ד:
מאימתי פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמר
ר' אלעזר הלכה כר"ג דאמר דאין שואלין עד שבעה
ט) הכי גרסינן ואיכא דאמרי לימא ר' יהושע היא אפי' תימא רבי
יא א
א) ב)
ג)
וכו'. פירוש ואת אמרת הלכה כר' יהודה בהא דקאמר
אליעזר כו'. ולא גרסינן סברוה שאלה לחוד והזכרה לחוד דהא
❖
ד)
לא משתמע ממתני': עד אימתי שואלין את הגשמים. בסוף ימות
במתני' רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג
ה) ו)
הגשמים: עד שיעבור הפסח. דאמרינן כל חולו של מועד ותן
האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר
ומדמינן לעיל שאלה להזכרה
ז)
רבינו חננאל דפריך ורמינהו עד מתי שואלין את
טל ומטר: עד שיצא ניסן. וכדמפיק
ח)
טעמא במתני': הכי גרסינן אמר
הגשמים עד שיעבור וכו' ומשני
רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו אמר
פיסקא. ר' יהודה אומר
גברא אגברא וכו': והא אמר
רב חסדא כאן לשאול כאן להזכיר
רבא אפילו תימא רבי אליעזר שאלה לחוד
העובר לפני התיבה. ורמינן
❖
ט)
עלה, עד מתי שואלין את
מישאל שאיל ואזיל והזכרה ביו"ט
רבי יוחנן במקום ששואלין הגשמים
והזכרה לחוד: רבי יהודה אומר העובר לפני
הגשמים, ר' יהודה אומר עד
מזכיר. ומשני ההוא להפסקה פי'
ראשון פוסק. לשאול שואל והולך
שיעבר הפסח. ומשני רב
התיבה כו': ורמינהו א) עד מתי שואלין
דבמקום שמפסיק מלשאול מפסיק
עד שיעבור הפסח כדקתני עד
חסדא, פוסק מלהזכיר מיום
תורה אור השלם
את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור
הראשון של פסח ושואל עד
מלהזכיר אבל מתחיל קודם להזכיר
מתי שואלין כו' להזכיר אינו מזכיר
1. כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן
שיעבר הפסח. וזהו כחומץ
הפסח ר' מאיר אומר עד שיעבור ניסן אמר
וטעמא הוי דהזכרה הוה ריצוי שאלה
אלא בתפלת יוצר של יו"ט ראשון:
לשינים (וכעשן) שמקהה
לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו:
❖
רב חסדא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר
במקום שאינו שואל. ביו"ט האחרון
ומש"ה ליכא חששא אם מזכיר קודם:
משלי י כו
לשינים, [וכעשן לעינים].
הא
ומשני עולא תרי תנאי ואליבא
לן. פירוש לבני בבל (ז) [א] עד
מישאל שאיל ואזיל להזכיר ביו"ט הראשון
של חג שאינו מתפלל תפלתו תפלת
דר' יהודה. [רב יוסף אמר
חול דאין שאלה אלא בברכת השנים:
לאחר שבעה במרחשון דאית
פסיק אמר עולא הא דרב חסדא קשיא
כו']. ואקשינן ושאלה ביום
הגהות הב"ח
מזכיר. גבורות גשמים כדאמר רבי
להו פירי בדברא ובארץ ליכא חששא
טוב מי איכא, ופריק אין
כחומץ לשינים וכעשן לעינים ומה במקום
ב)1
(א) גמרא
לשאול מתורגמן. ומדלא דחי
יהודה האחרון מזכיר: במקום שהוא
דהא יכולים פירותיהן להיות יבשים
שאינו שואל מזכיר במקום ששואל אינו דין
ר"מ
לה ואמר מי איכא תורגמן
והא
להו.
