כו:
בשלשה
פרקים
פרק רביעי תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנחה
ונעילה דכל יומא שכיחי בהו שכרות גזרו רבנן.אפילו
נשתברו הלוחות. בגמ' ז) מפרש: ובטל התמיד.
לפי שגזרה המלכות
ח א
א) ב)
ג) ד)
גזרה מלהקריב עוד: והועמד צלם בהיכל. שהעמידו מנשה כדמפורש
ביומא דתענית דלית בהו שכרות וקשיא דהכא משמע
ה)
בתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי וגו' : על
דבמנחה שייכא שכרות ובפ"ק דשבת קאמר בהדיא
ו)
אבותינו. דור המדבר. אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה
דבמנחה לא שייכא שכרות וי"ל דהא דקאמר התם דבמנחה לא שייכא
ט ב
ז)
ח) ט)
את הארץ וגו' : ביתר.
שכרות ר"ל לגבי ערבית שכרות
דמנחה לאו כלום (לגבי שבת) דיותר
עיר גדולה והיו ישראל דרין בה.
נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה
י ג
שכיח שכרות בערבית (יותר) מבמנחה
במסכת גיטין פרק הניזקין
העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד
י) כ)
אשקא דריספק חרב ביתר: שבת
אבל לעולם במנחה שייך שכרות
❖
צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו
יא ד ה
ל)
שחל תשעה באב כו'. שבוע:
לגבי שחרית ומוסף:
שלא יכנסו לארץ א) וחרב הבית בראשונה
ומאן
דאמר נהגו אורויי נמי לא
בחמישי מותרין. אם חל תשעה
ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר
מורינן. פירשנו בפ"ק
באב בערב שבת מותרין לכבס
הגהות הב"ח
א משנכנס אב ממעטין בשמחה ב) ב שבת שחל
בחמישי. וכשחל ט' באב בד' בשבת לא
דראש השנה :
(א) במשנה ובוטל
והאידנא
תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר
יב ו
נהוג עלמא דפרסי
(ב) שם
איצטריך למיתני דמותרין כדאמרינן
כהני ידייהו במנחה
ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת
בגמרא ח) לא שנו אלא לפניו כו':
❖
והועמד (ג) שם
(ז) סמוך לשקיעת החמה. ולכך
שני תבשילין. ט) בשר ודגים או בשר
ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני
וכל
ג) ג
(ד) גמ'
לא נהגו העם לומר נשיאת כפים
וביצים שעליו או דג וביצה שעליו
תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן
ואלא האידנא
במנחה ביום הכפורים לפי שמתפללין
כדאמר בפרק ערבי פסחים
תורה אור השלם
שמעון בן גמליאל אומר ישנה רבי יהודה
פרסי דסמוך
: ישנה. בגמרא מפרש:
מנחה בעוד היום גדול אבל במנחה
י)
(ה) רש"י
1. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי
מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים
ויש (ו) ד"ה
כפיית המטה. על פניה ולא יישן
בשאר תעניות יש נשיאת כפים
אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים
תִתְהַלָּל: משלי לא ל
ד)
עליה: שאולין. שכולן שואלות זו
אבל מכל מקום בנעילה ביום
2. תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ
הכפורים יש נשיאת כפים: טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ
מזו אפילו עשירות כדי שלא לבייש
וִיהַלְלוּהָ
בַשְּׁעָרִים
אי שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן
מַעֲשֶׂיהָ: משלי לא לא
כו': טעונין טבילה. קודם שילבשום
3. צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת
לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה
שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות
ה)
צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
שמא נדה היתה: וחולות. כמו לחול
ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה
בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ
במחולות : במלך שלמה.
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם
מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שקר החן והבל
1
שִׂמְחַת לִבּוֹ:
במלך שהשלום שלו: אמו. כנסת
❖
(ז) תוס'
שיר השירים ג יא
היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר 2 תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים
ישראל: זה מתן תורה. יום הכפורים
מעשיה וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה
שניתנו בו לוחות האחרונות: גמ' כל
כיון דסמוך
3
מוסף רש"י שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה
זמן שמתפללין. דהיינו שחרית ומנחה
לומר
וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: גמ' בשלשה
ונעילה: יש מהן ארבעה פעמים
שאולין.
לומר
(ה)
❖
ביום. יום הכפורים שיש בו מוסף:
פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כו': תעניות ומעמדות מי איכא
כל יומא מאי טעמא לא פרשי כהני
מוסף חסורי מיחסרא והכי קתני בשלשה פרקים כהנים נושאין את כפיהן
ידייהו במנחה. דכל יומא שכיחא ביה
רבינו חננאל
כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף מנחה ונעילת
❖
(רשב"ם ב"ב קכא.)
שכרות שכבר סעד וזימנין דמשכא
שערים ואלו הן שלשה פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפורים א"ר נחמן
ואקשינן, וכי תעניות אית
סעודתיה ומשתכר ופריש ידיה בהדי
בהו מוסף. ותרצינן לה
אמר רבה בר אבוה זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש
הכי, בשלשה פרקים כהנים
חמריה וכהן שתוי יין אסור לישא את
רבינו גרשום
בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים מאן חכמים ר' יהודה
נושאים את כפיהם כל זמן
ו)
כפיו שנאמר יין ושכר אל תשת
ויש מהן ד' פרקים ביום.
שמתפללים, ויש מהם
היא דתניא שחרית ומוסף מנחה ונעילה כולן יש בהן נשיאת כפים דברי ר"מ
בבואכם וגו' ונשיאת כפים
ארבעה פעמים ביום,
(במוסף) דהיינו יוה"כ
ר"י אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת
שיש בו מוסף. אמר רב
בשחרית ובמוסף ובמנחה
מעין עבודה כדלקמן: האידנא.
נחמן זו. דקתני נושאין
ובנעילה. ואלו הן שלשה
בתעניות ובמעמדות לא שכיחא
כפים רבי יוסי אומר נעילה יש בה נשיאת כפים מנחה אין בה נשיאת כפים
כפיהן בשחרית במוסף
פרקים, תעני[ו]ת ומעמדות
שכרות ובמעמדות נמי מתענין כדלקמן
במנחה בנעילה, ר"מ היא.
ויום הכיפורים. וסתם
במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו
כל יומא טעמא מאי. אין
מתני' ר' מאיר היא, דלא
: גזרינן. תענית אטו שאר
במנחתא משום שכרות האידנא ליכא שכרות רבי יהודה סבר שחרית ומוסף
נושאין כפיהן. האידנא.
משכחת לה דנושאין
ימים: נעילה דליתה בכל יומא. אלא
בתענית
ובמעמדות
כפיהם כל זמן שמתפללין
דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרו בהו רבנן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא
ביום התענית: דדרשינן בפירקא.
וביוה"כ (ובמעמדות)
אלא לרבי מאיר, דתני'
שכרות גזרו בהו רבנן רבי יוסי סבר מנחה דאיתה בכל יומא גזרו בה רבנן
דאית בהו תענית (נמי)
שחרית ומוסף מנחה
הלכה כרבי מאיר דבעינן דליקום
[לא] שכיחא שכרות, להכי
ונעילה יש בהן נשיאות
נעילה דליתה בכל יומא לא גזרו בה רבנן אמר רב יהודה אמר רב הלכה
כוותיה עלמא: אורויי אורינן. כרבי
נושאין כפיהן בכל ד'
כפים דברי ר' מאיר.
כרבי מאיר ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי מאיר ורבא אמר מנהג כרבי
מאיר אי אתי לקמן אבל בפירקא
תפלות שבהן. מנחה
וטעמא דר' מאיר מפורש
הוא, כיון דביום הכפורים
ונעילה דבשאר יומי
מאיר מאן דאמר הלכה כרבי מאיר דרשינן לה בפירקא מאן דאמר מנהג
לא דרשינן דלא פשיטא ליה כולי האי
שכיחא שכרות גזרו בהו
ובמעמדות ליכא שכרות,
דתיהוי הלכה כר"מ. ומ"ד נהגו משמע
מידרש לא דרשינן אורויי מורינן ומאן דאמר נהגו אורויי לא מורינן ואי עביד
רבנן. בהני דלמא אתי
במנחה נושאין כפיהם ולא
הן נהגו מאיליהן אבל אינו עיקר. ומנהג
גזרינן. ור' יהודה תני,
למיעבד בשאר יומי נמי.
