
אינבא.
פירוש לנד"א בלע"ז
שאינו מטמא טומאת מת דנתעכל
3. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ
אחד
צעריה גחין ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא
(ה) רש"י
וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד
מחמת גובהו של הר:
ונתבטל תוך מעיו וכגון ששהו ימי
בלילי רביעיות ובלילי שבתות.
וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן
אנפשיה אמר 4 צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי
עיכול ופירשא בעלמא הוא: וטימאו
אמר יאשיהו הואיל וקא
הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר
פתח עליה ההיא שעתא רוח אפינו משיח
את העצמות. דלא מתעכלו: מפני
פי' שלא היו בני אדם
בטח פרעה בע"ז יכילנא
ויקרא כו ו
5
בְּאַרְצְכֶם:
4. צַדִּיק הוּא יְיָ כִּי פִיהוּ
ליה והיינו דכתיב ולא
רוח רעה. שנכנס בו רוח שידה ורץ
ה': מעשה וירדו זקנים מירושלים לעריהם
הולכין בדרכים באותן לילות מפני
השיב יאשיהו לא השיבו
מָרִיתִי שִׁמְעוּ נָא כָל הָעַמִּים
והולך ושמא יטבע בנהר או יפול
אגרת בת מחלת כדמפרש במסכת
כו': איבעיא להו כמלא תנור תבואה או
כלום כל
וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי
גופו
וימות: לסגף. לענות נפש מתרגמינן
פסחים :
וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי:
דלמא כמלא תנור פת תא שמע כמלא
א
איכה א יח
לסגפא נפש : יצטרך
השולה
פי תנור ועדיין תיבעי להו ככיסויא דתנורא
5. רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְיָ
ה"ג
לבריות. כי אין בו כח להרויח
נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר
או דלמא כי דרא דריפתא
דהדר ליה לפומא דתנורא תיקו: ועוד גזרו
(ו) ד"ה
ולהתפרנס מיגיעו: דכתיב לנפש חיה.
אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם:
תענית על שאכלו זאבים כו': אמר עולא משום ר' שמעון בן יהוצדק
איכה ד כ
החייה: (ו) חנן בן פטום אומר אין
6. וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת
רבי
מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות והקיאום דרך בית הרעי ובא מעשה
ג)
מתריעין על הדבר. אפי' בחול דגזירה
(ז) ד"ה במים
הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה
(ח) תוס'
לפני חכמים וטיהרו את הבשר וטמאו את העצמות: על אלו מתריעין
היא: רמי בר רב יוד. חכם ששמו
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים
ב
מעמד היינו
וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
יוד: ובגולה. בבל שהיא במצולה:
בשבת כו': תנו רבנן
עיר שהקיפוה נכרים או נהר ואחד ספינה
❖
ד) ג
בראשית ב ז
מתריעין על רוב גשמים. שלא
7. הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר
המיטרפת בים ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין ומפני
ה)
ירדו: שלא יהו בתיהם קבריהן.
אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף
רוח רעה על כולן יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית רבי יוסי
ד
בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת
לעזי רש"י
שעמוקה היא ונטבעים בתיהם במים:
אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אִם לֹא
אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין
אנשי משמר ואנשי מעמד מפרש
לינדינ"א [לינטר"א].
אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת
❖
הבריות מרחמות עליו אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דרבי יוסי דכתיב
ביצת-כינים.
הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם
בשלשה פרקים לקמן : תנו
בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:
6 ויהי האדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך החייה: שמעון התימני אומר
עיניכם. התבוננו בתפלתכם בתעניות
מלאכי ג י
אף על הדבר כו': איבעיא להו לא הודו לו חכמים בשבת אבל בחול
עליהם שלא ירדו רוב גשמים: קרן
8. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם
ה
מוסף רש"י
וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ
אפל. שן סלע גבוה וכך שמו: וישכשך
הודו לו או דלמא לא הודו לו כלל ת"ש דתניא מתריעין על הדבר בשבת
או נהר.
הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:
❖
רגליו במים. כלומר לעולם אין
ואצ"ל בחול ר' חנן בן פיטום תלמידו של ר' עקיבא משום רבי עקיבא
ויקרא כו ד
(לעיל יד.) ספינה
מתפללין: והתניא ידו. עד שישכשך
אומר אין מתריעין על הדבר כל עיקר: על כל צרה שלא תבא על הצבור
המיטרפת בים.
ידו (ז): רגלו כידו. וכיון דיכול
כו': ת"ר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב
רבינו חננאל
לשכשך ברגלו אי שוחה יכול לשכשך
(לעיל יט.)
גשמים מ"ט אמר ר' יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב הטובה ואמר רבי
ו)
ו
(לעיל
דכתיב ויורו היורים למלך
בידו נמי: טייעא. סוחר ישמעאל:
יד.) עד שיבלו
יוחנן מניין שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר 7 הביאו את כל המעשר אל
יאשיהו [וכו'] ואמר עשאוהו
ומיתחזי. האי טייעא וגמליה ורומחא
שפתותיכם.
ככברה. ומפני מה נענש, מפני
בית האוצר וגו' מאי עד בלי די אמר רמי בר רב (יוד) עד שיבלו שפתותיכם
❖
ז)
ח)
לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל:
(לעיל ט.)
שלא נמלך בירמיהו. כד הוה
ניח נפשיה שמעיה ירמיהו
מלומר די אמר רמי בר רב יוד ובגולה מתריעין עליה תניא נמי הכי
איניבא. תולעת. ל"א כי אנבא ל)
ט)
ז
דהוה קאמר צדיק הוא ה' כי
לינדינ"א בלע"ז: לא שכורה. לא שתויה
שנה שגשמיה מרובין אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באחיכם
פיהו מריתי, פתח עליה
רבינו גרשום
יותר מדאי שמטשטשין את הארץ:
אי(ז)הו רוח אפינו משיח ה'
שבגולה שלא יהא בתיהם קבריהם שאלו את ר' אליעזר עד היכן גשמים
וגו'. ועוד גזרו תענית על
והכתיב ונתתי שלום. ואין
דכתיב
יורדין ויתפללו שלא ירדו אמר להם כדי שיעמוד אדם בקרן אפל
צריך לומר חרב שאינה של
שבלעו זאבים שני תינוקות
שלום שאינה עוברת. שאין
בעבר הירדן, והקיאום דרך
וישכשך רגליו במים והתניא ידיו רגליו כידיו קאמינא אמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי קרן אפל
דורו דומה יפה. שאין מעשה
בית הרעי, וטיהרו הבשר
דקם ההוא טייעא כי רכיב גמלא ונקיט רומחא בידיה מתחזי איניבא ת"ר ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה
י)
ידי הדור יפה, שלפיכך הוא
וטמאו עצמות, מאי טעמא
8
בא. כמלא תנור תבואה. כמו
כיון דבשר עביד לאיתעכולי
ולא צמאה אלא בינונית שכל זמן שהגשמים מרובין
מטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות דבר אחר
שהיה קרקע התנור מכוסה
כמעוכל הוא, וכפרש הוא
בעתם
מתבואה. כמלא תנור פת.
חשוב וכגללים שאין להם
היינו מעט. כמלא פי תנור.