שואל. בחולו של מועד של פסח:
בלא הולכה למדבר:
אומר עד שיצא ניסן
בצלותא, שמעינן מינה דבי
שיהא מזכיר אלא אמר עולא תרי תנאי
(ב) שם
תרי תנאי. חד אמר עד שיעבור
כי המתחיל להזכיר יתחיל לשאול:
דינא הוו מוקמי מתורגמן
רבא אליבא דר' יהודה רב יוסף אמר מאי עד
לישאל מילתא דהוה צריכא
הפסח שואלין כל שכן שמזכירין וחד
דהזכרה (ג) רש"י
להו, לפיכך אמר איפשר
שיעבור הפסח עד שיעבור שליח צבור
אמר שאלה עד הפסח והזכרה שיכול
לההוא לשאל בערבית
עד שיעבור
ראשון היורד ביו"ט ראשון של פסח א"ל אביי שאלה ביו"ט מי איכא
ושחרית של יום טוב, יהי רצון
להזכיר ביו"ט מזכיר ביו"ט הראשון
תפלת (ד) ד"ה
מלפניך ה' אלהינו שתתן טל
של פסח בתפלת יוצר ובמוספין
א"ל אין שואל מתורגמן וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור
ומטר על פני האדמה. רבה
פוסק: רב יוסף אמר. האי דקתני
עד שיעבור
אמר מאי עד שיעבור הפסח
אלא מחוורתא כדעולא רבה אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור
עד שיעבור זמן שחיטת
עד אימתי שואלין עד שיעבור כו'
זמן שחיטת הפסח וכתחילתו כן סופו מה תחילתו מזכיר אע"פ שאינו
ל"א
הפסח. פי' שואלין את
ה"ק עד שיעבור שליח צבור כו'
ערבית
הגשמים עד ערב הפסח זמן
שואל אף סופו מזכיר אע"פ שאינו שואל א"ל אביי בשלמא תחילתו מזכיר
והיינו כאידך רבי יהודה דמתני'
(ה) ד"ה
שחיטת הפסח ופוסק, ומזכיר
הזכרה נמי ריצוי שאלה היא אלא סופו מאי ריצוי שאלה איכא אלא
במנחה, ואע"פ שפוסק
דאמר הראשון מזכיר האחרון אינו
מלישאל עדיין מזכיר לילי
מחוורתא כדעולא ג) א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה א"ל ר' זירא לר' אסי
מזכיר: שאלה ביו"ט מי איכא.
בלילי (ו) ד"ה
חמשה עשר ושחרית ביום
ומי אמר רבי יוחנן הכי והתנן בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים רבן
וכי מתפלל הוא תפלת חול שאתה
הא
ד)
טוב ופוסק, נמצא מזכיר
(ז) תוס'
מאחרי שפסק מלשאל
גמליאל אומר בשבעה בו וא"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל א"ל גברא
אומר עד שיעבור הפסח דהיינו (ג) זמן
ה)
ו) א
ז)
אין מזכירין
בתחילתו, מה תחילתו מזכיר
שליח צבור של תפלת יו"ט הראשון
אגברא קא רמית איבעית אימא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר והאמר
להו
אעפ"י שאינו [שואל], כן
כי המתחיל
של פסח: אמר ליה אין שאלה
בסוף. ודחה לה אביי,
ר' יוחנן במקום ששואל מזכיר ההוא להפסקה איתמר והאמר ר' יוחנן התחיל
להזכיר יתחיל לשאול
בשלמא תחילתו מזכיר כי
דמתורגמן. בדרשה שהוא דורש
להזכיר מתחיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר אלא לא קשיא ח) הא לן
והא להו פי' לבני א"י
הוא ריצוי לשאלה, כלומר
אומר ברכת שאלה לבדה: דבר
להבא עוד צריך לשאל, אלא
הא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא לדידהו נמי אית להו עולי
❖
שאינו צריך לצבור. דכיון דזמן
סופא הזכרה בלא שאלה למה
רגלים כי קא"ר יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים השתא דאתית להכי הא
כו', אלא מחוורתא כדעולא,
הפסקה הוא לאו אורח ארעא למישאל
דאמרי' תרי תנאי אליבא דר'
והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים $ כאן בזמן שאין
בצבור דבר שאינו צריך: עד שיעבור
יהודה. א"ר אסי א"ר יוחנן
גליון הש"ס
בית המקדש קיים ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל
הלכה כר' יהודה. דקתני
זמן שחיטת פסח. (ד) חצות יום
גמ' כאן בזמן שאין בית
העובר לפני התיבה ביום טוב
דארבעה עשר עד שיעבור חצות
במוספין ופוסק במנחה ערבית ושחרית וחוזר במוספין אמר להו שמואל פוקו
המקדש קיים.
