סדר תעניות אלו
פרק שלישי תענית
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יומא חד שמעיה. רב אשי לרבי יוסי בר אבין. ל"א יומא חד שמעיה רבי יוסי בר אבין לרב אשי. דקא גריס אמר שמואל השולה דג מן
כט א ב
א) ב)
ג)
הים בשבת כיון דיבש בו כסלע אע"פ שהוא מפרכס לאחר כן ובעוד שהוא מפרכס השליכו במים חייב משום נטילת נשמה שהיא אב מלאכה
❖
דתנן השוחטו כו'. אמר
ליה רבי יוסי ובין סנפיריו דודאי לא חי. וכשאין מחוסר צידה עסקינן כגון שצדו בתוך הסל והניחו
ד)
ט) א"ל. רב אשי ולא סבר לה מר דהאי ובין סנפיריו רבי
במים לחיות כדרך שעושין הדייגין:
יוסי בר אבין אמרה. כלומר מ"ט לא
ה)
ו)
אמרת ליה משמיה שכל האומר דבר
תורה אור השלם
ז)
השולה
בשם אומרו מביא גאולה לעולם י):
יומא חד שמעיה דקא גריס אמר שמואל
דג מן הים. שולה
1. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה
סנפיריו. שפורח בהן: לא תנקטו
כמו מגביה כיון שיבש
השולה דג מן הים בשבת כיון שיבש
נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל
א) א
לי בדעתייכו. אל תחשדוני שלא
הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד
בו כסלע (ז) שעדיין הוא מפרכס
בו כסלע חייב א"ל ולימא מר ובין סנפיריו
ב
לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ
הבאתי לכם מזונות עד עכשיו:
ובשעה שמפרכס חזר והשליכו לים
ח)
אמר ליה ולא סבר לה מר דההיא רבי
וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט
דסגאי. שטרחתי ואיחרתי: דהוה
ט)
חייב משום נטילת נשמה שהיא אב
וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
❖
יוסי בן רבי אבין אמרה אמר ליה אנא ניהו
לְחַטָּת: במדבר טו כד
כריא בהוצא. סותר גדר העצים כדי
מלאכה דתנן
השוחטו
י) כ)
א"ל ולאו קמיה דר' יוסי דמן יוקרת הוה
להסתכל דרך הנקב: אמר ליה רבי
והמפשיטו
גבי אבות מלאכות:
❖
שכיח מר א"ל (הין) א"ל ומ"ט שבקיה
ל) יוסי מאי האי. מה אתה מעיין כאן:
ב)
הא
רבינו חננאל
אינשו. שכחו: טשו מפניו. היו
מר ואתא הכא אמר ליה גברא דעל בריה
שמע לרב אשי דתני אמר
מתחבאים: כ) העבודה. שבועה:
ועל ברתיה לא חס עלי דידי היכי חייס בריה מאי
היא יומא חד הוו
שמואל השולה דג מן הים
הגהות הב"ח
ביתום ויתומה. לזווג זה לזו:
כיון שיבש בו כסלע חייב.
אגרי ליה אגירי בדברא נגה להו ולא אייתי להו ריפתא אמרו ליה
(א) גמ' כפנינן
א' ליה איהו ובין סנפירין,
אכלבא. אוצר של חטים: אוהבך.
לבריה כפינן הוו יתבי תותי תאינתא אמר תאנה תאנה הוציאי
(ב) שם
א"ל רב אשי הני דבי ר'
הקב"ה: אלא כאחד מעניי ישראל.
וכן
יוסי אינון, אמר ליה אנא
פירותיך ויאכלו פועלי אבא אפיקו ואכלו אדהכי והכי אתא אבוה אמר
הוה
משום דמעשה נסים הוא ואסור
הוא, אמר ליה רב אשי
(ג) שם
להו לא תינקטו בדעתייכו דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא ועד השתא הוא
ואמאי שבקת לר' יוסי דמן
לאדם להנות ממעשה נסים כדאמר
ביה
יוקרת רבך, א"ל גברא דלא
דסגאי אמרו ליה רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך אמר להו מהיכא
לעיל ואם עושין לו נס
לך
חס אבריה ואברתיה עלי
(ד) שם ולא
אמרו הכי והכי הוה מעשה אמר לו בני אתה הטרחת את קונך להוציא
דידי חייס. בריה וברתיה
מנכין לו מזכיותיו: רבי יהודה נשיאה.
