סדר תעניות אלו
פרק שלישי תענית
כג.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
(ה) דכתיב בעתם.
וחוטא: לשכת הגזית. סנהדרין: דור שהיה
אפל. מרוב צער
זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות דאין טורח
1. עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה
א) חולין קיט:, ב) [עי'
תוספות שבת טז: ד"ה
שלא ירדו גשמים: הושעת בתפלתך. מן המיתה שהבאת עליהם
לבני אדם דאינם הולכין לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת
וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב
דאמר וכו'], ג) ברכות יט.
ירמיהו ה כה
מִכֶּם:
בפסחים (דף קיב:): שכן מצינו. כלומר ושמא תאמר אין סיפק
שובע: של אותו צדיק. חוני המעגל היה מצטער על המקרא הזה:
2. עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה
לעיל יט., ד) [ב"ב טז:],
בגשמים של ב' לילות בשבת מצינו בימי שמעון בן שטח כו': וצררו.
שיר המעלות. לשון עילוי:
היינו כחולמים. כחלום נדמה גלות
ה) [ד"ה יתיב אחרי ד"ה
וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר
הכי], ו) [עי' ברי"ף שבע"י
קשרו ואצרו: הורדוס. סתר בנין
בבל שהיה שבעים שנה: שבעין
וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר
❖
פי' על זה],
בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל
שני בחלמא. בתמיה מי איתא
דעזרא ובנה בנין יפה ממנו בב"ב
בעתם בלילי רביעיות
ובלילי שבתות שכן
תּוֹכַחְתִּי: חבקוק ב א
(דף ד.): עוגה. שורה עגולה כמו
דניים שבעין שנין בחלמיה ויש
3. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ
(כ)
מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם
א)
ב)
עוגה שהיא עגולה: כדרך שעשה
וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
אדם ישן שבעים שנה בשינה אחת:
הגהות הב"ח
גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד
משלי כג כה
חבקוק. כדמפרש בתרגום של תפלת
עד שבעין שנין. לא טעין פירא
4. וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ
(א) גמ' אלא להתיר
שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים
בטעינא קמייתא: ה) יתיב. חוני
חבקוק (ו) על משמרתי אעמדה
שבועתך אמר לפניו לא כך
וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם דוגמא
שאלתי כו' אלא לאבד
איוב כב כח
כמין בית האסורים עשה וישב:
המעגל וקא כריך רפתא: הכי גרסי'
5. כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר
העולם אמר להם לא
לדורות להודיע כמה החטא גורם שנאמר
ראינוך ולא נמות. נראה אותך ולא
אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כי
תמותו אמר לפניו:
גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ:
עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב
היכי דשתלי לי אבהתיי אנא נמי
(ב) שם אינן יכולין לעמוד
נמות בניחותא. השתדל שלא נמות
איוב כב כט
1
6. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְיָ
לא: (ג) שם דחיית שבעין
ברעב מפני עצירת גשמים: פר
אישתיל לבראי: אהדרא ליה משוניתא.
מכם וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין
שנין א"ל אנא עלמא
אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ
❖
הודאה. להתודות עליו ועשה (ז) לו
עלתה סביבותיו שן סלע: ואיכסי
בבנין בהמ"ק והיו יורדין גשמים בלילה למחר
בחרובא אשכחתיה: (ד) שם
כְּחֹלְמִים: תהלים קכו א
מעינא דאינשי. ולא אשכחוהו התם:
בסה"ע דהוה קא רפיק
סמיכה והביאו שלמים. חוני בזמן
נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה
בדברא יהבו ליה שלמא:
הבית היה: כמהין ופטריות. בוליי"ץ
רמכי רמכי. וולדי וולדות באלו השנים
ויצאו העם למלאכתן וידעו שמלאכת שמים
(ה) רש"י בריש העמוד צ"ל
רבינו חננאל
בלע"ז שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו
דניים. מעוברת זכר היתה וחזר ובא
ד"א בעתם ותיבת דכתיב
בידיהם: מעשה ששלחו לחוני המעגל וכו':
נמחק. זהו כו' דאינן טורח
בעתם בלילי ד' ובלילי ז'.
כי של ברכה היו: אלמלא חוני אתה.
עליה והולידו: אמר להו. שאל להון
ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו
על בני אדם דאינם:
וכן היו בימי שמעון בן
ואדם גדול (ח): לנדות. שמנדין
בנו של חוני המעגל קיים הוא:
(ו) ד"ה כדרך כו' תפלת
שטח, עד שנעשו חיטים
גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו
נהירנא לן הנך שמעתתא. מוגהת
על כבוד הרב שהטיח דברים ואמר
חבקוק הס"ד: (ז) ד"ה פר
ככליות ושעורים כזיתים
כו' ועשה עליו סמיכה
ועדשים כדינרים, וצררו
גשמים התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה
לא כך שאלתי: שאלמלא היו שנים
לנו שמועה זו כאילו למדנוה בחייו
והביאו: (ח) ד"ה אלמלא
מהם דוגמה לדורות
כשני אליהו. גזירת עצירת גשמים:
של חוני המעגל שהיה מפרקה לנו
ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא
כו' ואדם גדול אתה
להודיע כמה החטא גורם,
ומגיה לנו יפה יפה: או חברותא
ומפתח של גשמים בידו של אליהו
הס"ד: (ט) ד"ה לא נמצא
שנאמר וחטאתיכם מנעו
שנאמר 2 על משמרתי אעמדה ואתיצבה על
כו' בתמיה שאם אליהו
הטוב מכם. וכן מצינו
גרסינן: לא נמצא שם שמים מתחלל.