עביד ולא מהדרינן ליה ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי
ד
אבל אורויי מורינן. כרבי
שחרית ומוסף בלבד יש
משמע תורת מנהג יש בדבר ומנהג
והאידנא מ"ט פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא ה כיון דבסמוך לשקיעת
מאיר למאן דבעי כמאן
בהן נשיאות כפים, דבכל
כשר הוא: ורב נחמן אמר הלכה
יומא לית בהו שיכרות
הלכה. והואיל והלכה כרבי
החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא דכולי עלמא מיהת שכור אסור
ו
יוסי, האידנא מאי טעמא
לפיכך לא גזרינן בהו.
כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי. גמרא
בנשיאת כפים מנהני מילי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה
פרסי כהני ידייהו ביום
שמעינן מינה דר' יהודה,
קא פסיק ומהדר סתמא ומוקי לה
הכפורים במנחה, כיון
אין אדם רשאי ליכל אלא
נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אסור ביין אף כהן
הלכה כרבי יוסי ואהכי קא פריך
דבשקיעת החמה פרסי,
אחר תפלת מוסף. אבל
שהיו מאחרין לתפלת
במנחה דבשאר יומי אית
מברך אסור ביין מתקיף לה אבוה דרבי זירא ואמרי לה אושעיא בר זבדא
ואלא האידנא כו': כיון דסמוך
המנחה. שכור אסור
בהו שכרות, גזרינן בהו
לשקיעת החמה וכו'. שמאחרין (ו) עד
אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן א"ר יצחק אמר קרא
בנשיאת כפים. דקתני מאי
ביום
הכיפורים
שקיעת החמה ומתפללין כל שעה
טעמא לא דשכיחא ביה
ובמעמדות. ר' יוסי אומר
לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן
שכרות. מה(ו) משרת
מנחה אין בה נשיאות
ואינן הולכין לבית הכנסת משש שעות
אי
מותר [בחרצן]. דכתיב יין
כפים, משום דאיתא כל
ומחצה ולמעלה כמו שהיו עושין
ושכר אל תשת, אבל אוכל
יומא ואתי לאיחלופי
באותן הימים: כתפלת נעילה דמיא. דהשתא ליכא למיגזר משום מנחה דכל יומא דמנחתא כי הא ליתא בכל יומא: שכור מיהא אסור
הוא חרצן.
גזרינן, אבל נעילה דליתא
אלא ביום הכיפורים
בנשיאת כפים. דאפילו ר"מ לא קאמר אלא משום דהאידנא לאו שכרות הוא: פרשת כהן מברך. כה תברכו את בני ישראל אמור
ובמעמדות יש בה נשיאות
להם : מה משרת כו'. עובד עבודה דלא מיתסר אלא שתויי יין ממש דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' כ) הא בחרצן מותר:
כפים, דכיון דליתא כל
יומא לא גזרינן. ואסיקנא,
מאי
דהילכתא כר' יוסי דאמר
שחרית ומוסף ונעילה יש בהן נשיאות כפים, מנחה אין בה נשיאות כפים. והאידנא דלא מצלו מנחה דתעניתא אלא סמוך לשקיעת החמה, כדאוקימנא דרביעית היום האחרון הוא שמתפללין בו תפילת תענית, כדכתיב
ובמנחת הערב קמתי מתעניתי וגו', כנעילה דמיא ויש בה נשיאות כפים. ואע"ג דאמר רב הילכתא כרבי מאיר ודרשינן לה בפירקא, ורב הונא [אמר] מנהג [כר"מ], אוריי מורינן הכי, בפירקא לא דרשי' לה, ואף ר' [יוחנן
אמר] נהגו כר' מאיר, לא דרשי' ולא מורינן כוותיה ואי עבד לא מהדרינן ליה. ודייקי', כולי. עלמא שכור אסור בנשיאת כפים, מנלן. ופשיט דכתיב לשרתו ולברך בשמו, איתקש (משרת ולו למברך) [מברך למשרת] ולנזיר,
מה משרת אסור ביין שנאמר יין ושכר אל תשת, אף מברך אסור ביין ושכר, דקיימא לן כל המשכר [אסור], ומותר בחרצן.