כג:
סדר תעניות אלו פרק שלישי תענית
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
לא אסבר להו אפיה. לא החזיר להם פניו: בפניא. לפנות ערב
(כ) ד) חוני לאבא כסבורין עלי שאני אביהן: ה"ג שהיה מחבא. ולא
1. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
א) ב)
ג)
כשהלך לביתו: דלינהו למניה. הגביה בגדיו אחר כתיפיו כדי שלא
גרסי' שהיה מחבא בבית הכסא. (ל) כי הוה בעי רחמי אמיא היה
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ:
❖
ד)
תהלים קל א
יקרעו: כי מיקשטא. בתכשיטין: לאיגרא. עלייה: זויתא.
מחבא עצמו מרוב ענוה. ומאן דגרס בית הכסא כלומר מתחבא
זוית:
❖
את רגליו מרוב צניעות: רב הונא ורב
מזויתא דדביתהו. מאותו הרוח שאשתו שם עלו העבים תחלה
בבגדיו כשהוא נכנס להסך
שהיא
נענית תחלה: לא אפגר. לא אתבטל
חסדא. חסידי דבבל מפרסמין את
רבינו חננאל
הגהות הב"ח
ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן
הדבר ושל ארץ ישראל צנועין ולא
ולא אסבר להו
אפיה
בפניא כי הוה מנקט
[אמאי קרי ליה חנן הנחבא
מודיעין שבא המטר בשבילם: תא
: מ"ט דרת. מדוע
(א) גמ'
וכו'] פי', קבלה בידינו היא
ציבי דרא ציבי ומרא בחד כתפא וגלימא
וסיים מסאניה
שהיו חכמים מתעסקין
ליכניף אהדדי. (מ) אלמא משום חד
נשאת הטלית על כתף אחת ולא נתת
בחד כתפא כולה אורחא לא סיים מסאני כי
(ב) שם איתו
למנותו פרנס על הצבור,
מינייהו לא אתי מיטרא: תקיפי
בכתף תחת המשאוי: להכי שאלה לי.
(ג) שם
ולא קביל והלך ונחבא,
מטי למיא סיים מסאניה כי מטא להיזמי
להתעטף בה: ולהכי לא שאלה לי.
דארץ ישראל רבי יונה. וקא חזינן
אמטול
לפיכך היו קורין אותו חנין
והיגי דלינהו למניה כי מטא למתא נפקא
(ד) שם
הנחבא. ומעשה דחנן
להטיל עליה קוצין לקרעה: במיא
(נ) דמחמתיה אתי מיטרא: גואלקא.
משום
הנחבא בר ברתיה דחוני
דביתהו לאפיה כי מיקשטא כי מטא לביתיה
לא חזינן. מה דאית בה ושמא ישכנו
טשק"א בלע"ז: ואייתי בזוזא עיבורא.
המעגל דכי הוה אצטריך
עלת דביתהו ברישא והדר עייל איהו והדר
דג או נחש: דלא בדקיתו לי. אם
(ה) שם הוה
דגן משום כפנא . שאפילו לבני
עלמא מיטרא שדרו רבנן
(ס)
(ו) שם לגבי
ינוקי דבי רב ומנקטי ליה
ביתו לא היה מודיע: אייתי לן מר
עיילי רבנן יתיב וכריך ריפתא ולא אמר להו
כשרים אם פריצים דאמר מר
(ז) שם
לגלימיה ואמרי ליה אבא
מעיבורא. דבעית למיזבן: רווחא
כל אדם יהי
לרבנן תו כרוכו פלג ריפתא לינוקי
והוה
אבא הב לן מיטרא אמר
מיכסי (ח) שם
עלמא. דליהוי שובע. ואהכי לא
בעיניך כלסטים: טובת הנאה
רבון העולמים עשה
(ט)
לקשישא חדא ולזוטרא תרי אמר לה לדביתהו
לן
בשביל אלו שאין יודעין
זבני ביוקרא דהשתא: הוו קא חלפי.