האחרון של חג האחרון
❖
דהיינו כל תפלת יוצר. ואשמעינן ר'
מזכיר. פירוש שליח ציבור
ואמרו ליה לאבא אחר שעשיתו קודש תעשהו חול אלא אמר שמואל
המתפלל מוסף הוא מזכיר
יהודה דבמנחה דערבי פסחים אע"ג
מתחיל במוספין ובמנחה ופוסק ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל
במוספין
מוריד הגשם, ומזכיר והולך
דמצלינן תפלת חול מפסיקינן ולא יאמר
עד יום טוב הראשון של פסח
רבא
הגהות הגר"א
ותן טל ומטר ואע"ג דמדכרינן עד
בתפלת שחרית, [ו]אחר כך
[א] תוס'
(ו)פוסק. ואקשינן, איני
למחר במוספין פוסק השאלה בתפלת מנחה של ערב יו"ט הראשון והזכרה שיכול
להזכיר ביום טוב מזכיר עד תפלת מוסף של יום
דהילכתא כר' יהודה, והאמר
טוב הראשון: כתחילתו. שהוא מזכיר
תחלה ביום טוב אחרון של חג ואינו שואל
עד לאחר החג (ה) כך בסופו אינו שואל במנחה
ר' אלעזר הילכתא כרבן
❖
ערב יו"ט הראשון ומזכיר עד מוסף של יו"ט ראשון והכא ליכא למיפרך שאלה ביו"ט מי איכא: דהזכרה נמי צורך שאלה היא.
גמליאל דתני בשבעה
במרחשוון שואלין את
שמרצה תחילה לפי שא"א לו לשאול ביו"ט וכיון דאיכא שאלה אבתריה מזכיר הוא לרצויי בעלמא: אבל סופו. למה הוא מזכיר הואיל
הגשמים. ושנינן, רבי אליעזר
ואינו צריך לשאול מכאן ואילך הא כיון דאפסקת מאתמול גלית אדעתך דלא ניחא לך בהו ואמאי מזכיר: הלכה כרבי יהודה. דאמר
קא רמית אר' יוחנן. איבעי
רבינו גרשום
העובר לפני התיבה וכו': מי אמר רבי יוחנן הכי. דהלכה כרבי יהודה דמזכיר ביו"ט האחרון: בשלשה במרחשון. הכי קים להו דהוה
תימא הלכה כר' יהודה
מלהזכיר, כלומר מזכירין
אמר רבא [אפילו תימא] ר'
זמן גשמים כו': הלכה כרבן גמליאל. דאינו שואל עד שבעה במרחשון. וקא ס"ד דבמקום שהוא שואל מזכיר עד דמשני לקמן:
מיום טוב (הראשון)
אליעזר היא. דאמר הזכרה
כאן לשאול. בשבעה במרחשון: כאן להזכיר. מיו"ט האחרון ור' יוחנן אית ליה דרבי אלעזר: והא א"ר יוחנן במקום ששואל
[האחרון] של (פסח) [חג],
ביו"ט הראשון, ולא מצי
והילכתא כרבן גמליאל
למישאל ביה שהרי אין
מזכיר. (ו) במקום שאינו שואל אינו מזכיר והיכי א"ר יוחנן דהלכה כר' יהודה שמזכיר ביו"ט האחרון הא ליכא שאלה דאין אומר
לשאל, שאין שואלין את
מתפלל אתה חונן. דראשון
ברכת השנים ביו"ט: להפסקה איתמר. דכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח פוסק נמי להזכרה דהכי משמע במקום ששואל מזכיר:
הגשמים ואין אומרים ותן טל
מזכיר. וה"ה שואל. ר"י אמר
והא תרוייהו איתמר. התחלה והפסקה: יתחיל לשאול. דהיינו בחול שיכול לשאול: פסק מלשאול. בערב הפסח פוסק מלהזכיר.
ומטר אלא בשבעה
עד שיעבור הפסח. והיכי
במרחשוון. ונדחת זו, דהא
אמר במתני' שאינו שואל
אלמא לא סבירא ליה כרבי יהודה והיכי אמר הלכה כמותו: הא לן והא להו. לבני בבל שיש לנו תבואה ופירות בשדה כל תשרי
בהדיא לית ליה לר' יוחנן
אלא עד יום ראשון של פסח.
אין מזכירין עד שבעה במרחשון ושם שואלים כדאמר רבי יוחנן מתחיל להזכיר מתחיל לשאול: והא להו. לבני ארץ ישראל דקוצרין
הפסקה בין הזכרה לשאלה,
כאן לשאול כאן להזכיר. הא
בניסן ואוספין בתשרי מזכירין בי"ט האחרון כרבי יהודה דאמר רב אסי הלכה כמותו: בדברא. מדבר כלומר בשדות: אית להו עולי
דאמר ר' יוחנן התחיל להזכיר
דאמר ר' יהודה במתניתין
ישאל פסק מלשאל יפסוק
הראשון מזכיר ביו"ט ראשון
רגלים. ואם ירדו להן גשמים קשה להן בחזירתן: אלא כי א"ר יוחנן. הלכה כר' יהודה דמזכיר מיו"ט האחרון כו' בזמן שאין בהמ"ק
למלהזכיר. אלא לא קשיא,
של פסח, היינו להזכיר,
קיים וליכא עולי רגלים מזכיר: כאן בזמן שבית המקדש קיים. דאיכא עולי רגלים אינו מזכיר עד ז' במרחשון: אנן דאית לן תרי יומי.
הא דר' יוחנן לבני ארץ
אבל לשאול יכול לשאל עד
שני ימים טובים אחרונים שמיני ספק שביעי ותשיעי ספק שמיני לרבי יהודה דאמר מיו"ט האחרון באיזה מהן מזכיר: מתחיל במוסף.
ישראל, והא דאמר רבי אלעזר
שיעבור הפסח. במקום שאינו
עד שבעה במרחשוון לבני
שואל מזכיר. שהרי מתחיל
של שמיני ספק שביעי דשמא יו"ט האחרון הוא: ופוסק במנחה. שמא שביעי חול הוא ואין זמן הזכרה עד מוסף של מחר: ופוסק נמי
בבל, משום דאית להו פירא
להזכיר בחג ואינו שואל עד
בערבית ושחרית. של תשיעי ספק שמיני: לאבא. חברי: לאחר שעשיתו קודש. לשמיני ספק שביעי שהזכרת בו גבורות גשמים כרבי
בדברא והמטר מפסידם.
ששים בתקופה. מקום שהוא
יהודה מיו"ט האחרון: תעשהו חול. בתמיה. שמפסיק במנחה של אותו היום: ופוסק ערבית ושחרית. דלאו היינו תפלה של אותו היום:
ואקשינן בני ארץ ישראל נמי
שואל, דקאמרת דשואל עד
יש להם עולי רגלים, ואם
שיעבור הפסח, על אחת
רבא כמה וכמה שיזכיר, (ומתרץ)
ישאלו מיום טוב (הראשון)
[האחרון] של [חג] וירד המטר נמצא המטר מעכבן בחזירתן. ואוקימנא בזמן הזה דליכא בית המקדש.
[והיכי תריץ] רב חסדא דרבי יהודה קאמר שאינו מזכיר אלא עד יום ראשון של פסח (וה"ה לשאלה). [אלא אמר עולא. הא]
דפרכת האמר ר' יהודה ששואל עד שיעבור הפסח, תרי תנאי ואליבא דר"י. עד שיעבור ש"ץ ראשון של יו"ט ראשון. היינו נמי
כדאמר ר' יהודה במתניתין, הראשון [מזכיר האחרון] אינו מזכיר, וה"ה לשאלה. שאלה ביו"ט מי איכא. דקאמרת דקאמר ר' יהודה ביו"ט ראשון שואל, והא אינו מתפלל אתה חונן, והיאך אמר שאלה בברכת השנים. שואל במתורגמן. המתורגמן המתרגם דרשה
ביו"ט של פסח אומר שאלה בדרשה. דבר שאינו צריך לצבור. כלומר שאין הצבור שואלין בתפלתן, היאך ישאל המתורגמן. אלא [מחוורתא] כדעולא. דלא תריץ ליה עד שיעבור ש"ץ, אלא לאחר הפסח ממש. עד שיעבור זמן שחיטת פסח. דהיינו י"ד, אבל ביו"ט
ראשון אינו שואל, והאי דקאמר ר' יהודה במתניתין עד יו"ט הראשון, היינו להזכרה ולא לשאלה. מה תחלתו מזכיר אע"פ שאינו שואל. שמזכיר בחג ואינו שואל עד ששים בתקופה. אף סופו מזכיר. עד יום ראשון, ואינו שואל אלא עד י"ד. דהזכרה נמי ריצוי
שאלה היא. כלומר, להכי מזכיר בחג הואיל ועתיד לשאול בששים בתקופה שלפניו. מאי ריצוי שאלה איכא. והא עדיין הוא עתיד לשאול, אלא מכיון שפסק מלשאול שוב אינו מזכיר. אלא כדעולא דתריץ עד שיעבור הפסח ממש, והא דא"ר יהודה במתני'
עד יום ראשון של פסח, היינו להזכרה ולא לשאלה. הלכה כר' יהודה. דאמר מזכיר ביום אחרון של חג, וה"ה לשאלה. כאן לשאול כאן להזכיר. הא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה היינו להזכרה, שמתחיל להזכיר בחג, והא דאמר ר' אלעזר הלכה כר"ג היינו
לשאלה. והאמר ר' יוחנן במקום שהוא שואל מזכיר. אלמא הא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה היינו בין לשאול בין להזכיר, דכי הדדי נינהו, וקשיא הלכתא אהלכתא. ההוא להפסקה. כלומר, הא דאמר מקום שהוא שואל הוא מזכיר היינו להפסקה, כלומר, שפוסק
מלשאול ומלהזכיר ביום ראשון של פסח, אבל להתחלה מתחיל בחג ושואל בשבעה במרחשון. הא לן והא להו. הא דאמר הלכה כר"ג דאינו שואל עד שבעה במרחשון היינו להו, לבני בבל דאית להו פירי בדברא ואין צריכין לגשמים עד ז' במרחשון, והא דאמר
הלכה כר' יהודה דבחג מזכיר ושואל, לן בא"י דלית לן פירי בדברא. אית להו עולי רגלים. ואם יורדין גשמים בג' אינן יכולין לחזור מפני הגשמים. כי קאמר ר' יוחנן. הלכה כר' יהודה דשואל ומזכיר בחג, בזמן שאין בית המקדש קיים דליכא עולי רגלים, והא
דאמר הלכה כר"ג בזמן שביהמ"ק קיים, ובז' במרחשון כבר חזרו. ואנו דאית לן תרי יומי. [שמיני] ואחרון של חג, היכי עבדינן, הא אחד מהן חול הוא, ובאיזה יום יתחיל לשאול. מתחיל במוספין. של יום ראשון מימים האחרונים, ופוסק במנחה דשמא חול הוא,
וערבית ושחרית מיום האחרון לגמרי. לאחר שעשיתו קדש. ששאלת במוסף, אלמא דקדש הוא, תעשהו חול, שאין אתה מזכיר במנחה. ופוסק ערבית. שהרי היא הכנסה דיום אחרון, ושחרית, ושואל במוסף כמו שעשה אתמול, דקדש הוא, ואמר דאחרון שואל.