מאי היא כו'. כלבא, אוצר.
היה בנו של רבן גמליאל בר רבי:
תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו ברתיה מאי היא הויא
(ה) רש"י
ר' יהודה נשיאה גזר
לשמואל הרמתי. שיורדין גשמים
כדאמרינן לעיל
תעניתא ולא אתא מיטרא.
ליה ברתא בעלת יופי יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה כריא בהוצא
מאימתי מקבל רב אמר
אמר משמואל הרמתי
בשבילו דכתיבל) הלא קציר חטים היום
וקא חזי לה אמר לו מאי האי אמר ליה רבי אם ללוקחה לא זכיתי לראותה
במנחה ושמואל אמר
שאמר הלא קציר חטים
ועכשיו באין כל ישראל והטילו על
בתפלת המנחה
היום וגו'. וכיון שקרא בא
לא אזכה אמר לה בתי קא מצערת להו לברייתא שובי לעפריך ואל יכשלו
ר' יהודה בן גמליאל דצווח וליכא
(ו) ד"ה
המטר, הגיע שפלות הדור
ביך בני אדם הויא ליה ההוא חמרא כדהוו אגרי לה כל יומא לאורתא
ליהודה בן גמליאל שהוא
דמשגח ביה: שנתקע. תקוע: והא
פרנס הדור וצועק ואינו
הוו משדרי לה אגרה אגבה ואתיא לבי מרה ואי טפו לה או בצרי לה
לא קבלינן מאתמול. בהדייהו (ה):
כי היכי דגמיר
נענה, אוי לו לדור הנתקע
לא אתיא יומא חד אינשו זוגא דסנדלי עלה ולא אזלה עד דשקלונהו
(ז) תוס'
גרירין. (גרירינן) גרורין ומשוכין
לכך, אוי מי שעלתה בימיו
אע"פ
צרה ואין מי שראוי
מינה והדר אזלה אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו
אנו אחריהן וכמי שקבלנו עלינו:
להתפלל ולהשיב חימה,
❖
זעירא דמן חבריא. צעיר שבישיבה.
טשו מיניה דכל מאי דהוה גביה יהיב להו יומא חד הוה סליק לשוקא
חלש דעתיה ואתא מיטרא.
והאי דקרי ליה הכי משום דאושעיא
דבי נשיאה גזר תענית ולא
למיזבן נדוניא לברתיה חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה אזל ורהט בתרייהו
אודועינהו לר' יוחנן ולר'
אחרינא הוה התם: מעיני העדה.
אמר להו אשבעתיכו במאי עסקיתו אמרו ליה ביתום ויתומה אמר להן
שמעון בן לקיש, לצפרא
מוסף רש"י
זקנים מאירי עיני העם: בזמן שעיניה
אודיעינהו. אמר ריש לקיש
העבודה שהן קודמין לבתי שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו פש ליה חד
השולה דג.
יפות אין כל גופה וכו'. דודאי כל
לא קבלנו עלינו מאתמול.
(שבת
זוזא זבן ליה חיטי ואסיק שדייה באכלבא אתאי דביתהו אמרה לה
א"ר יוחנן ניתיב בתעניתא
גופה יפה: אין עיניה יפות כו'.
כיון שיבש בו
דאנן בתרייהו גרירינן. דבי
קז:)
לברתיה מאי אייתי אבוך אמרה לה כל מה דאייתי באכלבא שדיתיה אתיא
הואיל והנהו דבי נשיאה דהוו עיני
כסלע. חייב.
נשיאה גזור תענית בעו
למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא
רחמי ולא [אתא] מיטרא.
העדה רשעים דלת העם אין צריכין
(שם) אושעיא זעירא
תנא להו והיה אם מעיני
לבדוק מה מעשיהם לכך לא משגחו
ולא מיפתח בבא מחיטי אזלא ברתיה לבי מדרשא אמרה ליה בא וראה
דמן חברייא.
העדה נעשתה לשגגה,
בהו מן שמים: אתו עבדי דריש
משל לכלה בזמן שעיניה
מה עשה לך אוהבך אמר לה העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן
יפות אין הגוף צריך בדיקה
גלותא וקא מצערו ליה. לאושעיא:
אלא כאחד מעניי ישראל ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא בעי רחמי ולא אתא
כו', כלומר פרנסי הדור
אמרו ליה בני מתא. לעבדי דבי
(חולין לא. ועי"ש יב:)
הוא דלא מעלי. רבי אילפי
מיטרא אמר כמה איכא משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל אוי לו לדור
נשיאה: מצער לן. מחרף ומגדף
עיניה טרוטות.