טומאה, אבל העצמות
משמע פת שהוא סביב הפה. כי כיסא דתנורא. ככיסוי פי התנור, דהיינו פת אחד. וטיהרו את הבשר. שהרי נתעכל, וטמאו את
דאקישי טפי לא עבידי לאית[ע]כלי, בחזקתייהו קיימי לפיכך מטמאי. ומפורש זה כאשר אמרנו במנחות בפרק ר' ישמעאל
העצמות. שלא נתעכל[ו]. לסגף. לענות, כדמתרגמינן לענות לסגפא. או לא הודו לו כלל. דאין מתריעין על הדבר כלל אפי'
אומר, בבעיא דרמי בר חמא בפיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי כו', ואמרינן תפשוט ליה מהא דאמר עולא
בחול, בזמן שישנו במקום אחד. מאי טעמא. אין מתריעין על רוב גשמים. ובגולה מתריעין. על רוב גשמים, לפי שהן יושבין
מעשה שבלעו שני זאבים שני תינוקות והקיאום דרך הרעי כו'. על אילו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גוים כו'. ואוקימנא
באגם ורוב גשמים קשה להם. תנו עיניכם. שתתפללו. אופל. הר גבוה. לשפשף במים. מילתא דלא אפשר. רגלו כידו. (למ"ה)
בפרק הראשון דהתרעה זו בעננו. ר' יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה. תנו רבנן עיר שהקיפוה גוים [או] נהר וספינה המטורפת
בים ויחיד הנרדף לפני גוים או מפני רוח רעה או מפני לסטים מתריעין עליהן בשבת. ועל כולן רשאין לסגף עצמם בתענית,
רגלו או ידו. אינבא. לנטרא.
ר' יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין מרחמין עליו. ואמרי' מאי טעמא דר' יוסי, דכתיב
ויהי האדם לנפש חיה, נשמה שנתתי בך החיה. שמעון התימני אומר מתריעין אף על הדבר. [משום ר"ע אמרו אין מתריעין על הדבר] כל עיקר. על כל צרה הבאה על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים, מעשה שאמרו בחוני המעגל התפלל אולי ירדו
גשמים. עוד אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועין, פי' כדאמרן בפרק אלו מציאות, תנו רבנן אבן הטועין היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבדה נפנה לשם, וכל המוצא אבדה נפנה לשם, המוצא היה עולה על אותה האבן והיה מכריז מי שאבדה
[לו אבדה] יבא ויתן סימניה ויקח, ומי שאבדה לו אבדה היה נותן סימניה ונוטלה. וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועין. והוו רבותי מפרשים אם נמחית אבן הטועין, מלשון וימח את כל היקום, כלומר אם כיסוה המים כאלו נמחית מן העולם.
עד שראינו בירושלמי פירוש אחרת, כשם שאי [א]פשר לאבן הזה להימחות כך אי [א]פשר להתפלל על הגשמים שילכו. שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה להתנדות אלו נגזרה גזרה בימי אליהו שנשבע שלא יבא מטר אלא לפי דברו, ונשבעת אתה שעתה
מיד יבא מטר, לא לנמצאת מביא רבים לידי חטא וחילול השם, וכל המביא הרבים לידי חילול השם צריך נידוי, וכל המעכב את הרבים מלעשות מצוה צריך נידוי. מניין שאין מתפללין על רוב גשמים, שנאמר והריקותי לכם ברכרה עד בלי די, ואמר רב
עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. ובגולה מתריעין על רוב גשמים תניא נמי הכי שנה שגשמיה מרובים אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם לאחיכם שבגולה שלא יפלו עליהם בתיהם. יניבא תולעת, דגרסינן בכיסוי הדם נפל ליה לר' חייא יאניבא
בכיתניה. פי' גאון גירסא כך הוא כי נבא, ונבא זהו מין כינים, כגון הא דגרס בפרק (ר' אליעזר אומר תולין) [שמונה שרצים] הטפויין וביצי כינים, ועוד בפרק ((ב"ש אומר) [שלשה מינים] ת"ש מנבא חיה דמשתכחא בעיקבא נאבא מיתה משתכחא ברישא
דמזיא, ובלשון ישמעאלי קורין אותן ציבאן. והדעת נוטה על פירוש שפירשנו אנו. שאלו לר' אליעזר עד מתי יהו הגשמים יורדין ולא יתפללו עליהם שלא ירדו גשמים, אמר להן עד כדי שישב אדם (במקום אפל) בקרן אפל וישכשך רגלו כידו במים. תנו
רבנן נתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית שבזמן שהגשמים רבין מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות.