בשלשה פרקים פרק רביעי
תענית
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא. פי' כיון
מאי קאמר. דקא בעי מאי ניהו מעמדות ומייתי קרא את קרבני
יג א
א) ב)
ג)
לחמי לאשי וגו' : הכי קאמר אלו הן מעמדות. דלקמן וטעמא מאי
דילפינן ג"ש ממשרת נימא כמו משרת דמשרת בעל מום
ז)
ד)
תקון מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני
לא אף מברך וכו' ומשני הא איתקש לנזיר וכו' מכאן נראה דבעל מום
יד ב
ה)
לחמי לאשי וגו': ה"ג תנו רבנן כ"ד משמרות היו בא"י וי"ב ביריחו
מברך ברכת כהנים מדקא חזינן דהש"ס רוצה ללמוד מברך ממשרת
ו) ז)
ח) ט)
י"ב ביריחו בתמיה נפישי להו טובא
ולבעל מום ודחינן ליה אם כן נראה
טו ג ד
י)
אלא אימא וי"ב מהן ביריחו. ברישא
דלענין נשיאת כפים כהן בעל מום
אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך
❖
משמע לבד הכ"ד שבעיירות א"י
נושא כפיו ומכאן יש להוכיח דכהן
כ)
בעל מום לא א הא איתקש לנזיר ומאי חזית
היו י"ב ביריחו דהוו להו ל"ו וי"ב
שהמיר דתו נושא כפיו וכשר לישא
❖
דמקשת לקולא אקיש לחומרא אסמכתא נינהו
מהן משמע שמאותן הכ"ד היו י"ב
כפיו ולקרות בתורה כמו שלא המיר
$ מדרבנן ולקולא: אלו הן מעמדות לפי שנאמר
תורה אור השלם
ביריחו: ה"ג הגיע זמן המשמר
וראיה מהא דכהנים ששימשו בבית
צו את בני ישראל כו': מאי קאמר ה"ק אלו
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
חצי המשמר עולה לירושלים וחצי
חוניו לא ישמשו במקדש אבל נוטלים
הגהות הב"ח
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי
הן מעמדות ומה טעם תיקנו מעמדות לפי
המשמר עולה ליריחו כדי שיספקו
חלק עם אחיהם כמו בעלי מומין
(א) גמ'
לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי
שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את
מים ומזון לאחיהם שבירושלים.
מדקאמר שהם כבעלי מומין משמע
היו אימא
1
תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי
ושתים (ב) שם
בְּמוֹעֲדוֹ: במדבר כח ב
קרבני לחמי לאשי והיאך קרבנו של אדם
דכל עבודה שבעל מום ראוי לעשות
כלומר כיצד היו י"ב ביריחו כשהגיע
אומר
2. לַחֶבְרוֹנִי יְרִיָּה הָרֹאשׁ
יעשו וכהן בעל מום נושא כפיו :
זמן המשמר לעלות לירושלים בשבת
קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים
(ג) רש"י
לַחֶבְרוֹנִי לְתֹלְדֹתָיו לְאָבוֹת
ומאי חזית דאקשת לקולא אקיש
כולהו
מתחלקים אנשי המשמר חציין
בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת
הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל
(ד) ד"ה
דָּוִיד נִדְרָשׁוּ וַיִּמָּצֵא בָהֶם
לחומרא. פי' מאי חזית
הולכין לירושלים לעבודה וחציין
משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים
גִּבּוֹרֵי חַיִל בְּיַעְזֵיר גִּלְעָד:
הולכין ליריחו הסמוכה לירושלים
דמקשת כהן לנזיר להקל ולומר כמו
דברי הימים א כו לא
ושל לוים ושל ישראלים הגיע זמן משמר
3. כֻּלָּם הַבְּרוּרִים לְשֹׁעֲרִים
ומתקנין שם מים ומזון לאחיהם
שנזיר הוי בעל מום כמו כן כהן בעל
לעלות כהנים ולוים עולין לירושלים ת"ר
בַּסִּפִּים מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר
וכך עושין כל הכ"ד משמרות נמצא
מום כשר ואקשת למשרת מה משרת
הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם
עשרים וארבעה משמרות [א] בארץ ישראל
מותר בחרצן אף כהן מברך מותר
י"ב ביריחו א] לשון אחר נהירא
הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל
ושתים עשרה ביריחו שתים עשרה ביריחו
לי: מעכבין את הקרבן. אם אין
בחרצן אקשה לחומרא פירוש ונימא
הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם:
דברי הימים א ט כב
מעמד מכולן בירושלים כדתנן
דכמו שנזיר אסור בחרצן אף כהן
נפישן להו טובא אלא שתים עשרה מהן
4. וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים
אסור בחרצן וכמו כהן משרת אסור
על כל
משמר היה
ביריחו הגיע זמן המשמר לעלות חצי המשמר
לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִן בְּנֵי
בעל מום אף כהן מברך בעל מום
מעמד בירושלים של
כהנים לוים
אִיתָמָר וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי
היה עולה מארץ ישראל לירושלים וחצי
אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת
וישראלים כיון דכולהו
בעלים בעינן
אסור ומשני אסמכתא וכו': שִׁשָּׁה עָשָׂר וְלִבְנֵי אִיתָמָר
❖
המשמר היה עולה א) מיריחו כדי שיספקו מים
מר
סבר עיקר שירה בפה. ולכך
דליהוי כמוהו על
גבי עבודה:
(ג)
לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה:
ומזון לאחיהם שבירושלים אמר רב יהודה
דברי הימים א כד ד
וכלי שיר מעכבין
את הקרבן.