או מיתותא. ולא גרסינן הכא
מצור וגו' אמר לפניו רבונו של עולם בניך
היה נשבע חי ה' וכו' שאין
בבנין בית המקדש, ירדו
כחברי דאיוב אלא בבבא בתרא
בתמיה. (ט) שאליהו נשבע חי ה' אם
אתה זז משם עד שירדו
גשמים בלילות, ולמחר
שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע
יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם
גבי מעשה דאיוב אם
גשמים נמצא כצ"ל והד"א:
נשבה הרוח ונתפזרו
(דף טז:)
אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד
(י) ד"ה מתחטא כו' כלומר
העבים וזרחה השמש
לפי דברי (מלכים א יז) ואתה נשבע
אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד
הולך וחוטא הס"ד ותיבת
והשכימו כל אחד ואחד
שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין
שאין אתה זז עד שירדו גשמים:
כבתחילה נוח לו שימות. ו)אי נמי משום
הוי נמחק ואח"כ מה"ד בני
למלאכתן,
להודיע
אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות הנך בריוני לא כתוב בספרינו:
לשכת כו': (כ) ד"ה שבעין
נמצא שם שמים מתחלל על ידך. דזה או
שמלאכת שמים בידיהם.
(ל)
כו' שבעין שנין בחלמיה
תנו רבנן פעם אחת יצא
רפיק בדברא. עודר בשדה:
זה בא לידי שבועת שוא: מתחטא.
כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר
כלומר ויש אדם ישן:
רוב אדר ולא ירדו גשמים
לא שלחו לחוני המעגל
לשון חטא כלומר (י) הוי הולך
שבועתך אמר (א) לא כך שאלתי אלא
(ל) ד"ה או חברותא כו' אי
נמי משום הנהו בריוני לא
להתפלל התפלל ולא ירדו
גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי
❖
כתוב:
גשמים כו'. מעשה דחוני
חבית ושיערו חכמים שאין טפה
פחותה מלוג אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו
המעגל דנם שבעים שנה
וכו', ומעשה דאבא חלקיה
שאין גשמים יורדין אלא לאבד
העולם אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה
בר בריה דחוני המעגל
הגהות הגר"א
ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם
להר הבית מפני הגשמים אמרו לו רבי כשם שהתפללת שירדו כך
דאצטריך עלמא למיטרא,
[א] גמרא גוזרני עליך
ושדרו רבנן לוותיה
התפלל וילכו להם אמר להם כך
מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה אעפ"כ הביאו לי פר הודאה
❖
נדוי. נ"ב ולא עוד אלא:
ואשכחוה רבנן דקא רפיק
בדברא יהבו ליה שלמא
הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו רבש"ע עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן
❖
כו'.
יכולין (ב) לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות כעסת עליהם אינן יכולין לעמוד השפעת עליהם טובה
לעזי רש"י
אינן יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים
❖
בוליי"ץ. פטריות.
רבינו גרשום
וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני
ג)
בלילי רבעיות. שאין בני
אתה גוזרני עליך נידוי [א] שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם
אדם מצויים לחוץ מפני
מוסף רש"י
שמים מתחלל על ידך אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן
אגרת בת מחלת. אם
ובלילי שבתות. שהכל
נמחת. נתכסה. צריך אתה
שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן תן לי אגוזים
מצויין בבתיהם (דברים יא
להתנדות. שמטיח דברים
שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך תנו רבנן מה
יד). אלמלא חוני אתה.
כלפי מעלה. ת"ר פעם
3
שיצא שמך בגדולה
אחת וכו'. היינו (פ"ע)
שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ותגזר אומר אתה
4
ובחשיבות (ברכות יט.).
[פ"א] עצמו דמתניתין. עג
גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארת
גוזרני עליך נידוי. לפי
עוגה. (ו)צר צורה. ראינוך
שהטריח לפני המקום על
ולא נמות. בתימא, בשביל
בתפלתך כי השפילו ותאמר גוה דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך ושח עינים יושיע דור ששח
5
עסק גשמים לא כך שאלתי
שראינוך לא נמות. שאלו
בעונו הושעתו בתפלתך ימלט אי נקי דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך ונמלט בבור כפיך מלטתו
כמה פעמים (שם). או
היו שנים כשני אליהו.
חברותא או מיתותא. אם
שאין מפתחות של מטר
במעשה ידיך הברורין אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות
6
אין לאדם אוהבים נוח לו
ביד הקב"ה. לא נמצא שם
שימות (ב"ב טז:).
שמים מתחלל. שנמצאת
בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא יומא חד הוה אזל באורחא
מחלל את שבועתו.
חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה
משוניתא. סלע. רמכי.
ולדות. אי חברא. שיהא לו
פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה (ג) האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי
חבר טוב שנוהג לו כבוד.
שתלי נמי לבראי יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין
שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה א"ל בר בריה אנא
אמר ליה שמע מינה דניימי שבעין שנין חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי אזל לביתיה אמר
להו בריה דחוני המעגל מי קיים אמרו ליה בריה ליתא בר בריה איתא אמר להו אנא חוני המעגל
לא הימנוהו אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי
הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו
ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה חלש דעתיה בעי רחמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא
ד) או מיתותא אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה
ובעי רחמי ואתי מיטרא זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי
קא רפיק (ד) יהבו ליה שלמא
דניתי מיטרא
אזול לביתיה ולא אשכחוהו אזול בדברא ואשכחוהו דהוה
ולא