סדר תעניות
אלו
פרק שלישי תענית
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום כיסופא. שהיו שכינותיה אופות עיסה לכבוד שבת והיא אינה עושה כלום: אגנא. עריבה: מסא. עתר שמוציאין בו הלחם.
לא א
א)
ב)
מרדה פאלי"א בלע"ז. ומרדה ומסא חדא מילתא היא : תנא אף היא להביא מרדה נכנסה. פל"א בלע"ז על שם שרודין בה פת מן
(ד)
ג)
התנור ס). שלא היתה שואלת מפני שרגילה בניסין: חזיא. דביתהו בחלמא: מישקל לא שקלי. בתר דיהבי: כל היכא דתני בי שמשי היינו
❖
ערב שבת. $ לא שמעתי טעם ע): במנא דחלא. בכלי שיש בו החומץ. ושמתי החומץ בנר ויכבה הנר: עד שנטלו ממנו אור להבדלה.
ד)
ה)
הדליק ממנו נר אחר ליהנות בו. ונר
ו)
משום כיסופא הוה לה הך שיבבתא בישתא הא והא גרמו ליה. $פי' הראב"ד
מוסף רש"י
של מעשה נסים כיבה כי היכי דעבד
ז)
רב יהודה בחלא
בי שמשי.
הא כדעבד דאחוי הקידה קמי
אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי מאי
דהוה סמידא: קא מפסדי לן.
רבי איטלע והא דהטיח דברים
כולי האי אזלא וטרפא אבבא איכספא ועיילא
ח)
שדות: דובים. וזאבים בשדות פ): ולא
כלפי מעלה גרמא ליה דאיטלע:
ט) י)
לאינדרונא איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא
מטו כשורי. אין הקורות מגיעות
כ)
שאני
(שבת פו:)
מלא לחמא ואגנא מלא לישא אמרה לה
מכותל לכותל: איכו נימטו כשוריך.
ל)
פלניתא פלניתא אייתי מסא דקא חריך לחמיך אמרה לה אף אנא להכי
יאריכו הקורות: סניפין היו. הקורות
מ)
עיילי תנא אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בנסים אמרה
נ) ס)
של חליות היו. במעשה נס נדבקו
להן חתיכות קטנות לאורכן: ר"א
ליה דביתהו עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי אמר לה מאי נעביד בעי
ע)
סניפין.
(כתובות קג.)
בן פדת. אמורא היה והוא הנקרא
רחמי דניתבו לך מידי $ בעא רחמי יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד
(ב"מ פ.) אין
א)
מגדלין בהמה דקה
מרא דארעא דא"י במסכת נדה
כרעא דפתורא דדהבא (חזאי) בחלמא עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא
ב)
פ)
בא"י.
בעל הוראות היה והוא
❖
דאית ליה תלת כרעי ג) (ואת) אוכלת אפתורא דתרי כרעי ד) (אמרה ליה)
צ)
שימש ר' יוחנן אחרי מות ריש לקיש
צ)
ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר
(ב"ק עט:) יטיח.
והיה דחוק ועני: עבד מילתא. הקיז
אמרה ליה ומאי נעביד בעי רחמי דנשקלינהו מינך בעי רחמי ושקלוהו
(סוכה
תורה אור השלם
דם: ברא דתומא. בן השום. צלע
נג.) אחוי קידה.
תנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון דגמירי דמיהב יהבי מישקל
של שום: חלש ליביה. נתעלפה:
1. צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח
לא שקלי חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא אמר לה בתי למאי
צוציתא. ניצוץ: מאפותיה. ממצחו:
כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:
ה)
❖
תהלים צב יג
כולי האי ואפשר. בתמיה. כולי האי
עציבת אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי
עבדת ואכתי הך ספיקא דלמא לא
ממנו אור לשבת אמר לה בתי מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק
מיתרמינא בשעתא דמזוני: דחיי
הגהות הב"ח
הוא יאמר לחומץ וידלוק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו
(מגילה
נפישא או דחיינא. ימי חיי שחייתי
(א) גמ'
כב:) קמיה דרבי.