הכל כשרים אפילו פסולים
5. וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן
אמר שמואל כהנים ולוים וישראלים מעכבין
גליון הש"ס
פלוגתא בשילהי מסכת
סוכה
אפילו ממזרים לומר שירה דלא הוי
נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר מִן הַלֵּוִי
את הקרבן במתניתא תנא ר"ש בן אלעזר
גמ' מדרבנן ולקולא.
ובערכין מפורשת: עיקר
אלא בפה ולמאן דאמר עיקר שירה
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְצָדוֹק
❖
הַכֹּהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר
שירה בפה. וכלי לבסומי קלא
כהנים ולוים וכלי שיר מעכבין את הקרבן
בכלי אם כן צריך שיהו כהנים או
וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים
בעלמא וכיון דאיכא לוים לא מעכב
לוים דהא הכלי זמר היה קדוש:
במאי קמיפלגי מר סבר עיקר שירה בפה
ב) ב
וְלַלְוִיִּם בֵּית אָב אֶחָד אָחֻז
משום כלי שיר: עיקר שירה בכלי.
רב
לְאֶלְעָזָר וְאָחֻז אָחֻז
הגהות הגר"א
ומר סבר עיקר שירה בכלי אמר רב חמא
ג)
לְאִיתָמָר:
אבוב וכן בפרק החליל :
❖
[א] גמ'
בר גוריא אמר רב ג משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות ארבעה מאלעזר
דברי הימים א כד ו
❖
ארבעה מאלעזר. מבניו של אלעזר
וד' מאיתמר בא שמואל והעמידן על שש עשרה בא דוד והעמידן על
שעשה מהן ד' משמרות. וגמרא גמר
עשרים וארבעה שנאמר 2 בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו וימצא בהם
מוסף רש"י
לה: המה יסד דוד ושמואל הרואה
הגהות מהר"ב
גבורי החיל ביעזר גלעד מיתיבי משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות
באמונתם. ותיובתא דרב חמא
עלו מן הגולה.
רנשבורג
(ערכין יב:) ידעיה חרים
ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר בא דוד ושמואל והעמידן על עשרים
דאמר שמואל העמידם על י"ו
ד
א] רש"י
פשחור ואימר.
ודוד העמידן על כ"ד דהא שמעי'
וארבע שנאמר המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם הכי קאמר מיסודו
3
❖
מינה דתרוייהו בהדי הדדי תקנינהו:
של דוד ושמואל הרמתי העמידום על עשרים וארבע ד) תניא אידך משה
מיסודו של שמואל הרמתי. שהעמידן
❖
תיקן להם לישראל שש עשרה משמרות שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר
(שם)
על י"ו בא דוד והעמידן על כ"ד.
וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר חלקום והעמידום על עשרים וארבע
רבינו גרשום
אית ספרים שכתוב בהן מיסודו של
שנאמר וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר
אף כהן מברך לא יהא בעל
4
שמואל ודוד העמידום על כ"ד כלומר
רבינו חננאל
מום. והא קיימא לן דבעל
ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר
שניהם הועילו בדבר ושמואל העמידם
מום מברך, אלא אם כן יהו
אי הכי למאי איתקש לנזיר,
לבית אבותם שמונה ואומר בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר
על י"ו ודוד על כ"ד: וימצאו בני
מומין שבגלוי. הא איתקש
להכשיר בו בעל מום להיות
5
כשר לברכה. ואמרינן, מה
לנזיר. מה נזיר בעל מום אף
אלעזר רבים לראשי הגברים מבני
מאי ואומר וכי תימא כי היכי דנפישי בני אלעזר הכא נמי דנפישי בני
מברך בעל מום. מאי חזית
ראית להקישו לקולא, הקשתו
איתמר ויחלקו בני אלעזר ראשים
איתמר שמונה מעיקרא ארבעה הוו ת"ש בית אב אחד אחוז לאלעזר
דאקשית לקולא. דאקשת ליה
למשרת להיות מותר בחרצן,
לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר
והקשתו לנזיר להיות בעל
לנזיר דבעל מום מותר,
ואחוז אחוז לאיתמר תיובתא דרב חמא בר גוריא אמר לך רב חמא בר
ה)
ה)
ואקשת ליה למשרת דבחרצן
מום כשר לברכה, אדרבה
ראשים לבית אבותם שמונה ואומר
גוריא תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שמונה ת"ר ו) ארבעה משמרות
מותר, אקיש לחומרא. ונימא
הקשהו לחומרא, הקשהו
בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז
למשרת להיות כהן בעל מום
מה נזיר אסור בחרצן אף
עלו מן הגולה ואלו הן ידעיה [חרים] פשחור ואימר עמדו נביאים שביניהם
מברך אסור בחרצן, ומה
פסול בנשיאות כפים,
אחוז לאיתמר. וימצאו בני אלעזר
וחלקום
משרת בעל מום לא אף מברך
והקישהו לנזיר להיות אסור
רבים לראשי הגברים כלומר
בחרצן. ושנינן, אסמכתא
בעל מום לא. אסמכתא דרבנן
ראשי הגברים של בני אלעזר היו רבים מאיתמר. והאי וימצאו משמע דקודם לכן היו קבועים ועכשיו הוסיפו עליהן ויחלקום לי"ו בית אב
בעלמא היא. פי', דרשת
הוא. הא דמקשינן מברך
לנזיר ולמשרת, מדרבנן היא.
סמוכין מדרבנן היא, הילכך
אחד אחוז שהיה מתחילה לאלעזר דהיינו ח' אחוז אחד בגורל דהיינו נמי ח' והוו להו י"ו: ואחוז אחוז לאיתמר. מה שהיה מתחילה אחוז
לקולא דרשינן. וכתיב נמי
ה"ק ואלו הן מעמדות. דקתני
לאיתמר אחוזים עתה כבתחילה שלא הרבו עליהם שום בית אב: מאי ואומר. וכי תימא מעיקרא הוו ד' לאלעזר וד' לאיתמר: וכי היכי דנפישי
לעמד לשרת , מה משרת
לקמיה התקינו נביאים
בני אלעזר הכי נמי נפישי בני איתמר. ומיהו בני אלעזר נפישי טפי דהא לאיתמר לא אוקמינהו אלא על ח' ודאלעזר על י"ו: תא שמע
הראשונים כ"ד משמרות (כל)
עומד אף נשיאות כפים
מעומד. פיסקא, אלו הן
[של] כהנים, על כל משמר
ואחוז אחוז לאיתמר. אלמא כדקיימי קיימי. ושמע מינה דמשה תיקן להם י"ו ח' מזה וח' מזה וקשיא לרב חמא דאמר ד' וד'. והא דכתב
המעמדות. מה טעם תקינו
היה מעמד בירושלים, כהנים
לעיל ובשנת הארבעים וגו' המה יסד במה שהוסיפו עליהן עד כ"ד משתעי [אבל] משה תיקן להם י"ו משמרות: תנאי היא. דהא
ולוים שבמשמר עולין
מעמדות, לפי [שנאמר] צו את
איכא תנא דלעיל דקתני משה תיקן להן ח' משמרות משניהן ואנא קאימנא כוותיה: עלו מן הגולה. בבית שני והשאר לא עלו
בירושלים, וישראל שבאותו
בני ישראל. ירושלמי: א"ר
יונה תמידין קרבנן דכל
משמר מתענין וכו', ומקצתן
שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות ח): פשחור ואימר. ומבעיא לי דפשחור (ד) לא כתיב גבי כ"ד משמרות :
עולין לירושלים כדי שיעמדו
ישראל אינון, ואם תאמר יהיו
וחלקום כל ישראל כל השנה כולה
על הקרבנות. אי הכי נפישי
בירושלים עומדין על קרבנן, לא חייבתם התורה אלא ג' רגלים בשנה. ואם יש לומר יהיו יושבין בטילין בעריהם, הא כתיב
להו. דמשמע דהוי ל"ו משמרות. אלא אימא שתים עשרה. כלומר מאותן עשרים וארבעה, הוי מהן שתים עשרה מיריחו ושתים
עשרה מכל שאר ישראל. כיצד הגיע זמן משמרות לעלות חצי משמר עולה מא"י וחצי משמר מיריחו. וכן כל משמר ומשמר
ואספת דגנך, הנם מוזהרין לאסוף דגנם ותירושם של כל השנה כולה, התקינו הנביאים הראשונים כ"ד משמרות ועל כל משמר
עולה חצי מא"י וחצי מיריחו, דהיינו שתים עשרה מא"י ושתים עשרה מיריחו, ולמה כל משמר חציו מיריחו, לפי שהן קרובין
ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראל. תנו רבנן עשרים וארבעה משמרות היו בארץ ישראל, מהן י"ב
ביריחו. הגיע זמן המשמר לעלות חצי המשמר עולה מארץ ישראל וחצי משמר מיריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם. כלומר,
לירושלים מספקין מזון לאחיהן שאר חצי משמר הבאין מא"י ממקום רחוק ואין יכולין להביא מזון עמהן. עיקר שירה בפה.