חנם. דאינהו לא הוו קא אכלי
ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו ניסק
(ט) רש"י
איזה אב נותן מטר. תא
דבי נשיאה: התם. עלויה מערתא
דליכא ריפתא וקא מחזקינן בהו
חזי, חסידי דבבל מיכנפי
לאיגרא וניבעי רחמי אפשר דמרצי הקדוש
טיבותא
ובעו רחמי אולי מירצי
טובה חנם: ינוקא קאי בבי כנישתא.
דרבי יונה: אינקוט. נדבקו בקרקע
(י) ד"ה
ברוך הוא וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא
קודשא בריך הוא, אבל
שעל גבי מערה ולא היו יכולין לזוז
קמי רביה ולא אתי כולי יומא:
(כ) ד"ה
חסידי ארץ ישראל כגון
לנפשין סקו לאיגרא קם איהו בחדא זויתא
דאיתתא שכיחא בביתא. כל יומא
ממקומן (ע): עתירי דבי חמי.
חנן לאביהן
חנין זה וכגון ר' יונה
שבשמים
[אבוה דר' מני] כד הוה
ואיהי בחדא זויתא קדים סלוק ענני מהך
עשירים של בית חמי: ליענו.
וכי מיצטריך ענייא מידי אזלה
(ל) ד"ה
מיצטריך עלמא למיטרא
ויהבה (י): ועוד דמקרבא הנייתה.
יהיו עניים: קא דחקי לי. ליתן
זויתא דדביתהו כי נחית אמר להו אמאי אתו
כלומר מתחבא
שקיל (אבוה דר' מני)
להן פרנסה: לא מקבלי עלי אינשי
שדבר אכילה היא נותנת לעני והוא
(מ) ד"ה
גואלקי, פי' שקים, אמר
רבנן אמרו ליה שדרי לן רבנן לגבי דמר
אלמא בפרהסיא
איזיל איזבין חיטי, אזל
ביתי. אין אשתי מקובלת עלי שאינה
בלא טורח ממה שהיתה נותנת מעות
למיבעי רחמי אמיטרא אמר להו ברוך
היו עושין ולא בצינעא
קאי בדוכתיה עמיקתא
יפה: מגנדרא. מתגדלת עלי
ויטריח העני עד שיקנה: אי נמי.
ל"א נכניף אהדדי
מיכסי שקא בצנעא בעי
המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה
אהכי קדים ענני דידה: משום
מתוך גבהות יופיה. מגנדרא מלשון
הוה
רחמי ואתי מיטרא וכו'. ר'
אמרו ליה ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא
(נ) ד"ה
מני בריה הוו מצערי ליה
ביריוני. בורים עמי הארץ: ינוקי
מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו
כו'
דבי נשיאה, אזל אישתטח
דאתא אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא
דבי רב. להמריך לבו ויתכוין בתפלתו:
: עמי היתה ושלחתיה.
בלחוד
אמערתא דאבוה הוו
לן מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא דבר זה היה בידי שכל מה שאני
(ס) ד"ה
בשיפולי. בשולי בגדיו: אבא אבא.
מחלפי מהתם אינקוט
(פ)
כרעיה דסוסוותיהו כו'.
אסבר לן מר אפיה אמר להו שכיר יום
כך רגילים לקרותו כיתום שאמר
מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלתי
בדוכתא עמיקתא
הוה שכיח [קמיה] דר'
אבי אבי: שאין מכירין. בין
מקובלת כל כך (צ): דמן דיוקרת. מקום:
הואי ואמינא לא איפגר ומאי טעמא דרא
בעמק או תחת הסלע
יצחק בן אלישיב א"ל
כדי שלא יראוהו בני
עתירי דבי חמוה קא מצערו
יומא
מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה אמר להו טלית שאולה היתה
אדם
לי אמר ליענו ואיענו כו',
(ע) ד"ה
להכי שאלי ולהכי לא שאלי מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה וכי מטי למיא סיים מסאניה
עד חזרה חנה לשחרוריתה.