ממנו אור להבדלה ר' חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי אמרו ליה קא
כבר הם רבים ממה שאני עתיד
היתה
מפסדן אמר אי קא מפסדן ניכלינהו דובי ואי לא כל חדא וחדא תיתי
לחיות: אמר דחיית. מה שכבר
אמרה ליה
לאורתא דובא בקרנייהו לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו הוה
חיית מרובים ממה שאתה עתיד
ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי אתיא לקמיה אמרה
לחיות. והיינו דקא בכי כי אמר שכינה
אמרה ליה
מן
(סוכה נג.)
ליה בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי אמר לה מה שמך אמרה ליה
הכי. והאי דחייך משום י"ג נהרוותא
ואיטלע.
שמיא מיהב
לרחוץ בהן ולטייל בהן מזה לזה:
איכו אמר איכו נימטו כשוריך תנא הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה
(ב) שם
עיזך
אי הכי לא בעינא. דתיחרביה לעלמא:
לכאן ויש אומרין סניפין עשאום תניא פלימו אומר אני ראיתי אותו הבית
ו)
אמרה ליה בנאי
ותו לא. וכי אין אתה נותן לי דברים
קמטו (ג) שם
והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן ואמרו לי בית זה שקירה ר'
(סוכה
אחרים: א"ל ולחברך מאי קא יהיבנא.
נג.) הא והא גרמא ליה.
בעיבא
חנינא בן דוסא בתפלתו ור' חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים והא
ז)
[א]
(ד) רש"י
אנא מגברא דלית ליה בעינא לא
אמרו חכמים אין מגדלין בהמה דקה בא"י אמר רב פנחס
עני הוי ועוד
ח) א
גריס בספר רבי ובספר שלי כתוב:
מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו
באסקטולא אפותאי. היינו צוציתא
מרדה פליא בלע"ז על
(סוכה
שם שרודין בה פת מן
נג.)
של ר' חנינא
בן דוסא ואמר לה אל תאכלי מביציהן והרבו ביצים ותרנגולין
דנפק מיניה שמדביק אצבע צרדא
התנור
(מגילה כג.)
עם הגודל ומכה בצפורן האצבע:
והיו מצערין
אותם ומכרן וקנה בדמיהן עזים פעם אחת עבר אותו אדם
אם נאמר תמר.
איגרו בך גירי. כלומר הכיתי בחיצי.
שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו בכאן הנחתי התרנגולין שלי שמע
❖
למה נאמר ארז.
לחדווה בעלמא אמר כן: הא אנא
ר' חנינא אמר לו יש לך בהן סימן אמר לו הן נתן לו סימן ונטל את העזין
והא בר ליואי. הוא איש אחד
והן הן ט) עיזי דאייתו דובי בקרנייהו רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא
ואני איש אחד הוא עדיף מינאי:
גליון הש"ס
❖
טובא עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם שקל ברא דתומא ושדייה
(רשב"ם ב"ב פ:)
דתברי. שוברים: שיבא מטר
גמרא בעי רחמי יצאת
בפומיה חלש לביה ונים אזול רבנן לשיולי ביה חזיוהו דקא בכי וחייך
בשבילנו. מקבלים אתם עליכם
כמין פיסת יד.
ונפק צוציתא דנורא מאפותיה כי אתער אמרו ליה מ"ט קבכית וחייכת אמר
רש"י ד"ה
ומסכימין לדעת אחד: כמה עזין.
רבינו חננאל
כל היכא כו' לא שמעתי
דלא כסין מצבורא: לוי אחוי קידה.
להו דהוה יתיב עמי הקב"ה ואמרי ליה עד מתי אצטער בהאי עלמא ואמר
טעם.
חד [בי] שימשי איחלף
נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק
לי אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דמתילדת בשעתא
לברתיה ורמא חלא לשרגא
תוספות ד"ה
את הרצפה: הא והא גרמא ליה.
דשבתא והות עציבא, א'
דמזוני אמרי לקמיה כולי האי ואפשר אמרי ליה דחיי טפי או דחיינא א"ל
הא והא וכו' פי' הראב"ד.