ואין צריך כלי שיר. בא דוד ושמואל והעמידום בין שניהם כ"ד. קשיא לרב חסדא דאמר שמואל תיקן י"ו ודוד כ"ד. תריץ, הכי
חצי המשמר הנותר מספיקין צורכי העולים, ובפעם אחרת מתחלפין, מי שלא עלה יעלה עכשיו מי שעלה כבר ישב עתה בביתו
קאמר מיסודו של שמואל הרמתי. שהוא העמידן על י"ו, חזר דוד והעמידן על כ"ד. מיתיבי משה תקן י"ו משמרות. וקשיא
ויספק צרכי העולים. ירושלמי: תני ר' שמעון בן אלעזר ישראל והכהנים והלוים וכלי שיר מעכבין את הקרבן, שנאמר כל
הקהל משתחוים, אילו ישראל, והשיר משורר אלו הלוים וחצוצרות מחצצרים, אלו הכהנים, הכל עד לכלות העולה, הכל
לרב חסדא דאמר ח' משמרות. וכשרבו בני אלעזר חילקום לי"ו משמרות. היינו כ"ד משמרות. וכי תימא כי היכי דנפישי בני
מעכבין את הקרבן. אמר רב חסדא אמר רב משה תיקן לישראל שמונה משמרות ד' מאלעזר וד' מאיתמר בא שמואל והעמידן
אלעזר [הכי נפישי בני איתמר ומעיקרא ארבע הוו. כלומר, כשם שנתרבו בני אלעזר] כן רבו בני איתמר, ולעולם בימי משה
(הוא) [הוו] ארבע מאלעזר וארבע מאיתמר, כדאמר רב חסדא, והתרבו בני אלעזר והעמידום על י"ו, נתרבו בני איתמר והעמידום
על שש עשרה בא דוד והעמידן על כ"ד שנאמר בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו [וכו']. ואותבינן עליה מהא דתניא, משה
תיקן להם לישראל י"ו משמרות, ח' מאלעזר וח' מאיתמר, וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר חלקום לכ"ד, שנאמר וימצאו
על ח', והיינו דכתיב וימצאו בני אלעזר וגו'. ת"ש בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר. כלומר, כל בית אב אחד
בני אלעזר רבים לראשי (הגיבורים) [הגברים] מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות(ם) ששה עשר ולבני
של אלעזר חילקו לשנים, אבל בני איתמר כדקיימי בימי משה קיימי עכשיו, ומדכתיב ולבני איתמר לבית אבותם שמנה, אלמא
דבימי משה (הא) [הוו] שמנה מאלעזר ושמנה מאיתמר, וקשיא לרב חסדא. אמר לך רב חסדא תנאי הוא. דאשכחן תנא דלעיל
איתמר לבית אבותם שמונה. היו ח' מאלעזר וח' מאיתמר, כגון שהיו ח' אלפים מזה וח' אלפים [מזה] כל משמר אלף (ריבוא),
[רבו] בני אלעזר וכאשר דרשום נמצאו י"ו אלף, ובני איתמר ח' אלפים כמו שהיו, חלקו בני אלעזר לי"ו משמר אלף כל
דתניא משה תיקן ד' מאלעזר וד' מאיתמר, ואנא דאמרי כוותיה.
משמר, ובני איתמר נשארו ח' משמרות כמו שהיו, וזהו שכתב ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני
איתמר לבית אבותם שמונה. וכתיב בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר, כל האחוז שהיה לאיתמר מקודם הוא האחוז עתה, אבל לבני אלעזר הוסיפו ח' אחרים. תיובתא דרב חסדא דאמר משה תיקן להם לישראל ח' משמרות כו', הנה זה
הברייתא תנא י"ו משמרות תיקן להם משה לישראל. ושנינן, תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא, דתניא משה תיקן לישראל ח' משמרות ד' מאלעזר וד' מאיתמר. אכתי סיפא דקתני באו שמואל ודוד והעמידום על (י"ו) [כ"ד] קשיא לרב חסדא. ושנינן הכי,
מיסוד של שמואל שהוסיף על שתיקן משה בא דוד והוסיף על מה שתיקן שמואל [והעמידום על כ"ד], שנא' המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם. תנו רבנן ד' משמרות עלו מן הגולה. ידעיה חרים פשחור אימר. עמדו הנביאים שביניהם