שלא הניחם
תרי תלמידי הוו שכיחי
אמר להו כולה אורחא חזינא במיא לא קא חזינא מ"ט כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה אמר להו
לילך עד שיקבלו
קמיה, אמרו ליה ליבעי
עליהם שלא לצער עוד
א) זה מעלה ארוכה וזה אינה מעלה ארוכה מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא
עלן מר רחמי דני[ח]כם,
את רבי מני בנו
אמר להו עמי היתה אותה
אמר להו כדי שלא אתן עיני באשה אחרת מאי טעמא עיילא היא ברישא והדר עייל מר אבתרה והדר
הוה שכיח
תפילה ושלחתיה. ר' יוסי
❖
ר' מני לפני ר' יצחק בן
ב"ר אבין
עיילינן אנן אמר להו משום דלא בדקיתו לי מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן איתו כרוכו משום
אלישיב (פ) ד"ה
דלא נפישא ריפתא ואמינא לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא
ריפתא ולזוטרא תרי אמר להו האי קאי בביתא והאי יתיב בבי כנישתא ומאי טעמא קדים סלוק ענני
רבינו גרשום
מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי
איפגר. איבטל. להכי
(צ) בא"ד
שאלה. להתעטף, ולהכי
ב) ומקרבא הנייתה [ואנא יהיבנא] זוזא ולא מקרבא הנייתיה אי נמי הנהו ביריוני דהוו
ומפני שלא רצה
לא שיילה למידר משאוי
בשיבבותן [אנא] בעי רחמי דלימותו והיא $ בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא [ואהדרו] חנן הנחבא
להטריח לפני המקום
עלה. מחביא עצמו.
❖
אמר כן
מתפלל בחשאי. מחביא
בר ברתיה דחוני המעגל הוה כי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן ינוקי דבי רב לגביה
בבית הכסא. צנוע. לחסידי
ונקטי ליה בשיפולי גלימיה ואמרו ליה אבא אבא הב לן מיטרא אמר לפני הקב"ה רבש"ע עשה
דבבל. שהיו מתפללין
בפרהסיא, ותקיפי דארעא
בשביל אלו שאין מכירין בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא ואמאי קרי ליה חנן הנחבא
גליון הש"ס
דישראל מתפללין בצינעא.
מפני שהיה מחביא עצמו בבית הכסא אמר ליה רבי זריקא לרב ספרא תא חזי [מה] בין תקיפי
גמ' בעיא רחמי דליהדרו
קואלקא. בוצלא. דבי חמי.
ג)
בתיובתא.
חמיו. לא מקבלי אינשי
דארעא דישראל לחסידי דבבל חסידי דבבל רב הונא ורב חסדא כי הוה מצטריך עלמא למיטרא
❖
בית עלי. דהויא מכוערת
אמרי ניכניף הדדי וניבעי רחמי אפשר דמירצי הקדוש ברוך הוא דייתי מיטרא תקיפי דארעא
טפי. עמי היתה ושלחתיה.
כלומר, בתחילה היה לבי
דישראל כגון ר' יונה אבוה דרבי מני כי הוה מצטריך עלמא למיטרא הוה עייל לביתיה ואמר להו
לכך, אבל כבר קבלתי עלי
לעזי רש"י
שלא להטריח את קוני.
הבו לי גואלקי ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא כי הוה נפיק לברא אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא דכתיב
טשק"א. תיק.
1 ממעמקים קראתיך ה' וקאי בדוכתא צניעא ומכסי בשקא ובעי רחמי ואתי מיטרא כי הוה אתי לביתיה
אמרי ליה אייתי מר עיבורא אמר להו אמינא הואיל ואתא מיטרא השתא רווח עלמא ותו רבי מני בריה
הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד
הוו קא חלפי התם אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה ותו רבי מני הוה
שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמר ליה עתירי דבי חמי קא מצערו לי אמר ליענו ואיענו אמר קא
דחקו לי אמר ליעתרו ואיעתרו אמר לא מיקבלי עלי אינשי ביתי א"ל מה שמה חנה תתייפי חנה ונתייפת
אמר ליה קא מגנדרא עלי א"ל אי הכי תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה הנהו תרי
תלמידי דהוו קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא אמר להו עמי
היתה ושלחתיה רבי יוסי בר
אבין הוה שכיח
קמיה
דר' יוסי דמן יוקרת שבקיה ואתא לקמיה דרב אשי
יומא