כה:
סדר תעניות אלו פרק שלישי תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ח) ואין גזעו מחליף. אם נפסק: אף צדיק. אין לו זכר. צדיק אין גזעו
פורתא טפחיים: בשאינה עבודה. דכי
נכנסו בה טפח טפי הוא
לב א
א) ב)
ג)
מחליף אינו בתחיית המתים: צדיק אינו עושה פירות. אין לו שכר
דנחית ונפיק תהום לקיבליה ג' טפחים: אבע. לשון נחל נובע :
ט)
ד)
לעתיד: בתולת השקמה. נטיעה שלא נקצצה מעולם: סדן. שכבר
קול שני ריעים. ניסוך המים וניסוך היין: תהום אל תהום קורא.
ה)
צנוריך. אותן שני ספלים: האי רידיא.
הזקין טרונ"ק בלע"ז שנקצץ וחוזר
ומתעבה. והוא מלשון סדנא
מים עליונים ומים תחתונים:
לג ב
ו) ז)
ח)
בסדניה יתיב : שני
מלאך הממונה על הגשמים כך שמו:
ט) י)
טפחים. שכבר גזעו מחליף: מן
דמי לעיגלא. ול"ג תלתא: בין
אין גזעו מחליף אף צדיק ח"ו אין גזעו מחליף
❖
הפקק. קשר התחתון: מיני ארזים
תהומא עילאה לתתאה. בין הרקיע
כ)
לכך נאמר ארז אילו נאמר ארז ולא נאמר
❖
שנאמר אתן במדבר ארז שטה
לאוקיינוס היכא דנשקי ארעא ורקיע:
תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות
רבינו חננאל
והדס וגו'. ובציר להו תלת ובראש
תהומא עלאה. מים העליונים:
אף צדיק ח"ו אין עושה פירות לכך נאמר
חשור מימיך. ברקיע: אבע מימיך.
השנה מפרש הוסיפו עליהם
ואקשינן, וכי ארז גזעו
תורה אור השלם
תמר ונאמר ארז וארז גזעו מחליף והתניא
מחליף, והתניא הלוקח
אלונים אלמונים אלמוגים: מעשה
למטה בקרקע: הנצנים נראו בארץ.
1. אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה
(לולב) [אילן] מחבירו
א) א הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן
ברבי אליעזר בן הורקנוס. י"ג
כלומר כשמנסכין מים בחג שהניסוכין
לקוץ מגביהו מן הקרקע
וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים
הקרקע טפח וקוצץ בסדן השקמה שני
תעניות שהתענו והלכו עד שגמרו
נראו בארץ שאין באין אלא משנה
טפח [וכו'], בדקלים
בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר
ובארזין חופר ומשרש לפי
וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו:
טפחים בבתולת השקמה שלשה טפחים
לחבירתה כנץ זה שאינו יוצא אלא
י"ג כדתנן עברו אלו
שאין גזעם מחליף. ושנינן,
ישעיהו מא יט
ולא נענו כו': התחילו הצבור
משנה לשנה ועת הזמיר הגיע זמירות
בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים
2. תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא
האי ארז דנמשלו בו
לצאת. מבית הכנסת: קברים
החג אז קול התור מלאך דומה לשור
הצדיקים כגון שטה והדס
לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ
ובארזים חופר למטה ומשריש לפי שאין
ועץ שמן, וכדרבא דאמר
וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
תקנתם. בתמיה. אין לכם אלא
תרגום שור תור שבשעה שמנסכין
גזעו מחליף הכא במאי עסקינן בשאר מיני
עשרה מיני ארזים הם,
תהלים מב ח
מים בחג הוא אומר כן. לשון אחר
לכו קברו עצמכם מפני הרעב:
3. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת
והללו כולם אין גזעם
ארזים כדרבה בר הונא דאמר רבה בר
געו. צעקו כמו אם יגעה שור על
כמשמעו הנצנים נראו והזמיר הגיע
מחליף זולתי הארז לבדו.
הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר
הונא עשרה מיני ארזים הן שנאמר אתן
והא דר' אליעזר דירד לפני
ב)
נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ:
1
בשעה שקול התור נשמע: י) קודם
בלילו הלוך וגעו :
התיבה ואמר כ"ד ברכות
שיר השירים ב יב
במדבר ארז שיטה והדס וגו' ת"ר מעשה
הנץ החמה לא ישלימו. דאכתי לא
ויהיו הצבור פוסקין מתעניתם.
4. הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב
ולא ירדו גשמים, וירד
ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על
אחריו ר' עקיבא ואמר
דתנן עברו אלו ולא נענו ב"ד
חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים:
מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא
אבינו מלכינו אבינו אתה
אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ
קודם חצות. דחצות זמן אכילה היא
גוזרין עוד כו' אבל נענו שוב אין
הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו
ואין לנו מלך אלא אתה
אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ:
❖
צריכין להתענות. והני מילי צבור
מחצות ואילך חל התענית כיון שלא
אבינו מלכינו רחם עלינו,
מלכים א כא כט
הצבור לצאת אמר להם תקנתם קברים
ומיד ירדו גשמים, הוו
סעדו בשעת סעודה: ועשו יו"ט.
אבל יחיד שהיה מתענה על החולה
לעצמכם געו כל העם בבכיה וירדו גשמים
מרננו כולי עלמא רבנן,
מתוך שמחה: הלל הגדול. הודו
ונתרפא או על צרה ועברה הרי
יצתה בת קול ואמרה לא
שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה
הגהות הב"ח
מתענה ומשלים כדאמרן לעיל
לאלהי האלהים כי לעולם חסדוכ) ומפני
מפני שרבי עקיבא גדול
ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד
(א) רש"י
מר' אליעזר, אלא ר'
כך שמעתי: כמלא ברך המחרישה.
שנאמר בו נותן לחם לכל בשר
❖
מלוא
עקיבא מעביר על מדותיו
רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו
אם טשטשו הגשמים בעומק הקרקע
כדאמרינן בשילהי פסחים :
ור' אליעזר עומד על
מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם
שכן מצינו כו'. כלומר שאין לך אדם
כשיעור שורת מענית המחרישה:
מידותיו ואינו מעביר. תנו
רבנן עד היכן גשמים
בעולם שאין תענית חל עליו מט' לעזי רש"י
ברך. הוא הכלי שחורשין בו ומבריכין
עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה
יורדים וצבור פוסקין
אותו סמוך לקרקע כשחורשין בו.
שעות ואילך אפי' בני מלכים שדרכן
בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא
מתעניתם כמלוא ברך
טרונ"ק. סדן, גזע.
לאכול בט' שעות שעד ג' שעות הן
כלומר מילא התלם שיראו המים
המחרישה. פי' כשיעור
קולטר"א. קנקן של מחרשה
(א)
שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר
❖
חפירת האת בחרישה, אם
(היתד הפולחת את הקרקע).
ישנים במטותיהן ושוהין ששה שעות
בתלם מחרישתו שקורין קולטר"א:
על מדותיו ת"ר עד מתי יהו הגשמים יורדין
ירדו הגשמים כשיעור הזה.
בחרבה. קרקע יבישה טפח. כיון
ואוכלין וכדאמרינן בפסחים
[ר' יהודה] אומר בחרבה
והצבור פוסקין מתעניתם כמלא ברך
טפח בבינונית טפחים
אפי' אגריפס המלך שרגיל לאכול
דחריבה היא ונכנסו בה הגשמים
מוסף רש"י
המחרישה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים
בעבודה שלשה טפחים,
ג)
בט' שעות ביום לא יאכל עד
טפח ודאי רוב גשמים ירדו:
❖
וקיימא לן כר' יהודה. תניא
הובא בעמוד הבא.
בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה
ב
בעבודה. חרושה כגון שדה ניר
שתחשך שנאמר הראית כי נכנע
אין לך טפח שיורד
שלשה טפחים תניא רבי שמעון בן אלעזר
מלמעלה שאין תהום עולה
אחאב מפני ואחאב לא חלה תעניתו
הנכנסים בה גשמים הרבה ג' טפחים
ד)
לקראתו טפחיים, ואם
רבינו גרשום
עליו אלא מט' שעות ואילך ועד ט'
דאפי' בגשמים מועטין נכנסין בה
אומר אין לך טפח מלמעלה שאין תהום יוצא
שדה עבודה שלשה
בטפח או בטפחיים: אין לך כל
שעות היה יכול לאכול שלא גמר
טפחים. א"ר אליעזר
מגביהו מן הקרקע. שלא
לקראתו שלשה טפחים והא תניא טפחיים
בשעה שמנסכין מים בחג
יקוץ סמוך לקרקע,
טפח. כשנכנסו הגשמים בעומק
בדעתו להתענות אלא שבא אליהו
לא קשיא כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה
תהום אומר לחבירו אבע
שיחליף גזעו. ארז עצמו
אותו היום שנכנס בכרם נבות
הקרקע טפח תהום עולה ומתגבר
מימך קול שני ריעים אני
אין גזעו מחליף, שאר מיני
א"ר אלעזר כשמנסכין את המים בחג תהום
היזרעאלי ואמר ליה הרצחת וגם
ג' טפחים. ואע"ג דסומכא דארעא
שומע. פי', קול שני צנורים
ארזים גזען מחליף. כמלא
אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים
ניסוך המים וניסוך היין
(ברך) [כוך] המחרישה.
אלפא גרמידי בפרק החליל
ירשת וגו' ילקו
הנמשכין מנקבי הספלים
גומות של מחרישה. כאן
אני שומע שנאמר 2 תהום אל תהום קורא
אפ"ה רטיבותא מהנייא:
הכלבים וגו' וכתיב ויצום
שעל המזבח, כדכתיב
בעבודה. שהיא מפורדת
לקול צנוריך וגו' אמר רבה לדידי חזי לי האי
והתניא. תהום יוצא לקראתו ב'
שהתענה אותו היום: הכי גרסינן
תהום אל תהום קורא לקול
דרכה, ונכנסת בה מים
צנוריך. אמר רבה בר בר
טפח מהרה, (אין שוה)
טפחים: הא דקתני טפחיים ותו לא
שמואל
הקטן
גזר תעניתא וירדו
רידיא דמי לעיגלא (תלתא) ופירסא שפוותיה
ה)
חנה לדידי חזי לי הא רידיא
[עולה] מלמטה טפחים.
גשמים
קודם
הנץ החמה: שבח
בעבודה. דאע"ג דנכנסו טפח בקרקע
וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה
דמיא לעיגלא תילתא. פי'
וכשאינה עבודה, שהיא
צבור הוא. שעדיין לא קראו
פורתא הוא דנחית ואהכי לא נפיק
בת שלש שנים, וקיימי בין
קשה, עד שנכנס טפח
לתהומא עילאה א"ל חשור מימיך לתהומא
תהומא עלאה לתהומא
מלמעלה עולה ג' טפחים
למה
הדבר דומה וכו':
בהו לקבליה שלשה טפחים אלא
ונענו:
תתאה א"ל אבע מימיך שנא' 3 הנצנים נראו
תחתאה, כדכתיב הנצנים
מלמטה. שני ריעים. ניסוך
אלא המים וניסוך היין. קול
נראו בארץ (ו)עת הזמיר
בארץ וגו': היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ
הגיע וקול התור נשמע
צינוריך. היינו שני ניסוכין.