לה אבוה אל תעצבי מי
החטא גרם לו שנצלע בקידה:
דחיית אמרי לקמיה א"כ לא בעינא אמר לי בהאי אגרא דאמרת לא בעינא
שאמר לשמן וידליק [יאמר
ואין
לחומץ וידליק], תנא
יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת
❖
י)
(הדלק) [היה דולק] כל
ודיגלת דמענגת בהו אמרי לקמיה האי ותו לא אמר לי ולחברך מאי יהיבנא אמרי ליה ואנא מגברא
השבת עד דשקיל מיניה
אור להבדלה. ר' אלעזר בן
דלית ליה בעינא מחיין באסקוטלא אפותאי ואמר לי אלעזר ברי גירי בך גירי ר' חמא בר חנינא
כ)
ל)
פדת הוה דחיק ליה עלמא,
הגהות הגר"א
הקיז ולא הוה ליה מידי
גזר תעניתא ולא אתא מיטרא אמרו ליה והא רבי יהושע בן לוי גזר תעניתא ואתי מיטרא אמר להו הא אנא
[א] גמ'
למיכל, אשכח בר תומא
הא בר ליואי אמרו ליה דניתי וניכוין דעתין איפשר דתברי ציבורא לבייהו דאתי מיטרא בעון רחמי ולא אתי
שדא לפומיה חלש ליביה,
❖
עיילו רבנן לשייוליה ביה
מיטרא אמר להו ניחא לכו שיבא מטר בשבילנו אמרו ליה הן אמר רקיע רקיע כסי פניך לא איכסי אמר
ומצאוהו ישן, חזייה דבכה
כמה עזין פני רקיע איכסי ואתא מיטרא לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם
ואחיך ונפיק ציציתא
דנורא מאפותיה, כשהקיץ
עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך אתא מיטרא ואיטלע אמר רבי אלעזר לעולם אל
לעזי רש"י
מ)
משנתו אמרו ליה מאי היא,
יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי והא
אמר להו חזאי שכינה
פאלי"א, פל"א [פיל"א].
❖
בחלמא ואמרי קמיה עד
יעה.
גרמא ליה והא לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע הא והא גרמא ליה רבי חייא בר לולייני שמעינהו
מתי אהא בהאי דוחקא,
להנך ענני דקאמרי ניתו וניתבי מיא בעמון ומואב אמר לפניו רבונו של עולם כשנתת תורה לעמך
אתאמר ליה מקמיה ניחא
לך דליחרב עלמא ואבריה
רבינו גרשום
ישראל חזרת על כל אומות העולם ולא קיבלוה ועכשיו אתה נותן להם מטר שדו הכא שדיוה אדוכתיהו
מרישא איפשר דמתיילדת
דרש רבי חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למה
בשעתא דמזוני, אמרי
מרדה. לרדות הפת.
נ)
1
קמיה כולי האי ואולי לא
סניפין.
שמלאכים
נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר
בעינא, [א"ל] בהאי אגרא
האריכום בחתכי קורה.
אין
[דאמרת] לא בעינא יהיבנא
לך לעלמא דאתי י"ג
מעיינתא דמשכי אפרסמון דכייא כו', עד טרק באסקוטלא אפותאי, כלומר הכהו מלאך באצבעו במצחו, ונראת להם ההכאה כניצוצות של אש. כשכופך אדם אצבעו [על בוהנו] ופושט אותה בכח ומכה את חבירו נקראת
המכה ההיא איסקוטלא. אפותא, פדחת. לוי גזר תעניתא ולא [אתא] מיטרא, אמר רבון העולמים אינך משגיח בצער בניך ומרחם עליהם, כלומר ראוים הם להתרחם ואינך מרחם, ולפי שהטיח דברים הללו איטלע ונעשה
פיסח. והיינו דאמרי בכל מקום, לעולם לא יטיח אדם דברים כלפי למעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי למעלה ואיטלע ומנו לוי. זה שדרשו, [צדיק כתמר יפרח] כארז בלבנון ישגה. תמר עושה פירות ואין גזעו
מחליף, ארז גזעו מחליף ואין עושה פירות, לפיכך נמשלו הצדיקים כתמר לעשות פירות, וכארז להחליף גזעו.