ירד לפני התיבה לפני ר'
❖
שכן נתקע אוי לו למי שעלתה בימיו כך חלש דעתיה ואתא מיטרא דבי
(שבת לא.)
אמי אמר (מוריד הגשם)
אותנו: נחית קמיה. לפני התיבה:
משיב הרוח אתא זיקא,
נשיאה גזר תעניתא ולא אודעינהו לרבי יוחנן ולריש לקיש לצפרא אודעינהו
נשא. כמו נשב: בקוסטא דחיקא.
אמר מוריד [הגשם] אתא
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן הא לא קבילנא עלן מאורתא אמר ליה אנן
בכפר דחוק שיש בו עניות ביותר:
מטרא, אמרי ליה מאי
רבינו גרשום
עובדך, אמר להו בקיפא,
פירא דכוורי. מחילות של דגים:
בתרייהו גררינן דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אתא מיטרא תנא להו אושעיא
שיבש בו כסלע חייב.
פי' בכפר דחוק דאירנא
כל מאן דפשע. דלא בעי (ו) מיקרי
זעירא דמן חברייא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה משל לכלה
משום צידה ומשום נטילת
וטרחנא ומייתינא קידושא
ג)
1
משחדינא ליה כו': ומסדרינא ליה
נשמה. אמר ליה. ר' יוסי
ואבדלתא ומפקנא להו ידי
שהיא בבית אביה כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה עיניה
בר ר' אבין ובין סנפיריו.
חובתייהוא.. וכן ההוא
ומפייסינא ליה. מתקנן כסדר:
ד) טרוטות כל גופה צריכה בדיקה אתו עבדיה ורמו ליה סודרא בצואריה
א"ל. רב יוסף הא בין
שליחא דצבורא [דנחית]
ה"ג
סנפיריו ר' יוסי היא. כלבא.
קמי דרבא, ושאלוהו ואמר
וקא מצערו ליה אמרו (ליה) בני מאתיה שבקיה דהא נמי מצער לן
ה)
גורן. משמואל הרמתי.
מקרי ינוקי אנא ומקרינא
כיון דחזינן דכל מיליה לשום שמים לא אמרי ליה מידי ושבקינן ליה אתון נמי שבקוהו רבי גזר
שהיה מבקש ומביא מטר
לבני עניי כבני עתירי ואית
אפי' בימי קציר חטים,
לי פירא דכורי דמפרנסנא
תעניתא ולא אתא מיטרא נחית קמיה אילפא ואמרי לה רבי אילפי אמר משיב הרוח ונשא זיקא
ו)
ז)
מיניה כל מאן דקרי
דכתיב הלא קציר חטים
וגו'. בתרייהו, דבי
משחדינא ליה בהו עד
מוריד הגשם ואתא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה דיירנא בקוסטא דחיקא דלית ביה חמרא
נשיאה, אזלינן. וכי קבילו
דקרי. בימי רב יהודה
לקידושא ואבדלתא טרחנא ואתינא חמרא לקידושא ואבדלתא ומפיקנא להו ידי חובתייהו רב איקלע
מצלו ואתי מטרא, אמרי
אינהו הוי כמו קבילו אנו.
אי משום תורה כלהו תנויי
מעיני העדה. עיקר העדה,
לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא נחית קמיה שליחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשב
היינו דבי נשיאה. קוסא
זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא
אתרא. דחיקא. בני אדם
דחוקים.
לבני עניי כבני עתירי וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי ואית לי פירא דכוורי וכל מאן
דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי וקרי רב נחמן גזר תעניתא
בעא
רחמי ולא אתא מיטרא אמר
שקלוה לנחמן חבוטו מן גודא לארעא חלש דעתיה ואתא מיטרא
רבה
גזר תעניתא בעי רחמי ולא
אתא מיטרא אמרו ליה והא רב
יהודה כי
הוה גזר תעניתא
אתא
מיטרא
אמר להו מאי
אעביד
אי משום תנויי
אנן עדיפינן מינייהו דבשני דרב
יהודה ח) כל תנויי
בנזיקין