החמה כו': ת"ר היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו דברי
וקול התור. מכאן
בארצינו. פי', קול עגלא
הוא קול התורה כתוב
שהמלאך דומה לתור
ר' מאיר ר' יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו רבי יוסי אומר קודם ט' שעות לא ישלימו
דהיינו עגל. שנ[ת]ענה מט'
בפסוק, כי העגל הוא
השור. מתני', היו מתענין
שעות ולמעלה. שהיה רגיל
לאחר ט' שעות ישלימו שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה שנאמר 4 הראית כי
וירדו גשמים כו'. חזינן
לאכול בט', שכן דרך אדם
נכנע אחאב וגו' ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה סבר לאשלומינהו א"ל רבי
לאכול בשש, ומלך שישן
דסוגיא דשמעתין הכי
עד שלש שעות אוכל
סלקן קודם [חצות] לא
אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין
ישלימו, והא רבנן נמי
[בט'], ולפי שלא אכל בט'
העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם אמשול לכם [משל] למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו
אלא בעשר חשיב תענית.
דגמרא, ר' אמי ור' יהודה
קודם חצות שנינו. דאין
נשיאה בתר דאהדריה,
אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה
דאמרי אחר חצות (עשו)
משלימין, ואין צריך לו
כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם שמואל לא שבח של צבור הוא אלא אמשול לכם משל
[שנינן]. ולכולי עלמא אין
להשלים.
אומרין הלל הגדול אלא
למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו
על נפש שביעה, ואי איכא
ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא:
ו)
אתרא דחיישי משום
שכרות, גומרין הלל הגדול
מעשה וגזרו תענית בלוד כו': ונימא הלל מעיקרא ז) אביי ורבא דאמרי תרווייהו לפי שאין אומרים הלל
ואחרי כן אוכלין. [ואמאי]
אלא
הלל הגדול . דכתיב ביה
מעלה נשיאים מקצה
הארץ ברקים למטר עשה, .דאמר ר' יוחנן הלל הגדול משעומדין [ב]בית ה'(לל) עד סוף הלל דידך. ואסיקנא, שאין שבח לציבור אם ירדו גשמים קודם הנץ החמה, אלא אם אמרו משיב הרוח [ו]אתא זיקא, מוריד הגשם
ואתא מיטרא זהו שבח ציבור, והכל פשוטה היא. ירושלמי. ר' אחא ור' אבהו בשם ר' יוסי בר' חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת. א"ר יוסי ב"ר אבין מתניתין היא, קודם חצות לא ישלימו, עד כדון צפרא הוא,
לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה. רבן יוחנן בן זכאי כד הוה בעי דייחות מיטרא הוה [אמר] לספריה אזל קום קמיה היכלא, ואימרו בגין דר' בעי מספרא ולית בחייליה מצטער, ומיד מיטרא נחית. רב
אדא .בר אהבה כד הוה שליף מסאניה הוה מיטרא נחית, וכד הוה שליף תרווייהו, הוה עלמא טייף. מפולת בתים הוה תמן, והוה רב מייתי חד מן תלמידוי בביתיה עד דהוו מפנין ביתיה, וכיון דהוה נפיק מן ביתה מיד
הוה נפיל. [ואית ד]אמרי (א') רב אדא בר אהבה הוה שלחו לו חכמים מה מעשים טובים יש בידך, שלח להם מימי לא קדמני אדם בבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי, ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה
ובלא תפילין, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף, ולא הצעתי וישנתי לא שינת עראי, ולא כיניתי שם לחבירי, ולא צעדתי בין החברים, ולא שמחתי בתקלת חבירי, ולא עלה קללת חבירי על מטתי, ולא עברתי בשוק
אצל מי שהוא חייב לי, ולא הקפדתי בתוך ביתי, לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. קבלה ביד חכמים כי ביום שנהרג נבות בו ביום הגיעה השמועה לאיזבל, ובו ביום ירד אחאב אל כרמו לרשתו, ובו
ביום אמר לו אליהו הרצחת וגם ירשת, ומיד נכנע. שנאמר ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. וגמירי דההיא שעתא שעה תשיעית הואי, וצם שלש
שעות האחרונות מן היום ונחשב צום, דכתיב הראית כי נכנע אחאב, אבל ראיה ברורה שנתענה אחאב מתשע שעות ולמעלה ליכא. הדרן עלך סדר תעניות